הצגת המקור של הדף "הנרי קוונדיש"

{{מדען
|שם=הנרי קוונדיש
|שם בשפת המקור=Henry Cavendish
|תאריך לידה=[[10 באוקטובר]] [[1731]]
|מקום לידה={{דגל|ממלכת צרפת}} [[ניס]], [[ממלכת צרפת]]
|תאריך פטירה=[[24 בפברואר]] [[1810]]
|מקום פטירה={{דגל|הממלכה המאוחדת}} [[לונדון]], [[הממלכה המאוחדת]]
|תמונה=[[קובץ:Cavendish-walk.jpg|מרכז|150px]]
|כיתוב=
|תרומות עיקריות=גילוי ה[[מימן]], מדידת צפיפות כדור הארץ
|ענף מדעי=[[כימיה]], [[פיזיקה]]
|הערות=
|מדינה=[[הממלכה המאוחדת]]}}
'''הנרי קוונדיש''' (ב[[אנגלית]]: '''Henry Cavendish''';{{כ}} [[10 באוקטובר]] [[1731]] - [[24 בפברואר]] [[1810]]), עמית ב[[החברה המלכותית|חברה המלכותית]], היה [[מדען]] ו[[כימאי]] [[בריטים|בריטי]] המפורסם בעיקר כמגלה ה[[מימן]] (או "האוויר הדליק", כפי שקרא לו). הוא ידוע גם בשל [[ניסוי קוונדיש]], ניסוי בו מדד את מסת וצפיפות [[כדור הארץ]], ובשל מחקרו המוקדם בתחום ה[[חשמל]]. קוונדיש ירש הון רב אשר אפשר לו להשקיע בעבודתו המדעית, שרובה לא פורסם בימי חייו.

== חייו ==
הנרי קוונדיש נולד ב-10 באוקטובר בשנת 1731 ב[[ניס]] שב[[צרפת]], היכן שמשפחתו התגוררה באותו זמן. אמו הייתה ליידי אן גריי, בתו של הנרי גריי, הדוכס הראשון של [[קנט]], ואביו היה לורד צ'ארלס קוונדיש, בנו של ויליאם קוונדיש, הדוכס השני של [[דבונשייר]]. שושלת היוחסין של המשפחה נמשכת שמונה מאות שנים אחורה, אל התקופה הנורמנית, וקשורה במשפחות אצולה רבות בבריטניה הגדולה.

כשהיה בן 11, למד קוונדיש בבית הספר של פיטר ניוקום ב[[האקני]]. בגיל 18 (ב-24 בנובמבר 1749) התחיל את לימודיו ב[[אוניברסיטת קיימברידג']] בקולג' סנט פיטר, הידוע כיום כ[[פיטרהאוס]], אך עזב ארבע שנים לאחר מכן, ב-[[23 בפברואר]] [[1753]] מבלי לסיים אף תואר. מאמרו הראשון "על אוויר מלאכותי" הופיע 13 שנים אחר כך, בשנת [[1766]].

קוונדיש היה אדם שקט ומתבודד ונחשב אף כמוזר במקצת. הוא כמעט שלא קשר קשרים חברתיים מחוץ למשפחתו, ונמנע מקשר כלשהו עם נשים. כך למשל, נהג להעביר הוראות בפתקים למשרתות ביתו, על מנת שלא לפגוש אותן פנים אל פנים. מאותה סיבה נהג להיכנס לביתו דרך כניסה צדדית. כיום מציעים מספר חוקרים, ביניהם [[אוליבר סאקס]], כי אופיו זה נגרם בשל [[תסמונת אספרגר]], אם כי בהחלט ייתכן כי קוונדיש פשוט היה ביישן ביותר. המעגל החברתי היחיד שלו היה מועדון [[החברה המלכותית]], שחבריו סעדו יחד לפני פגישות שבועיות. קוונדיש החמיץ פגישות אלה לעיתים רחוקות, וזכה לכבוד רב מחבריו. בכל אופן, בשל ביישנותו "אלו שבאו לבקש את דעתו מצאו את עצמם פעמים רבות מדברים כמו לקיר. אם הערותיהם היו ראויות, היו אולי מקבלים תשובה ממולמלת, אך לעיתים קרובות יותר היו שומעים ציוץ נרגז (קולו של קוונדיש היה גבוה ודק ככל הנראה) ומסתובבים לראות שהם באמת מדברים לקיר ואת קוונדיש נמלט לפינה בטוחה יותר".{{הערה|(Bryson, B. (2003), "The Size of the Earth": A Short History of Nearly Everything, 59 – 62)}} בנוסף, הנרי קוונדיש נהנה לאסוף רהיטים.

