הצגת המקור של הדף "גאופיזיקה"

[[קובץ: 2008 age of ocean plates.png|שמאל|ממוזער|300px|גיל קרקעית הים. המידע המוצג מחושב ברובו באמצעות מדידת סטיות מגנטיות]]
'''גאופיזיקה''' היא ה[[מדע]] העוסק ב[[פיזיקה]] של [[כדור הארץ]] וסביבתו בחלל והעיסוק המדעי בחקר כדור הארץ בשיטות פיזיקליות-כמותיות. המונח "גאופיזיקה" משמש לעיתים לתיאור תכונותיו ה[[גאולוגיה|גאולוגיות]] של כדור הארץ: צורתו, שדה ה[[כבידה]] ו[[השדה המגנטי של כדור הארץ|השדה המגנטי]] שלו, מבנהו הפנימי והרכבו ופני השטח שלו באמצעות [[טקטוניקת הלוחות]] וחקר היווצרות סלעים, זרמי ה[[מאגמה]] וה[[געשיות]].{{הערה|שם=Sheriff1991|Sheriff, Robert E. (1991). "Geophysics". Encyclopedic Dictionary of Exploration Geophysics(3rd ed.). Society of Exploration. {{ISBN|978-1560800187}}}} עם זאת, ארגוני גאופיזיקה מודרניים עושים שימוש בהגדרה רחבה יותר, הכוללת גם את [[מחזור המים]], דינמיקת ה[[אוקיינוס]]ים וה[[אטמוספירה]], התופעות האלקטרומגנטיות של ה[[יונוספירה]] וה[[מגנטוספירה]], השפעות [[השמש]] על כדור הארץ ותופעות מקבילות ב[[ירח]] וב[[כוכב לכת|כוכבי לכת]] אחרים.{{הערה|שם=Sheriff1991}}{{הערה|שם=IUGG|American Geophysical Union (2011). "Our Science". About AGU. Retrieved September 2011.|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=AGUscience|American Geophysical Union (2011). "Our Science". About AGU. Retrieved September 2011.|כיוון=שמאל}}

על אף שהוכרה כ[[דיסציפלינה]] נפרדת רק ב[[המאה ה-19|מאה ה־19]], לגאופיזיקה היסטוריה עתיקה. ה[[מצפן|מצפנים]] הראשונים מתוארכים ל[[המאה הרביעית לפנה"ס|מאה הרביעית לפנה"ס]] וה[[סייסמוגרף]] הראשון נבנה בשנת [[132 לפנה"ס]]. שיטות גאופיזיקליות יושמו לצורכי ניווט ימי עוד מימי קדם. [[ניוטון]] יישם את תורת ה[[מכניקה]] שלו כדי לתאר את מחזורי ה[[גאות ושפל|גאות והשפל]] ואת [[נקיפת ציר כדור הארץ]]. התקנים שונים למדידת צורת הכדור הארץ, צפיפותו, שדה הכבידה שלו ומחזור המים שעליו נבנו לאורך ההיסטוריה. במהלך [[המאה ה-20|המאה ה־20]], פותחו שיטות גאופיזיקליות לחקר מרחוק של היבשות והאוקיינוסים והגאופיזיקה שיחקה תפקיד מרכזי בפיתוח תאוריית [[טקטוניקת הלוחות]].

בגאופיזיקה נעשה שימוש גם לצרכים חברתיים כגון חקר וניהול המשאבים הטבעיים של כדור הארץ, מניעת [[אסון טבע|אסונות טבע]] וקידום חקר [[הגנת הסביבה]].{{הערה|שם=IUGG}}<BR> סריקות גאופיזיקליות מתבצעות תכופות במטרה להעריך היתכנות להמצאות מאגרי [[נפט]], [[גז טבעי]] או [[מינרל]]ים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://wiki.seg.org/wiki/Amos_Nur|הכותב=Gary Mavko|כותרת=4D seismic monitoring of oil and gas production.|אתר=SEG - Society  of Exploration Geophysicists}}</ref>, לצורך חיפוש מאגרי מים תת-קרקעיים, לצרכים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]], להערכת עוביים של קרחונים וקרקעות ולתכנון והכנה של פרויקטי שימור סביבתיים.

