הצגת המקור של הדף "זילוח"

'''זילוח''' הוא מעבר נוזל דרך [[מחזור הדם|מערכת הדם]] או [[מערכת הלימפה|המערכת הלימפתית]] ל[[איבר]] או [[רקמת תאים|רקמה]]. בדרך כלל מדובר במעבר מ[[נים (כלי דם)|כלי דם נימיים]] לרקמה סמוכה. במקרה של מערכת הדם הנוזל הוא [[דם]], והוא מוביל [[חמצן]], תאים וחומרי הזנה לרקמות שונות, ובמקרה של מערכת הלימפה מדובר בנוזל דמוי פלזמה המכיל חומרים ותאים שונים המנוקז מהרקמות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/science/lymphatic-system|כותרת=lymphatic system {{!}} Structure, Function, & Facts|אתר=Encyclopedia Britannica|שפה=en|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref>. זילוח נמדד כקצב מעבר הדם לרקמה, או נפח הדם ליחידת זמן (זרימת דם) ליחידת מסת רקמה. ה[[מערכת היחידות הבין-לאומית|יחידה הבינלאומית]] למדידת זילוח היא (m<sup>3</sup>/(s·kg, אך היא לרוב מדווחת ביחידת ml/min/g בהקשרי גוף האדם<ref>{{צ-מאמר|שם=Fully quantitative cardiovascular magnetic resonance myocardial perfusion ready for clinical use: a comparison between cardiovascular magnetic resonance imaging and positron emission tomography|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29047385/|כתב עת=Journal of Cardiovascular Magnetic Resonance: Official Journal of the Society for Cardiovascular Magnetic Resonance|שנת הוצאה=2017-10-19|עמ=78|כרך=19|doi=10.1186/s12968-017-0388-9|מחבר=Henrik Engblom, Hui Xue, Shahnaz Akil, Marcus Carlsson}}</ref>.

נוזל הדם משמש כמוביל של חמצן, חומרי הזנה ו[[תא דם לבן|תאי דם לבנים]] לכל הרקמות בגוף. בכלי הדם ה[[וריד]]יים וה[[עורק]]יים זורם הדם בצינור ואין מעבר לרקמות הסובבות את כלי הדם, אך בכלי הדם הנימיים יש שכבת תאים יחידה המפרידה בין הדם לבין הרקמה. החומרים השונים עוברים לרקמה ב[[פעפוע]]. באמצעות מנגנון דומה, הדם מועשר בחמצן במעבר הגז לכלי הדם הסמוכים ל[[נאדית|נאדיות הריאה]] ומועבר לכל רקמות הגוף בזילוח. באיברים בהם מתקיימת פעילות של סינון הדם (כמו ב[[כבד]] וב[[טחול]]), הקפילרות מתרחבות ומאפשרות מעבר איטי יותר של הדם בו לצורך סינון הנוזל (על פי [[מכניקת הזורמים]], גידול ברדיוס הצינור מביא לזרימה איטית יותר של הנוזל), והזילוח בהן גבוה במיוחד<ref>{{צ-מאמר|שם=Human Physiology: The Mechanisms of Body Function. Eighth Edition. By Arthur Vander, James Sherman, and , Dorothy Luciano. Boston (Massachusetts): McGraw‐Hill. $25.63. xxxii + 800 p; ill.; index. 2001.|קישור=http://dx.doi.org/10.1086/345275|כתב עת=The Quarterly Review of Biology|שנת הוצאה=2002-09|עמ=368–368|כרך=77 {{ISBN|0-07-290801-7}}|doi=10.1086/345275|מחבר=Sami I Said}}</ref>.

רוב הרקמות בבעלי חיים דורשת אספקה קבועה של דם והחומרים השונים אותו הוא מוביל לכלל הרקמות על מנת לקיים פונקציות ביולוגיות שונות. זילוח לוקה בחסר גורם למגוון של בעיות רפואיות, ביניהן מחלות כלי דם, [[מחלת לב כלילית]], [[שבץ מוחי|שבץ]], [[מחלת העורקים הפריפריאליים]] וכו'. הערכת הזילוח בגוף יכולה להיעשות על ידי הערכת צבע ומאפייני עורו של החולה, חום גופו ומילוי קפילרי. זילוח ירוד ברמה המערכתית יכול להעיד על [[הלם]] והוא מצב חירום<ref>{{צ-ספר|שם=PHTLS : prehospital trauma life support|קישור=http://worldcat.org/oclc/1037886390|ISBN=978-1-284-17147-1|oclc=1037886390|מחבר=National Association of Emergency Medical Technicians (U.S.), issuing body. American College of Surgeons. Committee on Trauma.}}</ref>.