בגלל אופיו הלא-חברותי והמסתורי, נמנע קוונדיש בדרך כלל מפרסום עבודתו ורבות מתגליותיו לא היו ידועות אפילו לידידיו המדענים. בסוף המאה התשע-עשרה, הרבה אחרי מותו, עבר [[ג'יימס קלרק מקסוול]] על ניירותיו של קוונדיש ומצא תגליות ורעיונות עליהם קיבלו אנשים אחרים קרדיט. דוגמאות לתגליות ורעיונות שגילה קוונדיש: [[חוק אוהם]], חוק הגדלים ההדדיים של ריכטר, [[מודל דלטון|חוק הלחצים החלקיים של דלטון]], עקרונות של [[מוליכות חשמלית]] (כולל [[חוק קולון]]) וחוק הגז של שארל.

כתב היד "חום" (Heat), שכתב ככל הנראה בין השנים [[1783]] ו-[[1790]], מתאר "[[תאוריה]] מכנית של החום". בלתי ידוע עד אז, כתב היד נבחן לראשונה בשנות המאה ה-21 המוקדמות. [[היסטוריון]] המדע ראסל מק'קורמאק העיר שייתכן ו"חום" הוא כתב היד היחיד מהמאה השמונה-עשרה שהקדים לעסוק ב[[תרמודינמיקה]]. הפיזיקאי התאורטי דיטריך בליץ סיכם כי בעבודה זו קוונדיש "הבין את טבע החום בצורה נכונה ביסודה".

קוונדיש מת בשנת 1810 בגיל 78 בתור אחד האנשים העשירים ביותר בבריטניה ונקבר, יחד עם רבים מאבותיו, בכנסייה הידועה כיום כ[[קתדרלת דרבי]]. הדרך בה התגורר בדרבי נקראה על שמו. [[מעבדת קוונדיש]] שב[[אוניברסיטת קיימברידג']] נתרמה על ידי אחד מקרוביו המאוחרים של הנרי קוונדיש, ויליאם קוונדיש, הדוכס השביעי של דבונשייר, [[רקטור]] האוניברסיטה בין השנים [[1861]]–[[1891]].

==גזים ואטמוספירה==
[[קובץ:Cavendish hydrogen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תהליך הפקה ואיסוף המימן]]
קוונדיש נחשב לאחד ה"כימאים ה[[פנאומטיקה|פנאומטיים]]" של המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, יחד עם [[ג'וזף פריסטלי]], [[ג'וזף בלק]], [[דניאל רתרפורד]] ואחרים. על ידי שילוב [[מתכות]] עם [[חומצה|חומצות]] חזקות, הפיק קוונדיש גז [[מימן]] (H<sub>2</sub>), אותו בודד וחקר. למרות העובדה שאחרים, כמו [[רוברט בויל]], הפיקו [[גז]] מימן עוד לפניו, בדרך כלל מייחסים את גילוי טבעו הבסיסי של המימן לקוונדיש.

קוונדיש הבחין שמימן, או כפי שקרא לו- "אוויר דליק", מגיב עם [[חמצן]] ויחד הם יוצרים [[מים]]. [[ג'יימס וואט]] ו[[אנטואן לבואזיה]] הבחינו בכך אף הם, מה שגרם למחלוקת למי לייחס את התגלית. בכל אופן, קוונדיש התנגד לתאוריה של לבואזיה לגבי תרכובות כימיות וניסה להסביר את הניסוי שלו במונחים של [[פלוגיסטון]].

קוונדיש גם קבע במדויק את הרכב ה[[אטמוספירה]] של [[כדור הארץ]]. במאמר שכתב בשנת [[1785]], תיאר ניסויים בהם מימן ואוויר רגיל משתלבים ביחסים ידועים ואז מתפוצצים עם ניצוץ חשמלי. בכל אחד מהמקרים הבחין קוונדיש בהיווצרות של מים ובכך ש[[נפח]] הגז לאחר הפיצוץ תמיד היה קטן יותר מנפחו לפני הפיצוץ. על ידי מדידות זהירות הוא הגיע למסקנה ש[[אוויר]] רגיל מורכב מ-20% חמצן ו-80% [[חנקן]].

באותו מאמר תיאר קוונדיש ניסוי בו הצליח "להסיר" את גז החמצן ואת גז החנקן ממדגם של אוויר אטמוספירי עד שנותרה רק בועה קטנה של גז אחר במדגם המקורי. מניסוי זה הסיק קוונדיש שלא יותר מ-1/120 מאטמוספירת כדור הארץ שונה מחמצן או מחנקן. כמאה שנים לאחר מכן הראו [[ויליאם רמזי]] ו[[לורד ריילי]] ששארית הגז הזו כוללת [[ארגון (יסוד)|ארגון]], יסוד שלא היה ידוע באותו זמן.

