הצגת המקור של הדף "פודו דרומי"

{{מיון
|שם=פודו דרומי
|תמונה=[[קובץ:Pudú (Pudu puda).jpg|250px]]
|ממלכה=[[בעלי חיים]]
|מערכה=[[מיתרניים]]
|מחלקה=[[יונקים]]
|סדרה=[[מכפילי פרסה]]
|משפחה=[[אייליים]]
|תת-משפחה=[[איילי העולם החדש]]
|סוג=[[פודו]]
|מין='''פודו דרומי'''
|שם מדעי=Pudu puda
|תפוצה=[[קובץ:Pudu puda Range1.png|240px|תפוצת הפודו הדרומי]]
}}
'''פודו דרומי''' ([[שם מדעי]]: '''''Pudu puda'''''; מכונה גם '''פודו צ'יליאני''' או בפשטות '''פודו'''), הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[אייליים|אייל]] ננסי ב[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] [[פודו]], שב[[תת-משפחה|תת-משפחת]] [[איילי העולם החדש]], החי בדרום [[הרי האנדים]] שב[[אמריקה הדרומית]]. הוא בין ה[[פרסתנים]] הקטנים בעולם, והוא האייל הקטן ביותר לאחר קרובו ה[[פודו צפוני|פודו הצפוני]].{{הערה|שם=לבן|Meagan Robidoux (author), University of Manitoba, Jane Waterman (editor), University of Manitoba, Tanya Dewey (editor), University of Michigan-Ann Arbor, "[http://animaldiversity.org/accounts/Pudu_puda Pudu puda]", Animal Diversity Web}} הוא תואר מדעית לראשונה בשנת [[1782]] בתור [[יעל]] קטן,{{הערה|שם=פידיאף|González, S. (2010). Neotropical cervidology: [http://chile.unt.edu/sites/chile.unt.edu/files/catalogue/pdf/Southern%20Pudu%20Pudu%20puda%202010%20Jimenez.pdf biology and medicine of Latin American deer] J. M. B. Duarte (Ed.). Funep, Chapter 14.}} ורק שנים רבות לאחר מכן הוכר כמין במשפחת ה[[אייליים]]. אין לו [[תת-מין|תת-מינים]], אך אוכלוסיות על ה[[אי]]ים נבדלות במקצת מהאוכלוסיות היבשתיות בגודל ובמראה. לפודו הדרומי צורת גוף קטנה ועגלגלה המאפשרת לו לצלול בסבך ולהיעלם,{{הערה|שם=חום|Huffman, Brent, [http://www.ultimateungulate.com/Artiodactyla/Pudu_puda.html Southern Pudu (Pudu puda)] Ultimate Ungulate. (September 2006)}} והוא מותאם היטב למחיה על מורדות ה[[הר]]ים: [[פרווה|פרוותו]] גסה ועבה ומגינה עליו מפני [[רוח]]ות וטמפרטורות נמוכות, מבנה גופו חסון ומוצק ורגליו קצרות ועבות.{{הערה|שם=פידיאף}} [[צבע]]ו משתנה בין חום אפרפר-כחלחל בחורף לחום אדמדם בקיץ, עם גוון בהיר יותר בגחון, ברגליים ובאוזניים. [[גובה]]ו של הפודו הדרומי ב[[כתף|כתפיים]] כ-40 [[ס"מ]] בלבד ו[[מסה|משקלו]] 13 [[ק"ג]] לכל היותר. ה[[דו-צורתיות זוויגית|דו-צורתיות הזוויגית]] נמוכה מאוד אצל מין זה, ומתבטאת בכך שהזכר כבד במעט מהנקבה והוא בעל [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]] זעירות דמויות [[מחט]] או [[קוץ]].{{הערה|שם=לבן}}

הפודו הדרומי מאכלס את החלק הדרומי של [[הרי האנדים]] ב[[אמריקה הדרומית]], והוא נפוץ בעיקר ב[[צ'ילה]] ובמידה פחותה ב[[ארגנטינה]]; הוא מצוי גם על האי [[צ'ילואה]] השייך לצ'ילה.{{הערה|שם=לבן}} [[בית גידול|בית הגידול]] שלו הוא [[יער גשם ממוזג|יערות גשם ממוזגים]] על מורדות ה[[הר]]ים עד גובה של 1,700 מטר מעל [[פני הים]], והוא מעדיף קרבה ל[[גוף מים|גופי מים]] גדולים שאליהם יוכל להימלט בעת סכנה - עקב היותו שחיין מצוין.{{הערה|שם=חום}} הפודו הדרומי הוא מין [[פעיל דמדומים]]: שיא פעילותו בשעות הבוקר, בשעות הערב ובתחילת הלילה, בעוד שבשאר הזמן הוא ספון באזורי מנוחה. [[שיחור מזון|שיחור המזון]] נעשה בדרך כלל בקצוות היער ובכרי [[שיח]] שבהם הצמחייה הנמוכה מגוונת יותר עקב חדירת קרני השמש. אף שתזונתו מורכבת מ[[עלה|עלים]], [[עשב]]ים, [[פרי|פירות]], [[זרע (בוטניקה)|זרעים]] ו[[פלורה]] נמוכה אחרת, הפודו בררן מאוד במזונו עקב דרישות האנרגיה הגבוהות של גופו ו[[מטבוליזם|קצב חילוף החומרים]] המהיר שלו.{{הערה|שם=פידיאף}} הוא יונק [[טריטוריה (בעלי חיים)|טריטוריאלי]] החי רוב הזמן ב[[מין יחידאי|בדידות]], ונוהג לסמן את שטחו באמצעות הפרשות מבלוטות ריח המשמשות כסימן אזהרה לפודואים זרים להתרחק מהאזור. אף על פי שתתכן חפיפה בין הטריטוריות של הזכר והנקבה, הם פעילים בגפם ברוב ימות השנה ונראים יחדיו בעיקר ב[[עונת רבייה|עונת הרבייה]]. לאחר תקופת היריון ארוכה יחסית, הנקבה ממליטה עופר אחד בדרך כלל הדומה בגודלו לחתלתול, השוהה עם אמו עד גיל 8 חדשים, ולאחר מכן הופך לעצמאי.{{הערה|שם=כחול|Screen, Wild "[http://www.arkive.org/southern-pudu/pudu-puda/image-G24075.html Southern pudu (Pudu puda)]", ARKive Images of Life on Earth (January, 2006)}}

תחום התפוצה הנוכחי של הפודו הדרומי מצומק יחסית לתחום ההיסטורי, עקב השמדת כ-90% מיערות הגשם הממוזגים באמריקה הדרומית.{{הערה|שם=פידיאף}} מלבד [[בירוא יערות|אובדן בית הגידול]], הפודו הדרומי מאוים על ידי [[ציד]] ל[[בשר]]ו, [[פציעה]] על ידי [[כלב הבית|כלבי בית]], [[תחרות (אקולוגיה)|תחרות על מקורות מזון]] עם פרסתנים לא מקומיים שהוכנסו על ידי האדם כדוגמת ה[[אייל אדום|אייל האדום]] ו[[חזיר בר|חזיר הבר]], וכן על ידי [[בעלי חיים בשביה|לכידה]] לא חוקית בטבע למכירה בתור [[חיית מחמד]].{{הערה|שם=כחול}} [[הרשימה האדומה של IUCN]] מסווגת את הפודו הדרומי כמין [[קרוב לסיכון]] (NT), והאוכלוסייה שלו נמצאת במגמת ירידה.{{הערה|שם=אדום|Silva-Rodríguez, E, Pastore, H. & Jiménez, J.[http://www.iucnredlist.org/details/18848/0 {{כ}} Pudu puda]. [[הרשימה האדומה של IUCN|IUCN Red List of Threatened Species]]. Version 2016.}}

==שמות וכינויים==
כאשר ה[[קונקיסטאדור|קונקיסטאדורים הספרדיים]] נתקלו באייל הזעיר הזה במהלך [[מלחמת האראוקו|ניסיונות הכיבוש של צ'ילה]] מידי ה[[אינדיאנים]], הם שמו לב שהוא מכונה על ידי ילידי ה[[מפוצ'ה]] '''פּוּדוּ'''{{הערה|שם=חום}} והחלו להשתמש אף הם בכינוי זה, מה שהוביל בסופו של דבר להשתרשות השם במהלך השנים והפיכתו לשם הרשמי וה[[שם מדעי|שם המדעי]] של הסוג - [[פודו]] (''Pudu'');{{הערה|שם=אדום}} כפילות השם המדעי של המין (''Pudu puda''), מרמזת בדרך כלל על היותו של בעל החי [[סוג ומין יחיד|מין יחיד בסוגו]] או המין הראשון שהתגלה מאותו הסוג (דוגמאות לכך הם [[אייל הכרמל]], [[צפיר האלפים]] ו[[דוקרן הסטינבוק]]). כינויים אחרים פחות ידועים שניתנו לו על ידי המפו'צה הם '''רוּקוֹ''' או '''פֶּיוּ'''.{{הערה|שם=פידיאף}} השם הרשמי של המין - '''פודו דרומי''' או '''פודו צ'יליאני''',{{הערה|שם=אדום}} מרמז על התחום הדרומי של תפוצתו הנבדל מהתחום הצפוני של קרובו, וכן על הישות המדינית העיקרית שבה הוא חי. בצ'ילה, הוא מכונה גם על ידי המקומיים '''עז הרים צ'יליאנית'''{{הערה|שם=שגוי|"[https://web.archive.org/web/20080515234216/http://www.elavellano-lodge.com/wildlife-fauna-observation-tours-patagonia-rainforest-ecotourism-chile.php Fauna of Patagonia: rainforest fauna – Chile]" Elavellano Lodge. Archived from the original on May 15, 2008.}} אף ששם זה שגוי שכן הפודו אינו קשור לתת-משפחת ה[[יעלים]]. ב[[אנגלית]] יש המכנים אותו גם '''אייל ננסי''', שכן במשך זמן רב הוא נחשב לאייל הקטן בעולם בטרם התגלה קרובו הצפוני.{{הערה|שם=פידיאף}}

==אבולוציה==
ההיסטוריה האבולוציונית של הפודו, מתחילה לפני כמעט 20 מיליון שנה בתקופת ה[[מיוקן]]. האבות הקדמוניים של האיילים באותה תקופה, היו קטנטנים ופרימיטיביים - דמויי [[איילוניים]], והם שכנו ביערות ובביצות ב[[אירואסיה]].{{הערה|שם=אבולוציה|Duarte, J. M. B., González, S., & Maldonado, J. E. (2008) [https://www.researchgate.net/publication/222429252_The_surprising_evolutionary_history_of_South_American_deer The surprising evolutionary history of South American deer]. Molecular Phylogenetics and Evolution, 49(1), 17-22.}} בעקבות שינויי אקלים בתחילת ה[[פליוקן]] שהובילו ליצירת שטחי מרעה אופטימליים,{{הערה|שם=מגוון|Geist, V. (1998). [https://books.google.co.il/books/about/Deer_of_the_World.html?id=bcWZX-IMEVkC&redir_esc=y Deer of the World: Their Evolution, Behaviour and Ecology] (1st ed.). Mechanicsburg, USA: Stackpole Books. pp. 1–54. }} החלו אותם איילים קטנים להתפתח למגוון צורות בינוניות, גדולות וענקיות,{{הערה|שם=מעובה| Ludt, C. J.; Schroeder, W.; Rottmann, O.; Kuehn, R. (2004). [https://www.researchgate.net/publication/8585775_Mitochondrial_DNA_phylogeography_of_red_deer_Cervus_elaphus Mitochondrial DNA phylogeography of red deer (Cervus elaphus)] Molecular Phylogenetics and Evolution. 31 (3): 1064–83}} כשרבים מהם הגיעו ל[[אמריקה הצפונית]] דרך [[מצר ברינג]].{{הערה|שם=חמישים ושתיים|Gilbert, C.; Ropiquet, A.; Hassanin, A. (2006). [https://www.researchgate.net/publication/7194962_Mitochondrial_and_nuclear_phylogenies_of_Cervidae_Mammalia_Ruminantia_Systematics_morphology_and_biogeography {{כ}} Mitochondrial and nuclear phylogenies of Cervidae (Mammalia, Ruminantia): Systematics, morphology, and biogeography] Molecular Phylogenetics and Evolution. 40 (1): 101–17.}} במחצית השנייה של הפליוקן לפני 2.5 מיליון שנה, חדרו האיילים הצפון-אמריקנים ל[[אמריקה הדרומית]] לצד מאות יונקים אחרים במהלך [[ההחלפה האמריקנית הגדולה]] שהתאפשרה בעקבות [[געשיות|פעילות געשית]] שיצרה [[גשר יבשתי]] בין אמריקה הצפונית לדרומה הידוע כיום כ[[מצר פנמה]], מה שהוביל לשינויים מרחיקי לכת בפאונה הדרום אמריקנית. האיילים היו בין הפרסתנים העיקריים שהסתגלו בהצלחה ביבשת החדשה, וניתן לייחס זאת חלקית להיעדר [[מעלי גירה]] אחרים.{{הערה|שם=אבולוציה}}

האיילים התפתחו באמריקה הדרומית והמרכזית למגוון צורות, אשר באופן כללי התחלקו לשתי קבוצות:{{הערה|שם=אבולוציה}} הקבוצה הגדולה, ממנה התפתחו מינים כמו [[אייל הביצות]], [[אייל הפמפס]] ו[[אייל פרדי]], והקבוצה הקטנה ממנה התפתחו מינים כמו ה[[מזאמה]] וה[[פודו]]. בעוד שבני הקבוצה הגדולה אכלסו [[ערבה (גאוגרפיה)|ערבות]]-[[עשב]], [[מרעה]], [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] ו[[יער]]ות רגילים, החלו בני הקבוצה הקטנה למלא את ה[[נישה אקולוגית|נישות האקולוגיות]] ב[[יער גשם טרופי|יערות הגשם הטרופיים]] בעלי צמחייה סבוכה במיוחד, וכן ביערות הרריים ו[[טונדרה]] אלפינית. בהתאם לכך, פיתחו המינים הגדולים קרניים מסועפות במידה זו או אחרת, בעוד שהמינים הקטנים פיתחו [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]] קטנות חסרות סיעופים - אשר אינן מסתבכות בצמחייה הטרופית והסבוכה. בנוסף, התכווץ מבנה הגוף של בני הקבוצה הקטנה והפך לקומפקטי ועגלגל על מנת להקל על התנועה בסבך,{{הערה|שם=כחול}} ואצל מינים [[הר]]ריים כמו הפודו, הפך הגוף לננסי ומוצק בדומה למבנה הגוף של יונקים הרריים אחרים.{{הערה|שם=אבולוציה}} עקב נסיגת מעטה ה[[קרחון|קרחונים]] ב[[עידן הקרח|תקופת הקרח האחרונה]], נוצר ה[[ארכיפלג]] ה[[פטגוניה|פטגוני]] ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]] לחופי צ'ילה, בו האי הגדול ביותר הוא האי [[צ'ילואה]]; כתוצאה מכך, הפכה אוכלוסיית הפודו הדרומי על האי למבודדת והתפתחה בנפרד מהאוכלוסייה היבשתית - מה שהוביל להבדל בין האוכלוסיות במראה, בגודל ובגנטיקה.{{הערה|שם=קרחונים|Fuentes-Hurtado, Marcelo, et al, [https://www.researchgate.net/publication/230709260_Molecular_divergence_between_insular_and_continental_Pudu_deer_Pudu_puda_populations_in_the_Chilean_Patagonia Molecular divergence between insular and continental Pudu deer (Pudu puda) populations in the Chilean Patagonia] Studies on Neotropical Fauna and Environment 46.1 (2011): 23-33.}} לטענת מספר חוקרים, ההבדל בין האוכלוסיות מגיע לרמה של [[תת-מין]].{{הערה|שם=אדום}}

