הצגת המקור של הדף "מצרים העתיקה"

[[קובץ:Ancient Egypt map-en.svg|ממוזער|מפת מצרים העתיקה לאורך הנילוס|250px|שמאל]]
'''מצרים העתיקה''' הייתה [[ציוויליזציה]] ב[[צפון מזרח אפריקה|צפון-מזרח אפריקה]] {{אנ|Northeast Africa}} העתיקה שהתרכזה לאורך האזורים הנמוכים של [[נילוס|נהר הנילוס]], הנמצאים בשטחה של [[מצרים]] המודרנית. הציוויליזציה המצרית העתיקה באה לאחר תקופת [[מצרים הפרהיסטורית]] והתאחדה בסביבות שנת 3100 [[ספירת הנוצרים|לפני הספירה]] (לפי [[הכרונולוגיה המצרית|הכרונולוגיה המצרית הקונבנציונלית]]){{הערה|[https://web.archive.org/web/20080316015559/https://www.digitalegypt.ucl.ac.uk/chronology/index.html Chronology (2000)].}} עם האיחוד הפוליטי של [[מצרים העליונה והתחתונה]] תחת [[פרעה]] או השליט [[מנס]] (מזוהה לעיתים קרובות עם [[נערמר]]).{{הערה|Dodson & Hilton (2004), p. 46.}} הארץ נקראה בפי תושביה בשם קמט (Kemet) שפירושו: 'האדמה השחורה', צבע האדמה הפורייה באזור גדות הנילוס וה[[דלתא]]. ה[[היסטוריה של מצרים העתיקה]] מחולקת ל[[תיקוף מצרים העתיקה|מספר תקופות]], הידועות כ"ממלכות", ולזמנים של חוסר יציבות יחסית הידועים כ"תקופות ביניים". הממלכות השונות מתחלקות לשלוש קטגוריות: [[הממלכה הקדומה (מצרים)|הממלכה הקדומה]] של [[תקופת הברונזה הקדומה]], [[הממלכה התיכונה (מצרים)|הממלכה התיכונה]] של [[תקופת הברונזה התיכונה]] ו[[הממלכה החדשה]] של [[תקופת הברונזה המאוחרת]].

מצרים העתיקה הגיעה לשיא כוחה במהלך תקופת הממלכה החדשה ושלטה בחלק ניכר מ[[נוביה]] ובחלק ניכר מה[[לבנט]]. לאחר תקופה זו, החל עידן של דעיכה איטית. לאורך כל ההיסטוריה שלה, מצרים העתיקה הייתה נתונה לפלישות וכיבושים בידי מספר מעצמות זרות, כולל ה[[חיקסוס]], ה[[נובים]], ה[[אשור]]ים, ה[[האימפריה הפרסית האחמנית|פרסים האחמנים]] וה[[מוקדון|מקדונים]] תחת [[אלכסנדר מוקדון]]. [[ממלכת בית תלמי|הממלכה התלמאית]] היוונית, שנוצרה לאחר מותו של אלכסנדר, שלטה במצרים עד שנת 30 לפני הספירה, כאשר נפלה תחת שלטון [[קלאופטרה]] לידי [[האימפריה הרומית]] והפכה ל[[פרובינקיה מצרים|פרובינקיה רומאית]].{{הערה|Clayton (1994), p. 217.}} מצרים נשארה בשליטה רומאית עד שנת 642 לספירה, אז [[הכיבוש המוסלמי של מצרים|נכבשה]] על ידי [[ח'ליפות ראשידון]].

הצלחתה של הציוויליזציה המצרית העתיקה באה בחלקה מיכולתה להסתגל לתנאי [[חקלאות במצרים העתיקה|עמק נהר הנילוס לחקלאות]]. ה[[הצפת הנילוס|הצפה]] השנתית הצפויה וה[[השקיה]] המבוקרת של העמק הפורה הולידו עודפי יבולים, שתמכו באוכלוסייה צפופה יותר, וב[[התפתחות חברתית]] ויצירת תרבות. עם משאבים פנויים, נתן הממשל חסות לניצול מינרלים של העמק ואזורי המדבר שמסביב, פיתוח מוקדם של [[כתב חרטומים|מערכת כתיבה]] עצמאית, ארגון בנייה קולקטיבית ופרויקטים חקלאיים, סחר עם אזורי הסביבה ו[[צבא מצרים העתיקה|צבא]] שנועד לתבוע את הדומיננטיות המצרית. הנעה וארגון של פעילויות אלו הייתה בירוקרטיה של [[לבלר]]ים מובחרים, מנהיגים דתיים ומנהלים בשליטת [[פרעה]], אשר הבטיח את שיתוף הפעולה והאחדות של העם המצרי בהקשר של מערכת משוכללת של [[דת מצרים העתיקה|אמונות דתיות]].{{הערה|James (2005), p. 8; Manuelian (1998), pp. 6–7.}}

ההישגים הרבים של המצרים הקדמונים כוללים את טכניקות ה[[מחצבות אבן במצרים העתיקה|חציבה]] {{אנ|Stone quarries of ancient Egypt}}, ה[[מדידה (מקצוע)|מדידות]] והבנייה שתמכו בבניית [[הפירמידות במצרים|פירמידות]], [[מקדש מצרי|מקדש]]ים ו[[אובליסק]]ים מונומנטליים; מערכת של [[מתמטיקה במצרים העתיקה|מתמטיקה]], מערכת מעשית ויעילה של [[רפואה במצרים העתיקה|רפואה]], מערכות השקיה וטכניקות ייצור חקלאיות, סירות הקרשים הראשונות הידועות,{{הערה|שם=Ward2001|Ward (2001).}} טכנולוגיית [[פיאנס מצרי|פיאנס]] וזכוכית מצריים, צורות חדשות של [[ספרות מצרים העתיקה|ספרות]], ו[[הסכם השלום החתי-מצרי|הסכם השלום המוקדם ביותר]] שנערך עם ה[[חתים]].{{הערה|Clayton (1994), p. 153.}} מצרים העתיקה הותירה מורשת מתמשכת. ה[[אמנות מצרים העתיקה|אמנות]] וה[[אדריכלות מצרים העתיקה|אדריכלות]] שלה הועתקו בהרחבה, ועתיקותיה נישאו למחקר, להערצה ולנחשק בכל קצוות תבל. חורבותיה המונומנטליות היוו [[מצרים העתיקה בתפיסה המערבית|השראה לדמיונם]] {{אנ|Ancient Egypt in the Western imagination}} של מטיילים וסופרים במשך אלפי שנים. כבוד חדש לעתיקות ולחפירות בתקופה המודרנית המוקדמת על ידי אירופאים ומצרים הוביל ל[[אגיפטולוגיה|מחקר מדעי]] של הציוויליזציה המצרית ולהערכה רבה יותר למורשת התרבותית שלה.{{הערה|James (2005), p. 84.}}

==היסטוריה==
{{ערך מורחב|היסטוריה של מצרים העתיקה}}
ה[[נילוס]] היה ערוץ החיים של האזור במשך רוב ההיסטוריה האנושית.{{הערה|Shaw (2003), pp. 17, 67–69.}} מישור ההצפה הפורה של הנילוס נתן לבני האדם את ההזדמנות לפתח [[חקלאות במצרים העתיקה|כלכלה חקלאית]] מיושבת וחברה מתוחכמת וריכוזית יותר, שהפכה לאבן יסוד בהיסטוריה של הציוויליזציה האנושית.{{הערה|Shaw (2003), p. 17.}} [[בני אדם מודרניים קדומים]] {{אנ|Early modern human}} [[נוודים]] [[ציידים-לקטים]] החלו לחיות בעמק הנילוס עד סוף תקופת [[פלייסטוקן|הפלייסטוקן התיכון]] לפני כ-120,000 שנה. בשלהי [[התקופה הפלאוליתית]], האקלים הצחיח של צפון אפריקה נעשה חם ויבש יותר ויותר, מה שאילץ את אוכלוסיות האזור להתרכז לאורך אזור הנהר.

===התקופה הקדם-שושלתית===
{{ערך מורחב|מצרים הפרהיסטורית}}
[[קובץ:Vase with gazelles-E 28023- Egypte louvre 316.jpg|ממוזער|שמאל|220px|כד טיפוסי מתקופת [[תרבות גרזה|נקאדה II]] מעוטר בצבאים (התקופה הקדם-שושלתית).]]
בתקופה הקדם-שושלתית ו[[התקופה השושלתית הקדומה]], [[התקופה הלחה באפריקה|האקלים המצרי היה הרבה פחות צחיח ממה שהוא היום]]. אזורים גדולים ממצרים היו מכוסים ב[[סוואנה|סוואנות]] עם עצים וחצו אותם עדרי מרעה [[פרסתנים]]. ה[[עלה|עלווה]] ו[[פאונה|אוכלוסיות בעלי החיים]] היו הרבה יותר פוריים בכל הסביבה, ואזור הנילוס תמך באוכלוסיות גדולות של [[אווזאים|עופות מים]]. ציד היה נפוץ עבור המצרים, וזו גם התקופה שבה [[ביות|בויתו]] לראשונה בעלי חיים רבים.{{הערה|Ikram (1992), p. 5.}}

בסביבות שנת [[האלף ה-6 לפנה"ס|5500 לפני הספירה]] התפתחו שבטים קטנים שחיו בעמק הנילוס לסדרה של תרבויות המדגימות שליטה איתנה בחקלאות וב[[גידול בעלי חיים]], וניתנות לזיהוי לפי [[כלי חרס מצריים עתיקים|כלי החרס]] {{אנ|Ancient Egyptian pottery}} והפריטים האישיים שלהם, כגון מסרקים, צמידים וחרוזים. הגדולה מבין התרבויות המוקדמות הללו במצרים העליונה (הדרומית) הייתה [[התרבות הבדרית]], שמקורה כנראה ב[[המדבר המערבי|מדבר המערבי]] {{אנ|Western Desert}}; היא הייתה ידועה בזכות הקרמיקה האיכותית שלה, [[כלי אבן|כלי האבן]] והשימוש שלה בנחושת.{{הערה|Hayes (1964), p. 220.}}

אחרי התרבות הבדרית הגיעה [[נקאדה|תרבות נקאדה]]: נקאדה I ([[תרבות עמרה]]), נקאדה II ([[תרבות גרזה]]) ונקאדה III ([[תרבות סמאינה]]).{{הערה|Kemp (1989), p. 14.}} תרבויות אלו הביאו למספר שיפורים טכנולוגיים. עוד בתקופת הנקאדה I, [[מצרים (עם)|מצרים]] קדם-שושלתיים ייבאו [[אובסידיאן]] מ[[היסטוריה של אתיופיה|אתיופיה]], ששימש לעצב להבים וחפצים אחרים מ[[נתזי תקופת האבן|נתזים]] {{אנ|Lithic flake}}.{{הערה|Aston, Harrell & Shaw (2000), pp. 46–47.}}{{הערה|Aston (1994), pp. 23–26.}} במהלך תקופת נקאדה II (בערך 3600–3350 לפני הספירה) נוצר סחר חליפין עם ה[[לבנט]]; תקופה זו הייתה גם תחילתו של [[יחסי מסופוטמיה-מצרים|המסחר עם מסופוטמיה]] {{אנ|Egypt–Mesopotamia relations}}, שנמשך לתקופה השושלתית הקדומה ואילך.{{הערה|Ataç (2014), pp. 424–425.}} במהלך תקופה של כ-1,000 שנים, התפתחה תרבות נקאדה ממספר קהילות חקלאיות קטנות לציוויליזציה רבת עוצמה שמנהיגיה היו בשליטה מוחלטת על האנשים והמשאבים של עמק הנילוס.{{הערה|[https://www.digitalegypt.ucl.ac.uk/naqadan/chronology.html#naqadaI Chronology of the Naqada Period (2001)].}} הקמת מרכז כוח ב[[נחן]] (ביוונית, היירקונפוליס), ומאוחר יותר ב[[אבידוס (מצרים)|אבידוס]], הרחיבו מנהיגי [[תרבות סמאינה|נקאדה III]] את שליטתם במצרים לאורך ה[[נילוס]] צפונה.{{הערה|Shaw (2003), p. 61.}} הם גם סחרו עם [[נוביה]] מדרום, נאות המדבר של [[מדבר לוב]] ממערב, ותרבויות [[מזרח הים התיכון]] {{אנ|Eastern Mediterranean}} ו[[המזרח הקרוב]] ממזרח.{{הערה|Shaw (2003), p. 61; Ataç (2014), pp. 424–425.}}

תרבות נקאדה ייצרה מבחר מגוון של סחורות חומריות, המשקפות את הכוח והעושר של האליטה שהלך וגבר, כמו גם פריטים לשימוש אישי חברתי, שכללו מסרקים, פסלים קטנים, כלי חרס מצוירים, אגרטלי אבן דקורטיביים באיכות גבוהה, [[לוח שחיקה|לוחות שחיקה]] {{אנ|Cosmetic palette}}, ותכשיטים העשויים [[זהב]], [[לפיס לזולי]] ו[[שנהב]]. הם גם פיתחו [[גלזורה|זיגוג קרמי]] המכונה [[פיאנס מצרי|פיאנס]], אשר שימש גם בתקופה הרומית לקישוט כוסות, קמעות ופסלונים.{{הערה|Nicholson & Peltenburg (2000), pp. 178–179.}}{{הערה|[https://www.digitalegypt.ucl.ac.uk/faience/periods.html Faience in different Periods (2000)].}} במהלך התקופה הקדם-שושלתית המאוחרת, החלה תרבות נקאדה להשתמש בסמלים כתובים שבסופו של דבר פותחו למערכת מלאה של [[כתב חרטומים|הירוגליפים]] לכתיבת השפה המצרית העתיקה.{{הערה|Allen (2000), p. 1.}}
[[קובץ:Tomb 100 Hierakompolis, Naqada II culture (c. 3500-3200 BCE).jpg|ממוזער|מרכז|750px|ציור קבר מוקדם מ[[נחן]], בסיביבות 3500 לפני הספירה, [[נקאדה]], ככל הנראה מתקופת תרבות גרזה.]]

