הצגת המקור של הדף "כבידה"

{{מפנה|כוח משיכה|סרט קולנוע|כוח משיכה (פירושונים)}}
[[קובץ:Solar sys.jpg|שמאל|ממוזער|250px|'''תופעת הכבידה''' מחזיקה את [[כוכב לכת|כוכבי הלכת]] ב[[תנועה (פיזיקה)|תנועה]] סביב [[השמש]]]]

ב[[פיזיקה]], '''כְּבִידָה''' היא תופעה בה עצמים בעלי [[מסה]] ו[[אנרגיה]] נמשכים זה אל זה.

על פי [[תורת היחסות הכללית]] כבידה היא תוצאה של עיקום ה[[מרחב-זמן]]. גופים בעלי מסה או אנרגיה מעוותים את המרחב והזמן. מודל זה שפורסם על ידי [[אלברט איינשטיין|איינשטיין]] ב-1915, הוא התיאור הטוב ביותר שבידינו לתופעת הכבידה, ועד כה הוא עמד בכל המדידות והתצפיות המדעיות, אולם עד כה הוא אינו משתלב עם [[מכניקת הקוונטים]].

לפי המודל [[פיזיקה קלאסית|הפיזיקלי הקלאסי]] של [[ניוטון]], שאותו פרסם ב-1687, כבידה היא כוח משיכה הפועל בין מסות. לפי מודל זה כוח המשיכה הוא פרופורציונלי למכפלת ה[[מסה|מסות]] של הגופים חלקי ריבוע המרחק ביניהם. לכן הכוח חזק יותר ככל שהמסות גדולות יותר, ונחלש במהירות ככל שהמרחק ביניהן גדל. על פני כדור הארץ מודל זה מניב ניבויים מדויקים די הצורך והוא המודל שנמצא בשימוש, מאחר שה[[מתמטיקה]] פשוטה יותר. רק כאשר יש צורך בדיוק גבוה נאלצים להשתמש במודל איינשטיין.

תפיסה נוספת מפרשת את הכבידה כאחד מ[[כוחות היסוד|הכוחות היסודיים]] בטבע. על פי תפיסה זו, כבידה היא הכוח החלש ביותר מבין ארבעת הכוחות היסודיים – כ-10<sup>38</sup> פעמים חלש יותר מ[[הכוח החזק]], כ-10<sup>36</sup> פעמים חלש יותר מ[[הכוח האלקטרומגנטי]], וכ-10<sup>29</sup> פעמים חלש יותר מ[[הכוח החלש]].

על [[כדור הארץ]], כבידה מעניקה [[משקל (פיזיקה)|משקל]] לעצמים, והכבידה של [[הירח]] גורמת ל[[גאות ושפל]]. לכבידה יש גם תפקידים [[ביולוגיה|ביולוגים]] חשובים בכך שהיא מנחה את כיוון הגדילה של צמחים בתהליך ה[[גרביטרופיזם]], ומשפיעה על [[מחזור הדם]] ב[[רב-תאיים|יצורים רב-תאיים]]. מחקרים ב[[חוסר כבידה]] אף הראו שלכבידה יש תפקיד ב[[מערכת החיסון|מערכת החיסונית]] ותהליך [[התמיינות תאים]] בגוף האנושי.

==תאוריית הכבידה לפני ניוטון==
=== העולם העתיק ===
מלומדים עתיקים פיתחו תיאוריות שונות כדי להסביר את ההשפעות של כבידה שהם ראו סביבם. ב[[המאה ה-4 לפנה"ס|מאה הרביעית לפני הספירה]], הפילוסוף היווני [[אריסטו]] האמין כי לא קיימת [[תנועה (פיזיקה)|תנועה]] או אפקט כלשהו ללא [[סיבה]]. הסיבה לתנועה כלפי מטה של גופים כבדים, כגון [[הפיזיקה של אריסטו#הפיזיקה של אריסטו|היסוד אדמה]], הייתה קשורה ל"טבע שלהם", מה שגרם להם לזוז לעבר מרכז היקום, שהיה מקומם הטבעי. באופן הפוך, גופים קלים כמו היסוד אש, נעים לפי הטבע שלהם כלפי מעלה לעבר פני [[הירח]]. לפיכך, במערכת של אריסטו עצמים כבדים לא נמשכים ל[[כדור הארץ]] על ידי [[כוח (פיזיקה)|כוח]] חיצוני, אלא מתקרבים אל מרכז [[היקום]] בגלל "כבדות" פנימית.

ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה השלישית לפני הספירה]], הפיזיקאי היווני [[ארכימדס]] גילה את [[מרכז מסה|מרכז המסה]] של ה[[משולש]]. הוא גם שיער שאם מרכז הכבידה של גופים בעלי אותו [[משקל (פיזיקה)|משקל]] הוא לא זהה, הוא יהיה ממוקם באמצע הקטע שמחבר את שניהם. כשתי [[מאה (זמן)|מאות]] מאוחר יותר, ה[[מהנדס]] וה[[ארכיטקט]] ה[[רומא העתיקה|רומאי]] [[ויטרוביוס]] טען בספרו [[על אודות האדריכלות]] שכבידה לא תלויה במשקל החומר אלא ב'טבע' שלו:

{{ציטוט|תוכן=אם שופכים כספית לתוך כלי קיבול, ואבן השוקלת מאה פאונד מוצבת מעליה, האבן צפה על פני הנוזל, ולא יכולה להפחית ממנו, לחדור דרכו, או להפריד אותו. אם אנו מסירים את אבן מאה הפאונד, ושמים במקומה קרטוב של זהב, הזהב לא יצוף, אלא ישקע אל התחתית בעצמו. לכן, לא ניתן להכחיש שהכבידה של חומר לא תלויה בכמות המשקל שלו, אלא בטבעו.|מירכאות=כן}}

המתמטיקאי והאסטרונום ההודי [[בראהמגופטה]] (598–668 לספירה) תיאר לראשונה את הכבידה ככוח מושך, מה שגרם לחלק מהאנשים לטעון שהוא היה ה"מגלה" האמיתי של הכבידה (ולא [[אייזק ניוטון|אייזיק ניוטון]]):

{{ציטוט|תוכן=הארץ היא אותו דבר בכל הכיוונים; כל האנשים על הארץ עומדים זקופים, וכל הדברים הכבדים נופלים למטה אל הארץ לפי כוח טבעי, וזהו הטבע של הארץ למשוך ולשמר דברים, כמו שהטבע של מים הוא לזרום... הארץ היא המקום הנמוך היחיד, וזרעים תמוך יחזרו אליו, בכל כיוון שתזרקו אותם, ולעולם לא יעלו למעלה מהארץ.|מירכאות=כן}}

ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] העתיק, כבידה הייתה נושא שנידון רבות. המלומד הפרסי [[אל-בירוני]] האמין במאה ה-11 לספירה שכוח הכבידה הוא לא ייחודי לכדור הארץ, וש[[גרם שמיים|גרמי שמיים]] אחרים צריכים להיות מושפעים ממשיכה כבידתית גם כן. בניגוד אליו, האסטרונום הפרסי [[אל-קזיני]] ([[המאה ה-12]] לספירה) תמך בתפיסה של [[אריסטו]] לפיה כל החומר ב[[היקום|יקום]] נמשך לעבר מרכז כדור הארץ.

=== המהפכה המדעית ===
[[קובץ:The Leaning Tower of Pisa SB.jpeg|ממוזער|[[מגדל פיזה|המגדל הנטוי של פיזה]], בו לפי האגדה [[גלילאו גליליי|גלילאו]] ביצע את [[ניסוי מגדל פיזה של גלילאו|אחד הניסויים המפורסמים]] שלו בנוגע למהירות של גופים נופלים]]
{{ערך מורחב|המהפכה המדעית}}
באמצע [[המאה ה-16]], מספר אירופאים הפריכו בעזרת ניסויים את התפיסה ה[[הפיזיקה של אריסטו|אריסטוטלית]] לפיה גופים כבדים נופלים במהירות גבוהה יותר. הפיזיקאי האיטלקי ג׳יאמבטיסטה בנדטי פרסם מאמרים הטוענים שבשל ה[[צפיפות החומר|צפיפות]] היחסית, גופים מאותו [[חומר]] אבל בעלי [[משקל (שירה)|משקל]] שונה יפלו באותה מהירות. בעזרת ניסוי [[דלפט]] בשנת 1586, הפיזיקאי ה[[פלנדריה|פלמי]] {{קישור שפה|אנגלית|Simon Stevin|סיימון סטווין}} הדגים שכאשר מפילים ממגדל שני כדורים בגדלים ובמשקלים שונים, הכדורים מגיעים למעשה לקרקע באותו זמן.