==טקסונומיה וגנטיקה==
{{תמונות מרובות
 |כותרת = '''דמיון חיצוני בין הפודו לאיילים אחרים'''
 | סיומת = ל'''פודו הדרומי''' (מימין), יש קרבה גנטית רבה לבני הסוג [[מזאמה]], הבאה לידי ביטוי בדמיון החיצוני למיני המזאמות הקטנות כדוגמת ה[[מזאמה ננסית|מזאמה הננסית]] (משמאל).
 | רוחב = 200
 | תמונה1 = Pudu at Chester Zoo.jpg
 | חלופי1 = פודו דרומי
 | תמונה2 =Mazama nana.jpg
 | חלופי2 = מזאמה ננסית
}}
הפודו הדרומי, תואר מדעית לראשונה בשנת [[1782]] על ידי הכומר הצ'יליאני [[חואן איגנסיו מולינה]] שהיה גם חוקר טבע, צפר, בוטנאי, גאוגרף והיסטוריון;{{הערה|שם=אדום}} במהלך השנים שלאחר גילוי המין, חוקרי הטבע היו בטוחים שמדובר בפרסתן ממשפחת ה[[פריים]]:{{הערה|שם=פידיאף}} מולינה תיאר אותו בתחילה כ-''Capra puda'', שכן מבנה הגוף המוצק והקצר שלו בשילוב עם בית הגידול ההררי גרמו לכומר לחשוב שמדובר במין של [[יעל]] קטן, ואכן הוא נקרא כך עד [[1788]]. הזואולוגים שלאחר מכן, סברו שמדובר בסוג של [[כבש הבר|כבש בר]] ננסי, ולכן כינו אותו ''Ovis pudu'', ובשם זה נעשה שימוש עד ל-[[1814]]. מ-[[1816]] עד [[1846]], סברו שהפודו הוא מין [[אנטילופות-עז|אנטילופת-עז]], והוא קיבל את השם המדעי ''Antilocapra pudu'' המרמז על כך; רק בשנת 1846 - 60 שנה לאחר גילויו, הפודו הוכר כמין במשפחת ה[[אייליים]], אולם גם אז לא תם הבלבול הטקסונומי שלו, כאשר בתחילה הוא נחשב למין בסוג [[אייל (סוג)|אייל]] (''Cervus pudu''), לאחר מכן הוכר לסירוגין כסוג בפני עצמו (נקרא אז ''Coassus'') או בסוג [[מזאמה]] (בתור ''Mazama pudu''), ורק במהלך [[המאה ה-20]] קיבל את שמו הנוכחי (- ''Pudu puda'').{{הערה|שם=בז'|Wilson, Don E., and DeeAnn M. Reeder, eds.[http://www.departments.bucknell.edu/biology/resources/msw3/browse.asp?s=y&id=14200326 {{כ}} Mammal Species of the World: A Taxonomic and Geographic Reference]. Vol. 1. JHU Press, 2005.}}

הפודו הדרומי משויך לסוג [[פודו]] ב[[שבט (טקסונומיה)|שבט]] ''Odocoileini'' שבתת-משפחת [[איילי העולם החדש]] לצד קרובו ה[[פודו צפוני|פודו הצפוני]], והשניים ממוקמים במשפחת ה[[אייליים]] שבתת-סדרת [[מעלי גירה]].{{הערה|שם=קלייד|Huffman, B. 2006.[http://bioweb.uwlax.edu/bio203/s2009/nelson_lau4/classification.htm {{כ}} The Capreolinae Family Tree] Rangifer tarandus}} המינים הקרובים אליהם ביותר מבחינה גנטית הם מיני ה[[מזאמה|מזאמות]],{{הערה|שם=אבולוציה}} ובמיוחד המינים הקטנים בסוג כדוגמת [[מזאמה ננסית]] ו[[מזאמה ביצתית]] שחולקים דמיון רב עם הפודואים. מין המזאמה הידוע בדמיון היוצא מן הכלל שלו לפודו, הוא ה[[צ'וני]] הקטנטן שכמעט זהה מבחינה חיצונית לפודו הצפוני עד שנחשב בעבר כחלק ממנו,{{הערה|שם=פודו צפוני| TIRIRA, DIEGO G.[http://www.academia.edu/2403466/CHAPTER_13_NORTHERN_PUDU_Pudu_mephistophiles_De_Winton_1896_  {{כ}}  "NORTHERN PUDU Pudu mephistophiles"] (De Winton 1896).}} וגדול רק במעט מהפודו הדרומי (אם בכלל).{{הערה|שם=לבן}} מינים אחרים בתת-המשפחה שבעלי דמיון מסוים לפודו הם הסוגים [[אייל הסבך]] ו[[אלקרן הגדות]] בעלי הגוף העגלגל, אף שמבחינה גנטית, הם בעלי קרבה רחוקה יותר לפודו לעומת [[אייל פרדי]] או [[אייל הפמפס]] שמסווגים באותו שבט יחד עם הפודו. בתת-המשפחה קיימים גם מיני איילים גדולים מאוד שלא ניתן למצוא דמיון קלוש בינם לבין הפודו כמו [[אייל קורא]], [[אייל הביצות]] או [[אייל הצפון]].{{הערה|שם=השוואה|Povilitis, A. 1998. Geist, V. 1999. Pitra, C., Fickel, J., Meijaard, E. & Groves, P. C. 2004. Duarte, J. M. B., González, S. & Maldonado, J. E. 2008. Naish, D. 2013.  [https://blogs.scientificamerican.com/tetrapod-zoology/south-america-s-many-remarkable-deer/ {{כ}} Comparison between Southern Pudu and other deer]. (2013)}}

לפודו הדרומי אין [[תת-מין|תת-מינים]] מוכרים; עם זאת, האוכלוסיות שנמצאות על האי [[צ'ילואה]] נבדלות מהאוכלוסיות היבשתיות במספר מאפיינים אנטומיים ומורפולוגיים. הפודואים החיים על האי צ'ילואה גדולים יותר מהפודואים היבשתיים והם אינם מפגינים [[גמדות איים]] בניגוד למה שהיה מצופה מהם.{{הערה|שם=פידיאף}} אף על פי שמספר חוקרים הציעו להכיר באוכלוסיות בצ'ילואה ככאלו המהוות יחידה אבולוציונית נפרדת,{{הערה|שם=קרחונים}} חוקרים אחרים שללו זאת בטענה שהן אינן עומדות בקריטריונים המינימליים כדי לקבל מעמד של תת-מין. נדרשים מחקרים מעמיקים יותר על הפודואים באי כדי לקבוע את המעמד שלהם.{{הערה|שם=אדום}}

ה[[קריוטיפ]] של הפודו הדרומי נחקר לראשונה בשנת [[1972]], ועד [[1994]], נעשו עוד 3 מחקרים נוספים; הנתונים שעולים מהם, מצביעים על כך שלפודו הדרומי מספר דיפלואידי של 70 [[כרומוזום|כרומוזומים]], כשאצל הזכר, [[כרומוזום Y]] קטן יותר מ[[כרומוזום X]].{{הערה|שם=גנים|Petit, P., and W. de Meurichy. [https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2817773 {{כ}} "On the banding patterns of the chromosomes of the Pudu pudu (PUDU)."] Annales de génétique. Vol. 32. No. 3. 1989.}}

==תיאור ואנטומיה==
[[קובץ:Pudu puda 01.jpg|ממוזער|שמאל|220px|זכר פודו דרומי עם קרני המחט האופייניות.]]
אף על פי שהפודו הדרומי הוא אחד הפרסתנים הקטנים בעולם, בניגוד לאמונה הרווחת, אין הוא מחזיק בתואר "'''האייל הקטן בעולם'''" אלא דווקא קרובו ה[[פודו צפוני|פודו הצפוני]] הקטן ממנו במעט;{{הערה|שם=כחול}} את המקום השני תופס באופן רשמי הפודו הדרומי אשר קטן בדרך כלל מן ה[[צ'וני]], אף שהשניים זהים לעיתים קרובות במידות גוף.{{הערה|שם=לבן}} למרות האמור לעיל, חוקרי טבע רבים היו בטוחים שהפודו הדרומי הוא המין הקטן ביותר במשפחת האיילים עד שנת [[1983]], וטעות זאת השתרשה ב[[ספר השיאים של גינס]] שבו הפודו הדרומי הוכר במשך זמן רב כאייל הקטן בעולם עקב העובדה שהפודו הצפוני לא היה מוכר כל כך.{{הערה|שם=פידיאף}}

===קרניים===
הפודו הדרומי מתאפיין בזוג [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]] קצרות ופשוטות דמויות [[מחט]] או [[מסמר]] אשר אורכן הכולל הוא 6–10 ס"מ בלבד,{{הערה|שם=חום}} והן מתעגלות בעדינות אחורנית. אף על פי שדי נפוץ אצל הפודו שהקרניים חסרות סיעופים, בניגוד ל[[מזאמה]], אין זה נדיר שיוצא מהבסיס לצד מוטת הקרן המרכזית סיעוף קצר אחד או שניים הנותנים לקרן מראה ייחודי של [[קוץ]].{{הערה|שם=קוץ|[https://www.flickr.com/photos/peteredin/3695587814/in/photolist-4Q5XGQ-9EBn9s-Ng1vi-m1u96Y-685L9Z-ahgZ4S-7PJSpy-6CyRvh-4GQz12-ha4XVz-6G7AAA-6PAXBW-4B3MfQ-4BoJqe-9S7MC6-dMsquv-5VbUgw-fTf98H-peR7aW-o6TeVN-5VbQBC-o2QMok-6ni6gH-D2g84-o6TcRN-8hVRJB-rPiJwF-mkWp9-9scNDq-8hYRCG-frX1b3-6SX3aH-7Fcunk-d59cwE-egoVGQ-nucB6k-cb2MgN-4QgqiV-6YtX4m-6DpT9x-8hZ8K9-4dMgC2-7A7VNj-6SX3Np-4HZ3Zw-5c3voX-9SaFN9-8hZa7b-4GQA5i-4QgqyR {{כ}} Image of Pudu horned figures thorn]. Flickr's photos}} הקרניים של הפודו דקיקות וחדות בדרך כלל, ויש להן פוטנציאל לגרום לפצעים חמורים ואף למוות.{{הערה|שם=פידיאף}} הקרן נראית לראשונה אצל זכרים בגיל 9–12 חודשים, והתחלת הצמיחה השנתית של הקרן מתרחשת בחודש יולי במקביל לירידה ב[[הורמון מחלמן]] וב[[טסטוסטרון]];{{הערה|שם=חום}} הקרניים מגיעות למצב המלוטש והגמור שלהן עד לחודש נובמבר כאשר רמות הטסטוסטרון עולות שוב עקב בוא [[עונת רבייה|עונת הרבייה]] - בדיוק בזמן שבו גובר הצורך בקרניים אצל הזכרים עבור הקרבות. לאחר [[עונת הרבייה]] הקרניים נושרות עד ליולי הבא. הנקבות חסרות קרניים, וזהו ההבדל העיקרי בינן לבין הזכרים.{{הערה|שם=פידיאף}}

===כסות ומראה חיצוני===
[[קובץ:Pudupuda hem 8 FdoVidal Villarr 08Abr06-PhotoJimenez.JPG|ממוזער|ימין|220px|פרופיל צד של פודו דרומי.]]
ה[[פרווה]] של הפודו הדרומי גסה ונוקשה כיאה ליונק השוכן באזורים קרים, אך היא נחשבת לדלילה יחסית עם 2,500-800 שערות לכל ס"מ מרובע.{{הערה|שם=פידיאף}} השערות הן ארוכות ורכות, ויש להן מבנה חלול אשר מספק בידוד טוב מפני רוחות וכן [[כוח עילוי]] ב[[מים]] המאפשר לפודו לחצות נהרות גדולים בשחייה. הכסות החורפית של הפודו אשר צומחת בסתיו עבה וכהה יותר מהכסות הקייצית, והיא נושרת לקראת האביב. בטבע, נפוץ מאוד שלשערות הפודו נדבקים [[זרע (בוטניקה)|זרעים]] קטנים של הצמח [[אונקינייה]] (Uncinia), מה שהופך את הפודו למפיץ טבעי של הזרעים הללו בשבילים שבהם הוא צועד.{{הערה|שם=פידיאף}} צבע הפרווה משתנה בין כסות החורף לכסות הקיץ ולעיתים גם מפרט לפרט:{{הערה|שם=לבן}} בחורף, המראה הכללי הוא [[חום (צבע)|חום]] [[קפה]] כהה עם גוון אדמדם בפלג הגוף האחורי, כאשר פלג הגוף הקדמי, הכתפיים והצוואר בעלי גוון מבריק של [[אפור]] כהה [[כסף (צבע)|כסוף]], צפחה, [[כחול|כחלחל]] או [[סגול|סגלגל]], המתרחב לעיתים גם לפלג הגוף האחורי. בקיץ לעומת זאת, המראה של הפרווה הוא חום [[אדום|אדמוני]] כהה, [[קינמון]] או [[ערמון|ערמוני]] בדומה לפרוות ה[[אגוטי מרכז-אמריקני|אגוטי]], כאשר אזור הצוואר עשוי להיות בהיר יותר. הן בכסות החורפית והן בכסות הקייצית, הגחון, המפשעה, הרגליים, העכוז וכף הרגל מתאפיינים בצבע בהיר וחיוור משאר הגוף הנע מחום אגוז עד לכתום אפרסק{{הערה|שם=חום}} - אם כי הדבר בולט במיוחד בכסות החורפית הכהה. בנוסף, הגרון נוטה לעיתים קרובות להתבהר לצבע חולי או צהבהב. הזנב בצבע אדמדם בהיר והפרסות שחורות.

צבע הראש מושפע בהתאם לעונה: כחלחל-סגלגל בחורף ואדמדם-צהבהב בקיץ, אולם בין כך ובין כך יש לפודו משקפיים או גבות אדמדמות סביב/מעל העיניים, אוזניים כתמתמות, וכתם בצבע כתמתם בהיר או צהבהב סביב הסנטר.{{הערה|שם=כחול}} בנוסף, הפודו הדרומי מתאפיין בציצת שיער קצרצרה במצח בעלת צבע אדום-ערמוני, המזכירה במקצת את הציצה של הסוג [[צביון (סוג)|צביון]]. עופרי הפודו נבדלים מהבוגרים בפרווה הכהה שלהם שמגיעה כמעט לגוון [[שחור]], והיא מתאפיינת בשלוש שורות של כתמים לבנים או צהבהבים מהכתף עד לבסיס הזנב;{{הערה|שם=פידיאף}} הכתמים הללו נעלמים בחודש השלישי לחייהם. תופעת ה[[לבקנות]] אצל הפודו הדרומי נדירה ביותר, ועד היום תועדו 3 פודואים לבקנים בלבד - כולם מהאי [[צ'ילואה]].{{הערה|שם=לבקן|Sociedad Periodística Araucanía [http://www.diariollanquihue.cl/site/edic/20020930075409/pags/20020930081423.html {{כ}} Save to pudú]. Antonio Varas 167, Puerto Montt, Chile}}

===מורפולוגיה ומידות גוף===
[[קובץ:Poudou IMG 4363.JPG|ממוזער|שמאל|200px|פודו דרומי במבט חזיתי.]]
האנטומיה הייחודית של הפודו לעומת שאר האיילים, מציגה דמיון ליונקים הרריים אחרים: מבנה הגוף מוצק וחסון כשל ה[[יעל]],{{הערה|שם=פידיאף}} הרגליים קצרות ועבות ומספקות יציבות מוגברת בתנועה במדרונות, וה[[פרסה (איבר)|פרסות]] צרות וחדות. בנוסף, הפודו מתאפיין במבנה גוף עגול{{הערה|שם=חום}} עם תנוחה שפופה שנועדה להקל על הצלילה לתוך סבך,{{הערה|שם=כחול}} ובניגוד לאיילים קטנים אחרים, האחוריים והשכמות זהים בגובהם{{הערה|שם=פידיאף}} כדי להגביר את היציבות בירידה במורד ה[[הר]]. ה[[אוזן|אוזניים]] העגלגלות קטנות יחסית ומחופות בשיער עבה, וה[[צוואר]] קצר ורחב. ה[[עין (בעלי חיים)|עיניים]] וה[[אף]] קטנים ושחורים.{{הערה|שם=כחול}} ה[[ראש]] המשולש מתאפיין ב[[חרטום (גוף)|חרטום]] קצר במיוחד, והזווית שלו אלכסונית ותלולה יותר מאיילים אחרים.{{הערה|שם=לבן}} לפודו הדרומי יש מספר [[בלוטה אקסוקרינית|בלוטות ריח]] בגוף: סמוך לעין יש גומץ דמע רחב ועמוק עם בלוטות פרי-אורביטאליות גדולות המפיקות [[ריח]] בעיקר כאשר החיה מפוחדת,{{הערה|שם=חום}} ומעל ל[[קרסול]] יש בלוטות ריח המחופות בכיס עור עמוק ונחשבות לפרימיטיביות ביותר;{{הערה|שם=פידיאף}} שני סוגי הבלוטות אינן מחופות בפרווה אלא ב[[עור]] בלבד. הבלוטות הגדולות הסמוכות לעין נמצאות אך ורק אצל זכרי הפודו הדרומי, ונעדרות אצל זכרי הפודו הצפוני או אצל נקבות הפודו הדרומי.{{הערה|שם=לבן}}

