הצגת המקור של הדף "דובניום"

{{פירוש נוסף|נוכחי=יסוד כימי|אחר=גרסה של Node.js בשם "Dubnium"|ראו=[[Node.js#גרסאות|גרסאות של Node.js]]}}
{{מפנה|האניום|יסוד שמספרו האטומי 72|הפניום}}
{{יסוד כימי
| שם = דובניום
| שכן מימין = [[סיבורגיום]]
| שכן משמאל = [[רתרפורדיום]]
| שכן מלמעלה = [[טנטלום|Ta]]
| שכן מלמטה = (Upe)
| תמונת טבלה מחזורית = [[קובץ:Wide_Periodic_Table.svg|250px]]
| צבע רקע = #ffc0c0
| מספר אטומי = 105
| סמל כימי = Db
| סדרה כימית = [[מתכת מעבר|מתכות מעבר]]
| צפיפות = (משוער) 21,600
| מראה = כסוף לבן או אפור (משוער)
| תמונה = [[קובץ:Electron_shell_105_Dubnium.svg|250px]] קונפיגורציית האקלטרונים של דובניום
| משקל אטומי = 262.1141
| רמות אנרגיה = 2,8,18,32,32,11,2
| מצב צבירה = מוצק (משוער)
| יחידות לטמפרטורה = K
| אנרגיית יינון ראשונה = 665
| רדיוס אטומי = (משוער) 139
| רדיוס קוולנטי = (משוער) 149
| אנרגיית יינון שנייה = (משוער) 1,547
| אנרגיית יינון שלישית = (משוער) 2,378
| אנרגיית יינון רביעית = (משוער) 3,299
| מגלה = [[המכון המאוחד למחקר גרעיני]] {{ש}} [[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי]]
| תאריך גילוי = [[18 בפברואר]] [[1970]]
| מבנה גבישי = bcc (משוער)
}}
'''דּוּבְּנִיוּם''' (ב[[אנגלית]]: '''Dubnium'''), הידוע גם בשם '''האניום''' ('''Hahnium'''), הוא יסוד מלאכותי מ[[מתכת מעבר|מתכות המעבר]] ש[[סמל כימי|סמלו הכימי]] '''Db''' ו[[מספר אטומי|מספרו האטומי]] '''105'''. זהו היסוד השני בקבוצת ה[[יסוד על כבד|יסודות העל-כבדים]] וה-13 בסדרת ה[[יסוד טרנס אורני|יסודות הטרנס-אורניים]]. הדובניום [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]] ביותר, ול[[איזוטופ]] היציב ביותר שלו, <sup>268</sup>Db, [[זמן מחצית חיים]] של קצת יותר מיממה, דבר המקשה מאוד על חקר היסוד.

דובניום אינו מופיע באופן טבעי בכדור הארץ והוא מיוצר באופן מלאכותי. [[המכון המאוחד למחקר גרעיני]] (JINR) ה[[סובייטי]] היה הראשון לגלות את היסוד באפריל 1970, ומיד לאחר מכן, [[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי]] (LBNL) האמריקאית הכריזה על גילויו ביוני 1970. שתי הקבוצות הציעו שמות משלהם ליסוד והשתמשו בשמות אלו מבלי הסכמה עולמית, ורק בשנת 1993 נפתר הסכסוך על הגילוי וצוות חקירה רשמי מארגון ה-[[IUPAC]] החליט לתת קרדיט לשתי הקבוצות, ובשנת 1997 קבע הארגון את שם היסוד להיות דובניום, על שם העיר [[דובנה]], מקום מושבו של המכון המאוחד למחקר גרעיני.

על פי מחקרים תאורטיים, דובניום אמור להימצא ב[[מחזור (כימיה)#המחזור השביעי|מחזור השביעי]] וב[[קבוצה (כימיה)|קבוצה החמישית]] ב[[הטבלה המחזורית|טבלה המחזורית]], מתחת ל[[ונדיום|וונדיום]], [[ניאוביום]] ו[[טנטלום]]. על כן, תכונותיו הכימיות, כגון מספר [[אלקטרון ערכיות|אלקטרוני הערכיות]], וקיום [[דרגת חמצון]] {{משמאל לימין|+5}} דומיננטית ויציבה, צפויות להיות דומות לתכונותיהם של יסודות אלו. מהמחקרים המועטים שנעשו על יסוד זה, נראה כי היסוד מתנהג באופן הרבה יותר דומה לניאוביום מאשר לטנטלום, בניגוד למצופה.

== הקדמה ==
[[קובץ:Deuterium-tritium fusion.svg|ממוזער|תיאור גרפי של תגובת היתוך גרעיני. שני גרעינים מותכים זה לזה ופולטים [[נייטרון]]. תגובות שיצרו יסודות חדשים עד כה היו דומות, כשההבדל היחיד הוא בכמות הנייטרונים שמשתחררים.]]
[[גרעין האטום|גרעיני האטום]] הכבדים{{ביאור|ב[[פיזיקה גרעינית]], יסוד נקרא [[יסוד כבד|כבד]] אם מספרו האטומי הוא גבוה, לדוגמה, [[עופרת]] (שמספרה האטומי הוא 82) היא יסוד כבד. המונח "יסודות סופר-כבדים" או "[[יסוד על-כבד|יסודות על-כבדים]]" בא לתאר יסודות שמספרם האטומי גבוה מ-[[לורנציום|103]] (הגם שיש המגדירים זאת כגבוה מ-[[פרמיום|100]], או כגבוה מ-[[קופרניקיום|112]]). המונח "איזוטופים כבדים" (של יסוד כלשהו) ו"גרעינים כבדים" מתארים איזוטופים בעלי מסה גבוהה, וגרעינים בעלי מסה גבוהה (ליסוד הנתון), בהתאמה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.chemistryworld.com/news/explainer-superheavy-elements/1010345.article|הכותב=קטרינה קרמר|כותרת=Explainer: superheavy elements|אתר=[[Chemistry World]]|תאריך=2016|תאריך_וידוא=15 במרץ 2020}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://pls.llnl.gov/research-and-development/nuclear-science/project-highlights/livermorium/elements-113-and-115|הכותב=[[המעבדה הלאומית לורנס ליברמור]]|כותרת=Discovery of Elements 113 and 115|תאריך=11 בספטמבר 2015|תאריך_וידוא=15 במרץ 2020}}</ref>|שם=א|כיוון=ימין}} נוצרים בתגובות היתוך גרעיניות שמאחות שני גרעינים שונים בעלי גודל שונה{{ביאור|בשנת 2009, קבוצה במכון המאוחד למחקר גרעיני (JINR) בהובלת אוגאנסיאן פרסמה את תוצאות הניסיון שלהם לייצור [[האסיום]] בתגובה סימטרית <chem>^136Xe + ^136Xe</chem>, הקבוצה לא זיהתה אף לא אטום בודד שנוצר בריאקציה, ומשם הסיקו כי יש גבול עליון לשטח החתך (cross section) – המדד לסיכוי התגובה להתרחש, של 2.5 [[:en:Barn_(unit)#Commonly_used_prefixed_versions|בארן]]. בתור השוואה, התגובה שבעקבותה התגלה האסיום הייתה <chem>^208Pb + ^58Fe</chem>, ולה היה סיכוי של כ-20 בארן, כפי שנאמד על ידי המגלים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://journals.aps.org/prc/abstract/10.1103/PhysRevC.79.024608|הכותב=[[יורי אוגאנסיאן]], דימיטרייב ס.נ., ירמין א.ו.|כותרת=Attempt to produce the isotopes of element 108 in the fusion reaction 136Xe + 136Xe|אתר=[[Physical Review]]|תאריך=2009}}</ref>|שם=ב|כיוון=ימין}} זה בזה. ככל שההפרש בין המסות של שני הגרעינים המגיבים גדול יותר כך קיים סיכוי גדול יותר שיעברו היתוך.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bloomberg.com/news/features/2019-08-28/making-new-elements-doesn-t-pay-just-ask-this-berkeley-scientist|הכותב=Samanth Subramanian|כותרת=Making New Elements Doesn't Pay. Just Ask This Berkeley Scientist|אתר=[[ביזנסוויק]]|תאריך=28 באוגוסט 2019|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=26 באוגוסט 2021}}</ref> גרעיני האטום הכבד יותר מבין השניים הופכים למטרה, ומופצצים ב[[אלומת חלקיקים]] של גרעיני האטום הקל יותר. שני גרעינים יכולים לעבור [[היתוך גרעיני]] רק אם הם קרובים מספיק זה אל זה. באופן טבעי, גרעינים (שמטענם הוא חיובי), דוחים זה את זה [[חוק קולון|דחייה אלקטרוסטטית]]. [[הכוח החזק]] יכול להתגבר על דחייה זאת, אך רק כשהגרעינים במרחק זעום זה מזה. לכן אלומת הגרעינים [[מאיץ חלקיקים|מואצת]] למהירות של כעשירית ממהירות האור, על מנת ליצור מצב בו הדחייה האלקטרוסטטית היא אפסית ביחס למהירות האלומה, וחלקיקי האלומה יוכלו להתקרב מספיק למטרה.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://nplus1.ru/material/2019/03/25/120-element|הכותב=D. Ivanov|כותרת=Superheavy steps into the unknown|אתר=N+1|תאריך=2019|שפה=רוסית|תאריך_וידוא=26 באוגוסט 2021}}</ref> למרות זאת, רוב הגרעינים שייתקרבו זה לזה יישארו ביחד במשך כ-<math>10^{-20}</math> שניות ואז יפרדו (לא בהכרח באותו הרכב כמו לפני התגובה), במקום לעבור היתוך וליצור גרעין אחד, וככל שהגרעין אותו מנסים לייצר כבד יותר, כך הסיכוי שהגרעינים יעברו היתוך קטן.<ref name=":0" /><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://theconversation.com/something-new-and-superheavy-at-the-periodic-table-26286|הכותב=David Hinde|כותרת=Something new and superheavy at the periodic table|אתר=The Conversation|תאריך=2014|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=26 באוגוסט 2021}}</ref>