== היסטוריה ==
רק ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] הופיעה הגאופיזיקה כדיסציפלינה נפרדת ששילבה תחומים מתוך [[גאוגרפיה פיזית]], [[גאולוגיה]], [[אסטרונומיה]], [[מטאורולוגיה]] ו[[פיזיקה]].{{הערה|שם=history_resources| Hardy, Shaun J.; Goodman, Roy E. (2005). "Web resources in the history of geophysics".American Geophysical Union. Retrieved September 2011.|כיוון=שמאל}} אף-על-פי-כן, תופעות גאופיזיקליות רבות כגון [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] ו[[השדה המגנטי של כדור הארץ]] נחקרו עוד ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]].

=== העת העתיקה והתקופה הקלאסית ===
[[קובץ:EastHanSeismograph.JPG|שמאל|ממוזער|שחזור של ה[[סייסמוגרף]] של [[ג'אנג הנג]], התרומה הידועה הראשונה למדע ה[[סייסמולוגיה]]]]
ה[[מצפן]] היה קיים ב[[סין (אזור)|סין]] העתיקה כבר ב[[המאה הרביעית לפנה"ס|מאה הרביעית לפנה"ס]] ונעשה בו שימוש לצורכי ניווט יבשתי ו[[פנג שואי]]. מצפנים לשימוש ימי הופיעו רק כאשר ניתן היה לייצר מחטים איכותיות ממתכת. עד אז היכולת של המצפן לשמור על המגנוט שלו לאורך זמן הייתה מוגבלת מאוד. האזכור הראשון של מצפן ב[[אירופה]] מופיע בשנת [[1190]].{{הערה|שם=TEMP| Temple, Robert (2006). The Genius of China. Andre Deutsch. {{ISBN|0671620282}}.}}

בערך בשנת [[240 לפנה"ס]], בהישג מדעי נדיר, הסיק [[ארטוסתנס]] שהארץ כדורית ומדד את היקפה. את החישוב ביצע באמצעות מדידת הזוויות בין כדור הארץ לשמש בקווי רוחב שונים. ארטוסתנס אף פיתח מערכת קואורדינאטות על פני כדור הארץ וחישב את [[נטיית ציר הסיבוב]] שלו.{{הערה|שם=Erastothenes| Erastothenes (2010). Eratosthenes' "Geography". Fragments collected and translated, with commentary and additional material by Duane W. Roller. Princeton University Press.{{ISBN|978-0691142678}}.}}

התרומה הראשונה בהיסטוריה ל[[סייסמולוגיה]] הייתה ככל הנראה המצאת ה[[סייסמוגרף]] הראשון על ידי הממציא ה[[סין (אזור)|סיני]] [[ג'אנג הנג]] בשנת [[132 לספירה]].{{הערה|שם=TEMP}}
המכשיר תוכנן בצורת לוע של דרקון שהפיל מתוכו כדור מתכת לתוך אחד משמונה לועות של צפרדעים שסימנו את [[רוחות השמיים]]. כיוון הנפילה של הכדור סימן את כיוון מקור [[רעידת אדמה|רעידת האדמה]]. 1571 שנים מאוחר יותר, תוכנן לראשונה באירופה סייסמוגרף על ידי [[ז'אן דה-הוטפויי]]. הוא לא נבנה מעולם.{{הערה|שם=Dewey| Dewey, James; Byerly, Perry (1969). "The Early History of Seismometry (to 1900)". Bulletin of the Seismological Society of America 59 (1): 183–227.|כיוון=שמאל}}

=== המהפכה המדעית ===
אחד הפרסומים שסימנו את תחילתה של [[המהפכה המדעית]] היה [[על המגנט]] של [[ויליאם גילברט]] משנת [[1600]], מאמר על סדרה של ניסויים מדויקים בנושא [[מגנטיות]]. גילברט הגיע להבנה שהסיבה לכך שמצפנים מצביעים כולם לאותו כיוון נובעת מהעובדה שכדור הארץ עצמו הוא מגנטי.{{הערה|שם=Merrill| Merrill, Ronald T.; McElhinny, Michael W.; McFadden, Phillip L. (1996). The Magnetic Field of the Earth: Paleomagnetism, the Core, and the Deep Mantle. International Geophysics Series.63. Academic Press. {{ISBN|0-12-49125-1}}.}}