ה[[גובה]] הממוצע של הפודו הדרומי הוא 35–40 [[ס"מ]] (או לפי טענות אחרות עד 45 ס"מ),{{הערה|שם=חום}}{{הערה|שם=כחול}}{{הערה|שם=לבן}} כאשר אורך הראש והגוף אינו עולה על 85 ס"מ.{{הערה|שם=פידיאף}} הפודו [[מסה|שוקל]] בדרך כלל בין 6.5 ל-13.5 [[ק"ג]],{{הערה|שם=כחול}} ובמקרים מסוימים עד 15 ק"ג;{{הערה|שם=חום}} הנקבה שוקלת ק"ג אחד פחות מהזכר.{{הערה|שם=פידיאף}} שיעור הגדילה של העופרים עומד על כ-53 גרם ליום עד הגיעם לגודל של בוגר{{הערה|שם=לבן}} (למידע מפורט יותר, ראו בפסקת [[פודו דרומי#הריון וטיפול בצאצאים|הריון וטיפול בצאצאים]]). ה[[זנב]] של הפודו קצרצר ביותר ומהווה פחות מ-8% מאורך הגוף, כשאורכו נע בין 3 ל-8 ס"מ והוא מוסתר ברובו על ידי שערות העכוז.{{הערה|שם=פידיאף}} קצה החרטום וה[[לוע]] של הפודו קצרים עקב ההפחתה של עצם ה[[פרה-מקסילה]] {{אנ|Premaxilla}} ועצמות האף.{{הערה|שם=לבן}} אורך ה[[גולגולת]] הוא 13–15 ס"מ (או במדויק יותר: 155-134 מ"מ), ורוחב הגולגולת הנמדד במרחק בין [[עצם הלחי|עצמות הלחי]] הוא 6–7 ס"מ.{{הערה|שם=פידיאף}} ל[[שן|שיניים]] החותכות של הפודו יש כתרים מלבניים, וקשת השיניים צרה מאוד.{{הערה|שם=פידיאף}} נוסחת השיניים המדויקת של הפודו הדרומי לא תוארה, אך סביר להניח שהיא <math>\tfrac{0.0.3.3}{3.3.1.3}</math> בדומה לאיילים אחרים{{הערה|שם=לבן}} ומתחלקת על פי הסדר הבא: <math>0.0.3.3</math> בכל אחת מהלסתות העליונות, ו-<math>3.3.1.3</math> בכל אחת מהלסתות התחתונות;{{הערה|שם=גולגולת|mindenpictures [http://www.mindenpictures.com/search/preview/southern-pudu-pudu-puda-skull-adult-male/0_80166959.html {{כ}} Image of a skull of Pudu].}} נמצא אם כן, שהמספר המשוער של שיני הפודו הוא 32. אצל העופרים תיתכן לתקופה מסוימת נוכחות של ה[[ניב (שן)|ניבים]] העליונים,{{הערה|שם=לבן}} אך הם אינם נוכחים אצל הבוגרים. מלבד מסה גדולה יותר ונוכחות קרניים, ה[[דו-צורתיות זוויגית|דו-צורתיות הזוויגית]] מוגבלת מאוד אצל הפודו הדרומי, כאשר לזכרים ולנקבות יש מראה דומה והם מגיעים למשקל המלא שלהם בערך באותו זמן.{{הערה|שם=פידיאף}}
{|
|
{| class="wikitable"
| bgcolor="FF D7 00" | '''גודל'''{{הערה|שם=כחול}}{{הערה|שם=לבן}}{{הערה|שם=חום}}{{הערה|שם=פידיאף}}
| bgcolor="87 CE EB" | '''זכר'''
| bgcolor="FF C0 CB" | '''נקבה'''
|-
| bgcolor="E6 E6 FA" | '''גובה [[כתף|כתפיים]]'''
|colspan="2" |45-35 ס"מ
|-
| bgcolor="E6 E6 FA" | '''אורך ראש וגוף'''
|colspan="2" |עד 85 ס"מ
|-
| bgcolor="E6 E6 FA" | '''אורך [[זנב]]'''
|colspan="2" |8-4 ס"מ
|-
| bgcolor="E6 E6 FA" | '''אורך [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]]''' || 10-6 ס"מ || אין
|-
| bgcolor="E6 E6 FA" | '''[[מסה|משקל]]''' || 13.5-6.5 [[ק"ג]] || 12-5 ק"ג
|-
|}
| [[קובץ:Pudu puda Werner (white background).JPG|220px]]
|}

==תפוצה==
===טווח===
[[קובץ:Pudu puda Range3.png|ממוזער|שמאל|210 פיקסלים|'''תפוצת הפודו הדרומי:'''
<div align="right">
{{מקרא|#9ACD32|האוכלוסייה היבשתית}}
{{מקרא|#3CB371|האוכלוסייה על האי [[צ'ילואה]]}}
</div>
למפה מדויקת ראו [http://maps.iucnredlist.org/map.html?id=18848 {{כ}}כאן] ולמפה מפורטת אודות אוכלוסיות ראו [https://www.researchgate.net/profile/Sergio_Estay2/publication/289600003/viewer/AS:316397933006848@1452446553446/background/3.png {{כ}}כאן].]]
הפודו הדרומי חי בדרום [[הרי האנדים]] שב[[אמריקה הדרומית]], בין קווי הרוחב 35º10 דרום ל-45º דרום הנמצאים בין [[חוג הגדי]] ל[[החוג האנטארקטי|חוג האנטארקטי]], באזור המהווה גם את קצה [[טבעת האש]] ביבשת זו.{{הערה|שם=מפה|Silva-Rodríguez, E, Pastore, H. & Jiménez, J. [http://maps.iucnredlist.org/map.html?id=18848 {{כ}} Distribution map of Southern Pudu]. [[הרשימה האדומה של IUCN|IUCN Red List of Threatened Species]]. Version 2016.}}
מרבית התפוצה הנוכחית שלו נופלת במדינת [[צ'ילה]] בה הוא מצוי בתחומי [[מחוזות צ'ילה|המחוזות]] הבאים: דרום [[מאולה]], [[ביוביו (מחוז)|ביוביו]], [[אראוקניה]], [[לוס ריוס]], [[לוס לאגוס]] (כולל האי [[צ'ילואה]] ואולי גם ב[[האי מוצ'ה|אי מוצ'ה]]) עד לדרום מחוז [[אייסן]]; בנוסף, הוא מצוי במידה פחותה בדרום מערב [[ארגנטינה]], בתחומי ה[[פרובינציות ארגנטינה|פרובינציות]] הבאות: [[צ'ובוט]], [[ריו נגרו (פרובינציה)|ריו נגרו]] ו[[נאוקן (פרובינציה)|נאוקן]].{{הערה|שם=אדום}} במהלך המחצית הראשונה של [[המאה ה-20]], הזואולוג האמריקני ויליאם הדסון אוסגוד, תיאר את תפוצת הפודו במחוז לוס לאגוס הצ'יליאני כרחבה למדי בפרובינציות אראקו ויאנקיווה, ולטענתו, רבים נצפו ב[[אגם טודוס לוס סנטוס]] (Todos los Santos), אף שכיום הם נראים בו לעיתים רחוקות - מה שניתן לייחס להרס היערות. בנוסף, הוא תיאר את הפודו כנדיר על האי צ'ילואה בניגוד למצב הנוכחי, ומעריכים שאובדן בית גידול באי הוביל את הפודו להפוך לגלוי יותר לעין מבעבר. הן אוסגוד והן [[פיליפ הרשקוביץ (זואולוג)|פיליפ הרשקוביץ]], טענו שהתפוצה של הפודו הדרומי משתרעת עד [[מצר מגלן]], אך אין לכך תימוכין בדמות תצפיות או עדויות אחרות. ייתכן שבעבר הלא רחוק תפוצת הפודו הדרומי השתרעה צפונה עד הבירה [[סנטיאגו דה צ'ילה]].{{הערה|שם=פידיאף}}

התפוצה הגאוגרפית של הפודו הדרומי היא לאורך [[יער גשם ממוזג|יערות הגשם הממוזגים]] בדרום אמריקה,{{הערה|שם=שימור|Silva-Rodríguez, Eduardo A., et al.  [https://chile.unt.edu/sites/chile.unt.edu/files/catalogue/pdf/70%20Silva-Rodriguez%20etal%20PuduConservationPriorities%202011%20AnimProdSci.pdf {{כ}} Priorities for the conservation of the pudu (Pudu puda) in southern South America] Animal production science 51.4 (2011): 375-377. APA.}} אשר כוללים את המורדות הדרומיים של [[הרי האנדים]] במזרח, [[העמק המרכזי של צ'ילה]] במרכז ו[[רכס החוף]] במערב; הגבול הצפוני של התפוצה הוא על גדות [[נהר מאולה]] (Maule), והגבול הדרומי נופל בקרבת [[חצי האי טאיטאו]] שבמרכז ה[[פטגוניה]]. הטווח המקורי של היערות הממוזגים הופחת במידה ניכרת כתוצאה מהתקדמות ונסיגת קרחוני ההרים במהלך ה[[פלייסטוקן]], ויחד עם השפעות האדם בעת המודרנית הושמדו כ-90% מכלל היערות הממוזגים בדרום אמריקה - מה שהוביל לטווח התפוצה של הפודו להצטמק בחדות,{{הערה|שם=יעילות|Pavez-Fox, Melissa, and Sergio A. Estay.  [https://www.researchgate.net/publication/289600003_Correspondence_between_the_habitat_of_the_threatened_pudu_Cervidae_and_the_national_protected-area_system_of_Chile {{כ}} Correspondence between the habitat of the threatened pudú (Cervidae) and the national protected-area system of Chile]. BMC ecology 16.1 (2016): 1.}} ואף על פי שהפודו הדרומי עדיין נמצא לאורך הרי האנדים ורכסי החוף אשר פגיעים פחות להשפעה אנושית, האוכלוסיות בעמק המרכזי של צ'ילה הופכות למפוזרות ומבודדות ושורדות רק בטלאי היער המעטים שנותרו.

===סביבת מחיה===
[[קובץ:Pudu Isla San Pedro.jpg|ממוזער|ימין|350px|פודו דרומי בסביבת מחיה אופיינית בהרי האנדים.]]
בית הגידול של הפודו הדרומי נמצא ברובו ב[[יער גשם ממוזג|יערות גשם ממוזגים]] - סוג של [[מערכת אקולוגית]] נדירה יחסית הנמצאת בעיקר ב[[אקלים ממוזג]] ומתאפיינת ב[[אשור דרומי|עצי האשור הדרומי]], אך ניתן למצוא אותו במידה פחותה גם ב[[יער]]ות [[נשירים]], יערות משניים, מטעי [[אקליפטוס]] ו[[ברוש פטגוני]] המזוהה עם אזור ה[[חוף]] - בעיקר כאלו הממוקמים במקומות שקטים שאינם מופרעים על ידי האדם.{{הערה|שם=פידיאף}} בתי הגידול המאוכלסים על ידי הפודו, מתאפיינים ב[[צמחייה]] נמוכה וסבוכה במיוחד מתחת לחופת היער הבאה לידי ביטוי בעצים קטנים ושיחים גדולים, והפודו מפגין העדפה ברורה אליהם עקב העובדה שהם מספקים לו מקום מסתור בטוח מפני טורפיו. אחד מהצמחים המועדפים ביותר על הפודו בהקשר זה, הוא ה[[במבוק]]; הפודו יוצר בין ענפי הבמבוק העבים רשת שלמה של [[דרך|שבילים]] צרים ונמוכים שבאמצעותם הוא יכול לנוע במהירות בעת שטורפים דולקים אחריו.{{הערה|שם=לבן}} מלבד האשור הדרומי הדומיננטי במיוחד ביערות הגשם הממוזגים של צ'ילה, הצמחייה בבתי הגידול מורכבת גם מפלורה אנדמית אחרת:{{הערה|שם=פידיאף}} ה[[פוקסיה מגלנית|צִ'ילְקוֹ]] (''Fuchsia magellanica'') - מין שיח פרחוני וססגוני ממשפחת [[נר-הלילה (משפחה)|נר הלילה]]; ה[[לוז צ'יליאני|אַוֶולַנוֹ]] (''Gevuina avellana'') - עץ ירוק גבוה המתנשא עד לגובה של 20 מטר ופריו דומה לאגוז אדום; ה[[טיאקה|טִיאַקַה]] (''Caldcluvia paniculata'') - מתנשאת לגובה של 30 מטר ופריה משתייך לקבוצת [[הלקט]]; ה[[אמומירטוס לומה|לוּמָה]] (''Amomyrtus luma'') - מין מ[[הדסאים]] הגדל בנחלים ומפירותיו ארגמניים מכינים [[ריבה]]; [[תות יין צ'יליאני|מַאקִי]] (''Aristotelia chilensis'') - עץ קטן הידוע בסגולות הרפואיות של [[פירות יער|פירות היער]] שלו. בקווי רוחב גבוהים יותר נוכחים גם [[חזרן צ'ילה|בָּמְבּוּק צִ'ילָה]] (''Chusquea quila'') - שגדל בצורת שיח צפוף וסבוך, וה[[קוליהו (מין)|קוּלִיהוּ]] (''Chusquea culeou'') - מין במבוק בעל גבעולים קשים המפריש זרעים אכילים ואשר שימש את האינדיאנים לייצור חניתות וכלי נגינה.

אף על פי שבית הגידול העיקרי של הפודו הוא היער הסבוך, השהות בו היא בעיקר לצורך מסתור, ובעת ליקוט מזון הפודו מגיע לשטחים פתוחים יותר, כמו [[קרחת יער|קרחות יער]], קצוות היער או שטחי שיחים שבהם קיימת זמינות גדולה יותר של צמחייה נמוכה ומגוונת, היות שהעצים אינם מסתירים את קרני [[השמש]].{{הערה|שם=חום}} מספר חוקרי טבע סוברים שקרבת בית הגידול לגוף מים כמו [[נהר]] או [[אגם]] היא מרכיב חשוב בבחירת מקום המחיה של הפודו, היות שניתן לשתות ממנו באופן קבוע וכן להימלט אליו מפני טורפים יבשתיים. הפודו מוצא מקלט מפני השמש הקופחת מתחת לחופת היער או בעמקים שבהם הטמפרטורות נוחות יותר.{{הערה|שם=לבן}}{{הערה|שם=פידיאף}}

באי [[צ'ילואה]], הפודו הדרומי נצפה במגוון בתי גידול שלא נחשבים לאופטימליים במיוחד:{{הערה|שם=פידיאף}} טלאי יער המפוזרים בנוף חקלאי עם עדרי בקר וכלבים משוחררים, אזורים עם גישה רחוקה למקורות מים, או כאלה שנמצאים תחת הפרעה אנושית גבוהה וסמוכים לכבישים ראשיים; הדבר נובע מהצטמצמות בתי הגידול באי, וכן מהעובדה שהפודו מסוגל לשרוד בכתמי יערות עם כיסוי נרחב של שיחים. במחקר שנעשה באי, צפיפות הפודו הושפעה בחדות מנוכחות האדם וכלבי הבית. ביחס לקרובו הצפוני, הפודו הדרומי מאכלס אזורים נמוכים יותר - אפילו ב[[שפלה|שפלות]] וב[[עמק]]ים, ומגבלת הגובה העליון שלו היא בסביבות 1,700 מטר מעל פני הים,{{הערה|שם=אדום}} במקרים מסוימים, אפילו על מורדות [[הר געש|הרי געש]] (דוגמת [[פויווה-קורדון קאויה]], [[קופאווה]], [[קטרופיאן]] ו[[קלבוקו]]). הסיבה לכך, נעוצה בעובדה שקו השלג המתאפיין ב[[שלג]] נצחי מתחיל בדרום הרי האנדים כבר בגובה 2,000 מטר או אף נמוך יותר, כשהמשמעות היא שמעל 1,700 מטר האקלים הופך לבלתי ראוי למחיה עבור הפודו בשל דלילות הצמחייה. סביבת המחיה של הפודו הדרומי מתאפיינת בכמויות [[משקעים אטמוספיריים|משקעים]] גבוהות (בממוצע 2,000–4,000 מילימטר משקעים לשנה), חורפים גשומים ולחים, וקיץ קצר ויבש. הטמפרטורה המקסימלית בבית הגידול בקיץ היא כ-30 מעלות, בעוד שהטמפרטורה המינימלית עשויה להיות מספר מעלות מתחת לאפס.{{הערה|שם=פידיאף}} פודואים השוכנים באזורים גבוהים, נודדים עקב כך לעמקים החמים יותר עם בוא החורף.