===התקופה השושלתית הקדומה (2686-3150 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|התקופה השושלתית הקדומה}}
[[קובץ:Narmer Palette.jpg|ממוזער|שמאל|220px|[[לוח השחיקה של נערמר]] המתאר את איחוד שתי הארצות.{{הערה|Robins (2008), p. 32.}}]]
התקופה השושלתית הקדומה הייתה בת-זמנן של הציוויליזציות ה[[שומר]]ית-[[האימפריה האכדית|אכד]]ית המוקדמת ב[[מסופוטמיה]] ו[[עילם]] הקדומה. הכוהן המצרי, [[מנתון]], מהמאה השלישית לפני הספירה קיבץ את שורת המלכים הארוכה מ[[מנס]] לתקופתו ל-30 שושלות. השיטה בשימוש עד היום. הוא החל את ההיסטוריה הרשמית שלו עם השליט בשם "מני" (או מנס ביוונית), שלדעתו איחד את שתי הממלכות של מצרים [[מצרים העליונה|העליונה]] ו[[מצרים התחתונה|התחתונה]].{{הערה|Clayton (1994), p. 6.}}

המעבר למדינה מאוחדת התרחש באופן יותר מדורג ממה שייצגו סופרים מצריים עתיקים, ואין תיעוד עכשווי של מנס. עם זאת, מספר חוקרים מאמינים כי ייתכן שמנס המיתולוגי היה השליט [[נערמר]], שמתואר ב[[מחלצות פרעה|מַחְלָצוֹת]] {{אנ|Regalia of the Pharaoh}} על לוח נערמר הטקסי, באקט סמלי של איחוד.{{הערה|Clayton (1994), pp. 12–13.}} בתקופה השושלתית הקדומה, שהחלה בערך בשנת 3000 לפני הספירה, ביסס הראשון משליטיי השושלת את השליטה על מצרים התחתונה על ידי הקמת עיר בירה ב[[ממפיס (מצרים)|ממפיס]], ממנה יכול היה לשלוט ב[[כוח עבודה|כוח העבודה]] והחקלאות של אזור הדלתא הפורה, כמו גם [[נתיב סחר|נתיבי סחר]] משתלמים וקריטיים ל[[לבנט]]. הכוח והעושר של השליטים, שהלך וגבר בתקופה השושלתית הקדומה, באו לידי ביטוי בקברי ה[[מסטבה]] המשוכללים ובמבני פולחן המתים באבידוס, ששימשו לסגידה לשליט לאחר מותו.{{הערה|Shaw (2003), p. 70.}} מוסד השלטון החזק שפיתחו השליטים שימש למתן לגיטימציה לשליטה של המדינה על האדמה, העבודה והמשאבים שהיו חיוניים להישרדותה וצמיחתה של הציוויליזציה המצרית העתיקה.{{הערה|[https://www.digitalegypt.ucl.ac.uk/archaicegypt/info.html Early Dynastic Egypt (2001).]}}

===הממלכה הקדומה (2686–2181 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|הממלכה הקדומה (מצרים)}}
[[קובץ:All Gizah Pyramids.jpg|ממוזער|שמאל|220px|[[מתחם הפירמידות בגיזה|הפירמידות של גיזה]] הן בין הסמלים המוכרים ביותר של הציוויליזציה המצרית העתיקה.]]
במהלך תקופת [[הממלכה הקדומה (מצרים)|הממלכה הקדומה]] חלו תמורות והתפתחויות משמעותיות באדריכלות, באמנות ובטכנולוגיה, שניזונו מהעלייה ב[[פריון חקלאי|פריון החקלאי]] {{אנ|Agricultural productivity}} וגידול האוכלוסייה. תהליך שהתאפשר על ידי ממשל מרכזי מפותח.{{הערה|James (2005), p. 40.}} מספר מהישגים המשמעותיים ביותר של מצרים העתיקה, [[מתחם הפירמידות בגיזה|הפירמידות בגיזה]] ו[[הספינקס הגדול של גיזה|הספינקס הגדול]], נבנו במהלך תקופת הממלכה הקדומה. בהנחיית ה[[וזיר (מצרים העתיקה)|וזיר]] גבו פקידי המדינה מיסים, תיאמו פרויקטי השקיה לשיפור [[תפוקת יבול|תפוקת היבול]] {{אנ|Crop yield}}, גייסו איכרים לעבודה בפרויקטי בנייה, והקימו [[משפט פלילי|מערכת משפט]] לשמירה על השלום והסדר.{{הערה|Shaw (2003), p. 102.}}

[[קובץ:Khafre statue.jpg|ממוזער|שמאל|220px|מינוי [[חעפרע]] לשליט.]]
עם עליית חשיבותו של הממשל המרכזי במצרים, קם מעמד חדש של סופרים ופקידים משכילים אשר זכו לאחוזות מהשליט כתשלום עבור שירותיהם. שליטים גם חילקו מענקי קרקעות לפולחני המתים ול[[מקדש מצרי|מקדש]]ים המקומיים שלהם, כדי להבטיח שלמוסדות אלה יהיו המשאבים לסגוד לשליט לאחר מותו. חוקרים מאמינים כי חמש מאות שנים של שיטות אלה שחקו אט אט את החיוניות הכלכלית של מצרים, וכי הכלכלה לא יכלה להרשות לעצמה לתמוך עוד בממשל ריכוזי גדול.{{הערה|Shaw (2003), pp. 116–117.}} ככל שכוחם של השליטים פחת, החלו מושלים אזוריים שנקראו [[נומארך|נומארכים]] לערער על עליונות משרת השליט. החוקרים מאמינים שהשילוב בין המתואר יחד עם [[אירוע 4.2 (4.2-kiloyear event)|בצורות קשות]] בין 2200 ל-2150 לפני הספירה,{{הערה|Hassan (2011).}} הם אלו הגורמים האחראיים לכך שהמדינה נכנסה לתקופת 140 השנים של רעב וסכסוכים הידועה בשם תקופת הביניים הראשונה.{{הערה|Clayton (1994), p. 69.}}

===תקופת הביניים הראשונה (2181–2055 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|תקופת הביניים הראשונה של מצרים}}
לאחר קריסת הממשל המרכזי של מצרים בסוף תקופת הממלכה הקדומה, המִנְהָל לא יכול היה עוד לתמוך או לייצב את כלכלת המדינה. מושלים אזוריים לא יכלו לסמוך על עזרת השליט בעיתות משבר, והמחסור במזון והמחלוקות הפוליטיות שבאו בעקבותיו הסלימו לרעב ולמלחמות אזרחים בקנה מידה קטן. אולם, למרות הבעיות הקשות, מנהיגים מקומיים, שלא זכו למחווה מהשליט, השתמשו בעצמאותם החדשה כדי לבסס תרבות משגשגת במחוזות. לאחר ששלטו במשאבים שלהם, המחוזות התעשרו כלכלית - מה שהוכח בקבורות גדולות וטובות יותר בקרב כל המעמדות החברתיים.{{הערה|Shaw (2003), p. 120.}} בפרצי יצירתיות, אומנים פרובינציאליים אימצו וסיגלו מוטיבים תרבותיים שהוגבלו בעבר לתקופת הממלכה הקדומה, וסופרים פיתחו סגנונות ספרותיים המבטאים את ה[[אופטימיות]] והמקוריות של התקופה.{{הערה|שם=Shaw2003-146|Shaw (2003), p. 146.}}

משוחררים מנאמנויותיהם לשליט המדינה, החלו שליטים מקומיים להתחרות זה בזה על שליטה טריטוריאלית ו[[כוח (סוציולוגיה)|כוח פוליטי]]. עד שנת 2160 לפני הספירה, שליטים ב[[הרקליאופוליס מגנה|הרקליאופוליס]] שלטו במצרים התחתונה בצפון, בעוד שבט יריב המבוסס ב[[תבאי (מצרים)|תבאי]], [[אנתפ הראשון|משפחת אנתפ]] {{אנ|Intef I}}, השתלט על מצרים העליונה בדרום. ככל שהתעמצו האנתפ בשלטון והרחיבו את שליטתם צפונה, הפכה ההתנגשות בין שתי השושלות היריבות לבלתי נמנעת. בסביבות שנת 2055 לפני הספירה הביסו כוחות הצפון של תבאי, בפיקודו של [[מנטוחוטפ השני]] {{אנ|Mentuhotep II}}, את השליטים בהרקליאופוליס, ואיחדו מחדש את שתי הארצות. הם חנכו תקופה של רנסאנס כלכלי ותרבותי הידועה בשם הממלכה התיכונה.{{הערה|Clayton (1994), p. 29.}}

===הממלכה התיכונה (2134–1690 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|הממלכה התיכונה (מצרים)}}
[[קובץ:GuardianStatueofAmenemhmatII.jpg|ממוזער|שמאל|220px|דמות החובשת את הכתר האדום של מצרים התחתונה, ככל הנראה [[אמנמחת השני]] או [[סנוסרת השני]] {{אנ|Senwosret II}}. היא תפקדה כשומר אלוהי ל-imiut; החצאית האלוהית מרמזת שהפסל לא היה רק ייצוג של השליט החי.{{הערה|[https://www.metmuseum.org/art/collection/search/543864 Guardian Figure 14.3.17 (2022)].}}]]
[[קובץ:Stone pyramidion of Middle Kingdom pharaoh Amenemhat III.jpg|ממוזער|שמאל|220px|[[פירמידיון אמנמחת השלישי]] {{אנ|Pyramidion of Amenemhat III}}, אבן הראש של [[פירמידת אמנמחת השלישי (דחשור)|הפירמידה השחורה]] {{אנ|Pyramid of Amenemhat III (Dahshur)}}.]]
[[קובץ:Coffin of Nakhtkhnum MET DP354909.jpg|ממוזער|שמאל|220px|ארון המתים של חנומנאכט בסגנון השושלת השתים-עשרה, עם חזית הארמון, עמודי כתובות ושתי עיני וודג'אט.{{הערה|Grajetzki 2007, pp. 41–54.}}]]
שליטי הממלכה התיכונה החזירו את היציבות והשגשוג של המדינה, ובכך עוררו תחייה מחודשת של אמנות, ספרות ופרויקטי בנייה מונומנטליים.{{הערה|Shaw (2003), p. 148.}} מנטוחוטפ השני ויורשיו ב[[השושלת האחת עשרה של מצרים|שושלת האחת-עשרה]] שלטו מתבאי, אך ה[[וזיר (מצרים העתיקה)|וזיר]] [[אמנמחת הראשון]], עם קבלת המלוכה בתחילת [[השושלת השתים עשרה של מצרים|השושלת השתים-עשרה]] בסביבות 1985 לפני הספירה, העביר את בירת הממלכה לעיר [[איטיטאווי]], השוכנת ב[[נווה המדבר פיום|פיום]] {{אנ|Faiyum Oasis}}.{{הערה|Clayton (1994), p. 79.}} מאיטיטאווי, נקטו מלכי השושלת השתים עשרה בתוכנית ארוכת טווח ל[[אחזור קרקע|השבחת קרקע]] והשקיה כדי להגדיל את התפוקה החקלאית באזור. יתרה מכך, הצבא כבש מחדש שטח ב[[נוביה]] שהיה עשיר במחצבות ובמכרות זהב, בעוד הפועלים בנו מבנה הגנתי בדלתא המזרחית, שנקרא "[[חומות השליט]]" {{אנ|Walls of the Ruler}}, כדי להתגונן מפני תקיפות זרים.{{הערה|Shaw (2003), p. 158.}}

לאחר שביטחו השליטים את המדינה מבחינה צבאית ופוליטית ויחד עם עושר חקלאי ומינרלים עצום שעמד לרשותם, החלו לשגשג האוכלוסייה, האמנויות והדת של האומה. בניגוד לגישות האליטיסטיות של הממלכה הקדומה כלפי האלים, הפגינה הממלכה התיכונה עלייה בביטויי אדיקות אישית.{{הערה|Shaw (2003), pp. 179–182.}} ספרות הממלכה התיכונה הציגה נושאים ודמויות מתוחכמים שנכתבו בסגנון בטוח ורהוט.{{הערה|שם=Shaw188|Shaw (2003), p. 188.}} ה[[תבליט]]ים ופיסול הדיוקנאות של התקופה לכדו פרטים עדינים ואינדיבידואליים שהגיעו לשיאים חדשים של תחכום טכני.{{הערה|Robins (2008), p. 90.}}

השליט הגדול האחרון של הממלכה התיכונה, [[אמנמחת השלישי]], איפשר למתיישבים [[כנען|כנענים]] דוברי [[שפות שמיות|שמית]] מ[[המזרח הקרוב]] להגיע לאזור הדלתא ולספק כוח עבודה למסעות הכרייה והבנייה הפעילים במיוחד שלו. אולם פעילויות הבנייה והכרייה השאפתניות הללו, בשילוב עם [[הצפת הנילוס|הצפות קשות של הנילוס]] בתקופת שלטונו המאוחרת, לחצו את הכלכלה והיוו זרז לשקיעה האיטית לתקופת הביניים השנייה במהלך השושלות השלוש-עשרה והארבע-עשרה המאוחרות יותר. במהלך דעיכה זו, החלו המתיישבים הכנענים להשתלט על אזור הדלתא, ולבסוף עלו לשלטון במצרים בתור ה[[חיקסוס]].{{הערה|שם=Shaw188}}

===תקופת הביניים השנייה (1674–1549 לפני הספירה) והחיקסוס===
{{ערך מורחב|תקופת הביניים השנייה של מצרים}}
בסביבות שנת 1785 לפני הספירה, כאשר נחלש כוחם של מלכי הממלכה התיכונה, השתלט על מצרים עם מ[[דרום-מערב אסיה|מערב אסיה]] בשם [[חיקסוס]], שכבר היה מיושב בדלתא, והקים את בירתו ב[[אווריס]], מה שאילץ את הממשל המרכזי לשעבר לסגת ל[[תבאי (מצרים)|תבאי]]. השליט המצרי זכה ליחס של [[וסאל]] ושילם מס.{{הערה|שם=Ryholt1997-310|Ryholt (1997), p. 310.}} החיקסוס ('שליטים זרים') שמרו על מודלים מצריים של ממשל וזוהו כשליטים, ובכך שילבו מרכיבים מצריים בתרבותם. הם ופולשים אחרים הכניסו כלי לחימה חדשים למצרים, בעיקר [[קשת מורכבת|הקשת המרוכבת]] וה[[מרכבה]] הרתומה לסוס.{{הערה|Shaw (2003), p. 189.}}

לאחר שנסוגו דרומה, מצאו את עצמם מלכי תבאי הילידים לכודים בין החיקסוס הכנענים השולטים בצפון לבין ה[[נובים]] ה[[ממלכת כוש|כושים]], בעלי בריתם של החיקסוס, מדרום. לאחר שנות ואסל, צברה תבאי מספיק כוח כדי לאתגר את החיקסוס בסכסוך שנמשך יותר מ-30 שנה, עד 1555 לפני הספירה.{{הערה|שם=Ryholt1997-310}} בסופו של דבר, הצליחו השליטים [[טאו השני]] {{אנ|Seqenenre Tao}} ו[[כא מוס]] {{אנ|Kamose}} להביס את ה[[נובים]] מדרום למצרים, אך לא הצליחו להביס את החיקסוס. משימה זו נפלה על יורשו של כא מוס, [[יעחמס הראשון]], שניהל בהצלחה שורה של מסעות צבאיים שהכחידו לצמיתות את נוכחותם של החיקסוס במצרים. הוא הקים שושלת חדשה (השושלת השמונה-עשרה), ובממלכה החדשה שלאחר מכן, הפך הצבא לעדיפות מרכזית של הפרעונים, שביקשו להרחיב את גבולות מצרים וניסו להשיג שליטה ב[[המזרח הקרוב|מזרח הקרוב]].{{הערה|Shaw (2003), p. 224.}}

===הממלכה החדשה (1549–1069 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|הממלכה החדשה}}
[[קובץ:CairoEgMuseumTaaMaskMostlyPhotographed.jpg|ממוזער|שמאל|220px|קברי פרעונים סופקו בכמויות עצומות של עושר, כמו [[מסכת תות ענח' אמון|מסכת הזהב מהמומיה של תות ענח' אמון]].]]
בתקופת הממלכה החדשה יצרו ה[[פרעה|פרעונים]] תקופת שגשוג חסר תקדים על ידי הבטחת גבולותיהם וחיזוק הקשרים הדיפלומטיים עם שכניהם, כולל אימפריית [[מיתני]], [[אשור]] ו[[כנען]]. מסעות צבאיים שנוהלו תחת [[תחותמס הראשון]] ונכדו [[תחותמס השלישי]] הרחיבו את השפעת הפרעונים לאימפריה הגדולה ביותר שמצרים ראתה אי פעם.