[[קובץ:Raynauld.jpg|ממוזער|זילוח לקוי באצבעות הידיים כתוצאה מ[[מחלת רנו|תסמונת רנו]]]]

==גילוי==
ב-[[1920]], [[אוגוסט קרוג]] זכה ב[[פרס נובל]] [[פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה|לפיזיולוגיה או רפואה]] על גילויו את מנגנון הוויסות של הנימים ב[[שריר שלד|שריר השלד]]. קרוג היה הראשון לתאר את התאמת זילוח הדם בשריר ובאיברים אחרים לדרישות באמצעות סגירת ופתיחת עורקים ונימים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nobelprize.org/prizes/medicine/1920/krogh/biographical/|כותרת=The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1920|אתר=NobelPrize.org|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref>. עבודתו נסמכה על גילוי מחזור הדם על ידי [[ויליאם הארווי|וויליאם הארווי]] ב-1628 וגילויו של [[מרצ'לו מלפיגי]] את הקפילרות ב-1661<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/biography/Marcello-Malpighi|כותרת=Marcello Malpighi {{!}} Italian scientist|אתר=Encyclopedia Britannica|שפה=en|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref>.

== זילוח לקוי ==
זילוח לקוי (Malperfusion) מתייחס לכל סטייה של הזילוח מהנורמה<ref>{{צ-מאמר|שם=Clinical Predictors for Delayed or Inappropriate Initial Diagnosis of Type A Acute Aortic Dissection in the Emergency Room|קישור=https://dx.plos.org/10.1371/journal.pone.0141929|כתב עת=PLOS ONE|שנת הוצאה=2015-11-11|עמ=e0141929|כרך=10|doi=10.1371/journal.pone.0141929|מחבר=Kazuhito Hirata, Minoru Wake, Takanori Takahashi, Jun Nakazato}}</ref>, אך לרוב נמצא בשימוש כדי לתאר היפופרפוזיה. לזילוח לקוי השלכות רפואיות רבות.

רמות הזילוח מגוונות, ושונות בין אדם לאדם בהתאם לדרישה [[מטבוליזם|מטבולית]]. על כן, רמות גבוהות או נמוכות של זילוח ביחס לממוצע הרקמות בגוף לא בהכרח מתארות מצב [[פתולוגיה|פתולוגי]]- למשל רקמות ה[[לב]] נחשבות בזילוח גבוה, כיוון שפעולתן המתמדת דורשת רמת זילוח גבוהה מהממוצע בשאר הרקמות בגוף. זילוח שונה גם בהתאם לתנאים ולצורכי הגוף, במקרה של [[עור|רקמת העור]], דם נוסף על הנחוץ זורם אליהם לצורכי [[הומאוסטאזיס|ויסות טמפרטורה]] של הגוף ובעת התעמלות החום הנוצר בשרירים מתפשט באמצעות הזילוח<ref>{{צ-מאמר|שם=Blood temperature and perfusion to exercising and non-exercising human limbs: Temperature and control of limb perfusion|קישור=http://doi.wiley.com/10.1113/EP085383|כתב עת=Experimental Physiology|שנת הוצאה=2015-10-01|עמ=1118–1131|כרך=100|doi=10.1113/EP085383|מחבר=José González-Alonso, José A. L. Calbet, Robert Boushel, Jørn W. Helge}}</ref>. סוגים שונים של [[גידול]]ים מתוארים כחמים וגדושים בדם מפני שהזילוח אליהם גבוה ביחס לשאר הגוף.