==אקולוגיה==
הפודו הדרומי תואם היטב באורח חייו לאקולוגיה האופיינית למעלי גירה קטנים ומכרסמים אחרים, אשר באה לידי ביטוי בכך שהוא קטן, מפגין דו-צורתיות זוויגית מועטה, טריטוריאלי, פעיל בבדידות, מגיב בתנוחות מסוימות לנוכחות איום, מתקשר באמצעות ריחות ובררן מאוד בתזונתו.{{הערה|שם=פידיאף}}

===פעילות===
[[קובץ:Pudu puda 8.jpg|ממוזער|שמאל|230px|נקבת פודו תרה אחר מזון.]]
אף על פי שיש דפוסי פעילות שונים במהלך היום ובהתאם לעונה אצל הפודואים בבר, באופן כללי הפודו הדרומי מוגדר כמין [[פעיל דמדומים]] מאחר שפעילותו העיקרית מתרחשת בשעות [[אחר הצהריים]] המאוחרות, [[עלות השחר]] ושעות ה[[בוקר]], ובתחילת ה[[לילה]];{{הערה|שם=פידיאף}} הוא עשוי גם להיות פעיל לאורך שעות היממה, עם נטייה מוגברת לפעילות ביום. שעות ה[[צהריים]] ו[[חצות|חצות הלילה]] מנוצלות לרוב ל[[שינה|מנוחה]] ול[[העלאת גירה]]. ל[[מזג אוויר|מזג האוויר]] יש השפעה מסוימת על תנועות החיה: הפודו מראה פעילות מוגברת בימים [[סופה|סוערים]] מאשר בימים רגועים ושטופי [[השמש|שמש]] - אינדיקטור לחוסר הסבלנות שלו ל[[חום (תחושה)|חום]];{{הערה|שם=יעילות}} עם זאת, חוקר אחד צפה בפודו פעיל בשעות הצהריים למשך חצי שעה תחת שמש ישירה ביום קיצי וחמים בטרם נסוג חזרה לסבך. יתר על כך, הפודו הדרומי מסוגל להתאים את עצמו בקלות לטמפרטורות מגוונות כפי שהוכח בגני חיות רבים ברחבי העולם. במקרה של חשיפה ל[[קור (תחושה)|קור]] ממושך בחודשי ה[[אביב]] וה[[קיץ]] ב[[חצי הכדור הדרומי]], לפודו יש שיא עונתי של הפרשת [[תריודוטירונין]] המצביע על ההסתגלות של [[מטבוליזם|קצב חילוף החומרים]] שלו לתנאי הסביבה.{{הערה|שם=פידיאף}}

הפודו הדרומי הוא [[מין יחידאי]] הפעיל רוב הזמן בבדידות,{{הערה|שם=כחול}} בניגוד לחוקרים מוקדמים שטענו שהוא חי ב[[עדר]]ים. במהלך ה[[אביב]] וה[[קיץ]], הנקבות נראות באופן קבוע לצד העופר שלהם עד שהוא מגיע לעצמאות. מעבר לכך, הן הזכרים והן הנקבות חיים בדרך כלל בגפם, אף על פי שזכר ונקבה עשויים להראות לזמן קצר אחד בחברת השני עקב הטריטוריה החופפת שלהם. לעיתים נדירות יותר ניתן לראות קבוצה של 3 פודואים.{{הערה|שם=לבן}} הפודו יוצר בשטח הפעילות שלו רשת שלמה של [[דרך|שבילים]] נסתרים בצמחייה המובילים אותו בבטחה לשטחי האכלה ואזורי מנוחה, והוא משתמש ב[[מחילה (זואולוגיה)|מחילות]] ו[[מנהרה|מנהרות]] מתחת לאדמה כדי להתחבא מפני טורפים.{{הערה|שם=כחול}}

===התנהגות ותקשורת===
ה[[אתולוגיה|התנהגות החברתית]] של הפודו לא אומתה ברובה בטבע. חוקר אחד תיאר 7 סוגי התנהגות בשבי, וחוקר נוסף תיאר 19 התנהגויות שונות; אחרים תיארו רפרטואר עשיר של 40 סוגי התנהגות, כאשר הנפוצים ביותר קשורים לרחרוח, עשיית צרכים, ורדיפה אחר יריב.{{הערה|שם=פידיאף}} הפודו הדרומי מסתמך בכבדות על [[חוש הריח]] כאמצעי להשגת מזון ולחקור את סביבתו. הוא דוגם את הסביבה על ידי הרחה, [[ליקוק]], ו[[לעיסה]] של חפצים. הפרשת נוזל מבלוטות הריח הגדולות בסמוך לעיניים נעשית על ידי שפשוף הבלוטה באובייקט, והיא יכולה להתרחש במהלך תצוגה דומיננטית, [[חיזור]], והתרגשות.{{הערה|שם=לבן}} הפודו משתמש גם בתנועות חזיתיות כצורה של [[תקשורת חברתית|תקשורת]]; לזכרים ולנקבות למשל, יש תנוחות שונות בעת [[עשיית צרכים]] על מנת להפיץ את הריח של החיה. בשבי, הפודו מגיב בתנוחות כנועות לנוכחות של פרטים [[יחסי דומיננטיות|דומיננטיים]]:{{הערה|שם=לבן}} מתיחה של הצוואר לאורך ומטה, כריעת פלג הגוף האחורי, והימנעות מיצירת [[קשר עין]] עם הפודו הדומיננטי. באותה מידה, הפודו הדומיננטי מפגין תנוחות אגרסיביות ובוטחות: נפנוף בקרניים לעבר הפודו הכנוע, עמידה בסמוך לו עם חוטם מורם, או כיפוף הראש למטה בתנוחה מאיימת - כביכול מתכונן לנגוח אותו. הפודו הדומיננטי משתמש גם בתצוגה לרוחב שבה הוא מקמר את גבו ומעביר את משקל גופו לגפיים האחוריות ולכתפיים בדומה ל[[חתול (סוג)|חתולים]], תוך כדי הרמת ה[[זנב]] בצורה אופקית, זקיפת האוזניים, ו[[הפרשה (ביולוגיה)|הפרשת נוזל]] מבלוטות הריח שבצידי העיניים. הפודו הדומיננטי עשוי לרדוף אחר הפודו הכנוע עד אפיסת כוחות, תוך ניסיון להכות אותו עם הרגליים הקדמיות או לנשוך אותו בפלג הגוף האחורי. בתגובה לרחרוח של צורכי הנקבה, הזכר יבצע את [[תגובת פלהמן]] בה ה[[שפה|שפתיים]] מקופלות לאחור והוא עשוי ללקק לאחר מכן את הנקבה. פרטים צעירים עשויים לרוץ בשובבות ל[[משחק|שחק]] זה עם זה, והאם מטפחת את העופר על ידי ליקוק הפרווה וסירוקה באמצעות השיניים החותכות שלה. בתגובה לנוכחות טורף, הפודו הדרומי [[הקפאה|יקפא]] תחילה על מקומו ללא תזוזה בניסיון להתחמק מעיני הטורף, וכאשר התגלה, הוא יפתח ב[[ריצה|ריצת]] זגזוגים לא סדירה תוך כדי השמעת קריאת אזהרה.{{הערה|שם=חום}}

===טריטוריאליות ומערכת חברתית===
[[קובץ:Pudu puda - zoo de Vincennes.JPG|ממוזער|שמאל|220px|פודו זכר בגן החיות של [[פריז]].]]
הפודו הדרומי הוא יונק [[טריטוריה (בעלי חיים)|טריטוריאלי]] כמצופה מבעל חיים הפעיל בגפו, כאשר הן הזכרים והן הנקבות אינם סובלים נוכחות של פודו אחר מאותו הזוויג בשטחם:{{הערה|שם=פידיאף}} הנקבות מסלקות נקבות אחרות באמצעות נשיכות ו[[בעיטה|בעיטות]], והזכרים נאבקים בזכרים אחרים בעיקר באמצעות הקרניים; עקב המבנה דמוי ה[[מחט]] שלהן, פגיעתן עשויה להיות קשה והפודו עשוי אף להרוג פודו אחר שפלש לשטחו.{{הערה|שם=פידיאף}} שני הזוויגים מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות עשיית [[שתן]] ו[[צואה]], [[הפרשה (ביולוגיה)|הפרשות]] מבלוטות הריח הפראורביטאליות סמוך לעין, גירוד האדמה עם ה[[פרסה (איבר)|פרסות]] הקדמיות, ואצל הזכרים גם שפשוף הצמחייה עם הקרניים. אחד הדברים החשובים בטריטוריית הפודו הוא מצבורי גללים הנעשים בגבולות שתפקידם להודיע על נוכחות ולהרתיע פודואים זרים מלחדור לשטח.{{הערה|שם=לבן}} אצל פודואים בשבי מוקמת [[היררכיה]] חברתית ברורה בסדר הבא: זכר אחד דומיננטי, לאחריו זכרים כפופים, זכרים צעירים, ונקבות; אצל האחרונות ההיררכיה נעשית באותה שיטה.{{הערה|שם=פידיאף}} אצל זכרי הפודו הדומיננטיים יש רמות גבוהות של [[אינסולין]] ו[[טסטוסטרון]] לעומת זכרים כפופים, ובמקרה של מפגש בין זכרים בגודל דומה, הקטטה תהיה בלתי נמנעת. אף על פי שבשבי יש מדרג חברתי, אין זה מתרחש בטבע באופן טבעי שכן המדרג בשבי נוצר מכורח המצב שבו הפודואים מכונסים יחדיו במקום קטן.

טווח השטח הביתי של הפודו והיבטים נוספים ב[[אקולוגיה]] לא נחקרו רבות; רק שני מחקרים בדקו את התנועה של הפודו בשטחו ואת סוגי בתי הגידול המשמשים אותו ביותר, ואף המחקרים הללו נעשו בעיקר על פודואים בשבי, בבתי גידול עם הפרעה אנושית גבוהה או כאלו שמוגבלים טבעית (איים למשל), וכן במקומות שבהם יש לצד הפודו אוכלוסיות גדולות של איילים לא מקומיים.{{הערה|שם=פידיאף}} במחקר הראשון שנעשה ב-[[1987]] נחקרו 7 פרטים על [[חצי אי]] בגודל 1,200 [[דונם]], כאשר אצל 4 מתוכם השטח הביתי שבו התרחשה מרבית הפעילות היה בגודל של 16–26 דונם. אף על פי שהפודואים שנכללו במחקר נבדלו זה מזה בהתנהגותם, המאפיין המשותף שלהם היה שימוש ביערות דלילים על גבול ארץ-שיחים, ואיכות בית הגידול נעה מיערות ללא הפרעה עד לאזורים שמופרעים בכבדות על ידי האדם - מה שמלמד על הגמישות של הפודו ללחצים סביבתיים. הפודואים במחקר היו [[טריטוריה (בעלי חיים)|טריטוריאליים]], ולפחות זכר אחד שהיה תחת מעקב נצפה שוהה בשטחו במשך כל עונות השנה. במחקר השני מ-[[1992]], שוחררו סך של 20 פרטים על ויקטוריה - [[אי]] [[ארגנטינה|ארגנטינאי]] ב[[אגם נאוול ואפי]] אשר אין בו טורפים ומצויים בו איילים לא מקומיים רבים שהוכנסו על ידי האדם, כאשר מחצית מהפודואים ששוחררו היו תחת מעקב. לפרטים שנחקרו היו טווחי בית מגוונים שנעו מ-2 עד ל-200 דונם, והמשותף להם הוא שכולם אכלסו אזורים צפופים וסבוכים של ארץ-שיחים בניגוד לשאר האיילים האקזוטיים באי. הפודואים ששוחררו נותרו רובם קרוב לנקודת השחרור, ורק 2 פרטים מהם הרחיקו נדוד עד ל-20 ק"מ מהמקום.{{הערה|שם=פידיאף}}

===תזונה===
[[קובץ:Pudu puda 3.jpg|ממוזער|שמאל|220px|פודו דרומי מלקט עשבים.]]
אף על פי שהפודו הדרומי עשוי ללקט מזון לאורך היום, הוא נצפה לעיתים קרובות יותר בבקרים, שעות הצהריים המאוחרות, ומוקדם בלילה. בעת [[שיחור מזון|ליקוט המזון]], הפודו נע באיטיות דרך הצמחייה תוך כדי שהוא נוטל במהירות פיסות מפה ושם של מיני צמחים שונים.{{הערה|שם=פידיאף}} הפודו הדרומי הוא [[אוכלי-צמחים|בעל חיים צמחוני]] הניזון ממגוון מזונות צמחיים הקשורים ליער, כולל [[עלה|עלים]] צעירים, [[ענף|ענפים]], [[נבטים]], [[שיח]]ים, [[שרכי מים]], [[צמחי מרפא]], [[פרי|פירות]] בשרניים, [[פירות יער]], [[פרח]]ים וצמחים [[עשב]]וניים עם תפרחות,{{הערה|שם=לבן}}{{הערה|שם=חום}} והוא מתמקד בחלקי ה[[ליגנין]] המזינים של הצמח. חוקרים שונים הגדירו בכללות את התזונה ככזאת המורכבת מ[[עשבי תיבול]], [[עלה|עלווה]] ו[[גבעול]]ים טריים. מאחר שחופת היער מונעת בדרך כלל התפתחות של פלורה נמוכה ומגוונת על האדמה עקב חסימת קרני השמש, אזורי ההאכלה המועדפים על הפודו נמצאים דווקא בקצוות היער וביערות מקוטעים ולא בסביבה מיוערת לחלוטים בה הצמחייה המזינה מועטת.{{הערה|שם=לבן}} הפודו עומד לעיתים קרובות על רגליו האחוריות או קופץ על [[גזע (עץ)|גזעים]] שנפלו על מנת להגיע לצמחייה שגבוהה ממנו.{{הערה|שם=כחול}} בדרך כלל, הגישה לאזורי ההאכלה היא באמצעות רשת של שבילים קבועים ונסתרים בצמחייה. הפודו יכול לשרוד במשך זמן ארוך ללא שתייה, כשאת הלחות הנדרשת לו הוא יקבל ממזונו הצמחי.{{הערה|שם=חום}}