בין שלטונם השיקה [[חתשפסות]], שליטה שהתבססה כ[[פרעה]], פרויקטי בנייה רבים, כולל שיקום מקדשים שניזוקו על ידי החיקסוס, ושלחה משלחות מסחר ל[[פונת]] וחצי האי סיני.{{הערה|Clayton (1994), pp. 104–107.}} כאשר תחותמס השלישי מת בשנת 1425 לפני הספירה, מצרים הייתה אימפריה שהשתרעה מ[[ניי (עיר מדינה)|ניי]] בצפון-מערב [[סוריה]] ועד ה[[אשדות הנילוס|אשד הרביעי]] של הנילוס ב[[נוביה]], חיזקה נאמנויות ופתחה גישה לייבוא קריטי כגון [[ארד]] ו[[עץ (חומר גלם)|עץ]].{{הערה|James (2005), p. 48.}}

פרעוני הממלכה החדשה החלו במיזמי בנייה רחבי היקף כדי לקדם את האל [[אמון (אל)|אמון]], שפולחנו התעצם והתבסס ב[[כרנך]]. הם גם בנו אנדרטאות כדי להאדיר את ההישגים של עצמם, הן האמיתיים והן הבדיוניים. מקדש כרנך הוא המקדש המצרי הגדול ביותר שנבנה אי פעם.{{הערה|Bleiberg (2005), p. 49–50.}}

בסביבות שנת 1350 לפני הספירה, אוימה יציבותה של הממלכה החדשה כאשר [[אמנחותפ הרביעי]] עלה לכס המלכות והנהיג שורה של רפורמות קיצוניות וכאוטיות. לאחר ששינה את שמו ל[[אחנתון]], הוא הציג את אתון, [[אל השמש]] חסר החשיבות בעבר, בתור [[אלוהים|האלוהות העליונה]], דיכא את הפולחן של רוב האלוהויות האחרות, והעביר את הבירה לעיר החדשה אַחֶתְאַתון ([[אל-עמארנה|עמארנה]] של ימינו).{{הערה|Aldred (1988), p. 259.}} הוא היה מסור ל[[אתוניזם|דת]]ו החדשה ו[[אמנות עמארנה|לסגנון האמנותי]] {{אנ|Amarna art}} שלו. לאחר מותו, נזנח פולחן אתון במהירות והסדר הדתי המסורתי הושב על כנו. הפרעונים הבאים, [[תות ענח' אמון]], [[איי (פרעה)|איי]] ו[[חרמחב]], פעלו למחיקת כל אזכור לכפירה של אחנתון, הידועה כיום בשם [[תקופת עמארנה]] {{אנ|Amarna Period}}.{{הערה|O'Connor & Cline (2001), p. 273.}}

[[קובץ:SFEC EGYPT ABUSIMBEL 2006-003.JPG|ממוזער|שמאל|220px|ארבעה פסלים ענקיים של [[רעמסס השני]] מאגפים את פתח המקדש שלו ב[[מקדשי אבו סימבל|אבו סימבל]].]]
בסביבות שנת 1279 לפני הספירה, [[רעמסס השני]], הידוע גם בשם רעמסס הגדול, עלה לכס המלכות, והמשיך לבנות ולהקים עוד מקדשים, פסלים ואובליסקים, ולהוליד יותר ילדים מכל פרעה אחר בהיסטוריה.{{ביאור|עם שתי נשותיו הראשיות והרמון הגדול, רעמסס השני הוליד יותר מ-100 ילדים. (Clayton (1994), p. 146)}} רעמסס השני, מנהיג צבאי נועז, הוביל את צבאו נגד ה[[חתים]] ב[[קרב קדש]] (ב[[סוריה]] המודרנית). בסביבות 1258 לפני הספירה, לאחר שמלחמה שוויונית שהובילה למבוי סתום, הסכימו הצדדים לחתום על [[הסכם השלום החתי-מצרי|הסכם השלום]] המתועד הראשון.{{הערה|Tyldesley (2001), pp. 76–77.}}

עם זאת, עושרה של מצרים הפך אותה ליעד מפתה לפלישה, במיוחד מצד ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] ה[[לוב העתיקה|לובים]] ממערב, ו[[גויי הים]], קונפדרציה משוערת של יורדי ים מ[[הים האגאי]].{{ביאור|מתוך [https://books.google.co.il/books?id=gBCl2IQfNioC&pg=PP1&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Killebrew & Lehmann (2013)], עמ' 2: "נטבע לראשונה בשנת 1881 על ידי האגיפטולוג הצרפתי G. Maspero (1896), המונח המטעה משהו "עמי ים" מקיף את המילים האתנוניות לוּקַה, [[שרדנה|שַרְדַנַה]], שֶקֶלֶש, טֵרֶש, אֵקְוֵש, דֶנְנ, [[ת'כר|סִיקוּלוּ]] / Tjekker, וֱשוֱש (ו[[פלשתים|פלשת]]) הערת שוליים: המונח המודרני "עמי הים" מתייחס לעמים המופיעים במספר טקסטים מצריים של הממלכה החדשה כמקורם ב"איים"... השימוש במירכאות בשילוב עם המונח "עמי ים" בכותרת שלנו נועד למשוך את תשומת הלב לבעייתיות של זה נפוץ. מונח ראוי לציין שהכינוי "של הים" מופיע רק ביחס לשרדן, שקלש, ו-Eqwesh לכמה אתנונים נוספים, כולל הפלשתים, שמוצגים בהופעתם המוקדמת ביותר כפולשים מהצפון בתקופת שלטונם של מרנפת ורעמסס השלישי".
* מתוך [https://books.google.co.il/books?id=bFpK6aXEWN8C&pg=PA48&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Drews (1993)], עמ' 48–61: "התזה לפיה "הגירה גדולה של עמי הים" התרחשה בסביבות 1200 לפנה"ס מבוססת כביכול על כתובות מצריות, אחת מתקופת שלטונו של מרנפטה ואחרת מתקופת שלטונו של רעמסס. ובכל זאת בכתובות עצמן לא מופיעה הגירה כזו לאחר סקירת מה יש לכתבים המצריים לומר 'עמי הים', ציין לאחרונה אגיפטולוג אחד (וולפגנג הלק) כי למרות שחלק מהדברים אינם ברורים, "אין זה ברור: Nach den agyptischen Texten haben wir es nicht mit einer 'Volkerwanderung' zu tun כך מבוססת השערת ההגירה." לא על הכתובות עצמן אלא על פרשנותן".}} בתחילה, הצליח הצבא המצרי [[קרב פריירה|להדוף]] {{אנ|Battle of Perire}} את הפלישות הללו. אך בסופו של דבר איבדה מצרים את השליטה על שטחיה הנותרים בדרום [[כנען]], וחלק ניכר ממנה נפל בידי האשורים. ההשפעות של איומים חיצוניים החריפו בגלל בעיות פנימיות כמו שחיתות, שוד קברים ו[[סוף השושלת התשע עשרה של מצרים|תסיסה אזרחית]] {{אנ|End of the 19th Dynasty}}. לאחר שהחזירו לעצמם את כוחם, צברו הכוהנים הגדולים ב[[רובע אמון-רע|מקדש אמון]] {{אנ|Precinct of Amun-Re}} שבתבאי שטחי אדמה ועושר עצומים, וכוחם המורחב גרם לפיזור השלטון המרכזי בארץ מצרים וכניסה לתקופת הביניים השלישית.{{הערה|James (2005), p. 54.}}

===תקופת הביניים השלישית (1069–653 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|תקופת הביניים השלישית של מצרים}}
לאחר מותו של [[רעמסס האחד עשר]] בשנת 1078 לפני הספירה, קיבל [[סמנדס]] {{אנ|Smendes}} את הסמכות על החלק הצפוני של מצרים ושלט מהעיר [[טאניס]]. הדרום נשלט למעשה על ידי [[הכוהן הגדול של אמון|הכוהנים הגדולים של אמון בתבאי]] {{אנ|High Priest of Amun}}, שהכירו בסמנדס בשמו בלבד.{{הערה|Cerny (1975), p. 645.}} במהלך תקופה זו, התיישבו הלובים בדלתא המערבית, וראשי המתיישבים הללו החלו להגביר את האוטונומיה שלהם. בשנת 945 לפנה"ס, השתלטו נסיכי לוב על הדלתא תחת [[שושנק הראשון]] וייסדו את שושלת לוב או השושלת הבובסטיסית, ששלטה במשך כ-200 שנה. שושנק גם השיג את השליטה בדרום מצרים על ידי הצבת בני משפחתו בתפקידי כהונה חשובים. השליטה הלובית החלה להישחק כאשר שושלת יריבה בדלתא קמה ב[[ליאונטופוליס]] {{אנ|Leontopolis}}, וה[[כושי]]ם איימו מדרום.

בסביבות שנת 727 לפני הספירה פלש המלך הכושי [[פ-ענח'י]] צפונה ותפס את השליטה בתבאי, ובסופו של דבר את הדלתא, והקים את [[השושלת ה-25 של מצרים|השושלת העשרים וחמש]].{{הערה|Shaw (2003), p. 345.}} במהלך תקופת שלטונה של השושלת העשרים וחמש, יצר פרעה [[תהרקה]] אימפריה גדולה כמעט כמו [[הממלכה החדשה]]. פרעונים מהשושלת העשרים וחמש בנו, או שיקמו, מקדשים ומונומנטים ברחבי עמק הנילוס, כולל בממפיס, כרנך, קאווה וג'בל ברקל.{{הערה|Bonnet (2006), pp. 142–154.}} במהלך תקופה זו, בוצעה בעמק הנילוס הבנייה הנרחבת הראשונה של [[פירמידות נוביות|פירמידות (רבות בסודן המודרנית)]] מאז תקופת הממלכה התיכונה.{{הערה|Mokhtar (1990), pp. 161–163.}}{{הערה|Emberling (2011), pp. 9–11.}}{{הערה|Silverman (1997), pp. 36–37.}}

היוקרה מרחיקת הלכת של מצרים ירדה במידה ניכרת לקראת סוף תקופת הביניים השלישית. בעלות בריתה הזרות נפלו תחת תחום ההשפעה ה[[אשור]]י, וב-700 לפני הספירה הפכה המלחמה בין שתי המדינות לבלתי נמנעת. בין 671 ל-667 לפני הספירה החלו האשורים ב[[הכיבוש האשורי של מצרים|כיבוש האשורי של מצרים]] {{אנ|Assyrian conquest of Egypt}}. שלטונם של [[תהרקה]] ושל יורשו, [[תנות אמון]], היו גדושים בעימותים מתמידים עם האשורים, שמצרים נהנתה מכמה ניצחונות נגדם. בסופו של דבר, האשורים דחפו את הכושים בחזרה לנוביה, כבשו את ממפיס ו[[ביזת תבאי|בזזו את מקדשי תבאי]] {{אנ|Sack of Thebes}}.{{הערה|Shaw (2003), p. 358.}}

===התקופה המאוחרת (332-653 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה}}
האשורים הותירו את השליטה במצרים לשורה של וסאלים שנודעו בתור המלכים הסאים של [[השושלת העשרים ושש של מצרים|השושלת העשרים ושש]]. עד שנת 653 לפנה"ס, הצליח המלך הסאי [[פסמתיך הראשון]] {{אנ|Psamtik I}} להדיח את האשורים בעזרת שכירי חרב יוונים, שגויסו להקים את [[חיל הים של מצרים העתיקה|הצי]] {{אנ|Ancient Egyptian navy}} הראשון של מצרים. [[קולוניות בעת העתיקה|ההשפעה היוונית]] {{אנ|Colonies in antiquity}} התרחבה מאוד כאשר [[פוליס|עיר-מדינה]] [[נאוקרטיס]] הפכה לביתם של היוונים בדלתא של הנילוס. המלכים הסאיים שישבו בבירה החדשה, [[סאיס]], היו עדים לתחייה קצרה אך נמרצת בכלכלה ובתרבות, אך בשנת 525 לפני הספירה, האימפריה הפרסית, בראשות [[כנבוזי השני]], החלה בכיבוש מצרים, ובסופו של דבר הביסה את פרעה [[פסמתיך השלישי]] {{אנ|Psamtik III}} ב[[קרב פלוסיום]] {{אנ|Battle of Pelusium}}. קמביסס השני קיבל אז את התואר הפורמלי "פרעה", אך שלט במצרים מפרס, והותיר את מצרים בשליטת [[אחשדרפן]]. מספר מרידות נגד הפרסים סימנו את המאה ה-5 לפני הספירה, אך מצרים מעולם לא הצליחה להפיל את הפרסים עד סוף המאה.{{הערה|Shaw (2003), p. 383.}}

לאחר סיפוחה לפרס, צורפה מצרים יחד עם [[קפריסין]] ו[[פיניקים|פיניקיה]] לסטראפיה השישית של [[האימפריה הפרסית האחמנית]]. תקופה ראשונה זו של השלטון הפרסי על מצרים, הידועה גם בשם [[השושלת העשרים ושבע של מצרים|השושלת העשרים ושבע]], הסתיימה בשנת 402 לפני הספירה, כאשר מצרים חזרה לעצמאות תחת שורה של שושלות ילידים. האחרונה מבין השושלות הללו, [[השושלת השלושים של מצרים|השושלת השלושים]], התבררה כבית המלוכה הילידי האחרון של מצרים העתיקה, והסתיימה עם מלכותו של [[נכתנבו השני]]. שיקום קצר של השלטון הפרסי, המכונה לפעמים [[האימפריה הפרסית האחמנית|השושלת השלושים ואחת]], החל בשנת 343 לפנה"ס, אך זמן קצר לאחר מכן, בשנת 332 לפנה"ס, מסר השליט הפרסי מאזאס (Mazaces) את מצרים לידי [[אלכסנדר מוקדון]] ללא קרב.{{הערה|Shaw (2003), p. 385.}}

===התקופה התלמית (30-332 לפני הספירה)===
{{ערך מורחב|ממלכת בית תלמי}}
בשנת 332 לפני הספירה, כבש [[אלכסנדר מוקדון]] את מצרים עם מעט התנגדות מצד ה[[איראן|פרס]]ים והתקבל בברכה על ידי המצרים כגואל. הממשל שהוקם בידי ממשיכי דרכו של אלכסנדר, [[ממלכת בית תלמי]] ה[[מקדונים קדומים|מקדונית]] {{אנ|Ancient Macedonians}}, התבסס על דגם מצרי ב[[עיר בירה|עיר הבירה]] החדשה [[אלכסנדריה]]. העיר הציגה את כוחו ויוקרתו של השלטון ההלניסטי, והפכה למרכז של למידה ותרבות, שכלל את [[הספרייה הגדולה של אלכסנדריה]] המפורסמת כחלק מה[[מוזאיון]].{{הערה|Shaw (2003), p. 405.}} [[המגדלור באלכסנדריה|המגדלור של אלכסנדריה]] האיר את הדרך עבור הספינות הרבות שהמשיכו לייבא ולייצא סחורות וטובין מהעיר ואליה - שכן ה[[בית תלמי|תלמיים]] הפכו את המסחר והמפעלים המניבים הכנסות, כגון ייצור פפירוס, בראש סדר העדיפויות שלהם.{{הערה|Shaw (2003), p. 411.}}

[[התקופה ההלניסטית|התרבות ההלניסטית]] לא החליפה את התרבות המצרית הילידית, שכן התלמיים תמכו במסורות עתיקות יומין במאמץ להבטיח את נאמנות האוכלוסייה. הם בנו מקדשים חדשים בסגנון מצרי, תמכו בפולחנים מסורתיים והציגו את עצמם כפרעונים. מסורות מסוימות התמזגו, שכן אלים יווניים ו[[מיתולוגיה מצרית|מצריים]] עברו [[סינקרטיזם דתי|סינקרטיזציה]] {{אנ|Religious syncretism}} לאלוהויות מורכבות, כגון [[סראפיס]], וצורות פיסול [[יוונית עתיקה|יווניות קלאסיות]] השפיעו על מוטיבים מצריים מסורתיים. למרות מאמציהם לפייס את המצרים, התלמיים היו מאותגרים ממרד ילידים, יריבויות משפחתיות מרות והמון רב עוצמה של אלכסנדריה שנוצר לאחר מותו של [[תלמי הרביעי]].{{הערה|Shaw (2003), p. 418.}} בנוסף, ככל ש[[רומא העתיקה|רומא]] הסתמכה ביתר שאת על יבוא תבואה ממצרים, גילו ה[[רומא העתיקה|רומאים]] עניין רב במצב הפוליטי במדינה. המשך מרידות מצרים, פוליטיקאים שאפתניים ומתנגדים רבי עוצמה מהמזרח הקרוב הפכו את המצב הזה לבלתי יציב, מה שהוביל את רומא לשלוח כוחות כדי להבטיח את המדינה כמחוז של האימפריה שלה.{{הערה|James (2005), p. 62.}}