אם היתוך אכן מתרחש, המיזוג הזמני (הנקרא "גרעין מורכב") נמצא במצב [[עירור|מעורר]]. בכדי לחזור מהמצב המעורר למצב יציב יותר, הגרעין המורכב עובר [[ביקוע גרעיני]] או [[:en:Spallation#Nuclear_spallation|פולט]] [[נייטרון]] אחד או יותר,{{ביאור|ככל שהגרעין במצב מעורר יותר, כך ייפלטו יותר נייטרונים. אם אנרגיית המצב המעורר נמוכה מהאנרגיה המקשרת כל נייטרון לשאר הגרעין אז אף נייטרון לא יפלט, ובמקום זאת, הגרעין המורכב יחזור מהמצב המעורר על ידי פליטת [[קרינת גמא]]. על מנת להימנע ממצב של ביקוע גרעיני ואיבוד הגרעין שיוצר, ניתן ליצור את הגרעין עם יותר נייטרונים, וכך יש יותר סיכוי שהגרעין יפלוט נייטרון מאשר יעבור ביקוע. לשם כך משתמשים לרוב באלומת גרעינים של סידן 48, להם 28 נייטרונים ו-20 פרוטונים, שתביא ליחס גבוה של נייטרונים לפרוטונים.|שם=ג|כיוון=ימין}} ובכך משחרר את אנרגיית העירור. תהליך זה מתרחש בערך ב<math>10^{-16}</math> שניות הראשונות שלאחר ההיתוך.{{ביאור|ההגדרה לפי [[מונחון IUPAC|IUPAC]], קובעת כי גילוי של [[יסוד כימי]] יוכרז רק אם הגרעין שלו אינו דועך תוך <math>10^{-14}</math> שניות. ערך זה נבחר כהערכה לכמה זמן לוקח לגרעין להשיג את קליפת האלקטרונים החיצונית שלו ובכך להציג את תכונותיו הכימיות המתאימות. ערך זה מציין גם את הגבול העליון לזמן החיים של גרעין מורכב.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20190303183952/http://pdfs.semanticscholar.org/ba08/30dcab221b45ca5bcc3cfa8ae82558d624e7.pdf|הכותב=אנטונין קרסה|כותרת=Neutron Sources for ADS|אתר=[[האוניברסיטה הטכנית הצ'כית בפראג]]|תאריך=2010|תאריך_וידוא=20 באוקטובר 2019}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://publications.iupac.org/pac/pdf/1991/pdf/6306x0879.pdf|הכותב=א.ה. וופסטרה|כותרת=Criteria that must be satisfied for the discovery of a new chemical element to be recognized|אתר=Pure and Applied Chemistry|תאריך=2019|תאריך_וידוא=28 באוגוסט 2020}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://escholarship.org/uc/item/05x8w9h7|הכותב=[[דרלין כריסטיאן הופמן]], א.ק. הייד, א.ל. קלר|כותרת=A History and Analysis of the Discovery of Elements 104 and 105|עמודים=67–68|תאריך=1987}}</ref>|שם=ד|כיוון=ימין}} האלומה עוברת דרך המטרה ומגיעה לחלק הבא, המפריד. אם גרעין חדש נוצר, הוא ייסחף עם האלומה אל המפריד.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.scientificamerican.com/article/how-to-make-superheavy-elements-and-finish-the-periodic-table-video/|הכותב=Chemistry World|כותרת=How to Make Superheavy Elements and Finish the Periodic Table|אתר=[[סיינטיפיק אמריקן]]|תאריך=2016|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=26 באוגוסט 2021}}</ref> במפריד, הגרעין החדש מופרד משאר הגרעינים (של האלומה המקורית וכל תוצרי הלוואי האחרים){{ביאור|המפריד מתבסס על כך שהגרעין החדש שנוצר נע לאט יותר מאלומת הגרעינים האחרים. המפריד מכיל [[שדה חשמלי]] ו[[שדה מגנטי|מגנטי]] שהשפעתם על חלקיקים נעים מתבטלת במהירויות ספציפיות של החלקיקים, אך חלקיקים במהירויות אחרות יושפעו מהשדות ויוסטו הצידה. המפריד יכול להיעזר גם ב[[:en:Time-of-flight_mass_spectrometry|ספקטרוסקופיית מסה באמצעות זמן מעוף]] ובמדידת אנרגיית ה[[רתע]]. שילוב של שניהם יכול לאפשר הערכה של מסת הגרעין|שם=ה|כיוון=ימין}} ומועבר לגלאי מוליך למחצה שעוצר את הגרעין. המיקום בו נעצר הגרעין נרשם בגלאי, שבנוסף מסמן את האנרגיה של הגרעין ואת הזמן שלקח לו להגיע אליו.<ref name=":1" /> תהליך זה לוקח כ-<math>10^{-6}</math> שניות, ועל מנת לזהותו, על הגרעין לשרוד לפחות את משך הזמן הזה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://ui.adsabs.harvard.edu/abs/2013JPhCS.420a2001Z/abstract|הכותב=V. Zagrebaev, A. Karpov, W. Greiner|כותרת=Future of superheavy element research: Which nuclei could be synthesized within the next few years?|אתר=Journal of Physics: Conference Series|תאריך=2013|שפה=אנגלית}}</ref> בנוסף, הגלאי רושם את המיקום הזמן והאנרגיה כשהגרעין מגיע לדעיכה.<ref name=":1" />

יציבות הגרעין תלויה בכוח החזק, שהטווח שלו קצר מאוד, וככל שהגרעין יהיה גדול יותר כך תקטן השפעתו של הכוח על ה[[נוקליאון|נוקליאונים]] בקצוות הגרעין. בנוסף לכך, על הגרעין פועלים כוחות פירוק בעקבות הדחייה האלקטרוסטטית בין הפרוטונים בגרעין, ולעומת הכוח החזק, לדחייה האלקטרוסטטית טווח ארוך.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.worldcat.org/title/concepts-of-modern-physics/oclc/48965418|הכותב=A. Beiser|כותרת=Concepts of modern physics (6th ed.)|תאריך=2003|שפה=אנגלית}}</ref> לכן הגרעינים של היסודות הכי כבדים יתפרקו בעיקר על ידי סוגי דעיכה שנגרמים מדחייה אלקטרוסטטית: [[קרינת אלפא|דעיכת אלפא]] ו[[ביקוע ספונטני]] {{אנ|Spontaneous fission}}. דעיכת אלפא נמדדת על ידי [[חלקיק אלפא|חלקיקי אלפא]] (גרעיני [[הליום]] עם שני [[פרוטון|פרוטונים]] ושני [[נייטרון|נייטרונים]]; מסומנים גם ב־<chem>^4He</chem>) שנפלטו, ואת תוצרי הדעיכה ניתן לזהות בקלות עוד לפני זיהוי הדעיכה עצמה בגלאי. אם דעיכה כזאת או סדרה של דעיכות כאלה נותנת גרעין ידוע, את הגרעין המקורי של התגובה ניתן יהיה לקבוע אריתמטית במדידה עקיפה.{{ביאור|מאחר שהמסה של הגרעין אינה מחושבת באופן ישיר אלא מחושבת מגרעינים אחרים, המדידה נקראת עקיפה. קיימות גם מדידות ישירות, אך הן לרוב בלתי אפשריות לגרעינים כבדים. המדידה הישירה הראשונה של גרעין כבד התבצעה בשנת 2018 בLBNL. המסה נקבעה לפי המיקום של הגרעין לאחר המעבר עם האלומה (המיקום מאפשר לגלות את המסלול שעבר, אשר קשור ליחס המסה-מטען של הגרעין מאחר שהמעבר נעשה תחת מגנט)<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.osti.gov/biblio/1337838|הכותב=[[יורי אוגאנסיאן]], קרזיסטוף ריקצסקי|כותרת=A beachhead on the island of stability|אתר=Physics Today|תאריך=2015}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://physicstoday.scitation.org/do/10.1063/PT.6.1.20181113a/full/|הכותב=אנדרו גרנט|כותרת=Weighing the heaviest elements|אתר=Physics Today|תאריך=2018}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://cen.acs.org/physical-chemistry/periodic-table/IYPT-Exploring-the-superheavy-elements-at-the-end-of-the-periodic-table/97/i21|הכותב=לורה האוס|כותרת=Exploring the superheavy elements at the end of the periodic table|אתר=Chemical & Engineering News|תאריך=2019}}</ref>|שם=ו|כיוון=ימין}} ביקוע ספונטני, לעומת זאת, מייצר כמה סוגי גרעינים כתוצרים ולכן לא ניתן לקבוע מהם את הגרעין המקורי.

