הצגת המקור של הדף "משפט המספרים הראשוניים"

ב[[תורת המספרים]], '''משפט המספרים הראשוניים''' מתאר את הצפיפות ה[[אסימפטוטה|אסימפטוטית]] של מספר ה[[מספר ראשוני|מספרים הראשוניים]]. לכל [[מספר ממשי]] [[מספר חיובי|חיובי]] מסמנים ב-<math>\pi(x)</math> את מספר המספרים הראשוניים שאינם עולים על <math>x</math> ([[פונקציית המספרים הראשוניים]]).

משפט המספרים הראשוניים קובע כי <math>\pi(x)\sim\frac{x}{\ln(x)}</math> (כאשר <math>\ln(x)</math> הוא [[הלוגריתם הטבעי]], וה[[טילדה]] היא  [[סימון אסימפטוטי]]), כלומר, כאשר <math>x</math> [[גדול מספיק]], מספרם של הראשוניים שאינם עולים על <math>x</math> הוא (בקירוב סביר) <math>\frac{x}{\ln(x)}</math>. את המשפט שיערו [[קרל פרידריך גאוס]] (ב-[[1795]]) ו[[אדריאן-מארי לז'נדר]] (ב-[[1808]]), מתוך התבוננות ברשימות של מספרים ראשוניים. הוכיחו אותו באופן בלתי תלוי [[ז'אק אדמר|אדמר]] ו[[שארל דה לה ואלה פוסן|ואלה פוסן]] ב-[[1896]], והוא נחשב לאחד ההישגים המרכזיים של המתמטיקה במאה ה-19. ההוכחה מבוססת על חקירת תכונות של [[פונקציית זטא של רימן]] באמצעות [[אנליזה מרוכבת]].

גרסאות חלשות יותר של המשפט היו ידועות קודם לכן. לא קשה להוכיח שהיחס בין <math>\pi(x),\frac{x}{\ln(x)}</math> חסום בין <math>0.25</math> ל-<math>4</math>. [[פפנוטי צ'בישב|צ'בישב]] הראה באמצע [[המאה ה-19]] שהיחס חסום בין <math>\tfrac78</math> ל-<math>\tfrac98</math>, ואפילו שאם היחס שואף לגבול, אז הגבול חייב להיות שווה ל-1 (מנקודת מבט זו, אדמר ופוסן היו צריכים רק להוכיח שהגבול קיים; אלא שההוכחה שהם מצאו מוכיחה גם את תוצאתו של צ'בישב, כבדרך אגב).

==פונקציית המספרים הראשוניים וקירובים שונים==
שיטתו של רימן, שעליה בנויות כל ההוכחות האנליטיות למשפט המספרים הראשוניים, מוליכה באופן טבעי לקירוב <math>\pi(x)\sim\text{Li}(x)</math>, כאשר <math>\text{Li}(x)=\int\limits_2^x\frac{dt}{\ln(t)}</math> היא [[פונקציית האינטגרל הלוגריתמי]]. מבחינת [[ניתוח אסימפטוטי|אסימפטוטיקה]]<sup>{{אנ|Asymptotic analysis}}</sup> מסדר ראשון אין הבדל בין הקירוב הזה למנה <math>\frac{x}{\ln(x)}</math>, משום שהיחס בין שתיהן שואף ל-1. עם זאת, גורם השגיאה במשפט המספרים הראשוניים הוא מוקד עניין מרכזי בתורת המספרים (ראו [[השערת רימן]]), והקירוב באמצעות האינטגרל הלוגריתמי ההפוך טוב בהרבה.

רימן וגאוס האמינו שלכל ערך [[גדול מספיק]] של <math>x</math> מתקיים <math>\pi(x)<\text{Li}(x)</math>{{הערה|1=The Little Book of Big Primes, P. Ribenboim, p. 162}}, והנתונים המספריים הידועים תומכים כולם בהשערה כזו. אלא ש[[ג'ון אדנזור ליטלווד|ליטלווד]] הראה כי כיוון האי-שוויון בין שתי הפונקציות מתהפך [[אינסוף]] פעמים. [[סטנלי סקיוז]] הוכיח ב-[[1933]] שהמקום הראשון שבו ההיפוך הזה קורה הוא לפני המספר העצום <math>10^{10^{10^{34}}}</math> (וגם זאת בהנחה ש[[השערת רימן]] נכונה; ללא ההשערה הוא הוכיח ב-[[1955]] את החסם <math>10^{10^{10^{963}}}</math>). מאז השתפר החסם כמה פעמים, והוא עמד בשנת [[2000]] על <math>1.4\cdot10^{316}</math> 
(Bays-Hudson).