===התקופה הרומית (30 לפני הספירה - 641 לספירה)===
{{ערך מורחב|פרובינקיה מצרים}}
בעקבות תבוסתם של [[מרקוס אנטוניוס]] והמלכה ה[[ממלכת בית תלמי|תלמית]] [[קלאופטרה|קלאופטרה השביעית]] ל[[אוגוסטוס קיסר|אוקטביאנוס]] (לימים ה[[קיסר רומא|קיסר]] אוגוסטוס) ב[[קרב אקטיום]], הפכה בשנת 30 לפני הספירה מצרים למחוז של [[האימפריה הרומית]]. הרומאים הסתמכו במידה רבה על משלוחי תבואה ממצרים, ו[[לגיון|הצבא הרומי]], בשליטתו של ניצב שמונה על ידי הקיסר, דכא את המרידות, אכף בקפדנות את גביית המיסים הכבדים ומנע התקפות של שודדים, שהפכו לבעיה ידועה לשמצה באותה עת.{{הערה|James (2005), p. 63.}} אלכסנדריה הפכה למרכז חשוב יותר ויותר בנתיב הסחר עם המזרח, שכן מותרות אקזוטיות היו מבוקשות ברומא.{{הערה|Shaw (2003), p. 426.}}

למרות שהרומאים פיתחו יחס עוין יותר מהיוונים כלפי המצרים, נמשכו מספר מסורות כמו חניטה ופולחן לאלים המסורתיים.{{הערה|שם=Shaw2003-422|Shaw (2003), p. 422.}} אמנות דיוקנאות המומיה שגשגה, ומספר קיסרים רומיים הציגו את עצמם כפרעונים, אם כי לא באותה מידה שהתלמיים. הראשונים חיו מחוץ למצרים ולא ביצעו את התפקידים הטקסיים של מלכות מצרים. הממשל המקומי הפך לרומי בסגנון ונסגר למצרים ילידים.{{הערה|שם=Shaw2003-422}}

מאמצע המאה הראשונה לספירה, השתרשה ה[[נצרות]] במצרים והיא נתפסה במקור כפולחן נוסף שניתן לקבלו. עם זאת, הייתה זו דת חסרת פשרות שביקשה לזכות בתשובות מהדתות הפגאניות [[דת מצרים העתיקה|המצרית]] ו[[דת הליניסטית|היוונית-רומית]] {{אנ|Hellenistic religion}} ואיימה על מסורות דתיות פופולריות. דבר זה הוביל לרדיפה של מומרים לנצרות, שהגיעה לשיאה בטיהורים הגדולים של [[דיוקלטיאנוס]] החל משנת 303, אך לבסוף ניצחה הנצרות.{{הערה|Shaw (2003), p. 431.}} בשנת 391 הציג הקיסר הנוצרי [[תאודוסיוס הראשון|תאודוסיוס]] חקיקה שאסרה על טקסים פגאניים והורתה על סגירת מקדשים.{{הערה|Chadwick (2001), p. 373.}} אלכסנדריה הפכה לזירת מהומות אנטי-פגניות גדולות עם דימויים דתיים ציבוריים ופרטיים שנהרסו.{{הערה|MacMullen (1984), p. 63.}} כתוצאה מכך, התרבות הדתית הילידית של מצרים הייתה בירידה מתמדת. בעוד האוכלוסייה הילידית המשיכה לדבר [[מצרית|בשפתה]], היכולת לקרוא [[כתב חרטומים]] נעלמה אט אט ככל שתפקידם של כוהני והכוהנות המקדשים המצריים פחת. ה[[מקדש מצרי|מקדש]]ים עצמם הוסבו לעיתים ל[[כנסייה|כנסיות]] או ננטשו.{{הערה|Shaw (2003), p. 445.}}

במאה הרביעית, כשהאימפריה הרומית התפצלה, מצאה עצמה מצרים ב[[האימפריה הביזנטית|אימפריה המזרחית]] עם בירתה ב[[קונסטנטינופול]]. בשנות הדעיכה של האימפריה נפלה מצרים בידי הצבא [[מצרים הסאסאנית|הפרסי הסאסאני]] {{אנ|Sasanian Egypt}} ב[[הכיבוש הסאסאני של מצרים|כיבוש הסאסאני של מצרים]] (618–628) {{אנ|Sasanian conquest of Egypt}}. לאחר מכן נכבשה מצרים מחדש על ידי הקיסר הביזנטי [[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית|הרקליוס]] (629–639), ו[[הכיבוש המוסלמי של מצרים|לבסוף נכבשה]] על ידי [[ח'ליפות ראשידון|צבא ראשידון המוסלמי]] בשנים 639–641, מה שסימן את הקץ הן של השלטון הביזנטי והן של התקופה הנחשבת, בדרך כלל, למצרים העתיקה.

==ממשל וכלכלה==
===מנהל ומסחר===
ה[[פרעה]] היה ה[[אבסולוטיזם פוליטי|שליט האבסולוטי]], ולפחות מבחינה תאורטית שלט באופן מוחלט על הארץ ועל משאביה. המלך גם היה המפקד ה[[צבא מצרים העתיקה|צבאי]] העליון, ואחראי לכל ההחלטות הצבאיות והמדיניות. המלך הסתמך על [[בירוקרטיה]] של פקידים שניהלו את הממלכה. בראש מערכת המנהל עמד פקיד עליון, שפעל כנציגו של המלך בניהול נכסי המלך, הטלת המיסים וגבייתם ומיזמי בנייה. הוא שלט על המערכת המשפטית, האוצר והארכיבים. ברמה המקומית, נחלקה הארץ לאזורים מנהליים המכונים נומות, ובתקופה המאוחרת כבר היו 42 כאלה. המושל של נומה ניהל את האחוזות בנומות והיה אחראי בפני הפקיד העליון. ל[[מקדש מצרי|מקדש]]ים היה מקום חשוב ביותר בכלכלה והם היו לא רק מרכזי פולחן, אלא הם גם הפעילו אחוזות גדולות וניהלו את איסוף התרומות הגדולות לאלים וצבירת הנכסים של המקדשים. הפרעונים והפקידים ניהלו את בית האוצר של הממלכה ואת הממגורות הגדולות בהם רוכזו עודפי היבול שנגבו מהחקלאים כמיסים, דמי חכירה ויבול אחוזות פרעה והמקדשים. עודפי ה[[יבול]] שימשו לתשלומים הקשורים למפעלי הבנייה ולחלוקה לאוכלוסייה בתקופות של בצורת והפרעות בייצור החקלאי.

החברה המצרית הייתה [[ריבוד חברתי|מרובדת]] ביותר. ה[[איכר]]ים הם שהיוו את רוב האוכלוסייה היו בתחתית הסולם החברתי. הם היו צמיתים וחכרו את הקרקע שעיבדו מידי המדינה, המקדשים או שליטי המחוזות. הם היו צריכים לשלם בתום העונה החקלאית חלק מהיבול וביתרה השתמשו לצורכיהם. האיכרים היו נתונים ל[[מס עבודה|עבודת כפייה]] ונאלצו לעבוד במפעלי ההשקיה או הבנייה במשך חלק של השנה. [[אמן (אמנות)|אמנים]] ו[[אומן|אומנים]] זכו למעמד גבוה יותר משל האיכרים, אך הם פעלו ברובם במסגרת המקדש או ארמון פרעה וקיבלו שכר. הם גם עבדו עצמאית בבתי מלאכה סמוכים למקדשים ומכרו תוצרתם לשוק. הסופרים וה[[פקיד]]ים היוו את [[המעמד הגבוה]] במצרים העתיקה. [[עבדות]] הייתה קיימת במצרים העתיקה, אך לא ידוע באיזה היקף.

לגבי תיאור הכלכלה המצרית בעת העתיקה יש שתי אסכולות. האחת, המכונה קיומית-פרימיטיבית, טוענת שהחברה המצרית הקדומה הייתה פרימיטיבית ומאורגנת במסגרת משפחתית מורחבת המייצרת בצורה מרוכזת אמצעים לקיום והמקבלת מנות לקיום מידי השלטון המרכזי של פרעה ופקידיו. אמצעי הייצור (קרקע, עבודה והון) היו בידי המדינה. הקרקע הייתה בידי פרעה, העובדים היו צמיתים ועסקו בחלק מהזמן בעבודת כפייה. ההון היה בידי הארמון והמקדש. לא היו אמצעי תשלום, מערכות אשראי ומימון ומחירים נקבעו על ידי השלטון המרכזי. המסחר היה מנוהל על ידי השלטונות. השנייה, המכונה פורמלית-מודרנית, טוענת שבמצרים העתיקה פעלו מוסדות כלכליים כפי שאנחנו מכירים אותם היום כמו: [[זכות קניין|זכויות קניין]], [[כלכלת שוק|שווקים חופשיים]], [[אמצעי תשלום]], [[מימון|מערכות מימון]] ו[[אשראי]] ואמצעי אכיפה כמו [[חוק]]ים, [[תקנון|תקנות]], [[בית משפט|בתי משפט]] ופקידות העוסקת באכיפה. לפי תאוריה זו האיכרים ובעלי המלאכה קיבלו תשלום שכר חודשי או שהשתכרו מעבודתם בחקלאות ובבתי המלאכה שלהם סכומים שהיו מעל ומעבר לצורכי הקיום. הם צברו את העודפים וסחרו בהם בשווקים. השווקים היו בעיקר במעגנים של הסירות ליד הנהר.

[[קובץ:מראה שוק מתקופת השושלת הקדומה.jpg|שמאל|ממוזער|220px|מראה שוק מ[[התקופה השושלתית הקדומה]] (המאה ה-25 לפנה"ס). ראו שקי הכתף של הקונים המכילים מוצרים כאמצעי חליפין (תבואות או נחושת למשל)]]
הממשל קבע יחידות מידה מוסכמות של משקל ונפח נוזלי ויבש. התושבים סחרו ביניהם תוך שימוש ביחידות המידה המוסכמות. שקים של תבואה (שעורה או חיטה) – החאר (Khar) התקבלו כשכר (כ־75 ליטר, כ־50 ק"ג). משכורת חודשית לעובד פשוט הייתה שק (חאר) אחד. עובד מקצועי (למשל ב[[דיר אל-מדינה]]) השתכר 5.5 שקים (275 ק"ג) תבואה לחודש, ואילו מנהל העבודה היה מקבל בערך 7.5 שקים (375 ק"ג). בנוסף ליחידות נפח של תבואה היו יחידות משקל של נחושת ששימשו כאמצעי תשלום למוצרים גדולים ויקרים יותר כמו רהיטים למשל. יחידת המשקל הסטנדרטית של נחושת ב[[ממלכת מצרים הקדומה|ממלכה הקדומה]] הייתה הדבן ("טבעת") – 91 גרם (Deben). בתקופת ה[[הממלכה החדשה|ממלכה החדשה]] הדבן היה 9.1 גרם נחושת. בנוסף לנחושת שימשו הזהב והכסף אמצעי תשלום ושומרי ערך. היו יחסי מחירים קבועים למוצרים העיקריים ששימשו בחליפין כמו תבואות, נחושת, כסף וזהב בכל המדינה על מנת להקל על המסחר. כך שדבן נחושת היה שווה לחצי חאר תבואה, ומאתיים דבן נחושת היו שווים לדבן זהב. דוגמאות של מחירים שמופיעים במסמכים: [[חולצה]] למשל, עלתה בערך 5 דבן [[נחושת]], ואילו [[פרה]] – 140 דבן. אין הרבה תיעוד על החיים הכלכליים במצרים העתיקה. מרבית המסמכים הם מקברי הפרעונים והפקידים הבכירים ולכן מתארים בעיקר את הכלכלה של הארמון והמקדש. במסמכים והכתובות של אנשים שעסקו במסחר מתגלה תמונה הקרובה יותר לאסכולה הפורמלית-מודרנית. פרטים רבים על חיי יום יום בתקופת הממלכה החדשה נתגלו ב[[אוסטרקון|אוסטרקונים]] (לוחות אבן וחרס קטנים) בחפירות בדיר אל-מדינה – אתר היישוב של בוני הקברים. הוויכוח לא הוכרע והאסכולות משמשות לסירוגין במקורות.{{הערה|[[רפאל בנבנשתי]], "הכלכלה בשחר ההיסטוריה: מוסדות כלכליים ב[[מסופוטמיה]] באלף השלישי ותחילת האלף השני לפסה"נ", 'מוסדות כלכליים במצרים הקדומה'. [[הוצאת מאגנס]], ירושלים 2016. {{ISBN|978-965-493-862-4}}. עמ' 166–172.}}

===מערכת משפטית===
ראש המערכת המשפטית במצרים העתיקה היה מבחינה רשמית הפרעה, שהיה אחראי להכרזה על [[חוק]]ים, עשיית [[צדק (מוסר)|צדק]] ושמירה על החוק והסדר, מושג הקרוי במצרית 'מעאת'. אף על פי שלא שרדו קובצי חוקים ממצרים העתיקה, קיימים מסמכים רבים מבתי דין המראים שהחוק המצרי היה מבוסס על הבנה של "[[שכל ישר]]" של הצדק, תוך הדגשה של הגעה לעמק השווה ויישוב קונפליקטים על פני עמידה עקבית בחוקים מסוימים.

על פי המצרים, גברים ונשים, כולל אנשים מכל המעמדות החברתיים מלבד עבדים, נחשבו כשווים בפני החוק, ואפילו האיכר היה יכול לפנות אל הפקיד העליון או אל בית הדין שיקבלו את בקשותיו. לגברים ונשים הייתה הזכות ל[[בעלות]] על הרכוש ול[[מכירה|מכירתו]], לחתום על [[חוזה|חוזים]], ל[[נישואים|הינשא]] ו[[גירושים|להתגרש]], לקבל [[ירושה]] ולהתעמת בבית הדין. זוגות נשואים יכלו להיות בבעלות משותפת על רכוש ולהגן על עצמם מפני גירושין בעזרת חוזי נישואין, שהגדירו את המחויבות הכספית של הבעל לאשתו ולילדים במקרה של סיום הנישואין. סיפור [[האיכר צח הלשון]] ממחיש זאת.

מועצות זקנים, שבממלכה החדשה כונו 'קנבט', היו אחראיות לפסיקה במקרים של תביעות קטנות וסכסוכים קלים, אם כי היכולת של הקנבט לכפות את פסיקותיו הייתה מועטת. קנבטים מקומיים העבירו מקרים חמורים או מורכבים הכוללים [[רצח]], עסקאות קרקע גדולות או [[שוד קברים]] ל'קנבט הגדול', בו שפט הפקיד העליון או הפרעה. התובע והנתבע ייצגו את עצמם, ו[[שבועה|נשבעו]] לאחת מהאלוהיות המצריות שהם אומרים את האמת. במקרים של שוד קברים או ניסיונות התנקשות, המדינה הייתה התובע והשופט גם יחד, והיא הייתה רשאית [[עינויים|לענות]] את הנאשם על מנת להביא ל[[הודאה]] או להשיג את השמות של שותפיו. בכל סוגי המשפטים, סופרי בית הדין תיעדו את התביעה, העדות והפסיקה במקרה לעיון עתידי.

מהממלכה החדשה ל[[אורקל]]ים החל להיות תפקיד משמעותי במערכת המשפטית, במשפט האזרחי והפלילי. האל נשאל (דרך ה[[פסל (יצירה)|פסל]] שלו) שאלה שהתשובה אליה הייתה בדרך כלל "כן" או "לא". פסל האל, שנישא בידי כמה [[כהן (איש דת)|כהנים]], ענה על השאלה על ידי תנועה לאחור או קדימה, או הצבעה על אחת מהתשובות הרשומות על פיסת [[פפירוס]] או [[אוסטרקון]].