כצפוי, ניתוח [[היסטולוגיה|היסטולוגי]] של צואת הפודו הדרומי הראה שהפודו סלקטיבי מאוד בבחירת מזונו, בדומה ליונקים קטנים אחרים הנאלצים לבחור מקורות מזון איכותיים כדי לעמוד בעלות האנרגיה הגבוהה שגופם הקטן מבזבז בפעילות סטנדרטית כמו חיפוש מזון.{{הערה|שם=פידיאף}}{{הערה|שם=יעילות}} נמצא שבאזורים ללא הפרעה אנושית הפודו מעדיף יותר עלים, ענפים ושיחים מאחר שיש ברשותו מספיק זמן כדי לבחור את המזון האיכותי, בניגוד לאזורים מופרעים שבהם הוא ניזון בעיקר מצמחים עשבוניים באיכות ירודה ומצמחייה אחרת בהישג יד עקב העובדה שהשהייה יתר על המידה באזורים הללו עשויה להעמיד אותו בסכנה. ממצא אחר מניתוח היסטולוגי מצא שבאזורים עם הפרעה הצמח המועדף ביותר הוא [[פטל עלי-אולמוס]] (''Rubus ulmifolius'') שמוצאו מספרד, בעוד שהצמח הפרחוני [[אסטראנטרה]] (''Asteranthera'') מה[[צינוראים]] הועדף באזורים שקטים.{{הערה|שם=פידיאף}} מורפולוגיית [[כתר (רפואת שיניים)|כותרת השן]] החותכת של הפודו יחד עם [[קשת השיניים]] {{אנ|Dental arch}} הצרה והזעירה מלמדת על כך שהפודו יכול לבחור רק צמחים בצורה ובעובי מסוימים, וגורמת לדיאטה שלו להיות בררנית אף יותר;{{הערה|שם=זרבובית|Pavez-Fox, Melissa A., Mario Pino, and Paulo Corti. [http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/01650521.2015.1050920 {{כ}} Muzzle morphology and food consumption by pudu (Pudu puda Molina 1782) in south-central Chile]. Studies on Neotropical Fauna and Environment 50.2 (2015): 107-112.}} הפודו אינו אוכל את הצמח בשלימותו, אלא לוקח פיסות קטנות ממספר צמחים בזמן קצר וממשיך הלאה. יעילותה של [[מערכת העיכול]] של הפודו דומה לזו של [[אוכלי פירות]] כדוגמת ה[[מזאמה אדומה|מזאמה האדומה]], [[צביון חום]] ו[[צביון מקסוול]], וזמן העיכול הממוצע של מזון צמחי אצל הפודו מוערך בכ-29.9 שעות.{{הערה|שם=לבן}} הפודו הדרומי הוא יונק [[העלאת גירה|מעלה גירה]], ו[[קיבה|קיבתו]] מורכבת מארבעה מדורים. לפודו יש [[תחרות (אקולוגיה)|תחרות]] מסוימת עם יונקים צמחוניים אחרים שהובאו על ידי האדם לטווח התפוצה שלו, ביניהם: [[אייל אדום]], [[אייל הכרמל]], [[יחמור אירופי]], [[ארנבת אירופאית]] ו[[חזיר בר]].{{הערה|שם=פידיאף}}{{הערה|שם=לבן}}{{הערה|שם=כחול}}
{|class="infobox" align="left" style="float:left; clear:left; margin- left:1em; margin-left:0em; font-size:90%; width:90px;"
|[[קובץ:Weinmannia trichosperma.jpg|120x120px]]
|[[קובץ:Temu (Blepharocalyx cruckshanksii) - mature fruits (Inao Vásquez) 001.jpg|120x120px]]
|-
|[[קובץ:Azara petiolaris 1.jpg|120x120px]]
|[[קובץ:Black and red ripening blackberries.jpg|120x120px]]
|-
|colspan="2" width="90px"|פריטי מזון שונים הנאכלים על ידי הפודו הדרומי.{{הערה|שם=פידיאף}}
|}
באופן ספציפי יותר, חוקר טבע אחד דיווח בשנת [[1925]] שהפודו הדרומי ניזון מה[[פוקסיה מגלנית|פוקסיה המגלנית]] ומ[[חזרן הרים דרום-אמריקני]] (''Chusquea''), וחוקרים אחרים מ-[[1967]] ו-[[1992]] דיווחו שהוא ניזון גם ממיני עצים ושיחים כדוגמת: [[גויאבה צ'יליאנית]] (''Ugni molinae''), [[ברברית (צמח)|ברברית]], [[שיח פנס צ'יליאני]] (''Crinodendron hookerianum''), [[גאולטריה]] (''Gaultheria''), [[ריבס ענק]] (''Gunnera tinctoria''), [[אזארה]] (''Azara''), [[תות יין צ'יליאני]], [[חזרן קוליהו]] (''Chusquea culeou'') ו[[חזרן צ'ילה]]. הפודו הדרומי ניזון גם מ[[עלה|עלים]] של עצים שונים כגון: [[אמומירטוס לומה]], [[אשור דרומי]], [[הדס צ'יליאני]] (''Luma apiculata''), [[טמו (מין)|טמו]] (''Blepharocalyx cruckshanksii''), [[קויג'ו]] (''Nothofagus dombeyi''), [[שיח אש צ'יליאני]] (''Embothrium coccineum'') ו[[פונקיי]] (''Lomatia ferruginea'').{{הערה|שם=פידיאף}} תצפיות על הרגלי האכילה של הפודו הדרומי באגם רופאנקו, מצאו שאף שהוא ניזון מצמחים רבים, רק מינים בודדים זוכים להעדפה גבוהה ונצרכים על ידו בקביעות. התצפיות הללו גם מצאו שהפודו מעדיף יותר ללקט מזון בארץ-שיחים מאשר ביערות או בסבך [[במבוק]]. בנוסף נמצא שבתוך הצמחייה הגבוהה והסבוכה, הפודו הדרומי היה ניזון בעיקר מ[[שרכי מים]] שונים, ושיחי [[ורבניים]], ופרטים מסוימים גלשו גם על [[גפן|גפנים]] ו[[עשבי תיבול]]; בשכבות צמחייה נמוכות לעומת זאת, הוא גילה העדפה גדולה יותר ל[[טחב]]ים, [[עשב]]ים ועשבי תיבול. הן בצמחייה גבוהה והן בצמחייה נמוכה, מרבית הפודואים שנצפו אכלו 80-60% מכלל מיני הצמחים הזמינים, ופרטים בודדים ניזונו רק מ-25% מכלל הצמחים הזמינים.{{הערה|שם=פידיאף}} בבתי גידול פתוחים, הפודו הדרומי נמצא אוכל [[לחך]], [[לוטוס (סוג)|לוטוס]] ו[[יבלית]] ונמנע מ[[סדגס]] (Cyperaceae); הוא גם נצפה אוכל [[פרי|פירות]] בשרניים של ה[[לוז צ'יליאני|לוז הצ'יליאני]] ו[[הדסיים]] אחרים. בשבי, הפודו ניזון [[פטל (תת-סוג)|מפטל]], [[ורד|וורדים]], [[תפוח]]ים, [[תות שדה|תותים]], [[ערמון|ערמונים]], [[אגוז לוז|אגוזי לוז]], [[בלוט]]ים, [[תפוח אדמה|תפוחי אדמה]], [[בננה|בננות]], [[גזר]]ים, [[סלרי]], [[ארטישוק ירושלמי]], [[תלתן]] אדום ולבן, [[אספסת]], [[פטריות]] ו[[מלח בישול|מלח]].{{הערה|שם=לבן}}

על האי [[צ'ילואה]], תצפיות הראו שתזונת הפודו מבוססת ברובה על צמחים אקזוטיים (למשל [[שינן רפואי|שן הארי]], [[תלתן רגל ציפור]] ו[[מוז צר-עלה]]), שרכי מים, [[ניצן|ניצנים]], [[פרח]]ים, פירות ושתילים של [[טיאנו]] (''Weinmannia trichosperma''), [[שרך קשה אנטארקטי]] (''Blechnum penna-marina''), [[שרך קשה צ'יליאני]] (''Blechnum chilense''), ועוד רבים אחרים. המקומיים מדווחים שהפודואים חודרים מדי פעם לגינות כדי לפשוט על תפוחי אדמה, תפוחים, וורדים, [[דשא]] ו[[אפונה]].{{הערה|שם=פידיאף}}

===רבייה וייחום===
[[עונת רבייה|עונת הרבייה]] העיקרית של הפודו הדרומי מתרחשת בין החודשים [[אפריל]] ו[[יוני]];{{הערה|שם=חום}} ה[[ייחום]] של הפודו הדרומי הוא עונתי, ומשך הייחום הממוצע הוא כ-11 ימים. תדירות מחזור הייחום מושפעת רבות מתנודות עונתיות וסביבתיות, במיוחד מ[[פוטופריודיזם]] ומ[[איכות המזון]]. זכרים מפגינים רמות שיא של [[הורמון|הורמוני רבייה]] שונים במהלך זמנים מסוימים בשנה;{{הערה|שם=לבן}} מחקר אחד מצא כי [[הורמון מגרה זקיק]] ו[[טסטוסטרון]] מגיעים אצל הפודו לשיא פעמיים בשנה. מחקר אחר לעומת זאת, מצביע על כך שדווקא ל[[הורמון מחלמן]] ולטסטוסטרון יש שני שיאים מדי שנה, בעוד שלהורמון מעורר זקיק ול[[פרולקטין]] יש רק שיא אחד. הורמון ה[[קורטיזול]] המופרש בעת לחץ גבוה, מגיע לשיא אצל הפודו במהלך עונת הרבייה, והאשכים אף הם הופכים לגדולים יותר באביב ובסתיו במקביל לרמות ההורמונים הגבוהות.{{הערה|שם=לבן}} הוצע שהשינויים הפיזיולוגיים בתקופות מסוימות קשורים להתפתחות קרן האייל, לדומיננטיות חברתית ולייחום, מה שנתמך חלקית על ידי מחקר אנדוקריני שבוצע בשנת [[1993]] בו נמצא שרמות הטסטוסטרון וההורמון המחלמן הגיעו לשיא בחודש [[מרץ]], במהלך עונת הרבייה. בנוסף, ה[[ספרמטוגנזה]] שהיא תהליך יצירת תאי זרע, מוגברת באופן משמעותי רק במהלך עונת הרבייה, אך עשויה להימשך מספר חודשים לאחר מכן. כתוצאה מרמות גבוהות של הורמוני רבייה בתקופות מסוימות, הפודו הדרומי יכול להתרבות פעמיים בשנה: נקבה שטרם נכנסה להריון בעונת הרבייה העיקרית בין אפריל ליוני, יכולה לבייץ שוב בין נובמבר לינואר כאשר הורמוני הרבייה של הזכרים מגיעים לשיא השני שלהם.{{הערה|שם=לבן}} הזכרים פוריים בשבעה חודשים מדי שנה.{{הערה|שם=פידיאף}}

עקב היות הפודו מין חמקמק ונסתר, מרבית המידע אודות מערכת הרבייה וההזדווגות נלמדה מפרטים בשבי.{{הערה|שם=לבן}} בשבי הפודו הדרומי עשוי להיות [[פוליגמיה|פוליגמי]], והדבר אמור בעיקר לגבי הזכרים. בבר לעומת זאת, נוצרים בדרך כלל קשרים זוגיים בין זכר ונקבה החיים באותו אזור. כאשר הנקבה מיוחמת, הזכר פונה אליה בגחינה נמוכה ואיטית; לאחר רחרוח וליקוק השתן שעל פיהם הזכר קובע האם הנקבה ראויה לרבייה, הוא נוגח אותה קלות במפשעה או בצדדים. ההזדווגות מתרחשת בתדירות גבוהה במשך 3 ימים, כשכל משגל נמשך 2–3 שניות.

===הריון וטיפול בצאצאים===
[[קובץ:Pudu puda 02.jpg|ממוזער|ימין|220px|עופר קטנטן של פודו דרומי במרכז שיקום בצ'ילה.]]
[[קובץ:Pudu puda young Parken Zoo.jpg|ממוזער|שמאל|220px|עופר בן שבועיים לצד אימו.]]
תקופת ההריון היא בסביבות 7 חודשים. נקבת הפודו מתייחדת משאר האיילות בכך שהיא מסוגלת להשהות את התפתחות העובר ברחם למשך תקופה ארוכה עד שהתנאים הסביבתיים משתפרים בתהליך הידוע כ[[דיאפאוזה]].{{הערה|שם=פידיאף}} מאפיין זה מצוי בקרב היונקים בעיקר אצל ה[[כיסאים]] וה[[מכרסמים]]. תקופת ההיריון המדויקת שנויה במחלוקת: חוקר אחד ציין שהיא נמשכת בין 203 ל-223 ימים, ואחרים טוענים שהיא נעה בין 197 ל-223 ימים.{{הערה|שם=לבן}} משך זמן ההריון אצל הפודו ארוך מאוד בהשוואה לאיילים אחרים גדולים יותר. מרבית העופרים נולדים בעונת ה[[אביב]] אשר חלה ב[[חצי הכדור הדרומי]] בין [[נובמבר]] ל[[ינואר]]. הנקבה ממליטה מדי שנה עופר אחד בדרך כלל, אך לידת [[תאומים]] אינה נדירה. מתוך 757 המלטות שתועדו, יחס המינים בעת הלידה היה 372 זכרים לעומת 389 נקבות מה שמצביע על כך ששכיחות הנקבות גבוהה במעט מהזכרים;{{הערה|שם=פידיאף}} בארבע המלטות מתוך אלו שתועדו נולדו תאומים. עם זאת, יש הטוענים שיחס המינים הוא 1:1. במהלך תוחלת החיים הממוצעת של הנקבה בטבע, היא ממליטה בממוצע 3.88 עופרים. בשבי לעומת זאת, הנקבה עשויה להמליט עופרים בשיעור כפול עקב תוחלת החיים הגבוהה: נקבה אחת המליטה לאורך 15 שנותיה מספר שיא של 14 עופרים, בעוד שזכר אחד גרם ללידתם של 28 עופרים לאחר שהכניס להריון מספר נקבות במשך חייו.{{הערה|שם=פידיאף}}
[[קובץ:Pudu puda 7.jpg|ממוזער|שמאל|220px|נקבת פודו דרומי מטפחת את העופר המתבגר שלה; ניתן להבחין עדיין בכתמים הדהויים.]]
העופר של הפודו קטנטן ודומה בגודלו לחתלתול, כאשר בעת הלידה גובהו בכתפיים 17–20 ס"מ בלבד, ומשקל גופו 700 גרם עד קילוגרם אחד לכל היותר;{{הערה|שם=פידיאף}} הנקבות גדולות במעט מהזכרים בלידה. העופר נולד עם פרווה כהה משל ההורים, כאשר על פלג הגוף העליון יש מעין גלימה שחרחרה השזורה בכתמים ונקודות צהבהבות, ושאר חלקי הגוף בצבע חום זהוב. הכתמים על פרוות העופר נועדו לדמות את קטעי ה[[אור]] וה[[צל]] ב[[יער]] כדי ל[[הסוואה בעולם החי|הסוות אותו]] היטב על הקרקע,{{הערה|שם=כחול}} והם מתפוגגים ונעלמים זמן קצר לפני גיל 3 חודשים. נקבת הפודו הדרומי מעניקה לעופר טיפול מסור: היא אוכלת את השליה ומלקקת את פרוותו כדי שהריח שלהם לא יביא טורפים לאזור, והיא מנסה לעורר אצלו הטלת שתן והפרשת צואה על ידי ליקוק פתחי הביב. היא מאפשרת לו לינוק בתוך שעה לאחר הלידה לאחר שניקתה אותו לגמרי. [[חלב]] הפודואית מורכב מ[[שומן]], [[אלבומין]] ו[[לקטוז]], וכן כמויות גבוהות של [[נתרן]] ו[[אשלגן]].{{הערה|שם=פידיאף}} בשבי, הנקבה מיהרה לבוא למקומו של העופר ולטפח אותו בתגובה לפעיות שלו. מחקרים מסוימים מצאו שעופר הפודו עדיין יונק בגיל חודש, בעוד שניסיונות לינוק בגיל חודשיים נדחים על ידי האם.{{הערה|שם=פידיאף}} מחקר נוסף קובע כי גיל ה[[גמילה]] הוא בסביבות 1.8 חודשים, כאשר משקל העופר מגיע ל-3 קילוגרם. העופר גדל במהירות, ומגיע לגודל פודו בוגר תוך 3 חודשים בלבד;{{הערה|שם=חום}} הוא הופך להיות עצמאי בגיל 8 חודשים, ובמקביל נאלץ לעזוב את שטח ההורים ולתור אחר שטח מרוחק עקב הטבע הבודד של המין. הנקבה מסוגלת להתרבות מגיל 6 חודשים ואילך, אך נפוץ שהדבר מתרחש בגיל 12–18 חודשים.{{הערה|שם=חום}}{{הערה|שם=פידיאף}} הזכר מסוגל להתרבות מגיל 4.7 חודשים, אך עקב התחרות עם זכרים חזקים, הוא בדרך כלל לא יצליח לעשות זאת עד לגיל שנה או שנתיים וחצי.{{הערה|שם=חום}}{{הערה|שם=פידיאף}} בשבי, ההזדווגות הראשונה של הזכר או הנקבה עשויה להיות מאוחרת אף יותר מכך. הקרניים מופיעות לראשונה אצל הזכרים בין 9 ל-12 חודשים, והנשירה הראשונה שלהם מתרחשת ביולי.