בשנת [[1687]] פרסם [[ניוטון]] את חיבורו [[עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע|עקרונות]] בו הניח את היסודות לא רק לתורת ה[[מכניקה קלאסית|מכניקה הקלאסית]] ו[[כבידה|הכבידה]] אלא גם נתן הסברים לשורה של תופעות גאופיזיקליות כגון [[גאות ושפל]] ו[[נקיפת ציר כדור הארץ]].{{הערה| Newton, Isaac (1999). The Principia, Mathematical principles of natural philosophy. A new translation by I Bernard Cohen and Anne Whitman, preceded by "A Guide to Newton's Principia" by I Bernard Cohen. University of California Press. {{ISBN|978-0-520-08816-0}}.}}

ה[[סייסמוגרף]], מכשיר העוקב אחר [[רעידת אדמה|פעילות סייסמית]], הראשון נבנה ב[[סקוטלנד]] בשנת [[1844]] על ידי [[ג'יימס פורבס]].

== תופעות פיזיקליות ==
גאופיזיקה היא דיסציפלינה בינתחומית בבסיסה וגאופיזיקאים תורמים לכל תחומי [[מדעי כדור הארץ]]. על-מנת לספק תיאור בהיר על התחומים המרכיבים את הגאופיזיקה, סעיף זה יעסוק בתופעות [[פיזיקה|פיזיקליות]] והקשר שלהן לכדור הארץ וסביבתו.

=== כבידה ===
[[קובץ:Earth gravity.png|שמאל|ממוזער|מפה של חריגות הכבידה מכדור ממוצע אידיאלי על פני כדור הארץ]]
משיכת כח הכובד של [[הירח]] ושל [[השמש]] גורמת על פני כדור הארץ לשני מחזורי [[גאות ושפל]] בכל יממה ירחית של 24 שעות ו-50 דקות. כתוצאה מכך, קיים פער של כ-12 שעות ו-25 דקות בין כל גאות לגאות.{{הערה| Ross, D.A. (1995). Introduction to Oceanography. [[HarperCollins]]. {{ISBN|0134914082}}.}}

כוחות הכבידה מפעילים [[מאמץ (הנדסה)|מאמצים]] על סלעים הנמצאים בעומק האדמה וגורמים להגדלת הצפיפות ככל שמעמיקים לכיוון מרכז כדור הארץ.{{הערה|שם=Poirier| Poirier, Jean-Paul (2000). Introduction to the Physics of the Earth's Interior. Cambridge Topics in Mineral Physics & Chemistry. [[Cambridge University Press]]. {{ISBN|0-521-66313-X}}.}}
מדידות של [[תאוצת הכובד]] ו[[אנרגיה פוטנציאלית|האנרגיה הפוטנציאלית]] על-פני שטח כדור הארץ ומעליו יכולות לשמש בחיפוש אחר מרבצי מינרלים בבטן האדמה{{הערה|שם=Telford| Telford, William Murray; Geldart, L. P.; Sheriff, Robert E. (1990). Applied geophysics.Cambridge University Press. {{ISBN|9780521339384}}.}}
שדה הכבידה על-פני השטח מספק מידע על [[טקטוניקת הלוחות]]. ה[[אנרגיה פוטנציאלית|פוטנציאל]] הגרוויטציוני, המכונה [[גאואיד]], משמש כהגדרה אפשרית אחת מבין כמה לצורת פני השטח של כדור הארץ. הגאואיד הוא למעשה [[גובה פני הים]] הממוצע לו היו האוקיינוסים בשיווי משקל וניתן היה להמשיך ולמתוח אותם באותו גובה מתחת לפני השטח היבשתיים.{{הערה|שם=Lowrie|Lowrie, William (2004). Fundamentals of Geophysics. Cambridge University Press. {{ISBN|0-521-46164-2}}.}}