לאחר מכן, בשנים המאוחרות של המאה ה-16, [[גלילאו גליליי]] הדגים זאת ב[[ניסוי מגדל פיזה של גלילאו|ניסוי פיזה]] (או דווקא כניסוי מחשבתי). כאשר גלילאו שילב את המידע הזה עם מדידות מדוקדקות של כדורים שמתגלגלים במורד של [[מישור משופע|מישורים משופעים]], הוא ביסס בנחרצות את המסקנה ש[[תאוצה]] כבידתית היא למעשה זהה עבור כל הגופים. גלילאו שיער ש[[התנגדות אוויר]] היא הסיבה לכך שגופים עם צפיפות נמוכה ו[[שטח פנים]] גדול נופלים לאט יותר ב[[אטמוספירה]]. בשנת 1604, גלילאו שיער נכונה שהמרחק שעובר גוף נופל הוא פרופורציונלי לריבוע הזמן שעבר.

==כבידה על פי ניוטון==
{{ערך מורחב|חוק הכבידה העולמי של ניוטון}}
[[קובץ:גרביטציה במרחב שטוח על פי ניוטון.png|ממוזער|על פי ניוטון, כוח משיכה פועל בין המסות של ניוטון ואיינשטיין, וגורם לכך שעם הזמן ינועו דרך המרחב ולבסוף יפגשו.]]
התיאור הראשון של כבידה נוסח על ידי [[אייזק ניוטון]] בספרו [[עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע|פרינקיפיה מתמטיקה]] שהתפרסם בשנת 1687. התיאור שנקרא '''חוק הכבידה האוניברסלי''' קובע כי כל שני גופים בעלי מסה נמשכים זה לזה ב[[יחס ישר]] למכפלת מסותיהם, וב[[יחס הפוך]] ל[[חזקה (מתמטיקה)|ריבוע]] המרחק ביניהם. לאחר שניסח את [[החוק השני של ניוטון|חוקו השני]], תהה ניוטון מהו ה[[כוח (פיזיקה)|כוח]] המאלץ את [[כוכב לכת|כוכבי הלכת]] לנוע במסילות [[אליפסה|אליפטיות]]-[[המודל ההליוצנטרי|הליוצנטריות]] (ש[[השמש]] במרכזן), מהו הכוח המאלץ את [[הירח]] לנוע סביב [[כדור הארץ]] ומהו הכוח הגורם לגופים על פני כדור הארץ (תפוחים, למשל) ליפול מטה.

בהסתמך על [[חוקי קפלר]], ניוטון חישב ומצא כי [[תאוצה|תאוצתם]] של כוכבי הלכת לכיוון השמש תלויה בהיפוך ריבוע מרחקם מהשמש. הוא גם מצא כי היחס בין תאוצתו של הירח סביב כדור הארץ לתאוצת [[נפילה חופשית]] של גוף על פני כדור הארץ מתאים גם הוא להיפוך ריבוע יחס המרחקים. הדבר הביא אותו לנסח משפט, הקובע כי תאוצתו של גוף הנובעת ממשיכה לגוף אחר פרופורציונית הפוך לריבוע המרחק ביניהם. מכיוון שתאוצתו של גוף תחת השפעת כוח נתון עומדת ביחס הפוך למסתו, הוא הקיש כי כוח הכבידה הפועל על גוף עומד ביחס ישר למסתו, ומאחר ש[[חוקי התנועה של ניוטון#החוק השלישי של ניוטון|החוק השלישי]] שניסח מחייב שוויון בין כוחות הדדיים, הוא הסיק שהכוח חייב להיות פרופורציוני למכפלת מסותיהם של שני הגופים הנמשכים. בניסוח מתמטי:

:[[קובץ:NewtonsLawOfUniversalGravitation.svg|שמאל|ממוזער|300px|F הוא כוח המשיכה, G הוא קבוע הכבידה, <math>\ m_1,m_2</math> הן המסות של הגופים, r הוא המרחק בין מרכזי הכובד]]<math> F = G{{ m_{1} m_{2}} \over r^2}</math>