אם כן, המידע היחד המתקבל כאשר מסנתזים את אחד היסודות העל-כבדים הוא המיקום, האנרגיה והזמן של הגעת החלקיק לגלאי ושל דעיכתו. לאחר מכן, כתלות בתוצאות, ניתן להסיק כי זהו אכן יסוד חדש ושהתוצאות לא היו יכולות להיגרם על ידי שום חלקיק ידוע אחר. או, שהמידע שהתקבל אינו מספיק כדי להסיק שזהו אכן יסוד חדש ואין שום הסבר אחר חוץ מלהסיק שהיו שגיאות שהפריעו בתהליך.{{ביאור|לדוגמה, יסוד [[נובליום|102]] זוהה בטעות בשנת 1957 במכון נובל לפיזיקה ב[[סטוקהולם]], [[שוודיה]], לא היו טענות קודמות ליצירת היסוד, ושמו ניתן לו על ידי מגליו. לאחר מכן הראו כי הגילוי היה שגוי לאחר שLBNL לא הצליחו לשחזר את תוצאות הניסוי השוודי.|שם=ז|כיוון=ימין}}

==גילוי==
=== רקע ===
[[אורניום]], שמספרו האטומי הוא 92, הוא היסוד הכבד ביותר שקיים באופן טבעי בכדור הארץ, ויסודות כבדים ממנו נוצרים רק באופן מלאכותי. הייצור המלאכותי הראשון של יסוד חדש – [[נפטוניום]], שמספרו האטומי הוא 93 – התרחש בשנת 1940 על ידי צוות מ[[ארצות הברית]]. במשך השנים הבאות מדענים אמריקאים ייצרו יסודות עד [[מנדלביום]], שמספרו האטומי הוא 101, בשנת 1955. החל מהיסוד ה-102, נוצרה תחרות בין האמריקאים לסובייטים על גילוי יסודות חדשים וקבלת ההכרה על כך.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://inis.iaea.org/collection/NCLCollectionStore/_Public/28/017/28017156.pdf|הכותב=ד.ס הופמן|כותרת=The Transuranium Elements: From Neptunium and Plutonium to Element 112|אתר=Lawrence Livermore National Laboratory|תאריך=1996}}</ref>

=== דיווחים על גילוי ===
הדיווח הראשון על גילוי יסוד 105 היה של [[המכון המאוחד למחקר גרעיני]] (JINR) הממוקם ב[[דובנה]], ב[[מוסקבה (מחוז)|מחוז מוסקבה]], [[רוסיה]], באפריל 1968. המדענים הפציצו גרעיני [[אמריציום|<sup>268</sup>Am]] באלומת יוני [[ניאון|<sup>22</sup>Ne]], ודיווחו על [[קרינת אלפא|קרינות אלפא]] באנרגיות של 9.4MeV (עם <math>t_{1/2}=0.1-3 \ s</math>) ו-9.7MeV (עם <math>t_{1/2}>0.05 \ s</math>), ואחריהן קרינת אלפא שדומה לזו של האיזוטופ [[לורנציום|<sup>256</sup>103]] או <sup>257</sup>103{{ביאור|קרינות האלפא המאוחרות הללו הן עוד אימות לכך שאכן נוצרו בניסוי שני האיזוטופים של דובניום, שכן דעיכת אלפא מורידה את ה[[מספר האטומי]] ב-2 ואת ה[[מסה האטומית]] ב-4, ולכן אם התקבלו בשלב השני דעיכות אלפא של שני הגרעינים הללו, ניתן להסיק כי אותם גרעינים התקבלו על ידי דעיכת אלפא של דובניום.}}. בהתבסס על השערות תאורטיות ושתי דעיכות האלפא שבאו לאחר מכן, המדענים שייכו את שתי הדעיכות הראשונות ל-<sup>261</sup>105 ו-<sup>260</sup>105 בהתאמה.<ref name=":4" />

התגובה שהתרחשה בניסוי זה היא:
<div overflow:auto><math>^{243}_{95}\mathrm{Am} \ + \ ^{22}_{10}\mathrm{Ne} \ \to \ ^{265-x}105 +xn \ (x=4,5)</math></div>

=== מחלוקות על שם היסוד ===
{{תמונות מרובות
| תמונה1 = Niels Bohr.jpg
| תמונה2 = Otto Hahn (Nobel).jpg
| רוחב = 100
| רוחב1 = 125
| רוחב2 = 125
| יישור = ימין
| כיוון = אופקי
| סיומת = הפזיקאי הגרעיני הדני [[נילס בוהר]] (מימין) והכימאי הגרעיני הגרמני [[אוטו האן]] (משמאל), שניהם הוצעו כשמות ליסוד 105.
}}
במכון המאוחד למחקר גרעיני לא הציעו שם ליסוד אחרי שגילו אותו לראשונה, כפי שהיה נהוג בדרך כלל, מה שהוביל את הצוות מהמעבדה הלאומית לורנס ברקלי להניח שהצוות מהמכון המאוחד לחקר גרעיני לא גילה מספיק מידע בשביל לאשש את תגליתו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/science/dubnium|כותרת=Dubnium chemical element|אתר=[[אנציקלופדיה בריטניקה]]|שפה=אנגלית}}</ref> לאחר שהמכון המאוחד למחקר גרעיני הצליח לאסוף יותר מידע, אנשיו הציעו את השם '''נילסבוהריום (Ns)''' על שם הפיזיקאי הגרעיני הדני [[נילס בוהר]], שפיתח את תאוריית [[מודל האטום של בוהר|מבנה האטום]] ו[[היסטוריה של מכניקת הקוונטים|תורת הקוונטים הישנה]]. כשהמעבדה הלאומית לורנס ברקלי גילתה לראשונה את היסוד, אנשיה הציעו שהשם החדש יהיה '''האניום (Ha)''', על שם הכימאי הגרמני [[אוטו האן]] – "אבי הכימיה הגרעינית". וכך, נוצרה מחלוקת על שם היסוד.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Marco Fontani, Mariagrazia Costa, Mary Virginia Orna|שם=The Lost Elements: The Periodic Table's Shadow Side|מקום הוצאה=Oxford University Press|שנת הוצאה=2014|עמ=386|קישור=https://books.google.co.il/books?id=Te1jBAAAQBAJ&source=gbs_navlinks_s}}</ref>

בתחילת שנות השבעים, שתי הקבוצות הכריזו על גילוי היסוד הבא בטבלה, [[סיבורגיום|יסוד 106]], וגם ביסוד זה שתי הקבוצות לא הציעו שם ליסוד תחילה. המכון המאוחד למחקר גרעיני הציע להקים ועדה בינלאומית שתחליט על הקריטריונים להכרה בגילוי של יסוד, ואכן ב-1974 קם צוות משותף ונייטרלי של שתי המעבדות.<ref name=":3">{{קישור כללי|כתובת=http://publications.iupac.org/pac/1993/pdf/6508x1815.pdf|הכותב=A. Ghiorso, G.T. Seaborg, Yu. Organessian, I. Zvara|כותרת=Responses on the Report DISCOVERY OF THE TRANSFERMIUM ELEMENTS|אתר=IUPAC|תאריך=1993}}</ref> למרות זאת, שתי הקבוצות לא רצו בכך שצד שלישי יפתור להן את הסכסוך, ולכן המדענים המובילים במעבדה הלאומית לורנס ברקלי – [[אלברט גיורסו]] ו[[גלן תיאודור סיבורג]] – נסעו בשנת 1975 לדובנה להיפגש עם המדענים המובילים במכון המאוחד למחקר גרעיני – [[גאורגי פליורוב]] ו[[יורי אוגאנסיאן]], בכדי לנסות לפתור את הסכסוך ביניהם ולהוכיח שהצוות הנייטרלי שקם מיותר. אך לאחר שעתיים של דיונים הקבוצות נכשלו להגיע לעמק השווה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://meetings.aps.org/Meeting/APR17/Session/B10.3|הכותב=A. Robinson|כותרת=An Attempt to Solve the Controversies Over Elements 104 and 105: A Meeting in Russia, 23 September 1975|אתר=Bulletin of the American Physical Society|תאריך=28 בינואר 2017|שפה=אנגלית}}</ref> בשנת 1979 הציע ה-[[IUPAC]] שיטה למתן שמות ליסודות, בה ישתמשו עד ששתי הקבוצות יגיעו להחלטה ביניהן על שם רשמי. על פי ההצעה, יסוד 105 נקרא '''אננילפנטיום (Unp)''' (באנגלית: ''unnilpentium,'' בלטינית ''un = 1, nil = 0'' וביוונית ''pent = 5)''. למרות זאת, שני הצוותים התעלמו מקביעת שם זה, כיוון שלא רצו להחליש את תביעותיהם על גילוי היסוד.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.degruyter.com/document/doi/10.1515/ci-2016-0204/html|הכותב=L. Öhrström, N.E. Holden|כותרת=The Three-letter Element Symbols:|אתר=Chemistry International|תאריך=19 במרץ 2016|שפה=אנגלית}}</ref>