הענישה על פשעים קלים הייתה בדמות [[קנס]]ות, [[ענישה גופנית#סוגים של ענישה גופנית|מלקות]], הטלת מום בפנים או [[גלות]], על פי חומרת המעשה. פשעים חמורים כמו רצח ושוד קברים נענשו ב[[הוצאה להורג]]. לעיתים ה[[ענישה]] גם הורחבה למשפחת הפושע.

===חקלאות===
{{ערך מורחב|חקלאות במצרים העתיקה}}
[[קובץ:Tomb of Nakht (2).jpg|שמאל|ממוזער|220px|ציור קיר מצרי המציג עובדים חורשים, קוצרים ודשים תבואה, תחת השגחתו של מנהל עבודה]]
להצלחה של התרבות המצרית העתיקה תרם צירוף של מספר מאפיינים גאוגרפיים: [[פוריות הקרקע|הקרקע הפורייה]] שנוצרה עקב השיטפונות השנתיים של נהר הנילוס, השפע במי ה[[השקיה]] ומזג האוויר החם. המצרים לפיכך יכלו לגדל כמות רבה של [[מזון]], דבר שאפשר לאוכלוסייה לגדול מאוד וכן להקדיש זמן ומשאבים רבים יותר לתחומים [[תרבות]]יים, [[טכנולוגיה|טכנולוגיים]] ו[[אומנות|אמנותיים]]. ניהול קרקע היה חשוב ביותר במצרים העתיקה מכיוון שה[[מס]]ים היו מבוססים על כמות הקרקע שבבעלות האדם.{{הערה|Manuelian (1998), p. 361.}}

החקלאות הייתה מבוססת על מחזור הנילוס. המצרים הבחינו בשלוש [[עונות השנה|עונות]] בכתביהם: אחט ([[שיטפון]]), פֶּרֶת ([[זריעה]]), ושמו ([[קציר]]). תקופת השיטפון הייתה מיוני ועד ספטמבר, והיא הותירה אחריה על גדות הנהר שכבה של אדמה עשירה במינרלים שהייתה מצוינת לגידולים. לאחר ששכך השיטפון, נמשכה עונת הזריעה והגידול מאוקטובר ועד פברואר. האיכרים חרשו וזרעו בשדות, ואלה הושקו מתעלות. במצרים אין כמעט [[גשם]], ולפיכך נלקחו מי ההשקיה מהנילוס.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 514.}} ממרץ ועד מאי קצרו ב[[מגל]]ים את היבולים, [[דישה|דשו]] ב[[מחבט (כלי)|מחבט]] {{אנ|Flail (tool)}}, הפרידו את התבואה מהמוץ {{אנ|Winnowing}} ואז התבואה נטחנה לקמח, נרקחה להכנת בירה או נשמרה לשימוש מאוחר יותר.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 506.}}

המצרים גידלו [[חיטה|חיטת]] אמר, [[שעורה תרבותית|שעורה]] ומספר דגנים נוספים. מאלה ייצרו [[לחם]] ו[[בירה]].{{הערה|1=[https://www.reuters.com/article/us-egypt-antiquities/ancient-mass-production-brewery-uncovered-in-egypt-idUSKBN2AE0ET Ancient mass production brewery uncovered in Egypt]|כיוון=שמאל}}{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 510.}} בצמחי [[פשתה]] שנעקרו לפני שהחלו לפרוח השתמשו ל[[סיב]]ים. אלה [[טווייה|נטוו]] ל[[חוט]]ים, שנארגו ל[[בד]]ים ול[[בגד|ביגוד]]. מה[[פפירוס]] שגדל על גדות הנילוס ייצרו [[נייר]]. [[פרי|פירות]] ו[[ירק]]ות גודלו ב[[גינה|גינות]] קטנות הקרובות ל[[בית מגורים|בתים]], אותן צריך היה להשקות ביד. הירקות כללו כרישות, שום, מלונים, דלעות, קטניות, חסה וגידולים אחרים, בנוסף לענבים שגודלו ליין.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), pp. 577, 630.}}

====בעלי חיים====
המצרים האמינו שמערכת יחסים מאוזנת בין אנשים ו[[בעלי חיים]] היא מרכיב חיוני של הסדר הקוסמי; לפיכך האמינו שבני אדם, בעלי חיים וצמחים הם יצירים של שלם אחד.{{הערה|שם=Strouhal1989-117|Strouhal (1989), p. 117.}} בעלי חיים, הן [[ביות|מבויתים]] והן פראיים, היו אפוא מקור קריטי לרוחניות, לוויה ולפרנסה למצרים הקדמונים. ה[[חקלאות במצרים העתיקה#בקר|בקר]] היה משק החי החשוב ביותר; המינהל גבה מיסים על בעלי חיים ב[[ספירת בקר|מפקדים]] קבועים, וגודל העדר העיד על היוקרה והחשיבות של האחוזה או המקדש שהיו בבעלותם. בנוסף לבקר, המצרים הקדמונים החזיקו כבשים, עיזים וחזירים. [[עופות]] {{אנ|Poultry}}, כגון ברווזים, אווזים ויונים, גודלו בכלובי רשתות בחוות, שם האכילו אותם בכוח בבצק כדי לפטם אותם.{{הערה|שם=Manuelian1998-381|Manuelian (1998), p. 381.}} הנילוס סיפק מקור לשפע [[דג]]ים. גם דבורים בויתו לפחות מתקופת הממלכה העתיקה, וסיפקו דבש ושעווה.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 409.}}

המצרים הקדמונים השתמשו בחמורים ובשוורים כ[[חיית עבודה|חיות משא ועבודה]], והיו אחראיות לחרישת השדות ולרמיסת זרעים לתוך האדמה. שחיטת שור מפוטם הייתה חלק מרכזי בטקסי מנחה. סוסים הובאו על ידי ה[[חיקסוס]] ב[[תקופת הביניים השנייה של מצרים|תקופת הביניים השנייה]]. גמלים, למרות היותם ידועים רק מתקופת הממלכה החדשה, לא שימשו כחיות משא עד ל[[התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה|תקופה המאוחרת]]. ישנן גם עדויות המצביעות על כך ש[[פיל צפון-אפריקני|פילים]] שימשו לזמן קצר בתקופה המאוחרת, אך ננטשו במידה רבה בשל מחסור באדמות מרעה.{{הערה|שם=Manuelian1998-381}} [[חתולים במצרים העתיקה|חתולים]] {{אנ|Cats in ancient Egypt}}, כלבים וקופים היו חיות מחמד משפחתיות נפוצות, בעוד שחיות מחמד אקזוטיות יותר שיובאו מלב אפריקה, כמו [[אריה|אריות]] אפריקאים [[אפריקה שמדרום לסהרה|מדרום לסהרה]],{{הערה|Heptner & Sludskii (1992), pp. 83–95.}} היו שמורות לבני המלוכה. [[הרודוטוס]] הבחין כי המצרים היו האנשים היחידים שהחזיקו את בעלי החיים שלהם בבתיהם.{{הערה|שם=Strouhal1989-117}} במהלך התקופה המאוחרת, סגידה לאלים בצורת החיות שלהם הייתה פופולרית ביותר, כגון אלת החתולים [[בסתת]] ואל המגלן [[תחות]], ובעלי חיים אלו הוחזקו במספרים גדולים למטרת הקרבת קורבן פולחני.{{הערה|Oakes & Gahlin (2003), p. 229.}}

===משאבי טבע===
[[קובץ:Pit.JPG|שמאל|ממוזער|220px|פיר כרייה בהרי אילת]]
[[קובץ:A slave market in Cairo-David Roberts.jpg|ממוזער|220px|שוק עבדים]]
מצרים העתיקה הייתה עשירה באבן בנייה ובמחצבי [[בדיל]], [[זהב]] ו[[אבן חצי יקרה|אבנים חצי-יקרות]]; משאבי טבע אלה אפשרו למצרים לבנות מונומנטים, [[פיסול|לפסל]] [[פסל (יצירה)|פסלים]], ליצור כלים ולעצב [[תכשיט]]ים. [[חניטה|חונטים]] השתמשו במלחים מוואדי נטרון עבור ה[[מומיה|מומיות]], ומשם גם לקחו [[גבס]].

המחצבים היו מצויים ב[[ואדי|וואדיות]] מרוחקים במדבר המזרחי ובסיני ועל מנת לכרות אותם היה צורך במסעות גדולים שמומנו בידי המדינה. [[אסיר]]ים ועבדים שימשו ככוח העבודה ל[[כרייה]], אך גם איכרים פשוטים הוכרחו לעבוד בעבודה קשה זו.

[[נחושת]] הייתה המתכת החשובה ביותר ליצור כלים במצרים העתיקה, והיא נכרתה בעיקר בסיני וגם ב[[הרי אילת]], שם נמצאו שרידים של תנורים להפקת הנחושת ומקדשים קטנים של העובדים במקום. זהב נאסף על ידי שטיפה של אדמה עשירה בגרגירי זהב או על ידי טחינה של סלע [[קוורץ]] שבתוכו יש זהב. [[ברזל]] נכרה בעיקר במצרים העליונה.

אבן לבנייה הייתה שכיחה במצרים; [[אבן גיר]] נכרתה בכל עמק הנילוס, [[גרניט]] נלקח מ[[אסואן]], ו[[בזלת]] ו[[אבן חול]] מהוואדיות במדבר המזרחי.

===סחר חליפין===
המצרים הקדמונים סחרו עם שכניהם כדי להשיג חומרים נדירים ואקזוטיים שלא היו קיימים במצרים. היקף המסחר היה מצומצם והתרכז בעיקר ביבוא עצים, נחושת, כסף, בשמים ו[[אבנים יקרות]]. ב[[התקופה הקדם-שושלתית|תקופה הקדם-שושלתית]], בתחילת תקופת הממלכה הקדומה, הם החלו לסחור עם [[נוביה]] על מנת להשיג זהב וקטורת. הם גם סחרו עם ארץ ישראל, כפי שמוכח מכדי שמן בסגנון ארצישראלי שנמצאו בקברים של הפרעונים מ[[השושלת הראשונה של מצרים|השושלת הראשונה]]. עד [[השושלת השנייה של מצרים|השושלת השנייה]], המצרים גם החלו לסחור עם [[ביבלוס]], מקור חשוב של עץ איכותי שלא היה קיים במצרים. מסחר ימי (בים סוף) החל כבר בשושלת הקדומה עם [[ארץ פונט]] (מזוהה עם [[אריתריאה]] ו[[סומליה]] של היום) שסיפקה זהב, שרף ריחני, [[הובנה]], שנהב וחיות אקזוטיות כמו [[בבון|בבונים]] ו[[קוף|קופים]] שונים.

מצרים סחרה עם קפריסין של ימינו ועם [[אנטוליה]] שסיפקו לה נחושת וכסף. המצרים אהבו את האבן הכחולה [[לפיס לזולי]], אותה הביאו מ[[אפגניסטן]] הרחוקה של זמננו. שותפי הסחר בים התיכון כללו את [[כרתים]], שסיפקו, בין השאר, [[שמן זית]].

תמורת יבוא חפצי המותרות וחומרי הגלם, המצרים ייצאו בעיקר תבואה, זהב, בדים ופפירוס, וכן מוצרים מוגמרים כמו חפצי אבן ו[[זכוכית]].

==שפה==
השפה המצרית שייכת למשפחה האפרו-אסיאתית, ויש קשרים בינה ובין [[שפות שמיות|השפות השמיות]] – למשל [[עברית]] או [[ערבית]], וכן בינה ובין השפות החמיות של [[צפון אפריקה]], כמו ה[[ברברית]]. מצרית הייתה בשימוש מלפני 3000 לפנה"ס ועד ל[[המאה ה-11|מאה ה-11]] לספירה. במשך תקופה ארוכה זאת, היו שינויים רבים ב[[הגייה]] וב[[סמנטיקה]] שלה, והיא דוברה ב[[דיאלקט]]ים שונים. דמוטית התפתחה ממצרית מאוחרת ושרדה עד למאה החמישית; [[קופטית]], שפת הקודש של הכנסייה הקופטית, היא הגלגול המאוחר ביותר של המצרית העתיקה.

===כתב===
{{ערך מורחב|כתב הירוגליפי}}
[[קובץ:Rosetta Stone.jpg|שמאל|ממוזער|220px|[[אבן רוזטה]]]]
שיטת הכתב המצרית העתיקה ידועה כ"כתב הירוגליפי" או [[כתב חרטומים]], והיא מורכבת מכ-500 [[סמל]]ים{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות המזרח התיכון}}. אין הסבר ברור לאופן שבו הומצאה השיטה, אך זמן קצר לפני 3000 לפנה"ס היא אומצה ושוכללה. כל הירוגליף הוא ציור של דבר אמיתי – ציפור, כלי, או חלק גוף – ורוב ההירוגליפים השכיחים מקבילים ל[[עיצור]] מסוים. כמו בשפות השמיות, הכתב המצרי אינו כולל תנועות.

ההירוגליפים היו הכתב הרשמי, שנכתב על [[קבר]]ים ועל מונומנטים מאבן, ולעיתים קרובות הוא היה מפורט ומוקפד כמו יצירת אמנות. בכתיבה היום-יומית, לעומת זאת, נעשה שימוש בצורה פשוטה יותר של כתיבה המכונה [[כתב היראטי|היארטית]]. בעוד שהירוגליפים פורמליים נקראו בטורים או בשורות בשני הכיוונים, היארטית תמיד נכתבה מימין לשמאל, ובדרך כלל בשורות אופקיות. לאחר שה[[דמוטית]] נעשתה לשפה המדוברת הדומיננטית, צורה חדשה של כתיבה שנקראה גם היא דמוטית נעשתה מקובלת, ושיטת כתיבה זו – לצד הירוגליפים רשמיים – היא שכתובה על [[אבן רוזטה]], במקביל לטקסט ה[[יוונית|יווני]]. במאה הראשונה לספירה, [[נצרות קופטית|נוצרים קופטים]] שחיו במצרים כתבו בשפה שלהם במקום בדמוטית, והשתמשו באלפבית יווני מותאם, בכתב שידוע כקופטית. אף על פי שעדיין נעשה שימוש בהירוגליפים הרשמיים עד ל[[המאה ה-4|מאה הרביעית]] לספירה, בשלב זה ידע רק קומץ [[כהן (איש דת)|כהנים]] לקרוא אותם; עם הפירוק של המוסדות הדתיים המסורתיים, אבדה גם הבנת ההירוגליפים. רק ב-[[1822]], לאחר גילוי אבן רוזטה ב-[[1799]], ושנים של מחקר, [[פענוח כתבים מצריים עתיקים|פוענח הכתב]].