היפופרפוזיה והיפרפרפוזיה מתארים את מצב הזילוח ברקמה ביחס לרמה אשר מספקת את הצרכים המטבוליים של רקמה מסוימת, ולכן מונחים אלו מתארים מצב פתולוגי. היפופרפוזיה הוא מצב בו הזילוח ירוד ביחס לנחוץ ברקמה. דוגמה להיפופרפוזיה היא חסימה של כלי דם על ידי [[תסחיף]] אשר חוסם אותו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.lhsc.on.ca/critical-care-trauma-centre/critical-care-trauma-centre-181#:~:text=Hypoperfusion%20is%20a%20term%20that,any%20organ%20of%20the%20body.|כותרת={{!}} LHSC|אתר=www.lhsc.on.ca|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref>. לעומת זאת, היפרפרפוזיה, יכול להיגרם על ידי זיהום שהמאבק בו גורם לגוף להגדיל את זרימת הדם לאזור, לכן אזור [[דלקת|מודלק]] יהיה חם, אדום ולעיתים ניתן יהיה לחוש בו [[דופק]]. מאפיינים אלו מאפשרים לעיתים לזהות מוקדי דלקת באמצעות זילוח<ref>{{צ-מאמר|שם=What Have We Learned from Perfusion MRI in Multiple Sclerosis?|קישור=http://www.ajnr.org/lookup/doi/10.3174/ajnr.A5504|כתב עת=American Journal of Neuroradiology|שנת הוצאה=2018-06|עמ=994–1000|כרך=39|doi=10.3174/ajnr.A5504|מחבר=E. Lapointe, D.K.B. Li, A.L. Traboulsee, A. Rauscher}}</ref>. [[איסכמיה]] (חסימת כלי דם) יכולה להיווצר עקב היפופרזפוזיה ועלולה לגרום ל[[נקרוזה|נקרוזיס]] (מות הרקמה)<ref>{{צ-מאמר|שם=Perfusion, Hypoperfusion, and Ischemia Processes: The Effect on Bodily Function|קישור=http://journals.lww.com/00129804-201309000-00005|כתב עת=Journal of Infusion Nursing|שנת הוצאה=2013|עמ=336–340|כרך=36|doi=10.1097/NAN.0b013e3182a1138d|מחבר=Michael Perlow}}</ref>. זילוח לקוי יכול להוביל למגוון בעיות רפואיות כגון: ריפוי איטי של פצעים (כמו ב[[סוכרת|מחלת הסוכרת]]), ויסות טמפרטורה לקוי (כמו בתסמונת רנו), וכו'.

== השימוש בזילוח לצורכי אבחנה רפואית ==
כאמור, היפופרפוזיה והיפרפרפוזיה הן אינדיקציות של מצבים פתולוגיים, על כן, מיקום של מקור הבעיה הוא קריטי לטיפול. ישנן טכניקות שונות לזיהוי חסימות בכלי דם או עליה זילוח שמעיד על בעיה מקומית. בנוסף לזאת, ניתן להשתמש בזילוח בגוף ככלי לזיהוי בעיות רפואיות אחרות מסוגים שונים. כך לדוגמה, נמצאו קשרים בין רמות זילוח לרמות נזק עצבי ותפקוד במחלת ה-[[טרשת אמיוטרופית צידית|ALS]]<ref>{{צ-מאמר|שם=Brain Structural and Perfusion Signature of Amyotrophic Lateral Sclerosis With Varying Levels of Cognitive Deficit|קישור=https://www.frontiersin.org/article/10.3389/fneur.2018.00364/full|כתב עת=Frontiers in Neurology|שנת הוצאה=2018-05-24|עמ=364|כרך=9|doi=10.3389/fneur.2018.00364|מחבר=Dongchao Shen, Bo Hou, Yinyan Xu, Bo Cui}}</ref>. כמו כן, גידולים רבים מתאפיינים בזילוח יוצא דופן ואספקת הדם הרבה אליהם מחשידה אותם כפתולוגיים ומשמשת לסיווגם<ref>{{צ-מאמר|שם=Causes and Effects of Heterogeneous Perfusion in Tumors|קישור=https://linkinghub.elsevier.com/retrieve/pii/S1476558699800396|כתב עת=Neoplasia|שנת הוצאה=1999-08|עמ=197–207|כרך=1|doi=10.1038/sj.neo.7900037|מחבר=Robert J. Gillies, Paul A. Schomack, Timothy W. Secomb, Natarajan Raghunand}}</ref>. מסלולי הזילוח בגוף יכולים גם לתת מושג על מיקומים פוטנציאליים לגרורות של גידולים ממאירים לאורך הצנרת הלימפטית, זאת באמצעות הזרקת סמן [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]] ו[[ביופסיה|בחינת הדגימה]]<ref>{{צ-מאמר|שם=Sentinel Lymph Node Biopsy and Complete Lymph Node Dissection for Melanoma|קישור=http://link.springer.com/10.1007/s11912-019-0798-y|כתב עת=Current Oncology Reports|שנת הוצאה=2019-06|עמ=54|כרך=21|doi=10.1007/s11912-019-0798-y|מחבר=Alberto Falk Delgado, Sayid Zommorodi, Anna Falk Delgado}}</ref>.