בשנת 1981, צוות מ[[מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים]] (GSI) שב[[דרמשטאדט]], [[הסן]], [[מערב-גרמניה]] הכריז על כך שהצליח לסנתז את [[בוהריום|יסוד 107]], חמש שנים אחרי שהמכון המאוחד למחקר גרעיני הצליח לסנתז את אותו היסוד, אך הצוות הגרמני קיבל תוצאות מדויקות יותר, ולכן טענתו לגילוי הייתה יותר מבוססת ומוצקה.<ref name=":4">{{קישור כללי|כתובת=http://s3.documentcloud.org/documents/562229/iupac1.pdf|הכותב=R.C. Barber, N.N. Greenwood, A. Hrynkiewicz, Y.P. Jeannin, M. Lefort, M. Sakai|כותרת=DISCOVZRY OF THE TRANSFERMIUM ELEMENTS|אתר=IUPAC|תאריך=1993|שפה=אנגלית}}</ref> הצוות הגרמני ביקש להכיר במאמצם של הסובייטים לגבי גילוי יסוד זה, והציע את השם נילסבוהריום (Ns) ליסוד 107.<ref name=":3" /> עם זאת, הצוות הסובייטי לא שינה את הצעתו לשם של יסוד 105, בטענה כי חשוב יותר לקבוע קודם מי גילה אותו ראשון.<ref name=":3" />

{{מפת מיקום|מדינה=רוסיה האירופאית|שם=[[דובנה]]|מפורט=לא|אורך=37.166|רוחב=56.733|רוחב תצוגה=200|מוגדלת=לא|סוג=עיר|כותרת=מיקום העיר דובנה במערב [[רוסיה]]|תמונה=תבנית}}

בשנת 1985, ארגון ה-[[IUPAC]] וארגון ה-[[IUPAP]] הקימו את Transfermium Working Group (TWG) – קבוצה שמטרתה להעריך מי גילה כל יסוד שיש עליו מחלוקת, ולקבוע לו שם רשמי.<ref name=":4" /> הקבוצה ערכה מפגשים עם נציגים מכל שלושת המכונים ([[מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים|GSI]], [[המכון המאוחד למחקר גרעיני|JINR]], [[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי|LBNL]]), וקבעה בשנת 1990 קריטריונים להכרה בגילוי יסוד. בשנת 1991 הקבוצה סיימה את עבודתה בשיוך הגילויים לכל מעבדה, וממצאיה פורסמו בשנת 1993. לפי הדוח, הניסוי המוצלח הראשון לייצור יסוד 105 היה של המעבדה הלאומית לורנס ברקלי באפריל 1970, ושהמכון המאוחד למחקר גרעיני צלח בניסוי חודשיים לאחר מכן, ביוני 1970, ולכן יש לתת קרדיט לגילוי לשני הצוותים.<ref name=":4" />

המעבדה הלאומית לורנס ברקלי התנגדה לדוח זה בטענה כי הנתונים מהמכון המאוחד למחקר גרעיני הוערכו יתר על המידה בדוח, וכי המכון המאוחד למחקר גרעיני הצליח להראות באופן חד משמעי שהם הצליחו לייצר את יסוד 105 רק כשנה אחריהם. מנגד, המכון המאוחד למחקר גרעיני ומרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים קיבלו את החלטות דוח זה.<ref name=":3" />

בשנת 1994, הציע ה-IUPAC הצעות חדשות לשמות ליסודות עליהן יש מחלוקות, עבור יסוד 105, הציע הארגון את השם '''ז'וליוטיום (Jl)''' על שם הפיזיקאי הצרפתי [[פרדריק ז'וליו-קירי]], שתרם רבות לפיתוח הפיזיקה והכימיה הגרעינית. שם זה הוצע במקור על ידי הצוות הסובייטי עבור יסוד 102, שמאז כבר קיבל את השם הרשמי [[נובליום]], שהוצע על ידי האמריקאים. הצעה זו זכתה לביקורות מצד הצוות האמריקאי מכמה סיבות: ראשית, השמות רותרפורדיום ו'''האניום''' שהציעו כשמות ליסודות 104 ו-105 ניתנו ליסודות 106 ו-108 במקום (בהתאמה). שנית, השמות שניתנו ליסודות 104 ו-105 היו דובניום ו'''ז'וליוטיום''' (בהתאמה) המועדפים על הצוות הסובייטי, אף על פי שנקבע שהצוות האמריקאי היה הראשון לגלות את היסוד. ושלישית, ה-IUPAC סירבו להצעת האמריקאים לשם [[סיבורגיום]] ליסוד 106, כיוון שבדיוק הוחלט כי יסוד לא יוכל להיות קרוי על שם אדם חי, אפילו שהוחלט שהצוות האמריקאי הוא המגלה היחיד של יסוד זה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www2.lbl.gov/Science-Articles/Archive/seaborgium-dispute.html|הכותב=Lynn Yarris|כותרת=Naming of element 106 disputed by international committee|תאריך=14 באוקטובר 1994|שפה=אנגלית}}</ref><ref name=":5">{{קישור כללי|כתובת=http://publications.iupac.org/pac-2007/1994/pdf/6612x2419.pdf|כותרת=NAMES AND SYMBOLS OF TRANSFERMIUM ELEMENTS|אתר=IUPAC|תאריך=1994|שפה=אנגלית}}</ref>

בשנת 1995, זנח ארגון ה-IUPAC את השיטה השנויה במחלוקת, ובמקומה הקים ועדה של נציגים מכמה מדינות שנועדה למצוא פשרה בנושא השמות השנויים במחלוקת. ועדה זו הציעה את השם [[סיבורגיום]] ליסוד 106 בתמורה לוויתור על כל שאר ההצעות של הצוות האמריקאי לשמות יסודות, חוץ מהצעתם לשם [[לורנציום]] ליסוד 103. השם נובליום ליסוד 102 (שכבר היה מושרש), הוחלף בשם פלרוביום על שם מדען הגרעין הסובייטי [[גאורגי פליורוב]], בעקבות ההכרה (מהדו"ח משנת 1993) בצוות הסובייטי כמגלים הראשונים של יסוד זה. הצוות האמריקאי התנגד להחלטה זו, וההחלטה בוטלה. השם [[פלרוביום]] לבסוף ניתן בשנת 2012 ליסוד 114.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://publications.iupac.org/pac/pdf/2012/pdf/8407x1669.pdf|כותרת=Names and symbols of the elements with atomic numbers 114 and 116 (IUPAC Recommendations 2012)*|אתר=IUPAC|תאריך=26 ביוני 2012|שפה=אנגלית}}</ref>

בשנת 1996 ערך ארגון ה-IUPAC פגישה נוספת שתדון מחדש בכל השמות הנוכחיים. והחליטה על הצעה חדשה לשמות, הצעה זו פורסמה בשנת 1997.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://link.springer.com/article/10.1007%2FBF02838724|הכותב=Jitendra K. Bera|כותרת=Names of the heavier elements|אתר=IUPAC|תאריך=1999|שפה=אנגלית}}</ref> בהצעה זו הוחלט שיסוד 105 יקרא מעתה '''דובניום (Db)''' על שם העיר [[דובנה]] ברוסיה, מיקומו של [[המכון המאוחד למחקר גרעיני]]. והיסודות 102, 103, 104 ו-106 קיבלו את השמות שהציעו האמריקאים. השם דובניום היה שייך במקור ליסוד 104, בהצעתם הקודמת של ה-IUPAC.<ref name=":5" /> הצוות האמריקאי "נאלץ" להסכים להחלטה זו, וכך הסתיימה לה המחלוקת על שמות היסודות העל-כבדים.{{ביאור|ארגון ה-IUPAC ציין כי [[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי]] כבר הוכרה כמגלה של היסודות [[ברקליום]], [[אמריציום]] ו[[קליפורניום]], ושהשמות רותרפורדיום וסיבורגיום עבור היסודות 104 ו-106 צריכים להתקזז כהכרה בתרומות [[המכון המאוחד למחקר גרעיני]] לגילוי היסודות 104, 105 ו-106.}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.degruyter.com/document/doi/10.1351/pac199769122471/html|כותרת=Names and symbols of transfermium elements (IUPAC Recommendations 1997)|שפה=אנגלית}}}}
<div class="mw-collapsible-content">
{| class="wikitable mw-collapsible" border="1" cellpadding="1" cellspacing="2" style="display:block;overflow:auto;width:100%;text-align:center; max-width:1300px; margin:0; padding:0;"
|+סיכום היסטוריית השמות ליסוד 105
!
!הצעת הסובייטים (1970)
!הצעת האמריקאים (1970)
!שם זמני של IUPAC (1979)
!שם זמני של IUPAC בעקבות ההחלטה שהגילוי משותף לשתי המעבדות (1994)
!שם סופי (1997)
|-
!השם
|נילסבוהריום (Ns)
|האניום (Ha)
|אננילפנטיום (Unp)
|ז'וליוטיום (Jl)
|דובניום (Db)
|-
!דעת האמריקאים
|style="background:#ff9999;" |סירבו בטענה כי הם גילו קודם
|style="background:#99ff99;" |אישרו
|style="background:#ff9999;" |סירבו כיוון שלא רצו להחליש את תביעותיהם על גילוי היסוד
|style="background:#ff9999;" |סירבו לשם ולהחלטה על הגילוי המשותף בטענה שהמכון המאוחד למחקר גרעיני הצליח להראות באופן חד משמעי שהם הצליחו לייצר את יסוד 105 רק כשנה אחריהם
|style="background:#99ff99;" |אישרו
|-
!דעת הסובייטים
|style="background:#99ff99;" |אישרו
|style="background:#ff9999;" |סירבו בטענה כי הם גילו קודם
|style="background:#ff9999;" |סירבו כיוון שלא רצו להחליש את תביעותיהם על גילוי היסוד
|style="background:#99ff99;" |אישרו
|style="background:#99ff99;" |אישרו
|}
</div>