===ספרות===
{{ערך מורחב|ספרות מצרים העתיקה}}
כתיבה הופיעה לראשונה בהקשר למלוכה, על תוויות ותגים המצורפים לפריטים שהושמו בקברים מלכותיים. עד תקופת [[הממלכה הקדומה (מצרים)|הממלכה הקדומה]], מסורת כתיבה זו התפתחה לאוטוביוגרפית-קבר, שבה האדם ביקש לכתוב על קברו את קורות חייו. מספר יצירות מוכרות ביותר של הספרות המצרית העתיקה, כמו [[כתבי הפירמידות]] ו[[כתבי ארונות קבורה]] נכתבו במצרית קלאסית, שהמשיכה להיות שפת הכתיבה עד שנת 1300 לפני הספירה בערך. הסוגה הספרותית הידועה כ'[[סבייט]]' (הוראות), פותחה על מנת להעביר תורות והדרכה מאצילים. [[פפירוס איפוור]], שיר קינה המתאר [[אסון טבע|אסונות טבע]] וטלטלות חברתיות, הוא דוגמה בולטת. ב[[תקופת הביניים הראשונה של מצרים|תקופת הביניים הראשונה]] וב[[ממלכת מצרים התיכונה|ממלכה התיכונה]], סגנון הספרות השתנה, כש"[[סיפורו של שאנהת]]" ו[[האיכר צח הלשון]] הם מהקלאסיים שבספרות המצרית.{{הערה|Lichtheim (1975), p. 11.}} בזמן זה נכתב גם [[פפירוס ווסטכר]], סדרת סיפורים שסופרה ל[[ח'ופו]] בידי בניו, ועוסקת בנסים שנעשו בידי הכהנים.{{הערה|Lichtheim (1975), p. 215.}} [[משלי אמנ-אמ-אפה]] נחשבים ליצירת מופת של ספרות המזרח הקרוב.{{הערה|Day, Gordon & Williamson (1995), p. 23.}}

מצרית מאוחרת דוברה מתקופת הממלכה החדשה ואילך והיא מיוצגת במסמכים מנהליים של ראמסייד (שושלות 19 ו-20), בשירת אהבה ובסיפורים, כמו גם בכתבים דמוטיים וקופטיים. לקראת סוף תקופת הממלכה החדשה נכתבו [[מגילת ון-אמון|סיפור ון-אמון]] ו[[הוראות אני]]. הסיפור הראשון עוסק באציל שנשדד בדרכו לקנות ארזים מלבנון ומאבקו לשוב למצרים; הטקסט מסמן גם את סוף מצרים המאוחדת ותחילת [[תקופת הביניים השלישית של מצרים|תקופת הביניים השלישית]]. משנת 700 לפני הספירה לערך נכתבו סיפורים והוראות סיפוריים, כמו [[הוראותיו של אונששונקי]] (Instructions of Onchsheshonqy), וכן מסמכים אישיים ועסקיים בכתב ובפאזה הדמוטית של המצרית. סיפורים רבים שנכתבו בצורה דמוטית במהלך התקופה ה[[העולם היוני רומי|יוונית-רומית]] {{אנ|Greco-Roman world}} התרחשו בתקופות היסטוריות קודמות, כאשר מצרים הייתה אומה עצמאית שנשלטה על ידי פרעונים גדולים כמו [[רעמסס השני]].{{הערה|Lichtheim (1980), p. 159.}}

==תרבות==
===חיי היומיום, משחקים ופנאי===
[[קובץ:Maler der Grabkammer der Nefertari 003.jpg|שמאל|ממוזער|220px|המלכה [[נפרתרי]] משחקת סנת, ציור בקברה]]
המצרים הקדמונים עסקו במגוון פעילויות פנאי, ביניהן [[משחק]]ים ו[[מוזיקה]]. [[סנת]], משחק לוח שבו הונעו כלים על פי סיכויים רנדומליים, היה פופולרי כבר בתקופות מוקדמות ביותר; משחק דומה אחר היה מהן, עם לוח משחק עגול. משחקי [[כדור משחק|כדור]] וג'אגלינג היו פופולריים בקרב הילדים, וגם [[אגרוף (ספורט)|אגרוף]] מתועד בקבר בבני חאסן. העשירים בילו את זמנם גם ב[[ציד]] ובשיט.

מוזיקה ו[[ריקוד]] היו בילויים מקובלים לאלה שהיו להם האמצעים לכך. כלים עתיקים כוללים [[חליל]] ו[[נבל]], ואילו כלים הדומים ל[[חצוצרה]] התפתחו מאוחר יותר. בממלכה החדשה, המצרים ניגנו על [[פעמון|פעמונים]], [[מצילתיים]], טמבורינות ו[[תוף|תופים]], וייבאו לאוטות ונבלים מאסיה. הסיסטרום היה כלי מוזיקלי הדומה לרעשן, שהיה חשוב במיוחד בטקסים דתיים.

===בישול===
{{ערך מורחב|מטבח מצרים העתיקה}}
המטבח המצרי נשאר יציב להפליא לאורך זמן; ואכן, [[המטבח המצרי|המטבח של מצרים המודרנית]] שומר על מספר קווי דמיון בולטים למטבח של הקדמונים. התזונה הבסיסית כללה לחם ובירה, בתוספת ירקות כמו בצל ושום, ופירות כמו תמרים ותאנים. כולם נהנו מיין ובשר בימי חג בעוד שהמעמדות הגבוהים התפנקו על בסיס קבוע יותר. ניתן היה להמליח או לייבש דגים, בשר ועוף, ואפשר היה לבשל אותם בתבשילים או לצלות על גריל.{{הערה|Manuelian (1998), pp. 399–400.}}

===אדריכלות===
{{ערך מורחב|אדריכלות מצרים העתיקה}}
[[קובץ:David Roberts 003.jpg|ממוזער|220px|אדריכלות מצרים העתיקה]]
האדריכלות במצרים העתיקה כוללת כמה מהמבנים המפורסמים ביותר בעולם: [[הפירמידה הגדולה של גיזה]], [[מקדשי אבו סימבל]], והמקדשים ב[[כרנך]]. כל מיזמי הבנייה הגדולים אורגנו ומומנו בידי המדינה, והם מילאו תפקיד דתי, צבאי והיסטורי חשוב, ובעיקר חיזקו את הפרעה ופרסמו אותו, וכך הבטיחו את שמירת מורשתו לשנים רבות. המצרים היו בנאים מוכשרים בעלי ידע רב בשיטות בנייה וסקירת קרקעות. בעזרת חבלים וכלים פשוטים אחרים, האדריכלים יכלו לבנות מבני אבן גדולים בדיוק רב.

רוב המבנים במצרים העתיקה, כולל [[ארמון]] פרעה, נבנו מחומרים מתכלים כמו לבני בוץ ו[[עץ (חומר גלם)|עץ]], ולכן לא שרדו. מבנים חשובים כמו [[מקדש מצרי|מקדש]]ים וקברים היו אמורים להיות קיימים לעד ולכן נבנו מאבן. מבנה האבן הגדול הראשון בעולם, מערך הקבורה של [[ג'וסר]], נבנה בתקופת [[השושלת השלישית של מצרים|השושלת השלישית]] כחיקוי אבן למבני העץ ולבני הבוץ ששימשו בחיים היום-יומיים.

האלמנטים האדריכליים ששימשו במערך הקבורה של [[דחשור]], כולל בנייה של גגות מאבנים עצומות שנתמכות בידי הקירות החיצוניים ו[[עמוד]]ים צפופים, המשיכו להיות בשימוש במשך רוב ההיסטוריה של התרבות המצרית הקדומה. גם סגנונות קישוט שקיימים כבר ב[[ממלכת מצרים הקדומה|ממלכה הקדומה]], כמו מוטיב הפפירוס וה[[לוטוס]], מהווים מוטיב חוזר בכל האדריכלות המצרית לאחר מכן.

מבנה הקבורה המוקדם ביותר במצרים העתיקה היה ה[[מסטבה]], מבנה מלבני בעל גג שטוח, מאבן או לבני בוץ, שנבנה מעל לחדר קבורה תת-קרקעי. המסטבה היה הקבר המקובל ביותר בקרב ה[[אצולה]] בממלכה הקדומה, והפירמידה הראשונה, פירמידת המדרגות של דחשור, היא למעשה סדרה של מסטבות אבן שנבנו זו על גבי זו. פירמידת המדרגות כנראה הייתה ההשראה לפירמידות האמיתיות הראשונות. פירמידות נבנו בידי הפרעונים של הממלכה הקדומה והתיכונה, אך לאחר מכן שליטים עברו לקברים פחות בולטים, חצובים בסלע. פרעונים בממלכה החדשה בנו את קבריהם החצובים בסלע ב[[עמק המלכים]], ובתקופת הביניים השלישית, פרעונים הפסיקו לבנות מבני קבורה מלכותיים גדולים.

[[מקדש מצרי|המקדשים המצריים]] העתיקים ביותר שהשתמרו, מ[[ממלכת מצרים הקדומה|הממלכה הקדומה]], הם אולמות יחידים, בעלי גגות אבן הנתמכים בעמודים. המקדשים המשויכים לפירמידות ב[[גיזה]] הם דוגמאות לסוג מוקדם זה של מקדש. בתקופת [[השושלת החמישית של מצרים|השושלת החמישית]], הפרעונים פיתחו את [[מקדש שמש מצרי|מקדש השמש]], שמוקדו היה ב[[אובליסק]] הידוע כ"אבן הבנבן". סביב אבן הבנבן ומבנים אחרים במקדש היה קיר חיצוני, והם חוברו לנילוס דרך שביל מרוצף ומוגבה שבסופו "[[מקדש העמק|מקדש עמק]]". בממלכה החדשה, אדריכלים הוסיפו את ה'[[פילון (אדריכלות)|פילון]]', החצר החיצונית, ואולם סגור עם עמודים, המכונה '[[היפוסטיל]]', לפני המבנה הפנימי של המקדש. מכיוון שלאנשים הפשוטים לא הותר להיכנס אל מעבר לאולם הכניסה הפתוח, האלוהות שהתגוררה באולם הפנימי הייתה מרוחקת מהעולם החיצוני. סוג זה של מקדש שימש עד לתקופה ה[[בית תלמי|תלמאית]] והרומית.

===אמנות===
{{ערך מורחב|אמנות מצרים העתיקה}}
המצרים יצרו [[אמנות]] ששירתה מטרות פונקציונליות, ולא למטרות של ביטוי [[יצירתיות]]. במשך 3500 שנים, אמנים שמרו על צורות אמנותיות שהתפתחו בתקופת ממלכה הקדומה, תוך התאמה לעקרונות קשוחים, שלא הושפעו כמעט מהשפעה חיצונית או שינוי פנימי. סטנדרטים אמנותיים אלה – קווים, צורות ושטחי צבע פשוטים בצירוף המאפיין של הטלה שטוחה של דמויות ללא עומק – יוצרים תחושה של סדר ואיזון בתוך הציור או התבליט. בשל החוקים הקשוחים ששלטו בה, האמנות המצרית שירתה את המטרות הפוליטיות והדתיות שלה באופן מדויק וברור.

הפרעונים השתמשו ב[[תבליט]]ים על גבי אסטלות, על קירות מקדשים או על אובליסקים כדי לתעד ניצחונות בקרב, ציוויים מלוכתיים וסצנות דתיות. אמנות זו האדירה את הפרעה, תיעדה את הגרסה שלו לאירועים היסטוריים, וביססה את היחס בין המצרים לבין האלוהיות שלהם. לאזרחים פשוטים הייתה גישה לאמנות קבורה, כמו פסלי ה'שבטי' ו[[ספר המתים|ספרי המתים]], והם האמינו שאלה יגנו עליהם ב[[חיים שלאחר המוות]].

המצרים לא הבחינו בין טקסט לבין ציור, והשניים היו ארוגים זה בזה על קירות מקדשים וקברים, [[ארון קבורה|ארונות קבורה]], אסטלות, ואפילו פסלים. מנטליות זו משתקפת אפילו בדוגמאות המוקדמות ביותר של האמנות המצרית, כמו [[לוח השחיקה של נערמר]], שבה ניתן לקרוא את הדמויות המוצגות גם כהירוגליפים.

===אמונות דתיות===
{{ערך מורחב|דת מצרים העתיקה}}
האמונה באלים וב[[חיים לאחר המוות]] הייתה מרכזית ביותר בתרבות המצרית מתחילתה. לפרעה הייתה זכות לשלוט בשל הקשר שלו עם האלים, והוא פעל כמקשר בין עולם הרוח לעולם החומר. ה[[אלוהויות במצרים העתיקה|פנתאון]] המצרי היה מאוכלס במגוון רחב של אלים שלהם היו כוחות [[על-טבעי]]ים, אם כי מוגבלים לפעמים, ושאליהם ניתן היה לקרוא לעזרה או להגנה. האלים לא תמיד היו טובים לאדם, ולפעמים היה צורך להשקיט את כעסם ב[[תפילה|תפילות]] או ב[[קרבן|קרבנות]]. המבנה של פנתיאון האלים השתנה כל הזמן כשאלים חדשים קודמו ב[[היררכיה]], אך ה[[כהן (איש דת)|כהנים]] לא עשו כל מאמץ לארגן את [[סיפורי בריאת העולם במצרים העתיקה|סיפורי הבריאה]] וה[[מיתוס]]ים האחרים, שסתרו לעיתים זה את זה, למערכת עקבית אחת.

[[קובץ:ApproxEgyptianGodsFamilyTree.svg|ממוזער|220px|אילן יוחסין של אלי מצרים העתיקה הבראשתיים]]
מבחינה רשמית, הפולחן לאלים נעשה במקדשים, בידי כהנים שפעלו כשליחים של הפרעה. במרכז המקדש הוצב פסל האל, שבו הגשים האל את עצמו. המקדשים לא היו מקומות של פולחן ציבורי או של אסיפות, ורק בימי חג, בטקסים או בחגיגות, הוצא פסל האל מן המקדש. באופן רגיל, התחום של האל היה סגור בפני העולם החיצוני, והיה נגיש רק לפקידי המקדש; אזרחים רגילים שרצו קשר ישיר יותר עם האל יכלו לעבוד לפסלים פרטיים בבית, ו[[קמע]]ות סיפקו הגנה אישית מתמדת מפני כוחות ה[[כאוס]]. לאחר תקופת הממלכה החדשה, הושם פחות דגש על הקשר של הפרעה לאל, ולכן גם על התפקיד שלו כמתווך בינו לבין העולם האנושי, והמנהגים הדתיים השתנו לפולחן ישיר יותר של האל. כתוצאה מכך, הכהנים פיתחו מערכת של אורקלים כדי לתקשר את רצונו של האל ישירות לעם. אורקל היה עשוי להיות פסל של האל שנשאל שאלה של כן ולא, לה הוא ענה בעזרת מניפולציות נסתרות של הכנן. הכהנים יכלו גם להציב שאלות לאורקל מאחורי דלת סגורה. אורקלים נעשו פופולריים ביותר לפסקים משפטים או להצדקת פעולות צבאיות והחלטות פוליטיות.

המצרים האמינו שכל אדם מורכב מחלק פיזי וחלק רוחני. בנוסף לגוף, לכל אדם יש 'שעות' (צל), '[[הנשמה במצרים העתיקה#בא (נשמה/אישיות)|בא]]' (אישיות או נשמה), '[[קה]]' (כוח חיים) ו'רן' (שם). הלב, ולא המוח, נחשב למושב המחשבות והרגשות. לאחר המוות, ההיבטים הרוחניים שוחררו מהגוף ויכלו לנוע באופן חופשי, אך הם נצרכו למשהו פיזי (תחליף, פסל למשל) שיהווה עבורם בית קבוע. המטרה האולטימטיבית של הנפטר הייתה להצטרף ל'קה' ול'בה' שלו ולהיעשות לאחד מה"מתים הברוכים", הממשיכים לחיות כ'אח'. כדי שדבר זה יקרה, הנפטר היה צריך להישפט כראוי לכך במשפט, שבו הלב נשקל כנגד 'נוצת המעאת', או האמת. אם הוא נמצא ראוי, המשיך הנפטר להתקיים על פני הארץ באופן רוחני.

===מנהגי קבורה===
למצרים הקדמונים הייתה מערכת מורכבת של מנהגי [[קבורה]]. הם האמינו שיש צורך לשמור על מנהגים אלה כדי להבטיח חיים לאחר המוות. מנהגים אלה כללו שימור של הגופה ב[[חניטה]], טקסי קבורה, וקבורה לצד חפצים שישמשו את הנפטר בחיים שלאחר המוות.