כאשר:
* '' F'' הוא הכוח שכל אחד מהגופים מפעיל על השני.
* G הוא [[קבוע הכבידה|קבוע הכבידה האוניברסלי]] <math>G=6.67428 \times 10^{-11} {m^3 \over \sec^2 kg}</math> ב[[מערכת היחידות הבין-לאומית]].
*<math>\ m_1</math> ו-<math>\ m_2</math> הם מסותיהם של הגופים, בהתאמה.
*<math>\ r</math> הוא המרחק בין [[מרכז מסה|מרכזי הכובד]] של הגופים (זהו קירוב, ההופך מדויק כאשר הגופים [[כדור (גאומטריה)|כדוריים]]).

בניסוח וקטורי כותבים זאת כך:

:<math>
\vec F_{12}
 =
-G m_1m_2
\frac{\vec r_2 -\vec r_1 }{\left| \vec r_2 -\vec r_1 \right|^3}= -G\tfrac{m_1m_2}{r^2}\widehat{r}
</math>

כאשר:
* <math>\vec F_{12}</math> הוא הכוח שגוף 1 מפעיל על גוף 2.
* <math>\vec r_i</math> הוא וקטור המיקום של גוף ''i''.
* הסימן השלילי של המשוואה מעיד על כך שהכוח הוא כוח משיכה, וכיוונו מגוף 1 אל גוף 2.
*<math>
\widehat{r}
</math> הוא [[וקטור יחידה]] בכיוון הקו המחבר את מרכזי המסה של המסות.
*<math>
r
</math> הוא המרחק בין מרכזי המסה של הגופים.
*G הוא קבוע הכבידה האוניברסלי <math>G=6.67428 \times 10^{-11} {m^3 \over \sec^2 kg}</math>.

ערכו הקטן של קבוע הכבידה מלמד על חולשתו הרבה יחסית לכוח האלקטרומגנטי. לשם השוואה, כוח הכבידה שיפעילו ביניהן שתי מסות של קילוגרם (אשר בכל אחת מהן יש בקירוב {{SN||26|}} [[נוקליאון|נוקליאונים]]) המרוחקות זו מזו מרחק נתון כלשהו זהה לכוח שיפעילו ביניהם שני מטענים של כ-{{SN||-10|}} קולון (בקירוב זהו המטען של {{SN||9|}} [[פרוטון|פרוטונים]]) המרוחקים זה מזה אותו מרחק. אולם מאחר שרוב הגופים נייטרליים מבחינה [[חשמל]]ית, השפעת שדותיהם החשמליים של גרמי שמים לא ניכרת למרחקים כהשפעת שדות הכבידה שלהם.

הרעיון לפיו גופים מפעילים זה על זה כוח ממרחק ללא מגע ביניהם היווה מהפכה של ממש ביחס לתפיסה המדעית של [[ימי הביניים]] וכן ביחס לפילוסופיה המכניסטית שרווחה בזמנו של ניוטון, ששללה השפעה מרחוק (וייתכן כי במידה זו או אחרת הוא מנוגד ל[[אינטואיציה]] האנושית עד ימינו אנו). ככל הנראה, ניכרת בו השפעת רעיונות מה[[פילוסופיה]] היוונית וההלניסטית, אשר הגיעו לאירופה בזמן תנועת התרגומים מיוונית בתקופת ה[[רנסאנס]].

===הבעיות במודל ניוטון===

לפי חוק הכבידה האוניברסלי של ניוטון המסה הגרוויטציונית שמופיעה בחוק הכבידה זהה למסה האינרציאלית המופיעה ב[[חוקי התנועה של ניוטון#החוק השני של ניוטון|חוק השני]], תאוצת גוף בשדה כבידה אינה תלויה במסתו או מסלולו. ברם, אין הסבר לזהות בין שני הגדלים. משום מה המסה הגרוויטציונית הקובעת את עוצמת כוח המשיכה שווה בדיוק למסה האינרציאלית הקובעת את ההתנגדות לשינוי מהירות.

כשהשתפר דיוק המדידות התגלה שחוק הכבידה האוניברסלי אינו מניב ניבויים מדויקים, וככל שמדובר בתנועה בהשפעת כבידה גדולה יותר הניבויים סוטים והולכים מהמציאות. המדידה שהראתה חוסר דיוק זה באופן מובהק הייתה מסלולו של [[כוכב חמה]].