==איזוטופים==
[[קובץ:Nucleus half life and decay.svg|ממוזער|טבלה מ-2012 המציגה את זמני מחצית החיים של איזוטופים לפי [[המכון המאוחד למחקר גרעיני]], האיזוטופים שיוצרו עד שנה זו ממוסגרים.<ref name=":2" />]]
לדובניום [[מספר אטומי]] של 105, ולכן הוא [[יסוד על-כבד|יסוד על כבד]]. בדומה ליסודות על כבדים אחרים, הוא אינו יציב ומתפרק במהירות. ה[[איזוטופ]] בעל [[זמן מחצית החיים]] הארוך ביותר של דובניום הוא <chem>^268Db</chem>, ולו זמן מחצית חיים של כיממה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20160706052152/http://amdc.in2p3.fr/nubase/Nubase2012-v3.pdf|הכותב=ג. האודי, פ.ג. קונדב, מ. וונג,|כותרת=The NUBASE2012 evaluation of nuclear properties∗|אתר=Chinese Physics C|עמודים=126|תאריך=2012}}</ref> לא ידוע על קיומם של איזוטופים יציבים של דובניום, ולפי הערכות של [[המכון המאוחד למחקר גרעיני]], לדובניום לא יהיו איזוטופים בעלי זמן מחצית חיים גדול מכיממה.{{ביאור|הערך הניסיוני הנוכחי הכי גבוה הוא של כ-28 שעות של האיזוטופ <chem>^268Db</chem>, אבל לא ניתן להשתמש ב[[חוק המספרים הגדולים]], עליו מסתמכים חישובי זמן מחצית חיים, לקביעת הזמן, כיוון שלא נעשו מספיק ניסויי דעיכה. ולכן ערך זה נמצא ב[[רמת סמך]] של 95% (כלומר יש סיכוי של 5% שהערך האמיתי שונה)<ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=https://link.springer.com/chapter/10.1007%2F978-3-319-00047-3_6|הכותב=א.ו. קרפוב, ו.י. זגרבב, י. מרטינז פלנזואלה, וולטר גריינר|כותרת=Superheavy Nuclei: Decay and Stability|תאריך=2013}}</ref>|שם=ח|כיוון=ימין}} כל איזוטופי הדובניום נוצרים אך ורק באופן מלאכותי.{{ביאור|התאוריה הגרעינית של אטומים לא חוזה איזוטופ בערך זמן חיים ארוך לדובניום, אך טענות הועלו בעבר כי איזוטופים לא ידועים של יסודות על־כבדים היו קיימים בתחילת חייו של כדור הארץ. לדוגמה, נטען בשנת 1963 כי לאיזוטופ <chem>^267Hs</chem> זמן מחצית חיים של בין 400 ל-500 מיליון שנה. דוגמה נוספת היא טענה שעלתה ב-2009 לפיה לאיזוטופ <chem>^292 Ubb</chem> צפוי זמן מחצית חיים של כ-100 מיליון שנה. אף אחת מטענות אלה לא זכתה לאישוש.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.worldscientific.com/doi/abs/10.1142/S0218301310014662|הכותב=א. מרינוב, י. רודושקין, ד. קולב, א. פאפא, י. קשיב, ר. ברנדט, ר.ו. גנטרי, ה.ו. מילר|כותרת=EVIDENCE FOR THE POSSIBLE EXISTENCE OF A LONG-LIVED SUPERHEAVY NUCLEUS WITH ATOMIC MASS NUMBER A = 292 AND ATOMIC NUMBER Z ≅ 122 IN NATURAL Th|אתר=International Journal of Modern Physics E.|תאריך=2010}}</ref>|שם=ט|כיוון=ימין}}

זמן מחצית החיים הקצר של הדובניום מגביל את האפשרות לעשות בו ניסויים, והגבלה זאת קשה עוד יותר כיוון שאת האיזוטופ הכי יציב שלו מאוד קשה לייצר. ליסודות עם מספר אטומי נמוך יותר יש איזוטופים יציבים יותר, עם [[יחס נייטרונים לפרוטונים]] נמוך יותר מאשר ליסודות עם מספר אטומי גבוהה. ולכן בייצור המלאכותי של היסוד, גרעיני המטרה ואלומת החלקיקים הדרושים ליצירת אותו איזוטופ, יכילו פחות נייטרונים ממה שצריך בכדי ליצור את האיזוטופים הכי יציבים.

בכל ייצור רק מספר אטומים בודדים של <chem>^268Db</chem> יכולים להיווצר בכל פעם, ולכן מדידת זמן החיים משתנה באופן ניכר במהלך המדידה. בשלושה ניסויים, נוצרו בסך הכל 23 אטומי דובניום, עם זמן מחצית חיים של <math>28^{+11}_{-4}</math> שעות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://digital.library.unt.edu/ark:/67531/metadc888416/|הכותב=Stoyer, N. J.; Landrum, J. H.; Wilk, P. A.|כותרת=Chemical Identification of a Long-Lived Isotope of Dubnium, a Descendant of Element 115|אתר=Nuclear Physics A.|תאריך=2007}}</ref>

האיזוטופ השני הכי יציב של דובניום הוא <chem>^270Db</chem>, והוא יוצר בכמות עוד יותר קטנה – 3 אטומים בסך הכל, עם זמני מחצית חיים של 33.4 שעות,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.researchgate.net/publication/44610795_Synthesis_of_a_New_Element_with_Atomic_Number_Z117|הכותב=[[יורי אוגאנסיאן]], פ.ש. אבדולין, פ.ד. ביילי, ד.א. בנקר|כותרת=Synthesis of a New Element with Atomic Number Z=117|אתר=Physical Review Letters.|תאריך=2010}}</ref> 1.3 שעות ו-1.6 שעות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://lup.lub.lu.se/search/ws/files/2377958/4432321.pdf|הכותב=ג'. קוייאגבטאר, א. ייקושב, צ.א. דולמן|כותרת=48Ca+249Bk Fusion Reaction Leading to Element Z=117: Long-Lived – Decaying 270Db
and Discovery of 266Lr|תאריך=2010}}</ref> שני אלו הם האיזוטופים הכבדים ביותר של דובניום נכון לעתה. ושניהם נוצרו על ידי דעיכה של יסוד כבד יותר (<chem>^288Mc</chem> ו־<chem>^294Ts</chem>) במקום על ידי ייצור ישיר, כיוון שהניסויים לייצורם תוכננו במקור בדובנה עם אלומות של <chem>^48Ca</chem>, בגלל מסתו. הגרעין של <chem>^48Ca</chem> הוא הגרעין היציב עם עודף הנייטרונים הכי גדול. מה שמסייע בסינתוז אטומים כבדים עם עודף נייטרונים. אך עבור אטומים גדולים מאוד הסבירות שהקלציום יעבור היתוך נמוכה, ולכן לא מייצרים את האיזוטופים עם עודפי הנייטרונים של דובניום באופן ישיר בדרך זו אלא על ידי דעיכה של אטום כבד יותר.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://science.sciencemag.org/content/sci/suppl/2011/09/08/333.6048.1479-b.DC1/SciencePodcast_110909.pdf|כותרת=Science Magazine Podcast
Transcript, 9 September 2011|תאריך=2011}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://ui.adsabs.harvard.edu/abs/2017PhyS...92b3003O|הכותב=[[יורי אוגאנסיאן]], א. סוביסזווסקי, ג.מ תר-אקופיאן|כותרת=Superheavy nuclei: from predictions to discovery}}</ref>

האיזוטופ הראשון של דובניום שיוצר היה <chem>^261Db</chem> שיוצר בשנת 1968. לדובניום 13 איזוטופים רדיואקטיביים.