[[קובץ:Anubis attending the mummy of Sennedjem.jpg|שמאל|ממוזער|220px|[[אנוביס]], אל שקשור לנושאי מוות וקבורה, מטפל במומיה]]
לפני תקופת [[ממלכת מצרים הקדומה|הממלכה הקדומה]], גופות שנקברו בקברים ב[[מדבר]] שומרו באופן טבעי בשל היובש. תנאי היובש במצרים המשיכו לשרת את העניים, שלא יכלו לשלם על הכנות הקבורה המורכבות בהן השתמשה האליטה. אולם, מצרים עשירים רבים איבדו את יתרון החניטה הטבעית של המדבר כשהחלו לקבור את מתיהם בקברי אבן. כתוצאה מכך, האליטה בממלכה הקדומה והתיכונה החלה להשתמש בחניטה מלאכותית, שכללה הוצאה של האיברים הפנימיים, עטיפת הגופה בבד, ציפויה בגבס או בשרף, ולפעמים ציור או פיסול של פרטי הפנים. בתום תהליך החניטה, נקברה הגופה ב[[סרקופג]] או בארון עץ. החל מהשושלת הרביעית, ה[[מעיים]], ה[[ריאות]], ה[[כבד]] וה[[קיבה]] שומרו בנפרד בכד וקיבלו הגנה סמלית מפסלים של ארבעת בני [[הורוס]].

עד תקופת הממלכה החדשה, המצרים כבר הגיעו למומחיות באמנות החניטה; ה[[טכניקה]] הטובה ביותר ארכה 70 יום וכללה הסרה של האיברים הפנימיים, הוצאת ה[[מוח]] דרך ה[[אף]], וייבוש הגופה בתערובת של [[מלח (כימיה)|מלחים]]. לאחר מכן, נעטפה הגופה בבד עם קמיעות מגינים שהושמו בין השכבות, והוצבה בארון מעוטר דמוי-אדם. [[מומיה|מומיות]] מ[[התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה|התקופה המאוחרת]] גם הוצבו בקופסאות מומיה צבועות. פרקטיקת שימור הגופה הידרדרה בתקופה התלמאית והרומית, בעוד דגש רב יותר ניתן למראה החיצוני של המומיה, אשר עוטרה במעוינים מורכבים שנעשו בבד העוטף.

כל נפטר, בלי קשר למעמדו הכלכלי או החברתי, נקבר יחד עם חפצים שיועדו לו, כגון מזון או תכשיטים. העשירים נקברו עם כמויות גדולות יותר של חפצי יוקרה ואפילו רהיטים. החל מהממלכה החדשה, [[ספר המתים|ספרי מתים]] נכללו בקבר, ובהם [[לחש]]ים והוראות לשמירה בחיים שלאחר המוות. בתקופת הממלכה החדשה נוספו גם פסלי שאטי, על מנת לבצע עבודות פיזיות בחיים שלאחר המוות.

כל קבורה מצרית לוותה בטקסים שבהם הנפטר הוחיה מחדש באופן [[מאגיה|מאגי]]. פרוצדורה זו כללה נגיעה ב[[פה]] ובעיניים של המת בכלים טקסיים כדי להשיב את כוח ה[[דיבור]], התנועה וה[[ראייה]]. לאחר ה[[קבורה]], היו צריכים קרובי הנפטר להתפלל לזכותו של הנפטר, ומדי פעם להביא מזון לקברו.
הנשים במצרים העתיקה הוו חלק מה[[פולחן|ריטואל]] הדתי של טקסי הקבורה בשמשן כמקוננות מקצועיות. הן ביצעו את תפקידן בקבוצות כבדרך כלל כשהן פרועות שיער וידיהן מורמות מעל ראשיהן כשהן בוכות, שרות [[קינה|קינות]] ורוקדות ריקודי [[אבל]]. כל זאת תוך תהליך לקיחת ה[[גופה]] ל[[קבר]].{{הערה|קלינגר, תמר, מעמדה הכלכלי של האישה במקרא בהשוואה למעמדה הכלכלי של האישה במצרים העתיקה (בהדרכת: פרופ' נילי שופק), אוניברסיטת חיפה, 2007, עמ' 103. }}

עדויות ארכאולוגיות המעידות על שימוש נפוץ בארונות קבורה בני 2500 שנה נחשפו ב[[נקרופוליס]] דרומית לקהיר.<ref>{{mako|מערכת HIX|תגלית מדהימה במצרים: יותר מ-100 ארונות קבורה נחשפו|05d79a22b4bc571027|hix-history|15 בנובמבר 2020}}</ref>

===לבוש===
[[ביגוד|לבוש]] הגברים בני ה[[מעמד חברתי|מעמד]] הגבוה היה בגד לבן עם קפלים. לבוש הנשים היה גם הוא לבן אך ללא קפלים, שמלה ארוכה וישרה. העניים והמשרתים כמעט ולא לבשו דבר.

בגדיהם היו עשויים [[פשתן]], בד שהוא איכותי בעמידותו עם סיבים ארוכים, וקליל ואוורירי המתאים למזג האוויר החם של אזור מצרים. תהליך הכנת הבד כלל את גידול הצמח פשתן, [[טווייה|טוויית]] סיביו לחוטים ואריגתם באמצעות [[נול]].

בנוסף לבגדים, במצרים העתיקה נהגו הנשים והגברים העשירים גם להתאפר, ענדו תכשיטים ועטו [[פאה נכרית|פאות נכריות]], שכיסו ראשים מגולחים לחלוטין, מחשש לכינים. ה[[אופנה]] של [[שיער]] והפאות הייתה נפוצה מאוד במצרים, דבר שגרם להתפתחות [[תעשייה]] ענפה בתחום זה ולריבוי מקצועות הקשורים בשיער למשל ספרות, ייצור פאות, הכנת שמנים ארומטיים לשיער וייצור קישוטי שיער מיוחדים. המצרים הקפידו על חבישת פיאות בהתאם למעמדם.{{הערה|פנינה, גלפז פלר, "השיער בתרבות מצרים הקדומה ובמקרא", [[בית מקרא]] קפ"ב, (תשס"ה, עמ' 227.}}

==צבא==
{{ערך מורחב|צבא מצרים העתיקה}}
[[קובץ:King Tut charging enemies, 18th dynasty.jpg|ממוזער|220px|תות ענח' אמון מסתער על אויבים על ה[[מרכבה]] שלו, השושלת השמונה-עשרה.]]
הצבא המצרי היה אחראי לשמירת הדומיננטיות של מצרים באזור. הצבא הגן על משלחות הכרייה לסיני בתקופת הממלכה הקדומה ולחם ב[[מלחמת אזרחים|מלחמות אזרחים]] בתקופות הביניים הראשונה והשנייה. הצבא היה אחראי לשמירה על [[ביצורים]] לאורך דרכי המסחר הראשיות, כמו אלה שנמצאו בעיר [[בוהן (נוביה)|בוהן]] בדרך לנוביה. מבצרים הוקמו גם כדי שיהוו בסיסי צבא, כמו המבצר בסילה, שהיה בסיס למסעות למזרח. בממלכה החדשה, סדרה של פרעונים השתמשה בצבא המצרי כדי לכבוש את כוש וחלקים מארץ ישראל ו[[סוריה]].

הציוד הצבאי הטיפוסי כלל קשתות וחצים, [[כידון|כידונים]], ומגינים שנעשו על ידי מתיחה של עור חיה על מסגרת עץ. בממלכה החדשה, הצבא החל להשתמש במרכבות שהובאו לראשונה בידי ה[[חיקסוס]] ב[[תקופת הביניים השנייה של מצרים|תקופת הביניים השנייה]]. כלי הנשק והשריון השתפרו לאחר תחילת השימוש ב[[ברונזה]]: המגינים נעשו כעת מעץ מלא עם ציפוי ברונזה, חוד הכידון היה מברונזה, וסוג של חרב קצרה שנעשתה מברונזה אומצה מחיילים אסיאתיים.

הפרעה בדרך כלל תואר באמנות ובספרות כרוכב בראש צבאו, ויש עדויות לכך שלפחות כמה פרעונים אכן עשו זאת. החיילים גויסו מהאוכלוסייה כולה, אך בזמן הממלכה החדשה, ובעיקר לאחריה, נשכרו חיילים מנוביה, כוש ולוב למלחמה עבור מצרים, תחת הפיקוד של קצינים מעמים אלה.

==טכנולוגיה, רפואה ומתמטיקה==
===טכנולוגיה===
{{ערך מורחב|טכנולוגיה במצרים העתיקה}}
בטכנולוגיה, רפואה ומתמטיקה, מצרים העתיקה השיגה סטנדרט גבוה יחסית של פרודוקטיביות ותחכום. ה[[אמפיריציזם|נְסוּתָנוּת]] המסורתית, כפי שמעידים הפפירוסים של [[פפירוס אדווין סמית'|אדווין סמית']] ו[[פפירוס אברס|אברס]] (בערך 1600 לפני הספירה), נזקף לראשונה לזכות מצרים. המצרים יצרו אלפבית ו[[השיטה העשרונית|מערכת עשרונית]] משלהם.

===פאינס וזכוכית===
[[קובץ:Egyptian glass jar.jpg|ממוזער|שמאל|220px|ייצור זכוכית הייתה אמנות מפותחת מאוד.]]
עוד לפני תקופת הממלכה הקדומה, פיתחו המצרים הקדמונים חומר זכוכית המכונה [[פיאנס מצרי|פאינס]], שאליו התייחסו כסוג של אבן מלאכותית למחצה. פאינס היא קרמיקה שאינה חימר העשויה מ[[צורן דו-חמצני|סיליקה]], כמויות קטנות של [[סיד]] ו[[נתרן חמצני]] וחומר צבע, בדרך כלל נחושת.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 177.}} החומר שימש לייצור חרוזים, אריחים, פסלונים וכלים קטנים. ניתן להשתמש במספר שיטות ליצירת פאינס, אך בדרך כלל הייצור כלל יישום של חומרי האבקה בצורה של משחה על ליבת חימר, שנשרפה לאחר מכן. על ידי טכניקה קשורה, המצרים הקדמונים ייצרו פיגמנט הידוע כ[[כחול מצרי]], הנקרא גם כחול פריט, אשר מיוצר על ידי איחוי (או [[סינטור]]) סיליקה, נחושת, סיד ואלקלי כגון נאטרון. ניתן לטחון את המוצר ולהשתמש בו כפיגמנט.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 109.}}

המצרים הקדמונים יכלו לייצר מגוון רחב של חפצים מזכוכית במיומנות רבה, אך לא ברור אם הם פיתחו את התהליך באופן עצמאי.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 195.}} כמו כן, לא ברור אם הם ייצרו זכוכית גולמית משלהם או רק ייבאו מטילים מוכנים מראש, אותם הם המיסו ועיבדו. עם זאת, הייתה להם מומחיות טכנית ביצירת חפצים, כמו גם הוספת [[מינרל (תזונה)|יסודות קורט]] כדי לשלוט על צבע הזכוכית המוגמרת. ניתן לייצר מגוון של צבעים, כולל צהוב, אדום, ירוק, כחול, סגול ולבן, והזכוכית יכולה להיות שקופה או אטומה.{{הערה|Nicholson & Shaw (2000), p. 215.}}

===רפואה===
{{ערך מורחב|רפואה במצרים העתיקה}}
הבעיות הרפואיות מהם סבלו המצרים הקדמונים היו קשורות בסביבת המחיה הטבעית שלהם. המגורים סמוך לנילוס הביאו להתפרצותן של מחלות טפיליות שונות, כגון [[מלריה]] ו[[בילהרציה]], שגרמו לפגיעה ב[[כבד]] וב[[מעיים]]. מקרי פציעות כתוצאה מהיתקלות ב[[תנין היאור|תנינים]] ו[[היפופוטם|היפופוטמים]] ששכנו בנילוס היו שכיחים אף הם והצריכו טיפול. בנוסף על כך היה הנזק המצטבר שנגרם בשל לחץ על [[עמוד השדרה]] וה[[מפרק]]ים כתוצאה מהעבודה הפיזית הקשה ב[[חקלאות]] וב[[בנייה|בניין]] ופציעות שנגרמו כתוצאה מ[[תאונת עבודה|תאונות עבודה]].

התזונה של השכבות האמידות באוכלוסייה הייתה עשירה ב[[סוכר]]ים והביאה לעיתים קרובות להתפתחות [[דלקת חניכיים|דלקות חניכיים]]. המומיות החנוטות של רבים מבני המעמדות הגבוהים חושפות עודף משקל ומצב בריאותי רעוע כתוצאה מאכילה וסביאת יתר. תוחלת החיים הצפויה באותם ימים למצרי הממוצע הייתה כ-35 שנים לגברים וכ-30 שנים לנשים, ותמותת תינוקות הייתה נפוצה (כשליש מהאוכלוסייה לא הגיעה לגיל בגרות).

הרופאים של מצרים העתיקה היו מוערכים ביותר במזרח התיכון הקדום בשל כישוריהם הריפויים, וחלקם, כגון הרופא אמנחותפ, נותרו מפורסמים שנים רבות לאחר מותם. [[הרודוטוס]] מציין את הדרגה הגבוהה של התמחות בקרב הרופאים המצריים, כאשר חלקם התמחו ברפואת הראש והבטן בעוד שאחרים התמחו ב[[רפואת עיניים]] ו[[רפואת שיניים]]. ההכשרה של הרופאים התקיימה במוסד שנקרא בשם "בית החיים". במיוחד נודעו בתי החיים בערים [[פר-בסט]] בזמן הממלכה החדשה ו[[אבידוס (מצרים)|אבידוס]] ו[[סאיס]] בתקופה המאוחרת. פפירוסים רפואיים מצביעים על ידע רב ב[[אנטומיה (גוף האדם)|אנטומיה]], טיפול בפציעות וטיפולים פרקטיים שונים.

הרופאים המצרים השתמשו בשיטות טיפול מגוונות: פצעים טופלו באמצעות חבישות עם [[בשר נא]], בד פשתן לבן, תפרים, פדים, וחבישות עם [[צמר גפן]] טבול ב[[דבש]] למניעת זיהומים. [[אופיום]] ותמצית צמח ה[[בלדונה]] שימשו כמשככי כאבים. בטיפול בכוויות השתמשו בתחבושות ספוגות ב[[חלב אם]]. [[עובש]] (מלחם מקולקל, סוג של [[אנטיביוטיקה]] טבעית), דבש ומלחי נחושת שימשו למניעת זיהום מאבק ולכלוך של פצעי כוויות. המצרים נהגו לאכול [[שום]] ו[[בצל]] שהאמינו כי הם בעלי סגולות רפואיות שונות.

מנתחים מצרים תפרו פצעים, קיבעו עצמות שבורות וביצעו כריתה של גפיים בסכנת [[נמק]]. במקרים קשים בהם לא יכלו להציל את החולים ממוות עשו הרופאים המצריים ככל יכולתם על מנת להקל את ייסוריהם. בנוסף לכך האמינו המצרים בסגולות הרפואיות של התפילה אל האלים ונהגו לשאת תפילותיהם אל האלה [[איסיס]],
אלת הרפואה המצרית, בבקשת רפואה ו[[החלמה]].