===תוחלת חיים===
[[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] הממוצעת של הפודו הדרומי בטבע, היא 4.4 שנים לנקבה ו-4.5 שנים לזכר. תוחלת החיים הממוצעת בשבי, היא 17.4 שנים לנקבה, ו-15.8 שנים לזכר. תוחלת החיים הארוכה ביותר בשבי שתועדה הייתה 17.9 שנים בגן החיות של [[רוטרדם]]. התמותה של העופרים במהלך החודש הראשון שלאחר הלידה היא בשיעור של 26% לשני הזוויגים.{{הערה|שם=פידיאף}}{{הערה|שם=לבן}}

==יחסי גומלין==
===טריפה===
{{תמונות קולאז'
|כותרת=מספר טורפים של הפודו הדרומי:
|כותרת משנה=[[פומת ההרים]], [[שועל דרווין]], [[חתול קודקוד]] ו[[אוח (סוג)|אוח]].
|תמונה1=Cougar closeup.jpg
|תמונה2=Pseudalopex fulvipes.jpg
|תמונה3=Guigna Jim Sanderson cropped.JPG
|תמונה4=Great Horned Owlet (Bubo virginianus) (17038632068).jpg
|גודל=140
|יישור=שמאל
}}
הפודו הדרומי מהווה [[נטרפים|מקור מזון]] למספר מיני [[טורפים (ביולוגיה)|טורפים]] ב[[הרי האנדים]]. הטורפת הטבעית העיקרית של הפודו היא [[פומת ההרים]], אשר הפודו מהווה באזורים מסוימים את תזונתה העיקרית ואת המזון האהוב עליה.{{הערה|שם=לבן}} במחקר אחד נמצא שבתוך פחות משנה אחת פומה שגידלה 3 גורים סביב אגם רופאנקו [[טריפה|הרגה]] לבדה כ-30 עד 40 פודואים, וחוקר אחר העריך שבצ'ילה, כל פומה הורגת בממוצע מדי שנה 15 פודואים, המהווים 49-11% מתזונת הפומה לצד הארנבת האירופאית המהווה טרף חילופי. כ-73% מכלל הפודואים שנטרפים על ידי הפומה הם עופרים, והיא אחת הגורמים העיקריים לתמותה הגבוהה בגיל צעיר.{{הערה|שם=פידיאף}} נמצא גם שאצל פומות החיות סביב אגמים ומקורות מים בפנים הארץ הפודו מהווה כ-5.9% מהתזונה, ועבור פומות החיות באזורי החופים הפודו מהווה 22% מהתזונה. הטורף היחיד מלבד הפומה שנעשה מחקר אודות טריפת הפודו על ידו הוא [[שועל דרווין]] הנדיר אשר [[תפוצה חופפת|חופף]] עם הפודו הדרומי רק על האי [[צ'ילואה]]; מחקר מ-1990 מצא שהפודו מהווה כ-2% מתזונת השועל בפארק הלאומי נהולבוטה, 5.2% מתזונת השועל בפארק הלאומי צ'ילואה, 6.9% בפארק הלאומי פריוקיוינה ו-2.7% בפארק הלאומי אהונקו;{{הערה|שם=פידיאף}} באופן כללי, הפודו הדרומי מהווה כ-3.9% מתזונת השועל על האי צ'ילואה. טורפים אחרים ידועים או פוטנציאליים של הפודו הדרומי הם שועלים כדוגמת [[שועל קולפאו]] ו[[שועל ארגנטינאי אפור]], חתולי בר קטנים כדוגמת [[חתול קודקוד]], [[חתול הפמפס]] ו[[חתול קולוקולו]], ו[[אוח זוטר]];{{הערה|שם=פידיאף}}{{הערה|שם=לבן}}{{הערה|שם=חום}} [[כלב הבית|כלבי בית]] מהווים גם הם איום חמור על הפודו{{הערה|שם=מחקר טרף|Silva-Rodríguez, Eduardo A., et al. [https://www.cambridge.org/core/journals/oryx/article/div-classtitleevaluating-mortality-sources-for-the-vulnerable-pudu-span-classitalicpudu-pudaspan-in-chile-implications-for-the-conservation-of-a-threatened-deerdiv/388770F8DB1BC84E20873C7CFCF12415 {{כ}} Evaluating mortality sources for the Vulnerable pudu Pudu puda in Chile: implications for the conservation of a threatened deer]. Oryx 44.01 (2010): 97-103.}} (ראו גם בפסקת [[פודו דרומי#נוכחות כלבים|איומים]]). לפודו יש סיבולת נמוכה, והוא אינו מסוגל לרוץ לאורך זמן. על כן, כדי להימלט מפני טורפים הפודו הדרומי נוהג להסתתר במנהרות קטנות ובמחילות, ובמקרה הצורך הוא גם נמלט למים ומסתייע בכושר השחייה המצוין שלו.{{הערה|שם=אדום}}

===טפילות===
[[טפילות|עולם החי הטפילי]] של הפודו הדרומי ידוע טוב יחסית. מרבית המחקרים אודות הטפילים הפנימיים והחיצוניים, מבוססים על ניתוח של פודואים שנהרגו באופן טבעי, נתפסו בטבע או כאלה שגדלו בשבי. הפודו עשוי להדביק בעלי חיים מבויתים או לחלופין להידבק מהם. לפודו הדרומי יש מספר לא מבוטל של טפילים חיצוניים; על גופם של 7 פודואים שנחקרו ב-2004 נמצאו [[כינים]] מהמין [[בוויקולה קפרה]] (Bovicola caprae) אשר מצוי בעיקר אצל ה[[יעלים]] ומועבר לפודו על ידי [[עז הבית]], וכן מהמין [[סולנופוטס]] (''Solenopotes binipilosus'') המצוי גם על איילים אחרים בטבע, ובנוסף, נמצאו שני מינים של [[קרציות]] מהסוג [[איקסודס]] (''Ixodes''). חוקר אחד שביצע ב-1992 [[נתיחה שלאחר המוות]] בגופת הפודו, מצא מלבד הקרציה הנזכרת גם [[היפובוסקידה|זבובי היפובוסקידה]] (Hippoboscidae) נשכניים, מין אחד של זבוב [[ליפופטנה]] (''Lipoptena'') הייחודי לפודו ונקרא עקב כך "''Lipoptena pudui''", ושני סוגים של [[כינה נושכת]] (''Mallophaga'').{{הערה|שם=פידיאף}}{{הערה|שם=לבן}}

הטפילים הפנימיים [[פרזיטולוגיה|נחקרו]] אף הם בהרחבה. חוקר אחד מצא ביצים של [[סטרונגילידה]] (Strongylida) ב-55% מצואת הפודו שנבדקה על ידו, וכן ביצי [[מולריוס]] (''Muellerius capillaris'') ב-100% מהצואה שנבדקה על ידו. טפילים חשובים אחרים הם ה[[קאפילאריה]] (''Capillaria'') ממערכת [[תולעים נימיות]] (נמטודות) וה[[אימריה]] (''Eimeria'') מה[[נבגוניות]]. [[טפילי מעי]]ים משותפים לפודו ולבעלי חיים מבויתים, הם ה[[אוסטרטאגיה]] (Ostertagiaostertagi), ה[[ספיקולופטראג'יה]] (Spiculopteragia), ה[[אוסופאגוסטומום]] (Oesophagostomum), ה[[הנמאטודירוס]] (Nematodirus), ה[[טריצ'וסטרונגילוס]] (Trichostrongylus) וה[[קופרייה]] (Cooperia pectinata).{{הערה|שם=פידיאף}} הפודו הדרומי הוא אחד ה[[פונדקאי]]ם של [[הקיסטריכרכוסיס]] (Cysticercosis) - צורת הזחל של [[תולעת שלפוחית דקת צוואר]] (''Taenia hydatigena'') ממשפחת ה[[שרשורים]]. בריאות ובכבד של הפודו נמצא היצור [[לינגואטולה]] (Linguatula serrata) מה[[רגלסתיים]], בשרירי השלד והלב נוכח ה[[טפיל סארקוקיסטיס]] (Sarcocystis), ובמקרה של [[דלקת ריאות]] יש גם נוכחות של הנמטודה [[דיקטיאוכאולוס]] (Dictyocaulus). חוקר משנת 1992, תיעד 5 פודואים בשבי שמתו כתוצאה מ[[מחלת הפה והטלפיים]], וחוקר אחר דיווח על הידבקות של הפודו ב[[נגיף]] [[פוקסיווירידה]] (Poxviridae) בגן החיות של אליקון דה אורטגה ב[[ספרד]].{{הערה|שם=פידיאף}} בטבע, נמצא פודו אחד שמת כתוצאה מ[[מחלת הריריות בבקר]] הנגרמת על ידי הנגיף [[פסטיוירוס]] (Pestivirus) ממשפחת ה[[פלאוויווירידה]]. בשבי תועד פרט שמת מ[[הרעלת דם]] עקב [[חיידקים|חיידק]] ה[[טרופרלה פיוגנס]] (Trueperella pyogenes) שנמצא במערכת העיכול והנשימה של [[פרסתנים]].{{הערה|שם=לבן}}{{הערה|שם=הרעלה|Twomey, David F., et al. [http://www.zoowildlifejournal.com/doi/abs/10.1638/2009-0008.1?code=zvet-site&journalCode=zamd {{כ}} Arcanobacterium pyogenes Septicemia in a Southern Pudu (Pudu puda) Following Uterine Prolapse]. Journal of Zoo and Wildlife Medicine 41.1 (2010): 158-160. APA}}

===השפעה אקולוגית===
מאחר שהפודו יונק צמחוני הניזון מ[[עשב]]ים, [[זרע (בוטניקה)|זרעים]], [[פרי|פירות]], ומקורות מזון אחרים מהצומח הנמצאים סמוך לגובה הקרקע, הוא [[מין מהנדס סביבה|משפיע]] בדרך כלל לטובה על ה[[פלורה]] של [[הרי האנדים]]. הוא עשוי לגרום בעקיפין לפיזור זרעים ולהפצת מיני עצים וצמחים לאזורים שלא היו קיימים קודם לכן, כאשר הוא מטיל את צואתו במהלך חיפושיו אחר מזון, והגרעינים או הזרעים שלא התעכלו נובטים באותו מקום.{{הערה|שם=יעילות}} מאידך, במקרה והפודו יאכל צמח אקזוטי לא מקומי, הוא עשוי באותה מידה לגרום להפצה שלו אפילו באזורים שלא נגישים עבור האדם, ובכך לסייע לצמחים הפולשים לחדור ולהשתלט על הפלורה המקומית.{{הערה|שם=לבן}} בעיה אחרת, היא שתזונת הפודו יכולה לצמצם את השפע של מיני צמחים מקומיים המועדפים עליו יותר מצמחים פולשים. כדי לקבוע את ההשפעה האקולוגית על הפלורה, נדרשים איפוא מחקרים מקיפים יותר. מעבר להשפעה על הפלורה, הפודו משפיע באופן חיובי על המיקרו-פאונה של הרי האנדים הכוללת [[מכרסמים]], [[חרקים]] ו[[בעלי חוליות|חולייתנים]] קטנים ממנו: עקב כך שהפודו בונה ומתחזק מנהרות ושבילים נסתרים בשיחים, הוא מאפשר בעקיפין לבעלי חיים קטנים לעבור או להישאר בבטחה בשבילים הללו בסבך מבלי להתגלות על ידי טורפיהם, ובכך מגדיל את סיכויי ההישרדות שלהן מבלי מודע. היות ש[[פומת ההרים]] החיה בצ'ילה מתבססת בעיקר על הפודו כמקור מזון, ההפחתה במספרים שלו עשויה לגרום לתנועות חדות ב[[שרשרת המזון]] ולהוביל לשינויים גדולים במערכת האקולוגית, כאשר הפומה תחל כתוצאה מאי שכיחות הפודו לבסס את תזונתה על בעלי חיים אחרים כמו [[גואנקו]], [[ויקוניה|ויקוניות]], יונקים קטנים או חיות מבויתות.{{הערה|שם=לבן}} הפודו כאמור נשאי של [[טפילות|טפילים]] ו[[מחלה|מחלות]] מסוימות אשר חלקן עלולות להדביק חיות מבויתות או בני אדם; המחלות הללו עשויות להשפיע באופן שלילי במיוחד על בני אדם שאוכלים את בשר הפודו הנגוע.{{הערה|שם=לבן}}

==מצב שימור==
הפודו הדרומי מסווג על ידי [[הרשימה האדומה של IUCN]] ב[[מצב שימור|מצב השימור]] '''[[קרוב לסיכון]]''' (NT) החל משנת [[2016]]. קודם לכן, הפודו היה רשום בקטגוריית ה'''[[פגיע]]''' (VU) כבר משנת [[1996]] על בסיס ההערכה שאוכלוסיית המין פחתה בשיעור של 50% במהלך 500 השנים האחרונות - מאז גילוי יבשת [[אמריקה]] על ידי ה[[אירופה|אירופאים]]. במהלך 15 השנים שקדמו לשנת [[2008]], האוכלוסייה פחתה שוב בשיעור של 20% עקב מספר איומים משמעותיים והיא נמצאת עד היום במגמת ירידה. לאור הנתונים הללו, הפודו הדרומי התאים לסיווג בקטגוריית הפגיע, אולם מפנה לא צפוי חל בשנת 2016, כאשר התגלה שבית הגידול המתאים עבור המין גדול יותר ממה שהיה ידוע קודם לכן, והאומדן המשוער של האוכלוסייה על בסיס בית הגידול הוביל לכך שהארגון הוריד אותו לקטגוריית קרוב לסיכון בשל אי ההתאמה לקריטריונים של קטגוריית הפגיע. עם זאת, ההחמרה במצב השימור שלו די צפויה לנוכח האיומים.{{הערה|שם=אדום}}

==האיומים על הפודו==
===אובדן בית הגידול===
אוכלוסיית הפודו הדרומי חוותה ירידות משמעותיות לאורך ציר הזמן ההיסטורי, בחלקן הגדול עקב הרס בית הגידול על ידי האדם או שינוי האקלים.{{הערה|שם=כחול}}{{הערה|שם=שימור}} כמעט 90% מהיערות הטבעיים של ה[[אזור אקולוגי|אזור האקולוגי]] בצ'ילה אבדו בין [[1550]] ל-[[2007]], באזור שהיווה את רוב התפוצה ההיסטורית שלו; דוגמאות לכך מהעת המודרנית: בחופים של מחוז מאולה הצ'יליאני, שטחי היער הצטמצמו ב-67% בין [[1975]] לשנת ה־[[2000]]; ב[[אראוקניה]], נהרסו כ-2.9% מכלל היערות באזור לאחר פעילויות אנושיות בתחומי היער בין 1999 ל-2008; ביערות החוף של [[לוס ריוס]], חל אובדן של 5.1% בין [[1958]] ל-[[2011]]; בשלושה תחומים באזור [[לוס לאגוס]], יש ירידה של 1% מעצי היער מדי שנה. אף על פי שהפודו מסתגל לבית הגידול ההרוס כאשר היערות מוחלפים ב[[מטע]]ים של פירות אקזוטיים (שכן גובהו הנמוך מקל עליו להתחבא בצמחייה), מכל מקום, במקרה הטוב ניתן להחשיב מקומות כאלו כבתי גידול באיכות ירודה, עקב הנוכחות הגבוהה של פועלים וחקלאיים בתחומי המטע המפריעים לפעילות הסדירה של הפודו.{{הערה|שם=אדום}}{{הערה|שם=כחול}}