=== רשימת האיזוטופים של דובניום ===
{| class="wikitable"
! rowspan="2" |גרעין{{ביאור|כאשר מופיע <chem>^{m}Db</chem> הכוונה לאיזוטופ במצב מעורר|שם=אא}}
! rowspan="2" |שנת גילוי
![[מספר אטומי|Z]]
!N
![[מסה איזוטופית|מסת האיזוטופ]] (u)
! rowspan="2" |[[מחצית חיים]]
! rowspan="2" |[[רדיואקטיביות|דרך דעיכה]]
! rowspan="2" |תוצר דעיכה
! rowspan="2" |[[ספין (פיזיקה)|ספין]] או [[:en:Parity_(physics)#Nuclei|זוגיות]]
|-
! colspan="3" |אנרגיית עירור
|-
| rowspan="2" |<chem>^255Db</chem>
| rowspan="2" |2005
| rowspan="2" |105
| rowspan="2" |150
| rowspan="2" |255.10707
| rowspan="2" |<math>37^{+51}_{-14} ms</math>
|α (~50%)
|<chem>^251Lr</chem>
| rowspan="2" |
|-
|SF (~50%){{ביאור|[[ביקוע ספונטני]] {{אנג|spontaneous fission}}|שם=SF}}
|שונים
|-
| rowspan="3" |<chem>^256Db</chem>
| rowspan="3" |1983?
2000
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |151
| rowspan="3" |256.10789
| rowspan="3" |<math>1.6^{+5}_{-3} s</math>
|α (~64%)
|<chem>^252Lr</chem>
| rowspan="3" |
|-
|SF (~0.02%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(36%~) <math>\beta^+</math>
|<chem>^256Rf</chem>
|-
| rowspan="3" |<chem>^257Db</chem>
| rowspan="3" |1985
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |152
| rowspan="3" |257.10758
| rowspan="3" |<math>1.50^{+19}_{-15} s</math>
|α (>94%)
|<chem>^253Lr</chem>
| rowspan="3" |(+9/2)
|-
|SF (<6%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(1%~) <math>\beta^+</math>
|<chem>^257Rf</chem>
|-
| rowspan="3" |<chem>^{257m}Db</chem>
| rowspan="3" |1985
| colspan="3" rowspan="3" |<math>140 keV</math>
| rowspan="3" |<math>0.67 s</math>
|α (>87%)
|<chem>^253Lr</chem>
| rowspan="3" |(-1/2)
|-
|SF (<13%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(1%~) <math>\beta^+</math>
|<chem>^257Rf</chem>
|-
| rowspan="3" |<chem>^258Db</chem>
| rowspan="3" |1976?
1981
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |153
| rowspan="3" |258.10929
| rowspan="3" |<math>4.5 s</math>
|α (~64%)
|<chem>^254Lr</chem>
| rowspan="3" |
|-
|SF (<1%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(36%~) <math>\beta^+</math>
|<chem>^258Rf</chem>
|-
| rowspan="2" |<chem>^{258m}Db</chem>{{ביאור|קיומו של איזוטופ זה אינו וודאי|שם=אג}}
| rowspan="2" |
| colspan="3" rowspan="2" |<math>60 keV</math>
| rowspan="2" |<math>1.9 s</math>
|<math>\beta^+</math>
|<chem>^258Rf</chem>
| rowspan="2" |
|-
|(נדיר) IT{{ביאור|[[מעבר איזומרי]] {{אנג|isomeric transition}}|שם=IT}}
|<chem>^258Db</chem>
|-
|<chem>^259Db</chem>
|2001
|105
|154
|259.10949
|<math>0.51 s</math>
|α
|<chem>^255Lr</chem>
|
|-
| rowspan="3" |<chem>^260Db</chem>
| rowspan="3" |1970
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |155
| rowspan="3" |260.1113
| rowspan="3" |<math>1.52 s</math>
|α (>90.4%)
|<chem>^256Lr</chem>
| rowspan="3" |
|-
|SF (<9.6%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(2.5%>) <math>\beta^+</math>
|<chem>^260Rf</chem>
|-
|<chem>^{260m}Db</chem><ref name=":3" />
|
| colspan="3" |<math>200 keV</math>
|<math>19 s</math>
|
|
|
|-
| rowspan="2" |<chem>^{261}Db</chem>
| rowspan="2" |1971
| rowspan="2" |105
| rowspan="2" |156
| rowspan="2" |261.11192
| rowspan="2" |<math>4.5 s</math>
|α (27%)
|<chem>^257Lr</chem>
| rowspan="2" |
|-
|SF (73%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
| rowspan="3" |<chem>^262Db</chem>
| rowspan="3" |1971
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |157
| rowspan="3" |262.11407
| rowspan="3" |<math>35 s</math>
|α (~30%)
|<chem>^258Lr</chem>
| rowspan="3" |
|-
|SF (~67%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(3%~) <math>\beta^+</math>
|<chem>^262Rf</chem>
|-
| rowspan="3" |<chem>^263Db</chem>
| rowspan="3" |1971?
1990
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |158
| rowspan="3" |263.11499
| rowspan="3" |<math>29 s</math>
|α (~37%)
|<chem>^259Lr</chem>
| rowspan="3" |
|-
|SF (~56%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(6.9%~) <math>\beta^+</math>{{ביאור|הגרעין הכי כבד שידוע שקיימת לו דעיכת <math>\beta^{+}</math>.|שם=אד}}
|<chem>^263Rf</chem>
|-
| rowspan="2" |<chem>^266Db</chem>{{ביאור|לא מיוצר באופן ישיר, אלא תוצר של [[שרשרת דעיכות]] של <chem>^282Nh</chem>|שם=אה}}
| rowspan="2" |2006
| rowspan="2" |105
| rowspan="2" |161
| rowspan="2" |266.12103
| rowspan="2" |<math>80 min</math>
|SF
|שונים
| rowspan="2" |
|-
|EC{{ביאור|שם=EC|[[לכידת אלקטרון]] (electron capture)}}
|<chem>^266Rf</chem>
|-
| rowspan="2" |<chem>^267Db</chem>{{ביאור|לא מיוצר באופן ישיר, אלא תוצר של [[שרשרת דעיכות]] של <chem>^287Mc</chem>|שם=או}}
| rowspan="2" |2003
| rowspan="2" |105
| rowspan="2" |162
| rowspan="2" |267.12247
| rowspan="2" |<math>4.6 h</math>
|SF
|שונים
| rowspan="2" |
|-
|EC{{ביאור|שם=EC}}
|<chem>^267Rf</chem>
|-
| rowspan="3" |<chem>^268Db</chem>{{ביאור|לא מיוצר באופן ישיר, אלא תוצר של [[שרשרת דעיכות]] של <chem>^288Mc</chem>|שם=אז}}
| rowspan="3" |2003
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |163
| rowspan="3" |268.12567
| rowspan="3" |<math>30.8 h</math>
|α
|<chem>^264Lr</chem>
| rowspan="3" |
|-
|SF (>99%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(1%>) EC{{ביאור|שם=EC}}
|<chem>^268Rf</chem>
|-
| rowspan="3" |<chem>^270Db</chem>{{ביאור|לא מיוצר באופן ישיר, אלא תוצר של [[שרשרת דעיכות]] של <chem>^294Ts</chem>|שם=אח}}
| rowspan="3" |2009
| rowspan="3" |105
| rowspan="3" |165
| rowspan="3" |270.13136
| rowspan="3" |<math>1^{+1.5}_{-0.4} h</math>
|α (~83%)
|<chem>^266Lr</chem>
| rowspan="3" |
|-
|SF (~17%){{ביאור|שם=SF}}
|שונים
|-
|(1%>) EC{{ביאור|שם=EC}}
|<chem>^270Rf</chem>
|}