== מיקרוספרות ==
בטכניקה זו, חלקיקים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]] מוזרקים למטופל ונעים בגופו דרך זרם הדם, כך הם משתתפים גם בזילוח, ומאפשרים מדידה של מידת הזילוח באמצעות [[מד קרינה]]. מדידה זו יכולה למפות חסימות ורקמות בהם יש ליקוי בזילוח. טכניקה זו הייתה בשימוש מאז [[שנות השישים של המאה העשרים]]. בהמשך, התחיל להיעשות שימוש במיקרו ספרות [[פלואורסצנציה|פלואורסצנטיות]] במקום הרדיואקטיביות<ref>{{צ-מאמר|שם=The history of the microsphere method for measuring blood flows with special reference to myocardial blood flow: a personal memoir|קישור=https://www.physiology.org/doi/10.1152/ajpheart.00834.2016|כתב עת=American Journal of Physiology-Heart and Circulatory Physiology|שנת הוצאה=2017-04-01|עמ=H705–H710|כרך=312|doi=10.1152/ajpheart.00834.2016|מחבר=Julien I. E. Hoffman}}</ref>.

== רפואה גרעינית ==
זילוח של רקמות שונות יכול להימדד בגוף החי באמצעות שיטות [[רפואה גרעינית]], בעיקר [[טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים|PET]] ו-[[טומוגרפיית פליטת פוטון בודד|SPECT]], כמו כן יש תרופות גרעיניות ספציפיות לזיהוי זילוח באיברים שונים<ref>{{צ-מאמר|שם=Myocardial perfusion imaging with PET|קישור=http://link.springer.com/10.1007/s10554-017-1084-4|כתב עת=The International Journal of Cardiovascular Imaging|שנת הוצאה=2017-07|עמ=1021–1031|כרך=33|doi=10.1007/s10554-017-1084-4|מחבר=Roel S. Driessen, Pieter G. Raijmakers, Wijnand J. Stuijfzand, Paul Knaapen}}</ref>.