==צפיפות כדור הארץ==
בנוסף להישגיו בתחום הכימיה, קוונדיש ידוע גם בשל [[ניסוי קוונדיש]], הניסוי הראשון למדוד את כוח ה[[כבידה]] בין מסות במעבדה והראשון לתת ערך מדויק ל[[צפיפות החומר|צפיפות]] [[כדור הארץ]]. עבודתו של קוונדיש הובילה אחרים למציאת ערכים מדויקים עבור [[קבוע הכבידה]] (G) ו[[מסה|מסת]] כדור הארץ. בהתבסס על תוצאות הניסוי ניתן לחשב שקבוע הכבידה G הוא <math>6.754 \times 10^{-11} \tfrac{Nm^2}{kg^2}</math>, מה שמתיישב יפה עם ערך G הידוע בימינו <math>6.67384 \times 10^{-11} \tfrac{Nm^2}{kg^2}</math>.

הציוד ששימש את קוונדיש בניסוי עוצב ונבנה על ידי ה[[גאולוג]] [[ג'ון מישל]] שמת בטרם הספיק לבצע את הניסוי. המתקן נשלח בארגזים לקוונדיש, אשר השלים את הניסוי ב-1797–1798 ופרסם את התוצאות. הנרי קוונדיש הבחין שמתקנו של מישל יהיה רגיש לשינויים ב[[טמפרטורה]] ולזרמי אוויר, וכדי למנוע זאת הוא הניח את המתקן בחדר אטום עם בקרה חיצונית ו[[טלסקופ]].

המתקן הניסיוני הורכב מ[[מאזני פיתול]] למדידת המשיכה הכבידתית בין שני כדורי [[עופרת]] של כ-159 ק"ג ושני כדורי עופרת של כ-730 גרם. בעזרת ציוד זה מצא קוונדיש שצפיפותו הממוצעת של כדור הארץ גדולה פי 5.48 מצפיפות ה[[מים]]. לאחר מכן גילה [[ג'ון הנרי פוינטינג]] שהנתונים היו אמורים להוביל לערך 5.448, ובאמת זהו הערך הממוצע של 29 המדידות שכלל קוונדיש במאמר שכתב.

ספרים בדרך-כלל מתארים את עבודתו של קוונדיש כמדידת קבוע הכבידה G או מסת כדור הארץ. היות ששני אלה קשורים בצפיפות כדור הארץ על ידי רשת טריוויאלית של קשרים אלגבריים, זו אינה טעות, אך כוונתו של קוונדיש הייתה כאמור למצוא את צפיפות כדור הארץ. הפעם הראשונה שקבוע הכבידה קיבל את שמו הייתה בשנת 1873, כמעט 100 שנים אחרי ניסוי קוונדיש, אך הקבוע היה בשימוש מאז זמנו של [[ניוטון]].

==חשמל==
קוונדיש כתב מאמרים על נושאים ב[[חשמל]] עבור [[החברה המלכותית]], אך מרבית עבודתו בתחום החשמל לא היה ידוע עד כמאה שנים אחר כך, בשנת [[1879]], כאשר [[ג'יימס קלרק מקסוול]] אסף ופרסם אותו, הרבה אחרי שמדענים אחרים כבר קיבלו קרדיט על אותן תגליות. לפי [[המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה]], בין תגליותיו של קוונדיש כלולים:
*רעיון [[פוטנציאל חשמלי|הפוטנציאל החשמלי]], שקוונדיש קרא לו "מידת החשמול".
*יחידה מוקדמת של קיבול, זו של כדורים בקוטר אינץ'.
*נוסחת הקיבול של לוחות [[קבל]].
*רעיון [[קבוע דיאלקטרי|הקבוע הדיאלקטרי]] של חומר.
*הקשר בין הפוטנציאל החשמלי והזרם, הידוע כיום כ[[חוק אום]].
*חוקים לחלוקת הזרם בחיבור מקבילי במעגלים, המיוחסים כיום ל[[צ'ארלס ויטסטון]].
*[[חוק קולון]].

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [https://www.mada.org.il/education/cavendish הנרי קוונדיש], באתר [[מוזיאון המדע בירושלים]]
* {{דוידסון|ליעד עיני|פורץ הדרך שנחבא אל הכלים|sciencehistory/פורץ-הדרך-שנחבא-אל-הכלים|24 בפברואר 2017}}
* {{בריטניקה}}
* {{Find a Grave}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:קוונדיש, הנרי}}
[[קטגוריה:מגלי יסודות כימיים]]
[[קטגוריה:כימאים בריטים]]
[[קטגוריה:זוכי מדליית קופלי]]
[[קטגוריה:עמיתי החברה המלכותית]]
[[קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1731]]
[[קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1810]]
[[קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית]]