הצגת המקור של הדף "מואוניום"

{{מידע חלקיק|שם=מואוניום|תמונה=[[קובץ:Muonium.svg|250px|חלקיק מואוניום.]]| הרכב = {{כ|ימינה=כן}}µ<sup>+</sup>e<sup>-</sup>{{כ|ימינה=לא}}{{הערה|שם=יופאק}}
| אנטי חלקיק = אנטימואוניום
| סמל = Mu{{הערה|שם=יופאק}}
| מסה1 =
| מסה2 =
| מטען = 0{{הערה|שם=יופאק}}
| רדיוס = 0.05315 × 10<sup>-9</sup>{{הערה|שם=ולקר}}
| מספר לפטוני = -
| מספר באריוני = -
| מטען צבע = -
| אינטראקציות = -
| קומפוזיציה = -
| משך חיים = 2.19698 µs{{הערה|שם=PDG}}
| נצפה = כן
| תאריך גילוי = [[1960]]{{הערה|שם=יוז}}
| מגלה = ורנון יוז{{הערה|שם=יוז}}
| ניסוי = -
| מתקן = -
| מוסד = -
| הכרה = -
|כיתוב=חלקיק מואוניום.}}
[[קובץ:MuCl.png|ממוזער|מולקולת מואוניום כלוריד, המקבילה למימן כלוריד, המוכר יותר כ[[חומצה הידרוכלורית]].]]
'''מואוניום''' הוא [[חלקיק]] דמוי [[אטום]] המורכב מ[[מואון]] חיובי (או אנטימואון) ו[[אלקטרון]] {{כ|ימינה=כן}}(µ<sup>+</sup>e<sup>-</sup>){{כ|ימינה=לא}},{{הערה|{{קישור כללי| כתובת = https://goldbook.iupac.org/terms/view/M04069| הכותב = IUPAC| כותרת = "muonium"| אתר = Compendium of Chemical Terminology, 2nd ed. (the "Gold Book")| מידע נוסף = Compiled by A. D. McNaught and A. Wilkinson, Online version created by S. J. Chalk| תאריך = February 24, 2014| שפה = אנגלית| doi = 10.1351/goldbook.}}}} שהתגלה לראשונה ב-[[1960]] על ידי ורנון יוז,{{הערה|שם=יוז|{{צ-מאמר|מחבר=V.W. Hughes; et al.|שם=Formation of Muonium and Observation of its Larmor Precession|כתב עת=Physical Review Letters|כרך=5|עמ=63–65|שנת הוצאה=1960|doi=10.1103/PhysRevLett.5.63}}}} וניתן לו [[סמל כימי|הסמל הכימי]] Mu. המואוניום יכול לעבור [[תגובה כימית|תגובות כימיות]]{{הערה|שם=יופאק|{{צ-מאמר|מחבר=W.H. Koppenol (IUPAC)|שם=Names for muonium and hydrogen atoms and their ions|כתב עת=Pure and Applied Chemistry|כרך=73|עמ=377–380|שנת הוצאה=2001|קישור=http://publications.iupac.org/pac/2001/pdf/7302x0377.pdf|doi=10.1351/pac200173020377}}}} במהלך [[זמן מחצית החיים]] של המואון, העומד על 2.19698 [[שנייה|מיקרושניות]].{{הערה|שם=PDG|J. Beringer et al. (Particle Data Group), "[https://pdg.lbl.gov/2012/tables/rpp2012-sum-leptons.pdf Leptons]"PR D86, 010001 (2012) (URL: pdg.lbl.gov)|כיוון=שמאל}} דוגמה לתגובה כזו היא היצירה של מואוניום כלוריד{{הערה|שם=יופאק}} בתגובה בין מואוניום ומולקולת [[כלור]]:

<chem>Mu + Cl2 -> MuCl + Cl</chem>

תגובה זו, בתנאי לחץ של [[אטמוספירה (מידה)|אטמוספירה]] אחת וטמפרטורה של 22°[[מעלות צלזיוס|C]], היא בעלת קבוע [[קצב תגובה]] מהיר פי 4.3 מקבוע קצב התגובה המקבילה עם מימן (H) המקביל למואוניום בטמפרטורת החדר.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=D.G.Fleming et al.|שם=The chemical reaction of muonium with Cl2 in the gas phase|כתב עת=Chemical Physics Letters|כרך=48|עמ=393-398|מו"ל=אלסוויר|שנת הוצאה=1977|doi=10.1016/0009-2614(77)80341-2}}}} קטיון המואוניום קרוי מואון ({{כ|ימינה=כן}}µ<sup>+</sup>{{כ|ימינה=לא}}), ויון המואוניום השלילי הוא מואוניד {{כ|ימינה=כן}}(µ<sup>+</sup>(e<sup>-</sup>)<sub>2</sub>){{כ|ימינה=לא}}.{{הערה|שם=יופאק}} בשל הפרש המסה בין האנטי-מיואון לאלקטרון (המואון כבד פי 207 מהאלקטרון), המואוניום דומה יותר למימן אטומי {{כ|ימינה=כן}}(H<sup>+</sup>e<sup>-</sup>){{כ|ימינה=לא}} מאשר פוזיטרוניום (חלקיק דמוי-אטום המורכב מאלקטרון ופוזיטרון, {{כ|ימינה=כן}}e<sup>+</sup>e<sup>-</sup>{{כ|ימינה=לא}}, בעל הסמל הכימי Ps): [[רדיוס בוהר]] (0.05315 ננומטרים) ו[[אנרגיית יינון|אנרגיית היינון]] (13.541 [[אלקטרון וולט]]) שלו קרובים הרבה יותר לאלו של [[איזוטופ]]י המימן [[פרוטיום]] (0.05292 ננומטרים, 13.599 אלקטרון וולט), ו[[טריטיום]] (0.05290 ננומטרים, 13.603 אלקטרון וולט) מאשר לאלו של הפוזיטרון (0.106 ננומטרים, 6.8 אלקטרון וולט), ולכן ניתן להתייחס אליו כאיזוטופ קל אקזוטי של מימן.{{הערה|[[#Walker|Walker]], p. 3–5|שם=ולקר}} מואוניום הוא היחיד בקטגוריה שלו כאיזוטופ מימן, מכיוון שהגרעין שלו אינו כולל [[פרוטון|פרוטונים]] או [[נייטרון|נייטרונים]] אלא אך ורק ממואון חיובי אחד. כמו טריטיום, המואוניום הוא רדיואקטיבי מכיוון שהמואון החיובי בגרעין עובר התפרקות רדיואקטיבית, אבל זמן מחצית החיים שלו קצר הרבה יותר מזה של הטריטיום, העומד על יותר מעשור, ואורך חיים ממוצע של 2.2 מיקרו-שניות בלבד. לאחר זאת, המואון מתפרק תוך פליטת {{כ|ימינה=כן}}[[קרינת בטא|β<sup>+</sup>]]{{כ|ימינה=לא}}{{הערה|[[#Rhodes|Rhodes]], ch. 1. Introduction, p. 2–4|שם=רודס1}} באופן הבא: <math>\mu^+ \rightarrow e^+ + {\nu}_{e} + \bar{\nu}_{\mu}</math>{{הערה|שם=PDG}}

יחסי המסה בין מואוניום לפרוטיום, [[דאוטריום]] וטריטיום הם בקירוב 9,18 ו-27, בהתאמה. לפיכך, אחד התפקידים האפשריים של מואוניום בכימיה יהיה כמדד רגיש ביותר להשפעות תלויות מסה, במיוחד של השפעות איזוטופים קינטיים. מואוניום, כמו טריטיום, הוא [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]]. על כן, ניתן לצפות בו דרך תוצרי ה[[דעיכה גרעינית|דעיכה]] שלו. ניתן לחקור אותו גם באמצעות תהודה מגנטית מואונית (µSR). מואוניום יכול לשמש לחקר תהליכים של אטומי מימן שאינם ניתנים לצפייה בשיטות קונבנציונליות. שימוש אפשרי נוסף הוא שימוש במואוניום לבדיקה של המבנה המגנטי של חומרים.{{הערה|שם=ולקר}}

המנגנון היעיל ביותר לייצור מואוניום, נכון ל-[[2003]], הוא לכידת אלקטרון לאחר עצירת מואון חיובי בגז [[קריפטון]], או [[ארגון (יסוד)|ארגון]],{{הערה|שם=לזכרו|{{צ-מאמר|מחבר=Jungmann, Klaus P.|שם=Past, Present and Future of Muonium|כתב עת=n Memory Of Vernon Willard Hughes: Proceedings Of The Memorial Symposium In Honor Of Vernon Willard Hughes, Yale University, USA 14 - 15 November 2003|עמ=134–153|מו"ל=World Scientific Publishing|שנת הוצאה=2004|doi=10.1142/9789812702425_0009}}}} אשר בו נעשה שימוש בגילוי המואוניום.{{הערה|שם=יוז}}