מאידך, Rosser ו-Schonenfeld הוכיחו ב-[[1962]] שלכל <math>x\ge17</math> מתקיים <math>\frac{x}{\ln(x)}\le\pi(x)</math>. את הפונקציה <math>\text{Li}(x)</math> אפשר לקרב באמצעות סכומים סופיים מהצורה
:<math>\text{Li}(x)\approx\frac{x}{\ln(x)}\sum_{k\,=\,0}^n\frac{k!}{\ln(x)^k}=\frac{x}{\ln(x)}\left(1+\frac{1!}{\ln(x)}+\frac{2!}{\ln(x)^2}+\cdots+\frac{n!}{\ln(x)^n}\right)</math>

טבלה המשווה את הפונקציות:
:{| class=wikitable border=0 cellpadding=0 cellspacing=0 style=text-align:center;
! <math>x</math>
! <math>\pi(x)</math>
! <math>\pi(x)-\frac{x}{\ln(x)}</math>
! <math>\text{Li}(x)-\pi(x)</math>
! <math>\frac{x}{\pi(x)}</math>
|- 
| 10<sup>1</sup>
| 4
| 0
| 2
| 2.500
|- 
| 10<sup>2</sup>
| 25
| 3
| 5
| 4.000
|- 
| 10<sup>3</sup>
| 168
| 23
| 10
| 5.952
|- 
| 10<sup>4</sup>
| 1,229
| 143
| 17
| 8.137
|- 
| 10<sup>5</sup>
| 9,592
| 906
| 38
| 10.425
|- 
| 10<sup>6</sup>
| 78,498
| 6,116
| 130
| 12.740
|- 
| 10<sup>7</sup>
| 664,579
| 44,159
| 339
| 15.047
|- 
| 10<sup>8</sup>
| 5,761,455
| 332,774
| 754
| 17.357
|- 
| 10<sup>9</sup>
| 50,847,534
| 2,592,592
| 1,701
| 19.667
|- 
| 10<sup>10</sup>
| 455,052,511
| 20,758,029
| 3,104
| 21.975
|- 
| 10<sup>11</sup>
| 4,118,054,813
| 169,923,159
| 11,588
| 24.283
|- 
| 10<sup>12</sup>
| 37,607,912,018
| 1,416,705,193
| 38,263
| 26.590
|- 
| 10<sup>13</sup>
| 346,065,536,839
| 11,992,858,452
| 108,971
| 28.896
|- 
| 10<sup>14</sup>
| 3,204,941,750,802
| 102,838,308,636
| 314,890
| 31.202
|- 
| 10<sup>15</sup>
| 29,844,570,422,669
| 891,604,962,452
| 1,052,619
| 33.507
|- 
| 10<sup>16</sup>
| 279,238,341,033,925
| 7,804,289,844,392
| 3,214,632
| 35.812
|- 
| 10<sup>17</sup>
| 2,623,557,157,654,233
| 68,883,734,693,281
| 7,956,589
| 38.116
|- 
| 10<sup>18</sup>
| 24,739,954,287,740,860
| 612,483,070,893,536
| 21,949,555
| 40.420
|- 
| 10<sup>19</sup>
| 234,057,667,276,344,607
| 5,481,624,169,369,961
| 99,877,775
| 42.725
|- 
| 10<sup>20</sup>
| 2,220,819,602,560,918,840
| 49,347,193,044,659,702
| 222,744,644
| 45.028
|}

ניתן גם לראות על פי המשפט כי <math>\lim_{n\to\infty}\frac{g_n}{p_n}=0</math>, כאשר <math>g_n</math> מייצג את [[הרווח בין ראשוניים עוקבים|הרווח בין המספרים הראשוניים]] <math>g_n=p_{n+1}-p_n</math>.

==הכללות==
מסמנים <math>\pi_k(x)</math> את מספרם של המספרים הקטנים מ-<math>x</math> שיש להם בדיוק <math>k</math> גורמים ראשוניים. גאוס שיער כי <math>\pi_k(x)\sim\frac{x\ln(\ln(x))^{k-1}}{(k-1)!\ln(x)}</math>. השערה זו הוכחה על ידי [[אדמונד לנדאו|לנדאו]] ב-[[1900]]{{הערה|Hardy and Wright, An Introduction to the Theory of Numbers, subsection 22.20, 5th edition, 1979.}}.

על הפונקציה <math>\omega(n)</math> הסופרת כמה גורמים ראשוניים שונים יש למספר <math>n</math>, ידוע שליחס <math>\frac{\omega(n)-\log(\log(n))}{\sqrt{\log(\log(n))}}</math> יש [[התפלגות נורמלית סטנדרטית]] כאשר <math>n</math> נבחר באקראי מהמספרים הקטנים מ-<math>N</math>, ו-<math>N</math> שואף לאינסוף (זהו משפט של [[פאול ארדש|ארדש]] ו-Kac מ-1940; [[גודפרי הרולד הארדי|הארדי]] ו[[סריניוואסה רמנוג'אן|רמנוג'אן]] הוכיחו שהיחס חסום).