לאחר שניסויים העלו שמהירות האור זהה ללא תלות במערכת בה מתבצעת המדידה, ניסח איינשטיין את [[תורת היחסות הפרטית]]. תורה זו לא כללה תיאור של תופעת הכבידה, אך שללה את הרעיון שקיימת בו־זמניות: מה שיראה בו־זמני במערכת ייחוס אחת יכול לא להיות בו־זמני במערכת ייחוס אחרת. מדידות רבות איששו שאכן בו־זמניות תלויה במערכת הייחוס. לפיכך ההשפעה המיידית של כבידה בין גופים אינה אפשרית וזו סתירה לחוק הכבידה האוניברסלי של ניוטון.

== הכבידה בתורת היחסות – על פי איינשטיין ==
[[קובץ:Elevator gravity.svg|ממוזער|אדם הנמצא בתאוצה בחדר סגור אינו יכול להבדיל האם הוא בחללית המאיצה בחלל או בחדר סגור על פני כדור הארץ. שקילות זו בין התופעות מראה שתופעת הכבידה (בחדר הסגור) ותופעת התאוצה (בחללית) שקולות, ולמעשה מדובר באותה תופעה.]]
{{הפניה לערך מורחב|תורת היחסות הכללית}}
תורת היחסות הכללית של [[איינשטיין]] מניבה ניבויים מדויקים של תופעת הכבידה. עד כה מתאימים ניבויים אלו ללא פגם לכל המדידות שנעשו, והיא התיאור הטוב ביותר שבידנו לתופעת הכבידה. בתורת היחסות הכללית כבידה אינה כוח למעשה, אלא '''[[כוח מדומה]]'''. הסבר זה מיישב את השקילות בין תופעות שבפירוש של ניוטון הן נפרדות, והשוויון ביניהן תמוה: המסה כגודל המתנגד לתאוצה והמסה כגודל המחולל כבידה.
[[קובץ:גרביטציה במרחב עקום על פי יחסות כללית.png|ממוזער|ביחסות כללית המסות של איינשטיין וניוטון מעקמות את המרחב, ועל כן הם יפגשו לאחר שינועו בזמן]]

תופעת הכבידה נובעת מכך שמסה מעקמת את ה[[מרחב-זמן]], ועיקום זה מכתיב את תנועתה של המסה בנפילה חופשית. מערכת שאינה שרוייה בתאוצה (מערכת אינרציאלית) היא זו בה גוף שרוי בנפילה חופשית וכל מצב אחר אינו מערכת אינרציאלית.{{ש}}תפיסה זו הפוכה בדיוק לתפיסה של ניוטון: בתורת ניוטון, אדם הנמצא על פני כדור הארץ אינו נמצא בתאוצה (כלומר הוא במערכת אינרציאלית), ואילו אדם הנופל, למשל, מבניין נמצא בתאוצה. בתורת היחסות התיאור הפוך: אדם הנמצא בנפילה חופשית אינו חווה תאוצה ולראייה משקל המחובר לרגליו יראה 0, ואילו אדם הניצב על פני כדור הארץ חווה תאוצה '''כלפי מעלה''', ועל כן נמדד כוח הפועל על רגליו שדוחפות את כדור הארץ, וזו התופעה המכונה משקל. על כן דווקא האדם הנופל בנפילה חופשית הוא המצוי במערכת אינרציאלית.

[[מסה]] גורמת להתעקמותו של המרחב־זמן סביבה באופן פרופורציוני לגודלה. המסלול שיתווה גוף בוחן במרחב־זמן בהשפעת הכבידה תמיד יהיה [[מסילה גאודזית|גיאודזה]] – כלומר המסלול הקצר ביותר בין שתי נקודות (בהכללה מהמרחב למרחב־זמן). מכיוון שהמרחב־זמן עצמו עקום, גם גיאודזה זו תהיה עקומה. גוף הנע במסלול עקום מתנהג כאילו פועל עליו כוח, ועל כן ניתן לייחס את סטייתו מהישר להשפעתו של [[מערכת ייחוס#כוח מדומה|כוח מדומה]] (דוגמה מחיי היומיום לכוח מדומה הוא [[כוח צנטריפוגלי|הכוח הצנטריפוגלי]]). כוח הגרוויטציה הוא הכוח המדומה הזה.