== שימוש ברנטגן במהלך צנתור ==
[[קובץ:Ha1.jpg|ממוזער|צילום העורקים הכליליים בשימוש בחומר ניגוד לצורך מיפוי זרימת הדם במהלך צנתור]]
במהלך [[צנתור לב|צנתור]], כאשר ממפים ומתקנים חסימה בכלי הדם, מזריקים חומר ניגוד ובוחנים את הזילוח שלו באמצעות [[קרני רנטגן]]. המצנתר מביט בפיזור חומר הניגוד בכלי הדם של המטופל וכאשר לא מופיע כלי דם, זוהי אינדיקציה לכך שהוא חסום. לאחר שהחסימה זוהתה ומוקמה, ניתן להסירה או לעקוף אותה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/angioplasty-and-stent-placement-for-the-heart|כותרת=Angioplasty and Stent Placement for the Heart|אתר=www.hopkinsmedicine.org|שפה=en|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref>.
== CT==
סיטי פרפוזיה ב-[[שבץ מוחי]] [[איסכמיה|איסכמי]] הפך לאחת הבדיקות לאבחון שבץ מוחי יחד עם [[אנגיוגרפיה|סיטי אנגיוגרפיה]], ואלו באים כתוספת לסיטי הקובנציאונלי של המוח. סיטי פרפוזיה מאפשר הבחנה בין רקמות הניתנות להצלה ברקמה הפגועה לרקמות אשר הנזק הוא סופי. דבר זה שימושי בעת מתן טיפול (תרומבוליזיס לעומת אחזור הקריש). אף על פי ש-[[MRI]] יותר רגיש לשינויים מוקדמים ברקמה בעת אוטם, מפני שישנו צורך בקבלת תמונה במהרה וקבלת טיפול בפרק הזמן הקצר ביותר, MRI פחות מתאים במיוחד שזמני ההמתנה אליו ארוכים ואינם רלוונטיים למקרים שמצריכים טיפול ומענה מהירים<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.strokecenter.org/professionals/brain-anatomy/cellular-injury-during-ischemia/the-ischemic-penumbra/|כותרת=The Ischemic Penumbra {{!}} Internet Stroke Center|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://radiopaedia.org/articles/mean-transit-time-mtt?lang=us|הכותב=Bruno Di Muzio|כותרת=Mean transit time (MTT) {{!}} Radiology Reference Article {{!}} Radiopaedia.org|אתר=Radiopaedia|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://radiopaedia.org/articles/ct-perfusion-in-ischaemic-stroke|הכותב=Frank Gaillard|כותרת=CT perfusion in ischemic stroke {{!}} Radiology Reference Article {{!}} Radiopaedia.org|אתר=Radiopaedia|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2020-08-22}}</ref>.

המפתח לפירוש סיטי פרפוזיה בשבץ מוחי הוא ההבנה וזיהוי הגורם לאוטם (הנקרא core zone שבו זילוח הדם פחות מ-25%) וזיהוי הפנומברה (אזור שבו הזילוח מועט יותר מהמצב הרגיל אך מאפשר פעילות תקינה של התאים וה[[נוירונים]]). נוירונים אשר נמצאים בפנומברה יכולים לשרוד עד כמה שעות לאחר האוטם ולכן משמעות ההבדלה בין שני האזורים חשובה מאוד. הפרמטרים המשמשים על מנת להגדיר את שני האזורים הם:

# MTT – זמן ממוצע בשניות שתאי דם אדומים נמצאים בנפח מסוים בקפילרה. הנוסחה לחישוב הMTT היא: <math>(MTT=(Cerebralvolume(CBV))/(Cerbralbloodflow(CBF</math>. הערכים הנורמליים ל-MTT במוח הם: 4 שניות ב[[חומר אפור|חומר האפור]] ו-4.8 שניות ב[[חומר לבן|חומר הלבן]]. כאשר ה-CPP (Cerebral perfusion pressure) יורד מעבר ליכולת הפיצוי של המוח ה-CBF יורד בהתאמה לCPP. כתוצאה מכך ה-MTT מתארך. בהתחלה, ירידה לא משמעותית ב-CBF מאפשרת חימצון טוב יותר של הרקמה כיוון שהתאי דם האדומים שוהים זמן ממושך יותר בקפילרה באזור חילוף הגזים. אך, בנקודה מסוימת תאי המוח יתחילו לסבול כי חילוף הגזים ירד משמעותית מהצריכה של החמצן.
# CBF – נפח הדם העובר דרך רקמת מוח באורך מסוים ליחידת זמן, לרוב נמדד במילימטר של דם פר דקה פר 100גרם של רקמה. ברוב המקרים למדוד את זרימת הדם במוח היא קשה במונחים אבסלוטים ולכן משתמשים בCBF יחסי, ביחס לחומר הלבן במצב תקין. הערכים התקינים הם: החומר האפור עם סטייה עד<math>{\displaystyle15 ml/(gr*min)} </math>, והחומר הלבן <math>{\displaystyle 22 ml/(gr*min)}</math> עם סטייה של<math>{\displaystyle 5ml/(gr*min)} </math>.
# CBV – מוגדר כנפח הדם בכמות רקמה מסוימת, נמדד לרוב במילימטר פר 100 גרם רקמת מוח. הערכים התקינים הם: חומר האפור <math>{\displaystyle 2.5ml/100gr}</math> עם סטיית תקן של 0.4, ובחומר הלבן <math>{\displaystyle 1.7ml/100gr}</math> עם סטיית תקן של<math>{\displaystyle0.4 ml/100gr} </math>.
[[קובץ:CT perfusion with flow and volume maps in cerebral infarction.png|ממוזער|דוגמה למיפוי הזרימה בשבץ איסכמי באמצעות CT זילוח|412x412 פיקסלים]]