=== מעבר חום ===
[[קובץ:Convection-snapshot.png|שמאל|ממוזער|מודל של [[הסעת חום]] ב[[מעטפת כדור הארץ]]. העמודים האדומים הדקים הם [[תימרת מעטפת|תימרות המעטפת]].]]
כדור הארץ מתקרר, ומעבר החום כתוצאה מכך גורם להיווצרות [[השדה המגנטי של כדור הארץ]] על ידי [[תאוריית הדינמו|גאו-דינמו]] וטקטוניקת הלוחות באמצעות מנגנון [[זרמי הערבול]].{{הערה|שם=Davies| Davies, Geoffrey F. (2001). Dynamic Earth: Plates, Plumes and Mantle Convection.Cambridge University Press. {{ISBN|0-521-59067-1}}.}}
המקורות העיקריים לחום הם החום המקורי של הכדור ו[[רדיואקטיביות]], על-אף שתהליכי [[מעבר פאזה|מעברי פאזה]] תורמים ליצירתו אף הם. מעבר החום לעבר פני השטח מתבצעת בעיקר על ידי [[הסעת חום]], על אף קיומן של שני תחומי שכבות בתוך הכדור, [[תחום אי הרציפות וייכרט-גוטנברג]] וה[[ליתוספירה]], שבהן מעבר החום מתבצע באמצעות [[הולכת חום|הולכה]] ולא הסעה.{{הערה|שם=Fowler| Fowler, C.M.R. (2005). The Solid Earth: An Introduction to Global Geophysics (2 ed.).Cambridge University Press. {{ISBN|0-521-89307-0}}.}}
הסעת חלק מהחום מתבצעת מתחתית המעטפת לכיוון פני השטח באמצעות [[תימרת מעטפת|תימרות מעטפת]]. מעבר החום על פני השטח של הכדור שווה לכ-<math>4.2 \times 10^{13} W</math>, והוא אחד המקורות האפשריים ל[[אנרגיה גאותרמית|אנרגיה הגאותרמית]].{{הערה|שם=Pollack| Pollack, Henry N.; Hurter, Suzanne J.; Johnson, Jeffrey R. (1993). "Heat flow from the Earth's interior: Analysis of the global data set". Reviews of Geophysics 31 (3): pp. 267–280.doi:10.1029/93RG01249.|כיוון=שמאל}}

=== רעידות ===
{{ערך מורחב|סייסמולוגיה}}
[[קובץ:Pswaves He.jpg|שמאל|ממוזער|תרשים של עיוותי צורה כתוצאה מגלי גוף וגלי שטח (ראה [[גלים סייסמיים]])]]
[[גלים סייסמיים]] הם רעידות המתקדמות בתווך הפנימי של כדור הארץ ועל פני השטח שלו. כדור הארץ כולו יכול גם להתנדנד באופנים המכונים [[אופני תנודה עצמיים]]. תנועות על פני השטח הנובעות מגלים סייסמיים ומאופני התנודה נמדדים באמצעות [[סייסמוגרף|סייסמוגפים]] הממוקמים בעשרות אלפי [[תחנה סייסמוגרפית|תחנות סייסמוגרפיות]] הפזורות על פני הגלובוס. אם מקור הגלים הוא מקומי, כמו במקרה של [[רעידת אדמה]] או פיצוץ, מדידות במקומות שונים על פני השטח יכולות לסייע באיכון, איתור מקור הגלים. מיקומן ושכיחותן של רעידות אדמה מספקים מדע על [[טקטוניקת הלוחות]] ו[[זרמי הערבול (גאולוגיה)|זרמי הערבול]].{{הערה|שם=Stein| Stein, Seth; Wysession, Michael (2003). An introduction to seismology, earthquakes, and earth structure. Wiley-Blackwell. {{ISBN|0-86542-078-5}}.}}

מדידות גלים סייסמיים מספקות גם מידע על התווך בו מתקדמים הגלים. אם הרכב או צפיפות הסלע משתנים באופן פתאומי, חלק מהגלים [[גל#החזרה|מוחזר]]. החזרות יכולות לספק מידע על מבנים קרובים לפני השטח.{{הערה|שם=Telford}}

[[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] מהוות סיכון לבני אדם. הבנה טובה יותר של מנגנון הפעולה שלהם, התלוי בסוג הרעידה, יכולה להוביל להערכה טובה יותר של הסיכון ולשיפור בתחום [[הנדסת רעידות אדמה]].{{הערה|שם=Bozorgnia2004| Bozorgnia, Yousef; Bertero, Vitelmo V. (2004). Earthquake Engineering: From Engineering Seismology to Performance-Based Engineering. CRC Press. {{ISBN|978-0-8493-1439-1}}.}}