משפט המספרים הראשוניים סופר את הראשוניים בין 1 ל-<math>x</math>. בדומה לזה אפשר לנסות להעריך את מספר הראשוניים בקטע שאורכו <math>x</math> ומתחיל ב-<math>y</math>, כלומר את <math>\pi(y+x)-\pi(y)</math>, במיוחד כאשר <math>x</math> אינו גדול ביחס ל-y. האתגר הוא להוכיח את הקירוב <math>\pi(y+x)-\pi(y)\sim\frac{x}{\log(y)}</math> כאשר x קטן יחסית. אם <math>x=\lambda y</math> תוצאה זו נובעת מן המשפט. [[השערת רימן]], השקולה לקירוב משופר במשפט המספרים הראשוניים, מאפשרת להוכיח את אותה תוצאה גם עבור <math>x=\sqrt{y}\log(y)</math>. ללא השערת רימן, Heath-Brown הוכיח את הקירוב עבור <math>x=y^{7/11}</math>. סלברג הוכיח את הקירוב עבור <math>x=\log(y)^2</math> כמעט לכל <math>y</math>, אבל ידוע שקירוב זה אינו נכון לכל <math>y</math>.

==קירובים עבור המספר הראשוני ה-n-י==
כתוצאה ממשפט המספרים הראשוניים, מתקבל ביטוי אסימפטוטי עבור המספר הראשוני ה-<math>n</math>-י: <math>p_n\approx n\ln(n)</math> (היחס בין הביטויים שואף ל-1). את הקירוב אפשר לשפר
:<math>p_n=n\ln(n\ln(n))+\frac{n}{\ln(n)}\bigl(\ln(\ln(n))-\ln(n)-2\bigr)-\frac{n\ln(\ln(n))}{2\ln(n)^2}\bigl(\ln(\ln(n))-6\bigr)+O\left(\frac{n}{\ln(n)^2}\right)</math>
לפי [[משפט רוסר]] (Rosser) מתקיים <math>p_n>n\ln(n)</math> לכל <math>n</math>; למעשה מתקיים עבור <math>n\ge6</math> האי-שוויון
:<math>n\bigl(\ln(n\ln(n))-1\bigr)<p_n<n\ln(n\ln(n))</math>

==על ההוכחה האלמנטרית==
אף על פי שמשפט המספרים הראשוניים הוכח בסוף המאה ה-19, היו מתמטיקאים שחשו חוסר נחת לגבי ההוכחה, שהשתמשה בכלים מתורת הפונקציות המרוכבות – שממבט ראשון אינה שייכת לעניין – וחיפשו הוכחה ישירה יותר.

ב-[[1948]] הצליח [[אטלה סלברג]] להוכיח את הקירוב <math>\sum_{p<x}\ln(p)^2+\sum_{pq<x}\ln(p)\ln(q)=2x\ln(x)+O(x)</math>{{הערה|להסבר הסימון O בנוסחה, ראו [[סימון אסימפטוטי]].|כיוון=ימין}}. תוך זמן קצר מצאו סלברג ו[[פאול ארדש]] דרך להוכיח מאי-שוויון זה את משפט המספרים הראשוניים, באופן אלמנטרי (כלומר, כזה שאינו משתמש בתורת הפונקציות המרוכבות). אף על פי שהוכחה זו מסתפקת בכלים פשוטים יותר, היא נחשבת ליותר מסובכת וקשה.

שני המתמטיקאים היו שונים זה מזה באופיים באופן כמעט קיצוני: ארדש ראה במתמטיקה פעילות קהילתית, וכתב בימי חייו עם כ-500 מחברים-שותפים. סלברג, שהעדיף בניית תאוריה על פתרון בעיות, כתב את כל מאמריו לבדו (למעט אחד, שנכתב עם Sarvadaman Chowla וביוזמתו). ארדש, שהיה מבוגר בכמה שנים והידוע יותר מבין השניים, ראה בהוכחה הישג משותף, והציע לפרסם ב-[[Annals of Mathematics]] שני מאמרים: בראשון יתאר סלברג את האי-שוויון שלו, ובשני יסבירו שניהם כיצד אפשר להסיק ממנו שהיחס בין שני ראשוניים עוקבים שואף ל-1, וכיצד אפשר להסיק מטענה זו את משפט המספרים הראשוניים. [[הרמן וייל]], שהעדיף את סגנונו התאורטי של סלברג, מנע את קבלת המאמר המשותף ל-Annals, שפרסם בסופו של דבר הוכחה שכתב סלברג ועקפה את תרומתו של ארדש. המחלוקת בשאלה מי אחראי להוכחה האלמנטרית – סלברג לבדו או סלברג וארדש – לא שככה עוד זמן רב אחר-כך.

==מקורות==
<div class="mw-content-ltr">
* The Elementary Proof of the Prime Number Theorem, J. Spencer and R. Graham, The Mathematical Intelligencer, Vol. 31(3), 2009.
</div>

==קישורים חיצוניים==
*{{MathWorld}}
*[https://www.youtube.com/watch?v=l8ezziaEeNE סרטון בנושא משפט המספרים הראשוניים] מבית Numberphile
*[https://www.youtube.com/watch?v=7jzCJJIc59E סרטון בנושא משפט המספרים הראשוניים] מבית [[אקדמיית קהאן]] (Khan Academy)
*{{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{פונקציות L וזטא}}

[[קטגוריה:מספרים ראשוניים]]
[[קטגוריה:משפטים בתורת המספרים]]