אזור האוטם מוגדר לפי הפרמטרים כאשר: MTT עולה, CBF הוא מתחת ל-30% מהפעילות הרגילה וCBV הוא מתחת ל-40% מהפעילות הרגילה. אזור זה מוגדר כלא ניתן להצלה לעומת אזור הפנומברה אשר נחשב לאזור בעל אפשרות לתיקון כיוון שתהיה ירידה מתונה ב-CBF ו-CBV יהיה בגדר הנורמלי או אפילו יעלה עקב יכולת [[:en:Autoregulation|אוטורגולציה]].

נקודות חשובות:
* חולים עם [[תפוקת לב]] ירודה, [[פרפור עליות]], היצרות של עורקים או מיקום לא נכון של העורקים והורידים בצפיפות באזור הנבדק, הירידה בCBF יכולה להוביל למפות פרפוזיה לא מדויקות ובמיוחד להערכה גדולה יותר של MTT והערכה נמוכה של CBF.
* רוב הפרוטוקולים של CT פרפוזיה מתרכזים ב[[גרעיני הבסיס|בזל גאנגליה]] ומעל אזור ה[[גנגליון|גנגליונים]]. דבר זה גורם לאי הכללה של אזורים נרחבים של המוח.
* CT אינו רגיש לאוטמים קטנים וגורם למפות באיכות ירודה בעקבות ה[[רזולוציה]] הנמוכה.
* במקרים של [[פרכוס]] האזור ה[[אוקטלי]] מראה על היפרפרפוזיה דבר אשר יכול להוביל לפספוס של היפופרפוזיה ב[[המיספרה (מוח)|המיספריה]].
== MRI==
זרימת הדם וחילוף החומרים של רקמות אנושיות נבדקו על ידי עוקבים ברפואה גרעינית במשך שנים רבות ונחקרים כעת בעזרת [[טומוגרפיה]] פליטת [[פוזיטרון]] (PET). לטכניקות אלה חסרה מרחביות, רזולוציות זמניות וספציפיות. שיטות רדיולוגיות עדכניות כוללות בדיקות זילוח ב-CT וב MRI. בדיקת זילוח MRI ניתן לבצע עם חומרי ניגוד חיצוניים כמו [[גדוליניום]] או ללא הזרקה של חומר ניגודי<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://radiopaedia.org/articles/mr-perfusion-weighted-imaging-1|הכותב=Frank Gaillard|כותרת=MR perfusion weighted imaging {{!}} Radiology Reference Article {{!}} Radiopaedia.org|אתר=Radiopaedia|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2020-08-23}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=MRI Made Easy (For Beginners)|קישור=http://dx.doi.org/10.5005/jp/books/10539|שנת הוצאה=2006|doi=10.5005/jp/books/10539|מחבר=Govind Chavhan}}</ref>.