באופן דומה, מואון שלילי יכול להחליף אלקטרון במסלול 1s של אטום, ובמקרה זה אטום זה נקרא אטום "מואוני": {{כ|ימינה=כן}}H<sup>+</sup>µ<sup>-</sup>{{כ|ימינה=לא}} הוא "מימן מואוני". החלקיק שנוצר כאשר מואון שלילי מחליף אלקטרון במואוניום {{כ|ימינה=כן}}(µ<sup>+</sup>µ<sup>-</sup>){{כ|ימינה=לא}} נקרא מואוניום מואוני,{{הערה|שם=יופאק}} או מואוניום אמיתי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Brodsky, Stanley J.; Lebed, Richard F.|שם=Production of the Smallest QED Atom: True Muonium (μ+μ−)|כתב עת=Physical Review Letters|כרך=102, 213401|שנת הוצאה=2009|doi=10.1103/PhysRevLett.102.213401}}}} חלקיק זה היה צריך להיקרא מואוניום, שכן הסיומת 'אוניום' באמת הייתה שמורה לרוב לזוגות החלקיקים-אנטי-חלקיקים, בהם הפוזיטרוניום, הקווארקוניום (מזונים המורכבים מקווארק והאנטיקווארק המתאים לו, כמו [[מזון J/psi]] ו[[אופסילון (חלקיק)|אופסילון]]), והפאיוניום (חלקיק המורכב מ[[פאיון]] חיובי ומפאיון שלילי, {{כ|ימינה=כן}}π<sup>+</sup>π<big><sup>-</sup></big>{{כ|ימינה=לא}}). באופן מתאים לפרוטיום, דאוטריום וטריטיום, היה צריך לקרוא למואוניום מויום; אבל מכיוון שהמיואון החיובי הוא האנטי-חלקיק (כי מיואונים הם לפטונים) הוא צריך להיות אנטי-מויום. עם זאת, החלקיק הידוע בשם מואוניום, לפי הגדרת [[IUPAC]], הוא {{כ|ימינה=כן}}µ<sup>+</sup>e<sup>-</sup>{{כ|ימינה=לא}} ולא {{כ|ימינה=כן}}µ<sup>+</sup>µ<sup>-</sup>{{כ|ימינה=לא}}.{{הערה|שם=ולקר}}

המואוניום התגלה לראשונה על ידי ורנון יוז בשנת 1960, כאשר נוצר על ידי לכידת אלקטרון על ידי אנטימואון בגז ארגון.{{הערה|שם=יוז}} שש שנים לאחר מכן, היכולת שלו לשמש כאיזוטופ קל של מימן הועלו על ידי יוז. לאחר מכן, במהלך 1966–1967 נמדדו חלק מקבועי קצב התגובה שלו, על ידי הוספת כמויות ידועות של מגיבים לגז הארגון שבו נוצר המואוניום וקביעת קצב היעלמותו. [[רדיקלים חופשיים]] המכילים מואוניום התגלו לראשונה ב-1978, ומבניהם הוסקו בהקבלה לרדיקלי המימן המתאימים. ב-1983, מואונים חיוביים נחקרו בפירוט על ידי תהודה מגנטית בשלושה מצבים כימיים: כחלקיקי מואוניום חופשיים, כמואוניום ברדיקלים חופשיים, או נמצאים במצב דיאמגנטי. האחרון כולל מואונים חופשיים וכל מולקולה דיאמגנטית המשלבת את המיאון, כגון MuH, MuOH, ו-C<sub>6</sub>H<sub>13</sub>Mu.{{הערה|[[#Walker|Walker]], p. 12|שם=ולקרהיסטוריה}}

== לקריאה נוספת ==
* {{עוגן|Walker|{{צ-ספר|שם=Muon and Muonium Chemistry|מחבר=D. C. Walker|שנת הוצאה=1983 |מו"ל=Cambridge University Press|ISBN=978-0-521-24241-7|שפה=אנגלית}}}}
* {{עוגן|Rhodes|{{צ-מאמר|מחבר=Christopher J. Rhodes|שם=Muonium–the  second radioisotope of hydrogen: A remarkable and unique radiotracer in the chemical, materials, biological and environmental sciences|כתב עת=Science Progress|כרך=95(2)|שנת הוצאה=2012|doi=10.3184/003685012X13336424471773}} {{אנגלית}}}}

== קישורים חיצוניים ==
{{בריטניקה|muonium}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{חלקיקים}}
{{הטבלה המחזורית|??}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:חלקיקים מרוכבים]]
[[קטגוריה:מימן]]