===טכנולוגיה ימית===
[[קובץ:Ancient Egyptian Seafaring Ship.jpg|ממוזער|שמאל|220px|ספינת ים של משלחת ל[[פונת]], מתבליט של [[מקדש המתים של חתשפסות]] {{אנ|Mortuary temple of Hatshepsut}}, דיר אל בחרי.]]
המצרים הקדמונים ידעו להרכיב קרשים מעץ לכדי [[גוף ספינה]] {{אנ|Hull (watercraft)}} ושלטו בצורות מתקדמות של [[בניית ספינות]] {{אנ|Shipbuilding}} כבר בשנת 3000 לפני הספירה. [[המכון הארכאולוגי של אמריקה]] {{אנ|Archaeological Institute of America}} מדווח כי [[אונייה|ספינות]] הקרשים העתיקות ביותר הידועות הן [[סירות אבידוס]].{{הערה|שם=Ward2001}} קבוצה של 14 ספינות שהתגלו ב[[אבידוס (מצרים)|אבידוס]] נבנו מלוחות עץ ש"נתפרו" זה לזה. הן התגלו על ידי האגיפטולוג דייוויד אוקונור מ[[אוניברסיטת ניו יורק]],{{הערה|שם=Schuster2000|Schuster (2000).}} ונמצא כי השתמשו ברצועות ארוגות כדי לקשור את הקרשים זה לזה,{{הערה|שם=Ward2001}} ו[[גומא פפירוס|קנים]] או [[דגניים|עשב]] ממולאים בין הקרשים עזרו לאטום את ה"תפרים".{{הערה|שם=Ward2001}} מכיוון שהספינות היו קבורות כולן יחדיו וליד בית מתים השייך ל[[חעא סח'מוי|פרעה חעא סח'מוי]], במקור חשבו שכולן שייכות לו, אך אחת מ-14 הספינות מתוארכת לשנת 3000 לפני הספירה, וקנקני החרס שנמצאו בקבר עם הכלים מרמזים גם על תיארוך מוקדם יותר. הספינה המתוארכת לשנת 3000 לפני הספירה באורך 23 מטרים וכיום חושבים שהיא הייתה שייכת לפרעה קדום יותר, אולי [[חור אחע]].{{הערה|שם=Schuster2000}}

המצרים הקדמונים ידעו גם לחבר קרשי עץ עם [[מסמר עץ|מסמרי עץ]] {{אנ|Treenail}} כדי להדק אותם זה לזה, תוך שימוש ב[[זפת (שרף)|זפת]] {{אנ|Pitch (resin)}} ל[[איטום]] המחברים. [[הספינה של ח'ופו]], כלי שיט באורך 43.6 מטרים במתחם הפירמידה של גיזה למרגלות [[הפירמידה הגדולה של גיזה]] מתקופת [[השושלת הרביעית של מצרים|השושלת הרביעית]] בסביבות 2500 לפני הספירה, היא דוגמה בגודל מלא ששרדה ומילאה את ייעודה הסמלית של [[דוברת שמש]]. המצרים הקדומים ידעו גם לחבר את הקרשים של ספינה זו יחד עם מחברי [[שגם ומגרעת]].{{הערה|שם=Ward2001}}

ידוע כי ספינות ים גדולות שימשו רבות את המצרים בסחר עם ערי-מדינה במזרח הים התיכון, במיוחד [[גבל]] (חוף לבנון של ימינו), ובמספר משלחות במורד ים סוף לארץ [[פונת]]. למעשה אחת המילים המצריות המוקדמות ביותר לספינה ימאית היא "ספינת גבל", אשר הגדירה במקור סוג של ספינות ים מצריות ששימשו בשיט לגבל; עם זאת, עד סוף תקופת הממלכה הקדומה, המונח כלל ספינות ימיות גדולות, לא משנה מה יעדן.{{הערה|Wachsmann (2009), p. 19.}}

בשנת 1977 התגלתה תעלה עתיקה מצפון לדרום המשתרעת מ[[אגם תמסח]] ועד אגמי באלה.{{הערה|שם=Shea1977-31–38|Shea (1977), pp. 31–38.}} היא תוארכה לתקופת [[הממלכה התיכונה (מצרים)|הממלכה התיכונה של מצרים]] על ידי [[אקסטרפולציה]] תאריכית של אתרים עתיקים שנבנו לאורך מסלולה.{{הערה|שם=Shea1977-31–38}}{{ביאור|ראה [[תעלת סואץ]]}}

בשנת 2011, ארכאולוגים מאיטליה, ארצות הברית ומצרים, שחפרו לגונה מיובשת הידועה בשם [[מרסה גאוואסיס]] {{אנג|Mersa Gawasis}}, חשפו עקבות של נמל עתיק שהשיק מסעות ימיים מוקדמים, כגון הפונת של [[חתשפסות]], משלחת אל האוקיינוס הפתוח. כמה מהעדויות המעוררות ביותר של האתר ליכולת הימאות של המצרים הקדמונים כוללות ספינות עץ גדולות ומאות מטרים של חבלים, עשויים מפפירוס, מפותלים בצרורות ענק.{{הערה|Curry (2011).}} בשנת 2013, צוות של ארכאולוגים צרפתיים-מצריים גילה את הנמל העתיק ביותר בעולם הידוע, שראשיתו לפני כ-4,500 שנה, מתקופת המלך ח'ופו, על חופי הים האדום, ליד ואדי אל-ג'ארף (כ-110 מייל דרומה מ[[סואץ (עיר)|סואץ]]).{{הערה|Boyle (2013); Lorenzi (2013).}}

===מתמטיקה===
{{ערך מורחב|מתמטיקה במצרים העתיקה}}
[[קובץ:Senenmut-Grab.JPG|ממוזער|שמאל|220px|העתק מדויק של המפה האסטרונומית בקברו של סנמות, השושלת השמונה-עשרה.{{הערה|Astronomical Ceiling (2020).}}]]
הדוגמאות המוקדמות ביותר לחישובים מתמטיים מתוארכים לתקופת [[נקאדה]] הקדם-שושלתית, ומראות [[ספרות מצריות|מערכת ספרות]] מפותחת במלואה.{{ביאור|ההבנה של המתמטיקה המצרית אינה שלמה עקב מיעוט חומר זמין והיעדר לימוד ממצה של הכתבים שנחשפו.}} חשיבותה של המתמטיקה למצרי המשכיל עולה במכתב בדיוני של הממלכה החדשה, שבו הכותב מציע תחרות אקדמית בין עצמו לפקיד אחר בנוגע למשימות חישוב יומיומיות כגון חישוב שטח אדמה, עבודה ותבואה. כתבים כמו [[פפירוס רינד]] ו[[פפירוס מוסקבה]] מראים שהמצרים הקדמונים יכלו לבצע את ארבע הפעולות המתמטיות הבסיסיות - חיבור, חיסור, [[כפל במצרים העתיקה|כפל]] {{אנ|Moscow Mathematical Papyrus}} וחילוק - להשתמש בשברים, לחשב את שטחיהם של מלבנים, משולשים ומעגלים ולחשב את נפחיהם של קופסאות, עמודים ופירמידות. הם הבינו מושגים בסיסיים של [[אלגברה מצרית|אלגברה]] {{אנ|Egyptian algebra}} ו[[גאומטריה מצרית|גאומטריה]] {{אנ|Egyptian geometry}}, ויכלו לפתור [[מערכת משוואות ליניאריות|מערכות משוואות ליניאריות]].

[[סימון מתמטי|הסימון המתמטי]] היה עשרוני, והתבסס על סימני חרטומים לכל חזקה של עשר עד מיליון. כל אחד מאלה יכול להיכתב את מספר הפעמים הדרוש כדי להוסיף למספר הרצוי. כדי לכתוב את המספר שמונים או שמונה מאות, הסמל של עשר או מאה נכתב שמונה פעמים בהתאמה. מכיוון ששיטות החישוב שלהם לא יכלו להתמודד עם רוב ה[[שבר מצרי|שבר]]ים עם מונה גדול מאחד, הם היו צריכים לכתוב שברים כסכום של מספר שברים. לדוגמה, הם פתרו את השבר שתי חמישיות לסכום של שליש ואחד חלקי חמש עשרה. טבלאות ערכים סטנדרטיות הקלו על כך. עם זאת, מספר שברים נפוצים נכתבו עם גליף מיוחד - המקבילה לשני שלישים המודרנית מוצגת בצד שמאל.

המתמטיקאים המצרים הקדמונים הכירו את [[משפט פיתגורס]] כנוסחה אמפירית. הם היו מודעים, למשל, לכך שלמשולש יש זווית ישרה מול ה[[משולש ישר-זווית|יֶתֶר]] כאשר צלעותיו נמצאות ביחס של 3–4–5. הם הצליחו להעריך את שטחו של [[מעגל]] על ידי הפחתת תשיעית מקוטרו והעלאת התוצאה בריבוע:

שטח ≈ <math>[(8/9)D]^2=(256/81)r^2=3.16r^2</math>,{{ש}}{{חרטומים|<math>\tfrac{2}{3}</math>|<hiero>D22</hiero>|יישור=שמאל|תקופה=מצרים}}
קירוב סביר של הנוסחה [[פאי|π]]r2.

==לוח שנה==
במצרים העתיקה נהגו שני [[לוח שנה|לוחות שנה]]. [[לוח שנה ירחי]] ששימש כלוח דתי, ולוח אזרחי שבו אורך השנה תמיד 365 ימים ללא [[שנה מעוברת]]. השנה נחלקה ל-12 חודשים בני 30 יום וחמשה ימים נוספים בין סוף השנה לתחילת השנה החדשה. ה[[יממה]] החלה בעלות השחר וה[[חודש]] הירחי הסתיים בראיית הירח האחרונה שאז הוא זורח זמן קצר לפני השמש. בתקופה מסוימת הונהג מחזור של 25 שנה שמהן 9 שנים בנות 13 חודשים, באופן זה הלוח הירחי הותאם ללוח האזרחי בדיוק רב, רק כעבור למעלה מ-500 שנה יצטבר פער של יום אחד בין [[לוח ירחי-שמשי|הלוח הירחי]] ל[[מופע הירח|מופעי הירח]]. [[תלמי השלישי]] הכריז ב[[צו קנופוס]] על תיקון סטיית הלוח האזרחי מיום זריחת [[סיריוס]] בבוקר על ידי הוספת יום אחד מדי 4 שנים, הכרזה זו לא יושמה בפועל עד כיבוש מצרים על ידי [[האימפריה הרומית]] שבה נהג [[הלוח היוליאני]] שמבוסס על תיקון זה.{{הערה|[[:en:Richard Anthony Parker|Richard Anthony Parker]], [https://oi.uchicago.edu/research/publications/saoc/saoc-26-calendars-ancient-egypt The Calendars of Ancient Egypt].|כיוון=שמאל}}

לדעת [[חנן אשל]] וסשה שטרן, הגעת הלוח האזרחי ל[[ארץ ישראל]] בתקופת שלטון [[בית תלמי]] הביאה ליצירת [[לוח השנה במגילות קומראן]].{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=nFEF6_RIAYkC Enoch and Qumran Origins: New Light on a Forgotten Connection] (108). [https://www.academia.edu/32091978/Ancient_and_Medieval_Jewish_Calendars Ancient and Medieval Jewish Calendars] (1885).|כיוון=שמאל}}

==מורשת==
[[קובץ:EgyptFrontispiece.jpg|ממוזער|שמאל|220px|כריכת [[תיאור מצרים]] (Description de l'Égypte), פורסם ב-38 כרכים בין 1809 ל-1829.]]
התרבות והאנדרטאות של מצרים העתיקה הותירו מורשת מתמשכת בעולם. הציוויליזציה המצרית השפיעה באופן משמעותי על [[ממלכת כוש]] ו[[מרואה]], כאשר הן אימצו נורמות דתיות ואדריכליות מצריות (מאות פירמידות (בגובה 6-30 מטרים) נבנו במצרים וסודאן), כמו גם שימוש בכתב המצרי כבסיס ל[[כתב מרואי|כתב המרואי]] {{אנ|Meroitic script}}.{{הערה|Török (1998), pp. 62–67, 299–314, 500–510, 516–527.}} המרואית היא השפה הכתובה העתיקה ביותר באפריקה, מלבד מצרית, והייתה בשימוש מהמאה ה-2 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה-5 לספירה.{{הערה|Török (1998), pp. 62–65.}} פולחן האלה [[איסיס]], למשל, הפך פופולרי ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]], כאשר אובליסקים ושרידים אחרים הועברו חזרה לרומא.{{הערה|Siliotti (1998), p. 8.}} הרומאים ייבאו גם [[חומרי בניין]] {{אנ|Building material}} ממצרים כדי להקים מבנים בסגנון מצרי. היסטוריונים מוקדמים כמו הרודוטוס, [[סטראבון]] ו[[דיודורוס סיקולוס]] חקרו וכתבו על הארץ, שהרומאים ראו בה מקום של מסתורין.{{הערה|Siliotti (1998), p. 10.}}

במהלך [[ימי הביניים]] וה[[רנסאנס]], דעכה התרבות הפגאנית המצרית לאחר עליית הנצרות ומאוחר יותר ה[[אסלאם]], אך העניין בעתיקות המצרית נמשך בכתביהם של חוקרים מימי הביניים כגון [[דחול-נון אל-מיסרי]] {{אנג|Dhul-Nun al-Misri}} ו[[אל-מקריזי]].{{הערה|El-Daly (2005), p. 112.}} במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה החזירו מטיילים ותיירים אירופאים עתיקות וכתבו סיפורים על מסעותיהם, שהובילו לגל של [[מצרים העתיקה בתפיסה המערבית|אגיפטומניה]] {{אנ|Ancient Egypt in the Western imagination}} ברחבי אירופה, כפי שבא לידי ביטוי בסמליות כמו [[עין ההשגחה]] ו[[סמל ארצות הברית|החותם הגדול של ארצות הברית]]. עניין מחודש זה שלח אספנים למצרים, שלקחו, רכשו או קיבלו עתיקות רבות וחשובות.{{הערה|Siliotti (1998), p. 13.}} [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] סידר את הלימודים הראשונים ב[[אגיפטולוגיה]] כשהביא כ-150 מדענים ואמנים לחקור ולתעד את [[ידיעת הטבע]] של מצרים, שפורסם ב[[תיאור מצרים]] (Description de l'Égypte).{{הערה|Siliotti (1998), p. 100.}}

במאה ה-20, ממשלת מצרים וארכאולוגים כאחד הכירו בחשיבות כבוד תרבותי ושלמות בחפירות. מאז שנות ה-2010, [[משרד העתיקות (מצרים)|משרד התיירות והעתיקות]] מפקח על חפירות ושחזור חפצים.{{הערה|Mohamed (2022).}}

==ראו גם==
* [[אגיפטולוגיה]]

==לקריאה נוספת==
*[[ג'יימס הנרי ברסטד]], '''דברי ימי מצרים''', פרידמן, 1957{{ULI|004042080}}
*[[רפאל בנבנשתי]], "'''הכלכלה בשחר ההיסטוריה: מוסדות כלכליים ב[[מסופוטמיה]] באלף השלישי ותחילת האלף השני לפסה"נ'''". [[הוצאת מאגנס]], ירושלים 2016. {{ISBN|978-965-493-862-4}}.
{{ltr|
*Bleiberg E. "The Economy of Ancient Egypt", in Sasson J.M et al (eds.) '''Civilizations of the Ancient Near East''', vol. III, New York 1995
*Janssen J. J., '''Commodity Prices from the Ramessid Period''', Leiden 1975
*Kemp B. J., '''Ancient Egypt Anatomy of a Civilization''', London 2006
}}
* מונטה, פייר, '''חיי יום יום במצרים''' בעולם העתיק – בתקופת הרעמססים, תל אביב, [[הוצאת עם הספר]], 1963 (תרגום: דליה טסלר, עריכה מדעית: [[מגן ברושי]]) {{ULI|003789641}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Ancient Egypt}}
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}
* {{בריטניקה}}
* [http://www.ancientegypt.co.uk/ מצרים העתיקה] – אתר המוחזק על ידי [[המוזיאון הבריטי]] המבטיח מבוא לתרבות מצרים העתיקה לילדים ונערים
* [http://www.bbc.co.uk/history/ancient/egyptians/ ההיסטוריה של ה-BBC: מצרים] אתר המבטיח מבוא כללי מהימן וקישורים רבים נוספים.
* [http://www.digitalegypt.ucl.ac.uk/ מצרים הדיגיטלית לאוניברסיטאות.] אתר היוצא מגישה מחקרית ומביא כיסוי רחב של נושאים הקשורים במצרים העתיקה.
* [http://www.aldokkan.com/science/metallurgy.htm מטלורגיה מצרית עתיקה]

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{היסטוריה של מצרים}}
{{המיתולוגיה המצרית}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מצרים העתיקה|*]]
[[קטגוריה:אתרי המקרא]]
[[קטגוריה:העת העתיקה]]
[[קטגוריה:מצרים: היסטוריה]]