כדי לצפות את מסלול תנועתו של גוף בוחן יש לדעת רק את ה[[גאומטריה]] של המרחב־זמן (הכוללת את תנאי ההתחלה שלו). גאומטריה זו נקבעת על ידי התפלגות האנרגיה (כולל המסה) והתנע במרחב. באופן פורמלי מובע קשר זה ב[[תורת היחסות הכללית#משוואות השדה של איינשטיין|משוואות השדה של איינשטיין]]:

: <math>R_{\mu \nu} - { R \over 2} g_{\mu \nu} = \frac{8 \pi G}{c^4} T_{\mu \nu}</math>

בצד השמאלי של המשוואה יש רק גדלים שקשורים לגאומטריה של המרחב (כמו ה[[מטריקה]] של המרחב, או [[טנסור ריצ'י]] וסקלאר ריצ'י שמביעים את עקמומיותו), ובצידה הימני יש [[טנזור]] שמכיל מידע על צפיפות האנרגיה (ולכן צפיפות המסה), צפיפות התנע וזרימת התנע.

===הבעיה ביחסות כללית===
קיימת לפחות בעיה מהותית אחת בתורת היחסות הכללית. בעיה זו היא שבנסיבות קיצוניות, בליבה של [[חור שחור]] וברגע של [[המפץ הגדול]] מתקבל גודל אינסופי במשוואות ועל כן לא ניתן לנבא מהן תהיינה התוצאות, אך תוצאות קיימות – בחור שחור התוצאות הן השפעות על סביבתו, ובמפץ הגדול הן תכונות היקום כולו. מאחר שהקונצנזוס במדע מקבל את קיומם של חורים שחורים בהתאם לעשרות אלפי תצפיות, ומקבל את תאוריית המפץ הגדול לא נותר אלא להסיק שגם תיאור הכבידה על פי יחסות כללית אינו תיאור שלם.

== הניסיונות לנסח תורת כבידה קוונטית ==
{{הפניה לערך מורחב|תורת כבידה קוונטית}}
מאז ההצלחה בשילוב ה[[אלקטרומגנטיות]] עם [[מכניקת הקוונטים|תורת הקוונטים]] במסגרת תורת ה[[אלקטרודינמיקה קוונטית|אלקטרודינמיקה הקוונטית]] באמצע המאה ה-20 והצלחות דומות בשילוב [[הכוח הגרעיני החזק]] ו[[הכוח הגרעיני החלש]], מנסים הפיזיקאים לשלב גם בין הכבידה לבין תורת הקוונטים, ובכך לאפשר פיתוחה של [[תאוריה מאוחדת גדולה]] שתסביר את ארבעת כוחות היסוד בטבע כביטויים שונים של כוח אחד, אולם עד כה ניסיונות אלה לא צלחו.

רבות מהתאוריות שהוצעו עד כה לגרוויטציה קוונטית מניחות שהגרוויטציה פועלת באמצעות [[בוזון כיול|חלקיקי שליח]] הנושאים את הכוח אך לא הצליחו לפתור את בעיית האינטראקציה של החלקיקים נושאי הכוח עם עצמם, שגורמת להתבדרויות של גדלים. בכוחות האחרים נפתרה בעיה זו בעזרת [[רנורמליזציה]]. בעיה אחרת נובעת מכך שבגלל חולשת כוח הכבידה, כמעט בלתי אפשרי להבחין בסטיות בין תוצאותיו של ניסוי לבין הניבויים של היחסות הכללית הקלאסית, שיצביעו כיצד יש לשלב בין היחסות הכללית לבין תורת הקוונטים.

בין התאוריות שהוצעו בשביל לשלב את הגרוויטציה עם תורת הקוונטים וההבנה הפיזיקלית לגבי אופי הכוחות הבסיסיים האחרים בולטות [[תורת המיתרים]], הגורסת כי החלקיקים היסודיים ביותר אינם נקודתיים, ו[[כבידה קוונטית לולאתית]].

[[תורת השדות הקוונטית]] מנבאת את קיומו של חלקיק המשמש כנשא של כוח הכבידה. החלקיק ההיפותטי מכונה בשם [[גרביטון]]. אם הוא קיים, אמור להיות לו [[ספין (פיזיקה)|ספין]] 2 וחוסר מסת מנוחה.