=== תופעות חשמליות ===
על אף שעיקר התופעות החשמליות הטבעיות שאנו מבחינים בהן על פני כדור הארץ מקורן בסערות [[ברק]]ים, קיים קרוב לפני השטח באופן תמידי [[שדה חשמלי]] בעוצמה ממוצעת של <math>120 V m^{-1}</math>.{{הערה|שם=Harrison|Harrison, R. G.; Carslaw, K. S. (2003). "Ion-aerosol-cloud processes in the lower atmosphere". Reviews of Geophysics 41 (3): 1012. Bibcode 2003RvGeo..41.1012H.doi:10.1029/2002RG000114.|כיוון=שמאל}}
לעומת הקרקע המוצקה, ה[[אטמוספירה]] של כדור הארץ טעונה ב[[מטען חשמלי]] חיובי כתוצאה מפגיעה של ה[[קרינה קוסמית|קרינה הקוסמית]]. כתוצאה מכך, זורם לכיוון פני כדור הארץ [[זרם חשמלי]] בעוצמה ממוצעת של 1,800 [[אמפר]].{{הערה|שם=Harrison}} הזרם זורם מטה מה[[יונוספירה]] על פני רוב שטחו של כדור הארץ וחוזר חזרה מעלה דרך סופות ברקים.

סקרים גאופיזיים סוקרים מגוון תופעות חשמליות. חוקרים מודדים את הפוטנציאל הספונטני, פוטנציאל באדמה שמקורו בהפרעות טבעיות או מעשה ידי אדם. [[זרם טלורי|זרמי טלורי]] הזורמים באדמה ובאוקיינוסים נחקרים אף הם וגורמים להם [[השראה אלקטרומגנטית]] של השדה המגנטי של כדור הארץ ותנועות של מוליכים (כגון [[מי ים]]) על פני כדור הארץ.{{הערה|Lanzerotti, Louis J.; Gregori, Giovanni P. (1986). "Telluric currents: the natural environment and interactions with man-made systems". In Geophysics Study Committee; Geophysics Research Forum; Commission on Physical Sciences, Mathematics and Resources et al. The Earth's Electrical Environment. National Academy Press. pp. 232–258. {{ISBN|0-309-03680-1}}.}}
ההתפלגות של צפיפות הזרמים הללו יכולה לשמש בגילוי שינויים ב[[התנגדות חשמלית|התנגדות החשמלית]] של מבנים תת-קרקעיים. גאופיזיקאים יכולים גם ליצור בעצמם את הזרמים החשמליים לצורכי הדמיה בבטן האדמה.

=== גלים אלקטרומגנטיים ===
[[גלים אלקטרומגנטיים]] מופיעים ב[[יונוספירה]] וב[[מגנטוספירה]] וכמו כן ב[[גלעין כדור הארץ]]. גלים אלו, יחד עם סופות ברקים, הם המקור לתופעות הקשורות בגלי רדיו נמוכים הנמדדות על פני השטח של כדור הארץ. גם רעידות אדמה יכולות לגרום להיווצרותם של גלים אלקטרומגנטיים בכדור הארץ.

ב[[גלעין כדור הארץ|גלעין החיצוני]], בו קיים ריכוז גבוה של מתכת ה[[ברזל]] המוליכה, זרמים חשמליים יוצרים [[שדה מגנטי|שדות מגנטיים]] כתוצאה מ[[השראה אלקטרומגנטית|השראה]]. [[גלי אלפבן]] הם גלים מגנטו-הידרודינמיים (גלים בתווך מוליך נוזלי) הנוצרים בגלעין ובמגנטוספירה. בגלעין אין להם השפעה מרובה על השדה הגאומגנטי אולם גלים איטיים יותר נחשבים לגורם אפשרי לשינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ.{{הערה|שם=Merrill}}

בסקרים גאופיזיים עושים שימוש ב[[דימות תהודה מגנטית|הדמיה מגנטית]] ובפולסים חשמליים חזקים כדי לאסוף מידע על התנהגות השדות על כדור הארץ ובסביבתו.

=== מגנטיות ===
{{ערך מורחב|השדה המגנטי של כדור הארץ}}
[[קובץ:Geomagnetisme.svg|ממוזער|ציר ה[[דיפול מגנטי|דיפול המגנטי]] של כדור הארץ (ורוד) מוסט לעומת ציר הסיבוב (כחול).]]
השדה המגנטי של כדור הארץ מגן עליו מפני [[רוח השמש]] הקטלנית ושימש מאז העת העתיקה לצורכי ניווט. מקורו בתנועת הנוזלים בגרעין החיצוני (ראה [[תאוריית הדינמו]]).{{הערה|שם=Merrill}} השדה המגנטי בחלקה העליון של ה[[אטמוספירה]] הוא המקור לתופעת [[הזוהר הצפוני]].{{הערה|שם=Kivelson| Kivelson, Margaret G.; Russell, Christopher T. (1995). Introduction to Space Physics.Cambridge University Press. {{ISBN|978-0-521-45714-9}}.}}

