הצגת המקור של הדף "חסיפה"

[[קובץ:Cliff edge - geograph.org.uk - 1426903.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פני שטח שעוצבו באמצעות חסיפה]]
ב[[גאומורפולוגיה]], '''חֲסִיפָה'''{{הערה|1=כך, במאגר המונחים ב[http://hebrew-terms.huji.ac.il/ אתר האקדמיה ללשון העברית]}}{{הערה|1='''חסיפה''' – על פי [[מילון אבן-שושן]]: "חשׂיפה, גִלוּי"}} היא כלל התהליכים האחראים להרס פני השטח, הכוללים [[בליה]] על סוגיה השונים, [[שחיקה (גאולוגיה)|שחיקה]], [[תנועת בלית]] ו[[סחיפה]].

תוצרי החסיפה הם [[בלית]] – תוצרי בליה, ו[[סחף]] – תוצרי סחיפה.

==תהליכים==
ב[[כדור הארץ]] קיימים שני סוגים של כוחות המאזנים זה את זה: כוחות אנדוגניים{{הערה|1='''אנדוגני''' – פנימי, מתחת לפני השטח של כדור הארץ}} היוצרים באמצעות התרוממות את התבליט של פני השטח – דוגמת [[טקטוניקה|תנועה טקטונית]], [[התפרצות געשית|התפרצויות געשיות]], [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] ו[[אורוגנזה]], וכוחות החסיפה האקסוגניים{{הערה|1='''אקסוגני''' – חיצוני, המתרחש מעל פני השטח של כדור הארץ}} האחראים להרס התבליט ולצמצום ההתרוממות.

דוגמה לאיזון בין שני סוגי הכוחות ניתן לראות ב[[האלפים|אלפים]] – שהחלו להיווצר ב[[הקימוט האלפיני|קימוט האלפיני]] ועדיין מצויים בתהליך התרוממות, שגובהם מתאזן באמצעות תהליכי הרס החלים בהם.{{הערה|1=[http://www.sciencedaily.com/releases/2009/11/091105121207.htm האלפים – גדלים או מצטמקים?]}}

חסיפה כוללת את כל התהליכים הגורמים להסרת התבליט בפני השטח, והיא פועלת באמצעים [[כימיה|כימיים]], [[פיזיקה|פיזיקליים]] ו[[ביולוגיה|ביולוגיים]]. חסיפה כימית – הכוללת תהליכי [[בליה#גורמים כימיים|בליה כימית]] – היא תהליך איטי הגורם ל[[המסה]] מלאה או חלקית של [[מינרל יוצר סלע|מינרלים יוצרי סלעים]]. חסיפה פיזיקלית – הכוללת [[בליה#גורמים פיזיים|תהליכים פיזיקליים]] – היא הסרה של [[מוצק]]ים מפני השטח. חסיפה כוללת גם השפעות אנתרופוגניות,{{הערה|1='''אנתרופוגני''' – שמקורו בפעילות אנושית}} ועיצוב הנוף על ידי בני אדם נקרא [[גאומורפולוגיה#אנתרופוגאומורפולוגיה|אנתרופוגאומורפולוגיה]].

הגורמים המשפיעים על החסיפה כוללים [[טופוגרפיה]] של פני השטח, מבנה גאולוגי, [[ליתולוגיה]],{{הערה|1='''ליתולוגיה''' – מאפייני סלעים כגון הרכב, צבע ומבנה}} [[אקלים]], פעילות טקטונית, סביבה [[ביוספירה|ביוספירית]] ופעילות אנתרופוגנית.

==שיעורי חסיפה==
{{תמונות מרובות
| כיוון = אנכי
| כותרת = הנהר הצהוב: שינויים בסחיפה{{ש}}בשנים 1989–2009 
| רוחב = 150
| תמונה1 = Yellow River Delta 1989-02-13.jpg
| הערה1 = 
| תמונה2 = Yellow River Delta 1995-09-18.jpg
| הערה2 = 
| תמונה3 = Yellow River Delta 1999-10-07.jpg
| הערה3= 
| תמונה4 = Yellow River Delta 2004-09-10.jpg
| הערה4 = 
| תמונה5 = Yellow River Delta 2009-06-20.jpg
| הערה5 =
|יישור=שמאל}}
שיעורי החסיפה הכלליים מחושבים באמצעות חיבור שיעורי החסיפה הכימית והפיזיקלית. כימות התהליכים הכימיים והפיזיקליים מבוטא בשיעורי חסיפה המחושבים ב[[טון (מסה)|טון]] (t) לקמ"ר (km) במשך שנה אחת (a) לפי הנוסחה: <math>\ t\ km^{-2} a^{-1}</math>.