===נוכחות כלבים===
[[קובץ:Dogo Argentino.jpg|ממוזער|שמאל|240px|פציעת הפודו על ידי [[כלב הבית|כלבי הבית]], מהווה את אחד האיומים העיקריים עליו סמוך למגורי אדם.]]
תקיפת פודואים על ידי [[כלב הבית|כלבי הבית]] נפוצה מאוד בבתי גידול הסמוכים למגורי האדם.{{הערה|שם=אדום}}{{הערה|שם=לבן}} ההתקפות הללו שלעיתים קרובות עשויות להסתיים במותו של הפודו, מתרחשות בהיקף גבוה אפילו בתוך פארקים לאומיים, והן הגורם העיקרי שבעטיו מובהלים פודואים פצועים למרכזי טיפול בחיות בר בצ'ילה. באזור החוף של [[ואלדיביה]] בצ'ילה, דווח שנוכחות הפודו גבוהה יותר באזורים שבהם יש לו סיכוי נמוך לפגוש בכלבי בית, וסביר להניח שהדבר זהה לגבי אזורים אחרים כדוגמת האי צ'ילואה. הכלבים מהווים איום חמור במיוחד על אוכלוסיות קטנות מפוזרות, שכן כל אובדן של פודו משפיע מיידית לרעה על גדילת האוכלוסייה. במקומות רבים, המניע העיקרי לתקיפות הוא הזנחה של הכלב מצד הבעלים ואי האכלתו בצורה מספקת, אשר גורמת לכלב לצאת ליער ולחפש מקור מזון; הדבר נובע גם מכך שהכלבים משוחררים בדרך כלל ולא סגורים בחצרות הבעלים. מצלמות נסתרות ביערות מתעדות את הכלבים משתמשים בשבילי הפודו כדי לאתר אותו, ונראה גם שהכלבים לומדים במהירות כיצד לצודו עד שהם הופכים למתמחים במציאתו ולמיומנים בהריגתו.{{הערה|שם=פידיאף}} באי [[צ'ילואה]], ניתן לראות לעיתים קרובות כלבים רודפים אחר פודו מתנשף למשך זמן רב, וכן באזורים אחרים ביבשה. יתר על כן, בחלק מהיישובים האנושיים, מציאת שלדי פודו ביערות הסמוכים מלמדת על כך שהם קיפדו את חייהם בעקבות התקפת כלבים.

הסיבה שהכלב מהווה איום חמור עבור הפודו, נובעת מכך שלפודו אין סיבולת גבוהה המאפשרת לו לרוץ לאורך זמן, והוא הופך למותש אחרי זמן קצר של מרדף. במקרה שאין גוף מים זמין בסביבה שאליו הפודו יוכל לקפוץ ולשחות (כמו [[אגם]] או [[נהר]]), הסיכוי שלו לחמוק ממלתעות הכלב קלוש ביותר. אחת הסיבות לכך, היא שטקטיקת ההימלטות של הפודו כוללת ריצה מהירה בתוך הסבך למשך מספר מטרים תוך כדי השמעת רעש אופייני של התנשפויות חזקות (בין 5 ל-20 פעמים), ואז עצירה פתאומית בתוך אחד השיחים תוך כדי קפיאה על המקום; בעוד שהטקטיקה הזאת מצליחה להערים על הטורפים הטבעיים שמאבדים את הפודו בסבך, הכלב לעומתם מסוגל לאתר את הפודו בעקבות [[חוש הריח]] תוך זמן קצר.{{הערה|שם=אדום}}{{הערה|שם=פידיאף}}

===ציד ולכידה===
[[קובץ:Pudu puda 5.jpg|ממוזער|שמאל|240px|זכר ושתי נקבות בשבי.]]
[[ציד]] הפודו עבור [[בשר]]ו ו[[עור]]ו עדיין מתרחש באזורים מסוימים, אך נראה שיש כלפיו עמדה חיובית בקרב המקומיים, לפחות ברכס הסמוך לחופי [[צ'ילה]], ובמרבית האי [[צ'ילואה]].{{הערה|שם=פידיאף}} באזורי החוף של [[ואלדיביה]], המקומיים מגינים לעיתים קרובות על הפודו מפני תקיפות של כלבים. ב[[ארגנטינה]], לא תועד בשנים האחרונות ציד לא חוקי, אך ייתכן שיש ציד בהיקף נמוך למטרות קיום. על חופי האי צ'ילואה, [[דייג]]ים וכפריים מדווחים לעיתים קרובות שהם משלימים את התזונה שלהם בבשר הפודו, וציידים מסוימים משתמשים ב[[כלבי ציד]] כדי לתפוס את הפודו. אף על פי שהאיום הנשקף מהציד נמוך יחסית, מאידך, על הפודו רובץ איום לא פחות חמור: תפיסה ו[[בעלי חיים בשביה|לכידה]] של פרטים בטבע למכירה או לגידול בגני חיות פרטיים וציבוריים בתור [[חיית מחמד]];{{הערה|שם=כחול}} במהלך [[1980]], למעלה מ-600 פודואים דרומיים נתפסו באי צ'ילואה עבור מכירה בתור חיית מחמד, ובין [[1985]]–[[1993]], יוצאו מצ'ילה כ-42 פודואים לגני חיות מערביים. היקף התופעה אינו ידוע, אך יש חשד שפודואים רבים הנמצאים בגני חיות נלקחו מהטבע.{{הערה|שם=פידיאף}}{{הערה|שם=אדום}}

===תחרות עם פרסתנים אחרים===
[[קובץ:Red deer 2009.jpg|ממוזער|שמאל|240px|הכנסת האייל האדום לצ'ילה לצד איילים לא מקומיים אחרים, גורמת לדחיקת הפודו מבתי הגידול המועדפים.]]
בחלק מהתפוצה של הפודו הדרומי, הוכנסו על ידי האדם במהלך השנים פרסתנים שלא היו קיימים בו מעולם כמו [[טאר ההימלאיה]], [[אייל אדום]], [[יחמור]], [[אייל הכרמל]], [[אייל נקוד]] ו[[חזיר בר]],{{הערה|שם=פידיאף}}{{הערה|שם=לבן}} ונוכחותם מהווה איום גובר על הפלורה המקומית אשר [[תחרות (אקולוגיה)|משפיעה גם בעקיפין]] על הפרסתנים המקומיים כמו הפודו וה[[אייל אנדים צ'יליאני|הומול]] שנאלצים להסתפק במקורות מזון באיכות ירודה יותר.{{הערה|שם=כפול| Dolman, Paul M., and Kristin Wäber.[http://www.publish.csiro.au/wr/WR07114 {{כ}}  "Ecosystem and competition impacts of introduced deer."] Wildlife Research 35.3 (2008): 202-214.}} מבין ה[[מין פולש|מינים הפולשים]] הללו, לחזיר הבר יש את ההשפעה העיקרית על הפלורה, ואף על פי שהוא מדלל [[עשב]]ים ו[[שיח]]ים נמוכים המהווים מקור מזון עיקרי לפודו, בו זמנית הוא גם גורם לחידוש הצמחייה ביער, כך שההשפעה שלו היא מעורבת; חוקרי טבע חוששים שחזיר הבר עשוי לטרוף גם את עופרי הפודו הקטנים,{{הערה|שם=פידיאף}} אם כי טרם ישנם ממצאים המאשרים זאת.

[[בקר הבית]] ו[[כבש הבית]] נוכחים גם הם בתפוצתו של הפודו, ואף על פי שאין הם מתחרים בפודו על מקורות המזון, מכל מקום, הבקר עשוי להעביר [[פתוגניות]] שונות לפרסתנים המקומיים ובכללם הפודו אשר פגיעים יותר עקב אי היותם מחוסנים, כדוגמת ה[[חיידק]] ''Mycobacterium avium paratuberculosis '' שגורם למחלת [[פאראטוברכולוסיס]] (Paratuberculosis) הפוגעת ב[[המעי הדק|מעי הדק]] של מעלי הגירה. חוקרי טבע דיווחו שהפודו נמנע מאזורים שבהם התנחלו איילים לא מקומיים, ותועדו לפחות 5 מיני [[טפילות|טפילים]] שהועברו מאיילים אקזוטיים, בקר או צאן לגופו של הפודו הדרומי.{{הערה|שם=אדום}}

===כבישים===
סלילת ה[[כביש]]ים, מהווה איום נוסף הראוי לתשומת לב. הפודואים נדרסים לעיתים קרובות על ידי [[רכב|כלי רכב]] בעת חצייתם - אפילו בתוך האזורים המוגנים, והכבישים עשויים לשמש גם כמחסום בפני תנועת הפודואים מאזור אחד למשנהו.{{הערה|שם=אדום}} עם זאת, האיום העיקרי הנשקף מהכבישים הוא ההשפעות העקיפות שלו; הכבישים מקלים על תנועת כלבי הבית הצועדים לאורך שוליהם וסוטים לצד כדי לרדוף אחר חיות בר שנתקלות בדרכם,{{הערה|שם=שימור}} ובנוסף, הם מקלים על הגישה של [[חוטב עצים|חוטבי העצים]] וציידים לשטחי יער מרוחקים. בצ'ילה, ה[[גשר]] המתוכנן בין האי [[צ'ילואה]] לשטח היבשתי, עשוי לגרום לאוכלוסיית הפודו באי לבוא במגע עם אוכלוסיית הפודו היבשתית ולטשטש את ההבדל הגנטי והמורפולוגי של הפודואים באי, והוא מאפשר מעבר של טורפים צ'יליאנים שלא היו נפוצים קודם לכן באי כמו [[פומת ההרים|פומות]] ו[[שועל קולפאו|שועל]]ים - אשר ההשפעה שלהם על הפודו צפויה להיות בלתי הפיכה תוך מספר שנים.{{הערה|שם=אדום}}

==שימור הפודו==
===פעולות שימור קיימות===
[[קובץ:P.N.Nahuelbuta2.jpg|ממוזער|שמאל|220px|נוף בפארק הלאומי נהולבוטה במחוז [[אראוקניה]], אחד האזורים המוגנים שבהם מצוי הפודו הדרומי.]]
[[קובץ:Pudu puda (8390678837).jpg|ממוזער|שמאל|220px|פודו דרומי צועד על חוף הים באי [[צ'ילואה]].]]
הפודו הדרומי רשום בנספח א' של אמנת [[CITES]] האוסרת לחלוטין [[מסחר]] בינלאומי במין זה ובמוצריו,{{הערה|שם=כחול}} מה שעשוי להשפיע בעיקר על [[יצוא]] הפודו בתור [[חיית מחמד]] ל[[גן חיות|גני חיות]] ברחבי העולם. הוא רשום כמין [[פגיע]] בצ'ילה, וכ"מין בעל ערך מיוחד" בכל הגנים הלאומיים בארגנטינה שבהם הוא מצוי. יש מספר רב של אזורים מוגנים הנופלים בתחומי התפוצה של הפודו, וברבים מהם הוא נוכח באופן וודאי. בארגנטינה, 98% מהאוכלוסיות שלו נמצאות בתוך פארקים לאומיים, ובצ'ילה, יש שיעור גבוה של אזורים מוגנים אשר כל אחד מהם מסוגל להכיל אוכלוסיית פודואים בגודל של לפחות 500 פרטים. בנוסף, יש בצ'ילה מספר רב של אזורים מוגנים פרטיים אשר חלק מהם משתרעים על אלפי דונמים; בשטחים פרטיים, יש סבירות נמוכה יותר להסגת גבול העלולה לאיים על הפודו, וצפוי שהנוכחות שלהם משפיעה עליו לחיוב במידה רבה.{{הערה|שם=אדום}}

הפודו הדרומי נמצא בלב תוכנית השימור הפדרלית של חוף [[ואלדיביה]], כאשר מתרחש באזור ניטור מתמיד, וקידום של אסטרטגיות שונות לטיפול טוב יותר בנוכחות הכלבים, שיקום היער, וניהול מרעה הבקר. כמו כן, יש אוכלוסיות משמעותיות של פודואים בשבי. ברשימת היוחסין של המינים הבינלאומית, נרשמו מ-[[1966]] עד [[2013]] כ-1,159 פודואים דרומיים ששהו בשבי, כשנכון לשנת [[2016]], מספר הפרטים בשבי הוא 136 פודואים הרשומים גם במערכת ניהול המידע הזואולוגי (ZIMS).{{הערה|שם=פידיאף}} מלבד זאת, בצ'ילה לבדה נאמדו בסביבות 295 פודואים בגני חיות ובמרכזי רבייה (למידע נוסף ראו בפסקת "בשבייה"). היתרון של נוכחות הפודואים בשבי, היא אפשרות לבצע מחקרים רבים אודות האקולוגיה והרבייה של המין, אשר באמצעותן ניתן יהיה לנהל טוב יותר את האוכלוסיות בטבע.{{הערה|שם=אדום}} במספר גני חיות הוקם בנק זרע של הפודו אשר נועד לסייע להזרעה מלאכותית בשבי, ויש גם פרויקט שאפתני ל[[שיבוט|שבט]] עופרי פודו במסגרתו נעשו כבר מספר מחקרים מקדימים על מנת לבדוק את אחוזי ההצלחה ודרכי הפעולה.{{הערה|שם=שיבוט|Venegas, Felipe, et al.  [http://www.scielo.cl/pdf/ijmorphol/v24n2/art26.pdf {{כ}} Obtaiment of Pudu (Pudu pudu) deer Embryos by the Somatic Nuclear Transfer Technique].  International Journal of Morphology 24.2 (2006): 285-292. APA}}

===פעולות שימור דרושות===
כאמור לעיל, יש מספר רב של אזורים מוגנים בטווח התפוצה של הפודו. עם זאת, יש מספר נושאים מרכזיים שעשויים להשפיע על האפקטיביות של האזורים הללו בצ'ילה. ראשית, קיים פער גדול בין הכסף הנדרש לתחזוק וניהול האזורים המוגנים לבין הכסף הזמין; שנית, האזורים המוגנים הפרטיים חשובים מאוד עבור הפודו, אבל חסרים כל מסגרת מסודרת, וכתוצאה מכך, הבטחת ההגנה באזורים הפרטיים לטווח הארוך היא אתגר לא פשוט עבור ארגוני השימור.{{הערה|שם=יעילות}}{{הערה|שם=כחול}}

המערכת האחראית על האזורים המוגנים בצ'ילה, אוסרת באופן רשמי על הכנסת [[כלב הבית|כלבים]] לאזורים מוגנים על ידי בעליהם, אך עדיין יש לכלבים השפעה בגבולות של האזור המוגן. כדי להתמודד עם בעיה זאת, הרשויות בצ'ילה מתכננות לאסור נוכחות של כלבים גם בסמוך לאזורים מוגנים, אם כי מדובר באתגר בעייתי שכן לכלבים יש שימוש רב בקרב משקי הבית הכפריים כאמצעי שמירה היחיד להתרעה מפני חיות טורפות או גנבים. עקב כך, נראה שהרשויות צריכות להתמקד במדיניות ארצית של העלת המודעות לנזקי הכלבים לחיות הבר הקטנות, ולהוביל את בעלי הכלבים לשמור עליהם היטב.{{הערה|שם=אדום}}

פודואים שנתפסים על ידי הרשויות הצ'יליאניות מוחרמים מבעליהם ומשוחררים לרוב חזרה לבר, אולם בדרך כלל פרטים כאלו שמשוחררים באזור לא מוכר מתקשים להסתגל ונטרפים במהירות על ידי הפומות. בנוסף, שחרור חפוז של הפודו לבר ללא בדיקה רפואית מדוקדקת עשוי לגרום להפצת [[מחלה|מחלות]] בקרב אוכלוסיות הבר. בעיה אחרת בשחרור לא מסודר, היא גרימה לא מכוונת לערבוב בין אוכלוסיות הפודו היבשתיות לבין אלו החיות באי צ'ילואה שהשוני הגנטי והמורפולוגי ביניהם עשוי להיות ברמה של [[תת-מין]] לדעת חוקרים מסוימים. לכן, שחרור פודואים לבר חייב להיות לאחר תקופת שיקום בשבי ולאחר שהוברר האם מדובר בפודו יבשתי או פודו מהאיים, ואת הפרטים שלא מסתגלים לטבע מוטב להשאיר בשבי ולהקצות אותם ל[[חינוך סביבתי]].{{הערה|שם=אדום}}{{הערה|שם=שימור}}