השדה המגנטי של כדור הארץ ניתן לתיאור בתורה גסה כ[[דיפול מגנטי]] מוסט, אך הוא משתנה עם הזמן. ברוב הזמן הקוטב המגנטי נותר קרוב לקוטב הגאוגרפי, אך במרווחי זמן מסדר גודל של כמיליון שנה עובר השדה [[היפוך גאומגנטי|היפוך כיוון]]. עדויות לתהליך הזה ניתן למצוא בסלעים וב[[קרקעית הים]]. רצועות מגנטיות על פני קרקעיות האוקיינוסים מספקות מידע על היפרדות שטחים בקרקעית כחלק מ[[טקטוניקת הלוחות]], והשוואה של תקופות המגנטיזציה לממצאים [[סטרטיגרפיה|סטרטיגרפיים]] מסייעת בהבנה ואפיון תקופות זמן [[גאולוגיה|גאולוגיות]].{{הערה|שם=Opdyke| Opdyke, Neil D.; Channell, James T. (1996). Magnetic Stratigraphy. Academic Press. {{ISBN|0-12-527470-X}}.}}
בנוסף, המגנטיזציה של סלעים משמשת למדידת [[נדידת היבשות]].{{הערה|שם=Merrill}}

=== רדיואקטיביות ===
{{ערך מורחב|תיארוך רדיומטרי}}
[[קובץ:Thorium decay chain from lead-212 to lead-208.svg|ממוזער|שמאל|דוגמה להתפרקות רדיואקטיבית]]
[[רדיואקטיביות]] מהווה 80% מהחום הפנימי של כדור הארץ והספק האנרגיה העיקרי ל[[תאוריית הדינמו|גאודינמו]] ולתנועת הלוחות.{{הערה|שם=Turcotte| Turcotte, Donald Lawson; Schubert, Gerald (2002). Geodynamics (2nd ed.). Cambridge University Press. {{ISBN|0-521-66624-4}}.}}
ה[[איזוטופ]]ים מייצרי החום העיקריים הם [[פוטסיום|פוטסיום-40]], [[אוראניום|אוראניום-238]], אוראניום-235, ו[[תוריום|תוריום-232]].{{הערה| Sanders, Robert (2003-12-10). "Radioactive potassium may be major heat source in Earth's core". UC Berkeley News. Retrieved 2007-02-28.|כיוון=שמאל}}
יסודות רדיואקטיביים משמשים ב[[תיארוך רדיומטרי]], השיטה העיקרית לקביעת תקופות זמן גאולוגיות. איזוטופים בלתי-יציבים מתפרקים בקצב ידוע, וקצבי ההתפרקות של סוגי איזוטופים שונים מכסים כמה סדרי גודל של זמן כך שניתן לעשות שימוש בשיטה לצורך תארוך קצר מועד וגם לצורך קביעת זמנים גאולוגיים מסדרי גודל של מאות מיליוני שנים.{{הערה|שם=Renne| Renne, P.R.; Ludwig, K.R.; Karner, D.B. (2000). "Progress and challenges in geochronology".Science Progress 83: 107–121. {{PMID|10800377}}.}}

==ראו גם==
{{מיזמים|ויקימילון=גאופיזיקה}}
* [[דינמיקת זורמים]] (תחום משנה של [[מכניקת הזורמים]])

==לקריאה נוספת==
* אביהו גינצבורג, '''מבוא לגאופיסיקה''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], 2010.

==קישורים חיצוניים==
* [http://geomag.usgs.gov התוכנית הגאומגנטית של סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית]
* [http://www.astronomia2009.org.il/info/apod/apod.htm תמונת היום באסטרונומיה]
* [http://www.gii.co.il/עמוד_הבית.html המכון הגיאופיסי של ישראל] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20131028180103/http://www.gii.co.il/עמוד_הבית.html |date=2013-10-28 }}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007565324805171|גאופיזיקה}}

== הערות שוליים ==
<div style="direction: ltr;">
{{הערות שוליים}}
</div>

{{מדעי כדור הארץ}}
{{נושאים בפיזיקה}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:גאופיזיקה|*]]

{{ללא בוט|10}}