הצגת המקור של הדף "ז'אן-דני ברדן"

{{אישיות}}
'''ז'אן-דני ברדן''' (ב[[צרפתית]]: '''Jean-Denis Bredin'''{{כ}}; [[17 במאי]] [[1929]] – [[1 בספטמבר]] [[2021]]) היה [[עורך דין]] ו[[היסטוריון]] [[צרפתים|צרפתי]] מ[[אתניות|מוצא]] [[יהדות צרפת|יהודי]]. היה מייסד שותף של משרד עורכי הדין ברדן-פראט (Bredin Prat), וחבר [[האקדמיה הצרפתית]].

==קורות חיים==
ברדן נולד ב[[פריז]], [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]] ,ב-[[17 במאי]] [[1929]]. אביו היה [[יהודי]] [[אלזס]]י שנשא את השם הירש. אמו הייתה צרפתייה [[קתולי]]ת. כאשר היה ילד קטן הוריו התגרשו, ואמו נישאה ב-[[1939]] לז'אן לֶמֶר. באותה שנה מת אביו הביולוגי. מאוחר יותר אימץ את שם משפחתו של אביו החורג בטענה ש"אני לא יהודי ואני לא רוצה שיחשבו בטעות שאני יהודי". ב-[[16 במרץ]] [[1950]] הוא שינה את שם משפחתו לברדן. אחיו למחצה הוא עורך הדין [[פיליפ למר]], ובתו היא [[פרדריקה ברדן]] - נשיאת [[המרכז הלאומי לקולנוע ולדימוי המונפש]] (Centre national du cinéma et de l'image animée - CNC).

את השכלתו הוא רכש ב[[תיכון שרלמאן]]. ב-[[1950]] הוא נעשה לחבר בלשכת עורכי הדין של פריז, וב-[[1965]] הקים יחד עם רובר בדינטר וז'אן פרנסואה פראט את משרד עורכי הדין ברדן-פראט הנחשב כיום לאחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים ביותר בצרפת. ב-[[15 ביוני]] [[1989]] הוא נבחר לחבר מס' 3 ב{{ה|אקדמיה הצרפתית}}. בנוסף לעיסוקו כעורך דין, ברדן היה ידוע גם כ[[היסטוריון]]. ספרו על [[פרשת דרייפוס]] תורגם לשפות רבות (ביניהן [[עברית]]).

נפטר ב-1 בספטמבר 2021.

==ספריו==
* '''פרשת דרייפוס''', [[עם עובד]], [[2003]].
<div style="direction: ltr;">
* ''La République de Monsieur Pompidou'', Fayard, Paris, 1974.
* ''Les Français au pouvoir'', Grasset, Paris, 1977.
* ''Joseph Caillaux'', Hachette, Paris, 1980.
* ''L’Affaire'', Julliard, Paris, 1983, grand prix Gobert 1984, <math>8^e</math> prix Fondation Pierre-Lafue 1984, (devenu ''L'Affaire Dreyfus' par Yves Boisset en [[1995 à la télévision|1995]]).
* ''Un coupable'', Gallimard, Paris, 1985.
* ''L’Absence'', Gallimard, Paris, 1986.
* ''La Tâche'' (nouvelles), Gallimard, Paris, 1986.
* ''Sieyès : la clé de la Révolution française'', Librairie générale française, Paris, 1990.
* ''Un enfant sage'' (roman), Gallimard, Paris, 1990.
* ''Battements de cœur'', Fayard, Paris, 1991.
* ''Bernard Lazare'', de Fallois, Paris, 1992.
* ''Comédie des apparences'', Odile Jacob, Paris, 1994.
* ''Christian Ranucci, vingt ans après'' (Collectif), avec Gilles Perrault, Héloïse Mathon, Jean-François Le Forsonney et Daniel Soulez-Larivière, Julliard, Paris, 1995.
* ''Encore un peu de temps'', Gallimard, Paris, 1996.
* ''Une singulière famille : Jacques Necker, Suzanne Necker et Germaine de Staël'', Fayard, Paris, 1999 (Prix Nouveau Cercle Interallié 1999)
* ''Rien ne va plus'', Fayard, Paris, 2000.
* ''Lettre à Dieu le Fils'', Grasset, Paris, 2001.
* ''Un tribunal au garde-à-vous. Le procès de Pierre Mendès France, 9 mai 1941'', Fayard, Paris, 2002.
* ''Et des amours desquelles nous parlons'', Fayard, Paris, 2004.
* ''On ne meurt qu'une fois, Charlotte Corday'', Fayard, 2006.
* ''Trop bien élevé'', autobiographique, Grasset, 2007.
* ''Ce rendez-vous avec la gloire'', Fayard, Paris, 2009.
* ''L'infamie. Le procès de Riom, février-avril 1942'', Grasset, Paris, 2012.
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.bredinprat.fr האתר הרשמי של משרד עורכי הדין ברדן-פראט]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007296848105171|ז'אן-דני ברדן}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:ברדן, ז'אן-דני}}
[[קטגוריה:עורכי דין יהודים צרפתים]]
[[קטגוריה:היסטוריונים יהודים צרפתים]]
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1929]]
[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-2021]]