== עידוש כבידתי ==
{{הפניה לערך מורחב|עידוש כבידתי}}
על פי היחסות הכללית, קיומה של מסה מעקם את ה[[מרחב (פיזיקה)|מרחב]], ולכן משפיע גם על קרני האור ומעקם את מסלולן. על פי [[מיתוס]] נפוץ, ניבוי זה הביא ל[[אישוש]] הראשון של [[תורת היחסות]] בשנת [[1919]], כאשר בעת ליקוי חמה נצפה כוכב שהיה אמור להיות מוסתר על ידי השמש, אם כי למעשה תוצאות הניסוי לא היו חד משמעיות.

גופים שמימיים מסיביים יותר, כמו [[גלקסיה|גלקסיות]], [[צביר גלקסיות|צבירי גלקסיות]], או [[קוואזר]]ים, יכולים לגרום לגופים שנמצאים מאחוריהם להראות כמה פעמים, או להראות כטבעות המקיפות את הגוף. איינשטיין חזה תופעה זו, אולם היא התגלתה רק ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]].

== גלי כבידה ==
{{הפניה לערך מורחב|גלי כבידה}}
[[תורת היחסות הכללית]] מנבאת כי כפי שתאוצת מטענים גורמת להיווצרות [[גלים אלקטרומגנטיים]], כך גם [[תאוצה]] של [[מסה|מסות]] צריכה לגרום להיווצרות [[גלי כבידה]]. בגלל חולשתו היחסית של כוח הכבידה, גלים אלו חלשים מאוד והגילוי שלהם התאפשר רק ב-[[2015]] על ידי צוות המחקר [[LIGO]] שהשתמשו במכשור שנבנה במיוחד לצורך זה, כפי שהתפרסם ב-[[2016]].

==ראו גם==
*[[כבידה מלאכותית]]
*[[חוסר משקל]]

==לקריאה נוספת==
* [[סטיבן הוקינג]], '''[[קיצור תולדות הזמן]]''', מן המפץ הגדול ועד החורים השחורים, תרגם מאנגלית: [[עמנואל לוטם]], [[ספרית מעריב]], (1989), פרק 2: מרחב וזמן.
* רוברט פ' קריז, '''המשוואות הגדולות – פריצות דרך במדע מפיתגורס עד הייזנברג''', [[כתר ספרים]], 2008, עמ' 68–90.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=גרביטציה|ויקימילון 2=כבידה|ויקימילון 3=כוח הכבידה|ויקיציטוט=כבידה}}
* {{מחשבות|[[צבי ינאי]]|הגרביטציה – החלש והאדיר בכוחות הטבע|m044p003-009|אוגוסט 1976}}
* {{דוידסון|מאיר ברק|מדוע גוף נמשך לכדור הארץ אך אדם לא נמשך לאדם?|askexpert/physics/מדוע-גוף-נמשך-לכדור-הארץ-אך-אדם-לא-נמשך-לאדם-ריכאוק|1 ספטמבר 2009}}
* [http://sciencenordic.com/gravitational-wave-discovery-was-most-likely-measurement-error גילוי גלי הכבידה שהתפרסם במרץ 2014 – ככל הנראה טעות מדידה]
* [https://www.youtube.com/watch?v=p_o4aY7xkXg&index=1&list=PL908547EAA7E4AE74 Minute Physics: What is Gravity?] – מהי כבידה? {{באנגלית}} {{סרטונים}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=YHS9g72npqA Gravitational Waves Explained Using Stick Figures] – סרטון הסבר על גלי כבידה {{באנגלית}} {{סרטונים}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=QcUey-DVYjk Astrophysicist Explains Gravity in 5 Levels of Difficulty | WIRED] – הסבר על כבידה בחמש רמות קושי {{באנגלית}} {{סרטונים}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007538558205171|כוח הכבידה}}
* {{הארץ|Guardian|נמדדה משיכת כבידה מיקרוסקופית|0000018d-e1ea-d972-a5bf-ebef06e40000|26 בפברואר 2024}}

{{כוחות היסוד}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:כבידה|*]]
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:כוחות היסוד]]
[[קטגוריה:הממלכה המאוחדת: תגליות]]