בממוצע עולמי, 10%–15% מן החסיפה היא כימית, והיתר – פיזיקלית. קיים יחס של 1 בנהרות [[האזור הטרופי|טרופיים]] וב[[סיביר]] ל-10–20 בנהרות הרריים. העולם המודרני נשלט על כן על ידי חסיפה פיזיקלית, אם כי הוא עשוי להיות שונה ב[[עידן|עידנים גאולוגיים]] בהם היה התבליט נמוך.

הערכות של שיעורי חסיפה מודרנית מבוססות בדרך כלל על מדידות עומס זרם{{הערה|1='''עומס זרם''' – כמות החומר המוצק המובלת באמצעות זרם מים}} הנערכות בתחנות מדידה. המדידות חלות על ה[[נהר#סחיפת הנהר|רחופת]], ה[[נהר#סחיפת הנהר|גרופת]] וה[[נהר#סחיפת הנהר|תמס]] הנישאים באמצעות הזרם. משקלו של המטען מומר ליחידות נפח, ונפח המטען מחולק לאזורים שמעל ומתחת ל[[קו פרשת המים]] בתחנת המדידה. התוצאה המתקבלת היא הערכה של היקף החסיפה בפני כדור הארץ ב[[סנטימטר]]ים ל-1,000 שנים. ברוב המקרים לא נערכת התאמה להשפעה אנושית – הגורמת לעלייה חדה בנתונים.

שיעורי חסיפה נמוכים מאוד בדרך כלל משיעורי ההתרוממות. המיקום העיקרי בו עשויים להתקיים שיעורים שווים של חסיפה והתרוממות הם [[שולי יבשת פעילים]],{{הערה|1='''שולי יבשת פעילים''' – אזור המפגש בין לוח יבשתי ללוח אוקייני}} בהם חל [[מעוות]] רציף במשך תקופה ארוכה.

===שיעורי חסיפה כימית===
חשיפתם של [[מינרל]]ים ב[[סלע]] לתנאי על פני השטח של [[כדור הארץ]] משחררת את מרבית ה[[יסוד כימי|יסודות]] המסיסים, ומובילה באופן כללי להיווצרות מינרלים שיוריים{{הערה|1='''שיורי''' – שחלה בו בליה מקסימלית}} – בדרך כלל [[חרסית|חרסיות]] ו[[ברזל]] [[מיום מינרלי|ממוים]] או [[אלומינה]], המצטברים בנקודות המגע בין ה[[אטמוספירה]] וה[[ליתוספירה]] ויוצרים [[רגולית]]. תהליך ההמסה ה[[קרסט]]י מהווה דוגמה לחסיפה כימית של [[קלציט]], שאינה מותירה מינרלים שיוריים.

אף שליתולוגיה היא הגורם העיקרי לשיעורי הבליה הכימית, גורמים אחרים משפיעים על החסיפה הכימית. גם בקנה מדה גדול וגם בקנה מדה קטן חל גידול חד בשיעורי הבליה, המושפע מ[[נגר עילי]] ומ[[טמפרטורה]]. הדבר נכון במיוחד לשיעורי בליה של [[בזלת]], המגיבים בקנה מדה עולמי ל[[משוואת ארניוס]]. עם זאת, בקנה מדה [[יבשת]]י נראה כי שיעורי החסיפה הכימית הגבוהים ביותר של סלעים [[סיליקט]]יים לא נמצאו באזורים של נגר עילי רב וטמפרטורות גבוהות.

באזורים טרופיים לחים ושטוחים נמצאו שיעורי חסיפה נמוכים, בניגוד לכמות ה[[לטריט]] המאפיינת אותם. בקנה מדה עולמי נוצר כביכול [[פרדוקס]], המורכב מ[[יחס הפוך]] בין השניים. ההסבר ליחס ההפוך בין שיעורי החסיפה הנמוכים לכמות הלטריט מצביע על פיתוח [[קרקע]]ות, המוביל להגבלת או היעדר מגע בין [[מים]] לבין המינרלים הנותרים על פני השטח. לעומת זאת, במרבית האזורים על פני כדור הארץ קיימת זרימה מוגברת של מומסים במקומות בהם קיימת חסיפה כימית של מינרלים על פני השטח, אף שהבליה הכימית בהם אינה נמרצת.