=== היסטורית סינתוז האיזוטופים ===
{| class="wikitable sortable"
!האיזוטופ
!המטרה
!האלומה
!תוצאת הניסיון
|-
|<chem>^257Db</chem>
|<chem>^209Bi</chem>
|<chem>^48Ti</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^258Db</chem>
|<chem>^207Pb</chem>
|<chem>^51V</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^258Db</chem>
|<chem>^209Bi</chem>
|<chem>^49Ti</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^259Db</chem>
|<chem>^205Tl</chem>
|<chem>^54Cr</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^259Db</chem>
|<chem>^208Pb</chem>
|<chem>^51V</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^259Db</chem>
|<chem>^209Bi</chem>
|<chem>^50Ti</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^263Db</chem>
|<chem>^232Th</chem>
|<chem>^31P</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^263Db</chem>
|<chem>^236U</chem>
|<chem>^27Al</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^263Db</chem>
|<chem>^241Am</chem>
|<chem>^22Ne</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^264Db</chem>
|<chem>^249Cf</chem>
|<chem>^15N</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^265Db</chem>
|<chem>^238U</chem>
|<chem>^27Al</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^265Db</chem>
|<chem>^243Am</chem>
|<chem>^22Ne</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^265Db</chem>
|<chem>^249Bk</chem>
|<chem>^16O</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^265Db</chem>
|<chem>^250Cf</chem>
|<chem>^15N</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^267Db</chem>
|<chem>^244Pu</chem>
|<chem>^23Na</chem>
|התגובה טרם נוסתה
|-
|<chem>^267Db</chem>
|<chem>^248Cm</chem>
|<chem>^19F</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^267Db</chem>
|<chem>^249Bk</chem>
|<chem>^18O</chem>
|{{כן|התגובה הצליחה}}
|-
|<chem>^267Db</chem>
|<chem>^254Es</chem>
|<chem>^13C</chem>
|{{לא|התגובה נכשלה}}
|}

==== היתוך קר ====
<small>קטע זה עוסק בסינתוז גרעיני דובניום על ידי תגובות היתוך "קר" (cold fusion). אלו תגובות אשר יוצרות גרעין באנרגיית עירור נמוכה (בין <math>10 \ \mathrm{MeV}</math> ל-<math>20 \ \mathrm{MeV}</math>), דבר המעלה את סיכויי הגרעין לשרוד את ההיתוך. לאחר מכן הגרעינים המעוררים חוזרים למצב יציב על ידי פליטת נייטרון אחד או שניים בלבד.</small>
* <chem>^{209}Bi \ (^{50}Ti, xn) \ ^{259-x}Db \ \ (x=1,2,3)</chem>
**הניסיון הראשון ליצור דובניום על ידי היתוך קר התרחש ב-1976 על ידי צוות במעבדת FLNR ב-[[המכון המאוחד למחקר גרעיני|JINR]], דובנה, באמצעות התגובה המוצגת מעלה. הצוות הצליח לזהות פעילות של <math>5s \ SF</math>, אותה הן שייכו תחילה ל-<chem>^257Db</chem>, אך לאחר מכן שינו את השיוך ל-<chem>^258Db</chem>.
**בשנת 1981, צוות ממכון [[מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים|GSI]] חקר את התגובה הזו, ובאמצעות שימוש בטכניקה המשופרת של שרשרת דעיכות. הצוות הצליח לזהות כי הייתה פליטה של נייטרון אחד. ולכן קבע כי מדובר ב-<chem>^258Db</chem>.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://wayback.archive-it.org/all/20120712210319/http://www-alt.gsi.de/forschung/kp/kp2/ship/107-discovery.pdf|הכותב=ג. מונזנברג, ס. הופמן|כותרת=Identification of element 107 by α correlation chains|תאריך=1981}}</ref>
**בשנת 1983, הצוות מדובנה חקר מחדש את התגובה באמצעות שיטת זיהוי תוצר שרשרת דעיכה על ידי הפרדה כימית. הצוות הצליח למדוד את כמות דעיכות האלפא ואת תוצר שרשרת הדעיכה, ובכך היה יכול הצוות לאשש בשנית כי הגרעין המקורי אכן היה <chem>^258Db</chem>.
**בשנת 1985 הצוות ממכון GSI חקרו מחדש גם הם את התגובה, והם הצליחו לזהות 10 אטומי <chem>^257Db</chem>.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://link.springer.com/article/10.1007%2FBF01415134|הכותב=ג. מונזנברג, ס. הופמן|כותרת=The new isotopes 258105,257105,254Lr and 253Lr|תאריך=1985}}</ref> לאחר שדרוג משמעותי במתקנים שלהם בשנת 1993, הצליח הצוות בשנת 2000 לזהות 120 דעיכות של <chem>^257Db</chem>, 16 דעיכות של <chem>^256Db</chem> ודעיכה אחת של <chem>^258Db</chem> על ידי מדידה של פונקציות העירור של נייטרון אחד, שני נייטרונים ושל שלושה נייטרונים. המידע שאסף הצוות על <chem>^257Db</chem> איפשר פיתוח ראשון של מחקר ספקטרוסקופי של האיזוטופ, וזיהוי האיזומר <chem>^{257m}Db</chem> וקביעה של מבנה הדעיכה עבור ה-<chem>^257Db</chem>.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs100500170039|הכותב=ג. מונזנברג, ס. הופמן|כותרת=Decay properties of neutron-deficient isotopes 256, 257Db, 255Rf, 252, 253Lr|תאריך=2001}}</ref> התגובה שומשה במחקרי ספקטרוסקופיה של איזוטופים של [[מנדלביום]] ו[[איינשטייניום]] בשנים 2003–2004.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://link.springer.com/article/10.1140%2Fepja%2Fi2005-10171-6|הכותב=ס. הופמן, ד.הקרמן|כותרת=Energy systematics of low-lying Nilsson levels in odd-mass einsteinium isotopes|תאריך=2005}}</ref>
* <chem>^{209}Bi \ (^{49}Ti, xn) \ ^{258-x}Db \ \ (x=2?)</chem>
**תגובה זו נחקרה על ידי [[יורי אוגאנסיאן]] וצוותו, בדובנה, 1983. הם הבחינו בפעילות של <math>2.6s \ SF</math>, אותה הם שייכו בספקנות ל<chem>^256Db</chem>, אך תוצאות מאוחרות יותר הניעו אותם לשייך את הפעילות ל<chem>^256Rf</chem>.
* <chem>^{209}Bi \ (^{48}Ti, xn) \ ^{257-x}Db \ \ (x=1?, 2)</chem>
**תגובה זו נחקרה על ידי [[יורי אוגאנסיאן]] וצוותו, בדובנה, 1983. הם הבחינו בפעילות של <math>1.6s \ (~80%\alpha, ~20%SF)</math> אותה הם שייכו בספקנות ל<chem>^255Db</chem>, אך תוצאות מאוחרות יותר הניעו אותם לשייך את הפעילות ל<chem>^256Db</chem>.
**בשנת 2005 צוות מ[[אוניברסיטת יובסקילה]] חקרו את התגובה הזאת, וגילו 3 אטומי <chem>^255Db</chem> עם שטח חתך של <math>40 \ pb</math>.{{ביאור|שטח חתך ({{אנ|Nuclear cross section|cross section}}) הוא המדד לסיכוי תגובה להתרחש, ביחידות של {{אנ|Barn (unit)|בארן}}|שם=אט|כיוון=ימין}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.worldcat.org/title/research-report/oclc/183362641|הכותב=ARI-PEKKA LEPPÄNEN|כותרת=ALPHA-DECAY AND DECAY-TAGGING STUDIES OF HEAVY ELEMENTS USING THE RITU SEPARATOR|אתר=University of Jyväskylä|עמודים=83-100|תאריך=2005}}</ref>
* <chem>^{208}Pb \ (^{51}V, xn) \ ^{259-x}Db \ \ (x=1, 2)</chem>
**צוות המחקר ב־[[המכון המאוחד למחקר גרעיני|JINR]] חקר גם את תגובה זו, בשנת 1976. הצוות הצליח לזהות שוב פעילות של <math>5s \ SF</math>, אותן הן שייכו תחילה ל-<chem>^257Db</chem>, אך לאחר מכן שינו את השיוך ל-<chem>^258Db</chem>.
**בשנת 2006 צוות מחקר מ־[[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי|LBNL]] חקר מחדש תגובה זו, כחלק מתוכנית odd-Z projectile שלהם. הצוות הצליח לזהות גם <chem>^258Db</chem> שנוצר מפליטת נייטרון אחד ו-<chem>^257Db</chem> שנוצר מפליטת שני נייטרונים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://rnc.lbl.gov/nsd/annualreport2005/contributions/Gates1_LE.pdf|הכותב=J.M. Gates, S.L. Nelson, K.E. Gregorich, I. Dragojevic|כותרת=Measurement of the 208Pb(51V,xn)259-xDb Excitation Function|אתר=LBNL Annual Report|תאריך=2005}}</ref>
* <chem>^{207}Pb \ (^{51}V, xn) \ ^{258-x}Db \ \ (x=3?)</chem>
**צוות המחקר ב־[[המכון המאוחד למחקר גרעיני|JINR]] חקר גם את תגובה זו, בשנת 1976. אך בניסוי זה לא הצליח הצוות לזהות שוב פעילות של <math>5s \ SF</math>, אותה הן יוכלו לשייך ל-<chem>^257Db</chem> ו-<chem>^258Db</chem>. במקום זאת הצוות הצליח לזהות פעילות של <math>1.5s \ SF</math>, אותה הם שייכו בספקנות ל<chem>^255Db</chem>.
* <chem>^{205}Tl \ (^{54}Cr, xn) \ ^{259-x}Db \ \ (x=1?)</chem>
**צוות המחקר ב־[[המכון המאוחד למחקר גרעיני|JINR]] חקר גם את תגובה זו, בשנת 1976. הצוות הצליח לזהות שוב פעילות של <math>5s \ SF</math>, אותן הן שייכו תחילה ל-<chem>^257Db</chem>, אך לאחר מכן שינו את השיוך ל-<chem>^258Db</chem>.