===מחקרים דרושים===
[[קובץ:Lepus europaeus (Causse Méjean, Lozère)-cropped.jpg|ממוזער|שמאל|170px|הארנבת האירופאית המהווה מין פולש בצ'ילה, גורמת להתמעטות הצמחייה בבית הגידול של הפודו ובמקביל לגידול באוכלוסיית הפומות.]]
פעולות שימור רבות שהיו נחוצות עבור הפודו, הוגבלו עקב המידע המועט שהיה זמין אודותיו; מ-[[2007]] ואילך, המצב החל להשתנות, עם התקדמות גדולה בידע של הקהילה המדעית על הפודו עקב מחקרים חדשים רבים. למרות זאת, טרם ישנו אומדן מאומת של גודל אוכלוסיית הפודו ו[[צפיפות אוכלוסין|צפיפות האוכלוסייה]], והפער בידע זה נמצא בראש סדר העדיפויות.{{הערה|שם=אדום}}

ישנה התקדמות בהבנת ההשפעה של איומים מסוימים על הפודו, כמו מטעים אקזוטיים וכלבי בית. עם זאת, יש מספר פערים משמעותיים שדורשים טיפול. ראשית, אמנם יש ראיות על שימוש של יונקי יער ובכללם הפודו במטעים, אולם טרם ברור כיצד הנוכחות המתרחבת שלהם תשפיע לטווח הארוך על הפודו; שנית, הפומות, שמחזיקות בתואר "הטורף הראשי של הפודו", החלו בשנים האחרונות לבסס את תזונתם על [[מינים פולשים]] נפוצים כמו ה[[ארנבת אירופאית|ארנבות האירופאיות]] (במחקר באזור מסוים נמצא שהארנבת מהווה 44% מתזונת הפומה לעומת הפודו המהווה רק 19% מהתזונה),{{הערה|שם=מחקר פומה|MLA	
Macdonald, David, and Andrew Loveridge. [http://w.temperaterainforests.net/documents/murphymacdonald2010.pdf {{כ}} The biology and conservation of wild felids.] Vol. 2. Oxford University Press, 2010. APA}} וטרף חלופי זה הנפוץ במספרים גדולים עשוי להוביל לגידול באוכלוסיית הפומות שתגביר את האיום על הישרדות הפודו.{{הערה|שם=שימור}} שלישית, ההשפעה הפוטנציאלית של פרסתנים אקזוטיים כמו [[חזיר בר|חזיר הבר]] וה[[אייל נקוד|אייל הנקוד]] ו[[מין פולש|מינים פולשים]] אחרים על בית הגידול של הפודו הדרומי לא ברורה דיה. רביעית, לא ידועה מידת ההשפעה של [[פתוגניות]] שמקורן מ[[בקר הבית]] על הפודו ונדרשים מחקרים נוספים עבור זה. חמישית, חשוב לקבוע עד כמה לכידת הפודואים לצורך מכירה מסחרית כחיית מחמד משפיעה על המין, כדי שרשויות השימור יוכלו להעריך את חשיבות האיום ולהתייחס אליו בהתאם, ולסיום נדרש מחקר שיקבע האם אוכלוסיות הפודו באי צ'ילואה מהוות [[תת-מין]] נפרד הזכאי ליחס מיוחד.{{הערה|שם=אדום}}

==אוכלוסייה עולמית==
המידע אודות האוכלוסייה העולמית של הפודו לוטה בערפל זמן רב. הפודו הוא מין שקשה ללמידה בטבע עקב היותו יונק קטנטן הפעיל בצפיפות נמוכה מאוד, יחד עם ההרגלים הזהירים והחמקמקים שלו כמו גם סוג בית הגידול שהוא מאכלס (מרוחק, לא נגיש, סבוך, לח וכו'). עד לאחרונה, היה נהוג לחשוב שאוכלוסיית הפודו העולמית פחותה מ-10,000 פרטים,{{הערה|שם=שימור}} עם נוכחות גבוהה בעיקר באי צ'ילואה ובחופים של [[לוס ריוס]] ו[[לוס לאגוס]]. באזור [[אראוקניה]] הם נדירים מאוד, וההיעדרות שלהם באזורים מסוימים קשורה לסוג בית הגידול הנמצא בו.{{הערה|שם=פידיאף}} חוקרי טבע העריכו בשנת [[1997]] שהשטח הדרוש כדי לקיים אוכלוסיית פודו בגודל 500 פרטים הוא 79–128 קמ"ר של בית גידול מתאים. בעקבות אותה הערכה, ועל בסיס ההנחה שהפודו מאכלס 10% מכלל היערות הטבעיים בצ'ילה, חוקרי טבע מאוחרים יותר הגיעו למסקנה ב-[[2012]] שהשטח הדרוש עבור אוכלוסייה של 10,000 פרטים נע בין 15,800 ל-25,600 קמ"ר של יער מתאים. מאחר ששטחי היער המתאימים בצ'ילה משתרעים על לא פחות מ-57,626 קמ"ר, המסקנה היא שאוכלוסיית הפודו העולמית גדולה בהרבה מעשרת אלפים פרטים, מה שהוביל את ארגון השימור [[IUCN]] להחשיב את המין כ[[קרוב לסיכון]] ולא כ[[פגיע]]. האוכלוסייה ככל הנראה נמצאת בירידה כתוצאה ממגוון איומים שפורטו לעיל.{{הערה|שם=אדום}}

==בשבי==
[[קובץ:Poudou IMG 4345.JPG|ממוזער|ימין|220px|בתמונה זאת ניתן לראות את גודלו של הפודו הבוגר בהשוואה לאדם.]]
[[קובץ:Pudu puda 6.jpg|ממוזער|שמאל|230px|נקבת פודו בגן חיות ב[[קיימברידג'שייר]].]]
אף על פי שהפודו הדרומי אינו מסתגל היטב ל[[בעלי חיים בשביה|שבי]] לעומת חיות בר אחרות, עדיין הגידול שלו נחשב לאפשרי לעומת קרובו ה[[פודו צפוני|פודו הצפוני]] שבמקרה הטוב שורד בשבי חודשים בודדים.{{הערה|שם=פודו צפוני}} התושבים המקומיים ב[[צ'ילה]] תופסים לעיתים קרובות פודואים ומגדלים אותם באופן לא חוקי בביתם בתור [[חיית מחמד]], ובעבר אף התפתחה מלכידת הפודו תעשייה שלמה של מסחר לצורך ייצוא לגני חיות ברחבי העולם.{{הערה|שם=פידיאף}} כיום אמנם חל איסור יצוא ולכידה של הפודו, אך יש מספר משמעותי של פודואים בגני חיות משנים עברו, כשחלק מהם נוטלים חלק בתוכניות רבייה המתכננות לשחרר פרטים לטבע ולהרבות את האוכלוסייה על ידי כך. הפודו הוצג בפעם הראשונה בשבי בגן החיות של [[ברלין]] בשנת [[1896]]. התיעוד הראשון של אוכלוסיית פודו בשבי בדרום אמריקה, מגיע בשנת [[1953]] ממחוז [[נאוקן]] שב[[ארגנטינה]] אשר כיום כבר אינו מאכלס פודואים בגני החיות שלו. אותם פודואים בארגנטינה, נמצאו בגן חיות ב[[סן מרטין דה לוס אנדס]], ומאוחר יותר נלקחו מתוכם זוג פודואים למתקן רבייה בפארק הלאומי [[אגם נאוול ואפי|נאוול-ואפי]] שמהם נוצרה במשך השנים אוכלוסיית הפודו הנוכחת כיום בפארק. מכיוון שאוכלוסיות הפודו נמצאות בירידה מתמדת, אוניברסיטת [[קונספסיון]] הצ'יליאנית פיתחה תוכניות לרבייה בשבי ברחבי המדינה, ובשנות [[1994]]–[[1995]], היו בסביבות 23 מרכזי רבייה בצ'ילה.{{הערה|שם=לבן}} שיעורי הצלחת הרבייה וההישרדות במרכזים הללו מעורבת.{{הערה|שם=פידיאף}}

לאורך עשרות השנים האחרונות, מספרי הפודו בשבי עלו בהדרגה. הזואולוג האמריקני [[פיליפ הרשקוביץ (זואולוג)|פיליפ הרשקוביץ]] היה הראשון שבדק את מספר הפרטים בשבייה בגני החיות, ובשנת [[1982]] חיו לטענתו ברחבי העולם כ-12 פודואים בלבד. עם הקמת רשימת היוחסין הבינלאומית של המינים אשר מתייגת את בעלי החיים בכל גן חיות, יש דיווחים מסודרים יותר אודות מספר הפרטים לאורך השנים. בשנת [[1987]], הוחזקו 44 זכרים ו-45 נקבות בשבייה ב-11 גני חיות - רובם ב[[אירופה]]. בשנת [[2002]] היו 65 זכרים ו-71 נקבות ב-34 גני חיות - רובם באירופה. מאז 2002, גודל האוכלוסייה בשבי עומד פחות או יותר על אותו מספר ללא גדילה משמעותית, אף על פי שגם גני חיות ב[[אמריקה הצפונית]], [[אסיה]] ו[[אפריקה]] החלו להחזיק את הפודו הדרומי. בשנת [[2013]], היו כ-122 פרטים ב-40 גני חיות ברחבי העולם, ונכון לשנת [[2016]], מספר הפרטים המוחזקים בגני חיות ברחבי העולם הוא 136 פרטים. בצ'ילה, על פי דו"ח משרד החקלאות יש כ-295 פודואים בשבי ב-18 מקומות ברחבי המדינה - כפול ממספר הפרטים בכל גני החיות בעולם יחדיו. חלק מהמקומות משמשים למטרות מגוונות: רבייה בשבי, תצוגה או שיקום ושחרור לבר. בנוסף יש בצ'ילה מספר מרכזי רבייה בשבי, אולם היות שברובם מקור הפודואים בפרטים שנתפסו בבר - הם אינם נחשבים לפרטים החיים בשבי. מלבד צ'ילה, גן החיות היחיד בדרום אמריקה שמחזיק כיום פודואים דרומיים הוא גן החיות של [[בואנוס איירס]] שבו נמצאים כ-3 פרטים.{{הערה|שם=פידיאף}}

==לקריאה נוספת==
<div class="mw-content-ltr">
*Hershkovitz, Philip. '''[https://archive.org/stream/neotropicaldeerc11hers#page/n0/mode/1up {{כ}} Neotropical deer (Cervidae).]''' (1982).
*Valerius Geist, [https://books.google.co.il/books?id=bcWZX-IMEVkC&pg=PA119&dq=pudu+pudu&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiRyZumkIPRAhWKXRQKHYVVBj4Q6AEIPzAF#v=onepage&q=pudu%20pudu&f=false {{כ}} '''Deer of the World: Their Evolution, Behaviour, and Ecology'''] Stackpole Books, 1998 {{ISBN|9780811704960}}
*Goss, Richard J. [https://books.google.co.il/books?id=ZNW9hLImqp8C&pg=PA42&dq=pudu+pudu&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiRyZumkIPRAhWKXRQKHYVVBj4Q6AEIRzAG#v=onepage&q=pudu%20pudu&f=false {{כ}} '''Deer Antlers: Regeneration, Function and Evolution'''] Academic Press, 2012. APA {{ISBN|9780323140430}}
*Henning, B. C., et al. [http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1439-0264.2011.01108.x/abstract {{כ}} '''Anatomical Study of the Gastrointestinal Tract of a Pudu (Pudu puda) Using Contrast-Enhanced Abdominal Computed Tomography''']. Anatomia, histologia, embryologia 41.2 (2012): 106-112.
*Gonzalez, Erwin, et al. [http://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/02724634.2013.809357?src=recsys {{כ}} '''First fossil record of the smallest deer cf. Pudu Molina, 1782 (Artiodactyla, Cervidae), in the late Pleistocene of South America''']. Journal of Vertebrate Paleontology 34.2 (2014): 483-488.
*González-Acuña, D., et al. [http://www.scielo.br/pdf/abmvz/v63n4/33.pdf {{כ}} '''First report of paratuberculose in Southern Pudu deer (Artyodactila: Cervidae)''']. Arquivo Brasileiro de Medicina Veterinária e Zootecnia 63.4 (2011): 1025-1027. APA
*Salgado, M., et al. [https://www.deerlab.org/Publ/pdfs/56.pdf {{כ}} '''Detection of Mycobacterium avium subsp. paratuberculosis in a cattle/pudu interface''']. Arquivo Brasileiro de Medicina Veterinária e Zootecnia 67.5 (2015): 1205-1209. APA
*Vidal, Fernando, et al. [https://www.deerlab.org/Publ/pdfs/51.pdf {{כ}} '''Variation in reproduction of a temperate deer, the southern pudu (Pudu puda).'''] Animal production science 52.8 (2012): 735-740.
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Pudu puda|שם ויקישיתוף=פודו דרומי|ויקימינים=Pudu puda}}
{{מידע טקסונומי}}
* [http://www.ultimateungulate.com/Artiodactyla/Pudu_puda.html {{כ}} מידע על הפודו הדרומי] באתר Ultimate Ungulate
* [http://www.iucnredlist.org/details/18848/0 {{כ}} מידע על מצב השימור של הפודו הדרומי] באתר [[הרשימה האדומה של IUCN]]
* [http://chile.unt.edu/sites/chile.unt.edu/files/catalogue/pdf/Southern%20Pudu%20Pudu%20puda%202010%20Jimenez.pdf {{כ}} מידע מפורט ומקיף אודות הפודו הדרומי]
* [https://www.zoo.org/page.aspx?pid=1906#.WFf6gdIrIdU {{כ}} פודו דרומי] באתר גן החיות וודלאנד פארק
* [http://www.edinburghzoo.org.uk/animals-and-attractions/animals/southern-pudu/ {{כ}} פודו דרומי] באתר גן החיות של [[אדינבורו]]
* {{תמונות}} [https://www.flickr.com/search/?text=%20Pudu%20puda {{כ}} תמונות של הפודו הדרומי בפליקר]
* {{תמונות}} [http://www.biolib.cz/en/taxon/id33610/ {{כ}} תמונות של הפודו הדרומי] באתר ביאוליב
* {{תמונות}} [https://web.archive.org/web/20171226182236/http://flickrhivemind.net/Tags/poedoe/Interesting {{כ}} תמונות של הפודו הדרומי] באתר flickrhivemind
* {{וידאו}} [https://www.youtube.com/watch?v=VVLMp4jfOK0 {{כ}} סרטון על הפודו הדרומי בטבע] של ה-[[BBC]]
* {{וידאו}} [https://www.youtube.com/watch?v=RmhuBmqkjlY {{כ}} סרטון של משפחת פודואים דרומיים בגן החיות וודלאנד פארק]
* {{וידאו}} [https://www.youtube.com/watch?v=Sny5-dYT0Bg {{כ}} האכלה של עופר פודו דרומי בגן החיות של אנדינבורו]
* {{וידאו}} [https://www.youtube.com/watch?v=mmrpW1BTUKA {{כ}} טיפול בעופר פודו דרומי שנמצא נטוש ביער במרכז שיקום בצ'ילה]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{ערך מומלץ}}

{{איילי העולם החדש}}

[[קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1782]]
[[קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי חואן איגנסיו מולינה]]
[[קטגוריה:אייליים]]
[[קטגוריה:בעלי חיים בהרי האנדים]]
[[קטגוריה:ארגנטינה: יונקים]]
[[קטגוריה:צ'ילה: יונקים]]
[[קטגוריה:ארגנטינה: בעלי חיים אנדמיים]]
[[קטגוריה:צ'ילה: בעלי חיים אנדמיים]]