===שיעורי חסיפה פיזיקלית===
ניתן להעריך שיעורי חסיפה פיזיקלית באמצעים שונים: [[נהר]]ות, הצטברות [[משקע (גאולוגיה)|משקעים]] באגני [[אגן היקוות|היקוות]] ו[[אגן השקעה|השקעה]] ובאמצעות [[איזוטופ]]ים קוסמוגניים{{הערה|1='''איזוטופים קוסמוגניים''' (cosmogenic isotopes) – איזוטופים נדירים הנוצרים באמצעות [[קרינה קוסמית]] חזקה}} הנוצרים בכדור הארץ בסלעים ובקרקעות. השימוש בנהרות הוא נוח, אך עשוי להיות לא מדויק במקרים של שינויים בזרימה, [[שיטפון|שיטפונות]] והצפות. בנוסף, חישוב השפעתן של פעילויות אנתרופוגניות העלה את שיעורי החסיפה הניכרים בנהרות. הדוגמה הטובה לכך היא הובלה ניכרת ב[[הנהר הצהוב|נהר הצהוב]], הגדולה באופן משמעותי מהערכות ארוכות טווח לתקופות קדם [[הולוקן|הולוקניות]], ואף ממרבית ההולוקן.

גם [[סחיפה#רוח|הובלת אבק]] באטמוספירה מן היבשות ל[[אוקיינוס]]ים אחראית לחסיפה יבשתית. חסיפה אאולית{{הערה|1='''אאולי''' – מתרחש באמצעות רוח}} קשה מאוד לכִּימוּת, אף שבאזורים [[מדבר]]יים היא מהווה תהליך חסיפה יחיד.

==מחזוריות==
[[קובץ:Aragnouet érosion.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שלב "מבוגר" בהתפתחות הנוף]]
{{הפניה לערך מורחב|מחזור סחיפה}}
בשנת 1890 הציע [[ויליאם מוריס דייוויס]] (William Morris Davis,{{כ}} 1859–1934) – [[גאוגרף]], [[גאולוג]] ו[[מטאורולוגיה|מטאורולוג]] אמריקאי – את קיומו של [[מחזור סחיפה]], לפיו נערכה חלוקה של הנוף ל"צעיר", "בוגר" או "זקן". על פי המודל של דייוויס, לנוף צעיר יש תבליט גבוה ששיפועו מתחדד עם התבגרותו, ונוף בעל תבליט נמוך הוא זקן.

התאוריה שלו תיארה מחזור לפיו הרים ונופים נוצרים ומתבגרים, המחזור מתחיל בהתרוממותם של [[רכס הרים|רכסי הרים]] ונמשך בזרימת נהרות ובחריצת [[עמק]]ים. עם השנים מתרחבים העמקים ומתחילים להתפתל, ומותירים ביניהם גבעות נמוכות. לבסוף נותר רק [[מישור גידוע]]{{הערה|1='''מישור גידוע''' (peneplain) – מישור רחב ושטוח המתפתח בסוף שלבי הסחיפה}} שטוח וסמוך ל[[גובה פני הים]].

תאוריה זו ודומות לה הוצעו בטרם הובנו כראוי תהליכים טקטוניים, אולם ברבים מה[[מודל מדעי|מודלים]] הללו נעשה שימוש בשל פשטותם.

==ראו גם==
*[[גאולוגיה - מונחים]]
*[[גאומורפולוגיה]]
*[[סלע משקע]]

==לקריאה נוספת==
*פרופסור משה ברור, "חסיפה", '''לקסיקון גאוגרפי''', (עמ' 9), [[הוצאת יבנה]], תשס"א 
*'''Encyclopedia of Geomorphology''', Routledge, London 2004, {{ISBN|0-415-27298-X}}
*'''Encyclopedia of Geology''', Elsevier Academic Press, First edition 2005, {{ISBN|0-12-636380-3}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=חסיפה}}
*[https://web.archive.org/web/20150703120922/http://www.staff.amu.edu.pl/~sgp/gw/wmd/wmdfig.html איורים של דייוויס המדגימים נופים ב"גילאים" שונים]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:גאומורפולוגיה]]
[[קטגוריה:סדימנטולוגיה]]