==== היתוך חם ====
<small>קטע זה עוסק בסינתוז גרעיני דובניום על ידי תגובות היתוך "חם" (hot fusion). אלו תגובות אשר יוצרות גרעין באנרגיית עירור גבוהה (בין <math>40 \ \mathrm{MeV}</math> ל-<math>50 \ \mathrm{MeV}</math>), דבר המוריד את סיכויי הגרעין לשרוד את ההיתוך. לאחר מכן הגרעינים המעוררים חוזרים למצב יציב על ידי פליטת 3 עד 5 נייטרונים.</small>
* <chem>^{232}Th \ (^{31}P, xn) \ ^{263-x}Db \ \ (x=5)</chem>
** ישנם דיווחים מועטים על כך שתגובה זו נחקרה בשנת 1989 על ידי צוות במעבדת FLNR ב-[[המכון המאוחד למחקר גרעיני|JINR]]. מקור אחד מציין שהניסוי לא צלח ולא התגלו אטומים בתגובה, בעוד מקור אחר מציין כי בניסוי התגלו <chem>^258Db</chem> ו-5 נייטרונים.
*<chem>^{238}U \ (^{27}Al, xn) \ ^{265-x}Db \ \ (x=4,5)</chem>
**בשנת 2006, כחלק מניסוי על השימוש באורניום כמטרה ביצירת גרעינים כבדים, צוות [[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי]] בהובלת קן גרגוריץ חקר את התגובה הזו ואת הפליטות של 4 ו-5 נייטרונים שלה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://rnc.lbl.gov/nsd/annualreport2005/contributions/Gregorich_LE.pdf|הכותב=K.E Gregorich, Ch.E. Düllmann, C.M. Folden, R. Sudowe, S.L. Nelson, J.M. Gates, I. Dragojević, M.A. Garcia, Y.H. Chung, R. Eichler, G.K. Pang, A. Türler, A. Yakushev, D.C. Hoffman, H. Nitsche|כותרת=Systematic Study of Heavy Element Production in Compound Nucleus Reactions with 238U Targets|תאריך=2006}}</ref>
*<chem>^{236}U \ (^{27}Al, xn) \ ^{263-x}Db \ \ (x=5,6)</chem>
**תגובה זו נחקרה לראשונה ב{{ה|מכון המאוחד למחקר גרעיני}} על ידי אנדרייב וצוותו בשנת 1992. הצוות הצליח לזהות <chem>^257Db</chem> ו-<chem>^258Db</chem> בפליטות של 6 נייטרונים ו-5 נייטרונים (בהתאמה), עם תשואות של 75pb ו-450pb בהתאמה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://link.springer.com/article/10.1007%2FBF01291709|הכותב=A.N. Andreyev, D.D. Bogdanov, V.I. Chepigin, A.P. Kabachenko, O.N. Malyshev, Y.T. Oganessian, R.N. Sagajdak, G.M. Ter-Akopian, A.V. Yeremin, F.P. Hessberger, S. Hofmann, V. Ninov, M. Florek, S. Saro, M. Veselsky|כותרת=Investigation of the fusion reaction 27Al+236U→263105 at excitation energies of 57 MeV and 65 MeV|תאריך=1992}}</ref>{{ביאור|שם=אט}}
*<chem>^{243}Am \ (^{22}Ne, xn) \ ^{265-x}Db \ \ (x=5)</chem>
**שני הניסיונות הראשונים לסנתז את יסוד 105 בוצעו ב-1968 [[גאורגי פליורוב|פליורוב]] בדובנה, רוסיה. הצוות זיהה שתי [[דעיכת אלפא|דעיכות אלפא]] אותן הן שייכו ל-<chem>^260Db</chem> ו-<chem>^261Db</chem>. הם חזרו על ניסויים שוב בשנת 1970 במטרה לבחון האם היו גם [[ביקוע ספונטני|ביקועים ספונטניים]] {{אנ|Spontaneous fission}}, והם זיהו פעילות של <math>2.2s \ SF</math> אותה הן שייכו ל-<chem>^261Db</chem>.
*<chem>^{241}Am \ (^{22}Ne, xn) \ ^{263-x}Db \ \ (x=4,5)</chem>
**
*<chem>^{248}Cm \ (^{19}F, xn) \ ^{267-x}Db \ \ (x=5)</chem>
**
*<chem>^{249}Bk \ (^{18} O, xn) \ ^{267-x}Db \ \ (x=4,5)</chem>
**
*<chem>^{249}Bk \ (^{16} O, xn) \ ^{265-x}Db \ \ (x=4)</chem>
**
*<chem>^{250}Cf \ (^{15}N, xn) \ ^{265-x}Db \ \ (x=4)</chem>
**
*<chem>^{249}Cf \ (^{15}N, xn) \ ^{264-x}Db \ \ (x=4)</chem>
**
*<chem>^{254}Es \ (^{13}C, xn) \ ^{265-x}Db</chem>
**

==== דעיכת גרעינים כבדים יותר ====
איזוטופים של דובניום נצפו גם בדעיכות של גרעינים כבדים יותר. התצפיות עד כה מסוכמות בטבלה שלהלן:
{| class="wikitable"
!הגרעין הכבד יותר
!איזוטופ הדובניום שנצפה
|-
|<chem>^294Ts</chem>
|<chem>^270Db</chem>
|-
|<chem>^288Mc</chem>
|<chem>^268Db</chem>
|-
|<chem>^287Mc</chem>
|<chem>^267Db</chem>
|-
|<chem>^282Nh</chem>
|<chem>^266Db</chem>
|-
|<chem>^267Bh</chem>
|<chem>^263Db</chem>
|-
|<chem>^266Bh</chem>, <chem>^278Nh</chem>
|<chem>^262Db</chem>
|-
|<chem>^265Bh</chem>
|<chem>^261Db</chem>
|-
|<chem>^272Rg</chem>
|<chem>^260Db</chem>
|-
|<chem>^262Bh</chem>, <chem>^266Mt</chem>
|<chem>^258Db</chem>
|-
|<chem>^261Bh</chem>
|<chem>^257Db</chem>
|-
|<chem>^260Bh</chem>
|<chem>^256Db</chem>
|}

=== [[איזומר גרעיני|איזומרים]] ===
<small>(קטע זה עוסק באיזומרים של איזוטופים של דובניום, כלומר איזוטופים ב[[מצב מעורר]])</small>
* '''<chem>^{260m}Db</chem>''' – נתונים עדכניים על דעיכתו של <chem>^272Rg</chem> מראים שלחלק מ[[שרשרת דעיכה|שרשראות הדעיכה]] שעוברות דרך '''<chem>^260Db</chem>''' יש זמן חיים ארוך בהרבה מהמצופה. דעיכות אלו קושרו לדעיכה איזומרית של [[קרינת אלפא]] עם זמן מחצית חיים של כ-19 שניות. דרושים מחקרים נוספים על מנת לקבוע יותר על האיזומר.
* <chem>^{258m}Db</chem> – ראיות למצב איזומרי של האיזוטופ <chem>^258Db</chem> נמצאו ממחקרים על <chem>^262Bh</chem> ועל <chem>^266Mt</chem>. ראיות אלה מצביעות כי לדעיכות של לכידת אלקטרון (EC) יש זמן חיים שונה מאשר לאלו שנוצרו מ[[דעיכת אלפא]]. ולכן הוסק כי קיים מצב איזומרי של <chem>^258Db</chem> שנוצר מדעיכה זו, עם זמן מחצית חיים של כ-20 שניות. דרושים מחקרים נוספים על מנת לקבוע יותר על האיזומר.
*<chem>^{257m}Db</chem> – מחקר בנושא היווצרות ודעיכה של <chem>^257Db</chem> הוכיח כי קיים לאיזוטופ זה מצב מעורר. במקור, גילו כי <chem>^257Db</chem> עובר דעיכה על ידי [[קרינת אלפא|פליטת אלפא]] עם האנרגיות 9.16 MeV, 9.07 MeV ו-8.97 MeV. מחקר של הקשר בין דעיכות אלו ל-<chem>^253Lr</chem>, הראה כי הדעיכה של {{משמאל לימין|9.16 MeV}} שייכת לאיזומר אחר של האיזוטופ – <chem>^{257m}Db</chem>.

=== מערכי דעיכה ===
* <chem>^257Db</chem>

[[קובץ:257Db decay scheme.png|ממוזער|330x330 פיקסלים|תרשים מניסוי של [[מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים]] משנת 2001 על דעיכה של <chem>^{257}Db^{g,m}</chem>.|ללא]]

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{הטבלה המחזורית|Db}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:יסודות כימיים]]
[[קטגוריה:מתכות מעבר|מתכות מעבר]]
[[קטגוריה:יסודות טרנס-אורניים]]
[[קטגוריה:יסודות על-כבדים]]