זילוח מתייחס למעבר דם עוקרי לניקוז ורידי דרך מחזור הדם. זילוח הכרחי לאספקת ה[[תזונה]] לרקמות ולפינוי התוצרים של [[חילוף חומרים|חילוף החומרים]]. זילוח יכול להיות מושפע ממספר תהליכי חולי המשפיעים על רקמה ספציפית. מכאן שמדידת השינויים בזילוח יכול לעזור באבחון של מחלות מסוימות, ניטור ומעקב על מנת להעריך את התגובה לטיפול הניתן. סוכנים פרה-מגנטיים כמו גדוליניום גורמים לקיצור של זמני T1,T2 של הרקמה או האזור שעליו הולכים חומרי הניגוד. ירידה בזמן הרפיה של T1 בתמונות T1 משוקללות מביאה להגברת האותות או התבהרות. קיצור זמן ההרפיה של T2 בתמונות T2 או T2 משוקללות מביאות לירידות או להשחרת אות. חומר ניגוד המבוסס גדוליניום עובר במערכת חילוף החומרים בריכוז גבוה תהיה ירידה באות ברקמות סמוכות מרגישות מגנטית שגורמות לקיצור זמן T2*- זמן הרפיה. ההנחה כי ירידת האות תהיה פרופורציונלית לזילוח. בהתחשב בקבוע הריכוז של החומר הניגוד, ככל שיש יותר כלי דם קטנים לכל ווקסל הרקמה ירידת הסיגנל תהיה גדולה יותר ירידת האות. כך המיקרו-ווסקולריות או הזילוח היחסי של אותו אזור או רקמה יכולים להיקבע על ידי בדיקת MRI זילוח/פרפוזיה.יש 3 שיטות לביצוע בדיקת זילוח ב MRI:[[קובץ:Tmax by MRI perfusion in cerebral artery occlusion.jpg|ממוזער|MRI מוחי]]
# Dynamic susceptibility contrast- היא אחת הטכניות הנפוצות ביותר לשימוש MRI פרפוזיה. היא נשענת על אובדן האות המושרה על ידי רגישות של רצפי ה-T2* משוקללים הנובעים מבולוס של חומר ניגוד המבוסס גדוליניום העובר בנימים. הפרמטרים המחושבים ביותר הם MTT, rCBV ,rCBF.
#* CBV-Cerebral blood volume מוגדר כנפח הדם בכמות נתונה של רקמת מוח, בדרך כלל מיליליטר דם לכל 100 גרם של רקמת מוח. חומר האפור <math>{\displaystyle 2.5ml/100gr}</math> עם סטיית תקן של<math>{\displaystyle0.4 ml/100gr} </math>, ובחומר הלבן <math>{\displaystyle 1.7ml/100gr}</math> עם סטיית תקן של <math>{\displaystyle0.4 ml/100gr} </math>.
#* CBF-Cerebral blood flow מוגדר כנפח הדם העובר בכמות נתונה של רקמת מוח ליחידת זמן, לרוב מיליליטר דם לדקה לכל 100 גרם של רקמת מוח. החומר האפור עם סטייה עד<math>{\displaystyle15 ml/(gr*min)} </math>, והחומר הלבן <math>{\displaystyle 22 ml/(gr*min)}</math> עם סטייה של <math>{\displaystyle 5ml/(gr*min)} </math>.
#* MTT-Mean transit time מתאים לזמן הממוצע, בשניות, שתאי הדם האדומים מבלים בתוך נפח קובע של זרימת הנימים הערכים התקינים: בחומר אפור 4 שניות בחומר לבן 4.8 שניות.
# זילוח MR משופר בניגודיות (DCE), המכונה לעיתים גם MRI חדירות, הוא אחת הטכניקות העיקריות של זילוח MRI המחשבת פרמטרי זלוף על ידי הערכת קיצור T1 הנגרמת על ידי בולוס ניגודיות מבוסס גדוליניום העובר ברקמות. הפרמטר המחושב ביותר הוא k-trans. Ktrans הוא מדד לחדירות נימית המתקבלת באמצעות זילוח MR דינאמי-משופר (DCE). זה מחושב על ידי מדידת ההצטברות של חומר ניגודי מבוסס גאדוליניום במרחב החוץ-וסקולרי. חדירות מוגברת של כלי במוח נראית בשלל מצבים: גליומה: VEGF המיוצר על ידי הגידול מפחית את היעילות של צומת הפער (GAP JUCTIONS) ויוצר גידור באנדותל של נימי המוח; גרורות מוחיות, אשר חסרות מחסום מוחי בדם ודומות לכלי הדם של רקמת האב. נגעים דלקתיים (למשל, שלוחות מפוררות של טרשת נפוצה).
# Arterial spin labeling היא טכניקת זילוח MR שאינה מצריכה הזרקה של חומר ניגודי לתוך הנבדק (שלא כמו זלוף DSC וזילוף DCE). במקום זאת היא מנצלת את יכולתו של ה-MRI לתייג באופן מגנטי דם עורקי מתחת ללוח ההדמיה. הפרמטר הנפוץ ביותר הוא זרימת דם מוחית (CBF).

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:פיזיולוגיה]]