הצגת המקור של הדף "פלואוריד"

[[קובץ:USDA Mineral Flourite 93c3962.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[מינרל]] [[פלואוריט]]]]
'''פלואוריד''' (ב[[אנגלית]]: '''Fluoride''') הוא [[יון]] חד-אטומי של [[אטום]] ה[[פלואור]], כלומר אטום פלואור שנוסף לו [[אלקטרון]] אחד: '''<sup>-</sup>F'''. [[מטען חשמלי|מטענו]] של היון הוא 1-.

הייחודיות של יון הפלואור נובעת מה[[אלקטרושליליות]] הגבוהה שלו. בניגוד ל[[הלוגנים]] אחרים, '''HF''' הוא [[חומצה חלשה]]. [[חמצן דו-פלואורי]] למשל, מגיב עם [[מים]] ויוצר [[מימן פלואורי]]. תכונה ייחודית נוספת של יון הפלואור הוא יכולת ליצירת [[קשר קוולנטי]] עם [[ארגון (יסוד)|ארגון]], [[קסנון]], או [[קריפטון]] למרות שהם [[גזים אצילים]]. רוב התרכובות הללו אינן יציבות ומשמשות ביצירת [[לייזר אקסיימר]]. קסנון דו-פלואורי, קסנון ארבע-פלואורי וקסנון שש-פלואורי הם תרכובות יציבות שיוצרות מבנים [[גביש]]יים.

ה[[אלקטרושלילי]]ות הגדולה של הפלואור הופכת אותו ליון המתאים לשימוש ביצירת [[ממס|ממסים]] טובים ול[[רעלים]]. פלואוריד משמש גם ביצירת [[פולימרים]] וחומרים בעלי פעילות ביולוגית, ובכמה מדינות הוא מוסף ל[[מי שתיה|מי השתייה]] על-מנת להגן מפני [[עששת]] השן.

== תכונות ==
פלואור הוא הקל שב[[הלוגנים]] והוא אחד מהיסודות הכימיים ה[[ריאקטיביות|ריאקטיביים]] ביותר. הוא אינו מופיע כפלואור בסביבה. הוא בעל ה[[אלקטרושליליות]] הגבוהה ביותר מבין כל היסודות ולכן נטייתו לרכוש מטען שלילי חזקה וב[[תמיסה]] הוא לרוב יופיע כיון <sup>-</sup>F. מצבי חמצון אחרים לא נתגלו במערכות הטבעיות, למרות שתרכובות חסרות מטען אפשריות. יוני הפלואוריד הם בעלי אותו מטען וכמעט אותו רדיוס כמו יוני [[הידרוקסיד]] ויכולים להחליף זה את זה במבנים מינרלים. כך יוצר הפלואוריד [[תרכובת|תרכובות]] כימיות עם כמה [[קטיון|קטיונים]] ונפוצים למדי מספר [[מינרלים]] בעלי מסיסות נמוכה המכילים פלואוריד.

מלח הפלואוריד cryolite משמש לייצור [[אלומיניום]] וכ[[קוטל מזיקים]]. סלעי פוספט (rock phosphates) מומרים לדשני פוספט באמצעות הרחקה של עד 4.2 אחוזי פלואוריד; הפלואוריד המורחק ומטוהר (כפלואורוסיליקטים) הוא מקור פלואוריד המוסף במספר מדינות ל[[מי שתיה|מי השתייה]] על-מנת להגן כנגד [[עששת]] השן.

== הימצאות בטבע ==
הפלואוריד מרכיב כ-0.06–0.09 אחוזים מ[[קרום כדור הארץ]]. הריכוז הממוצע בקרום הוא 300 מ"ג לק"ג. פלואורידים קיימים בריכוזים ניכרים במגוון רחב של מינרלים, בהם [[פלואוריט]], [[פוספוריט]], [[קריאוליט]], [[אפטיט]], [[נציץ]], [[הורנבלנדה]] ואחרים. ה[[פלואוריט]], <math>(CaF_{2})</math>, הוא מינרל פלואוריד נפוץ בעל [[מסיסות]] נמוכה הקיים ב[[סלע געשי|סלעים געשיים]] וב[[סלע משקע|סלעי משקע]]. הפלואוריד קשור, אופיינית, ב[[אפר געשי]] וב[[גז געשי|גזים]] חמים. גם מים תרמיים, במיוחד אלו בעלי [[pH]] גבוה, הם עשירים בפלואוריד. מינרלים להם חשיבות מסחרית כוללים קריאוליט ופוספוריט.

[[קובץ:Groundwater-fluoride-world.svg|ממוזער|220x220px|אזורים גאוגרפים שבהם יש מי תהום עם קישור גבוה מ-1.5 mg/L של פלואוריד טבעי.|טקסט=]]
הפלואוריד נמצא בכל המים הטבעיים בריכוז מסוים. [[מי ים]] מכילים ריכוז אופייני של 1 מ"ג לליטר בזמן שבנהרות ובאגמים ערכי הריכוז קטנים מ-0.5 מ"ג לליטר. ב[[מי תהום]] עשויים להיות ריכוזים משתנים של פלואוריד. הרכבו של המסלע הסובב את מי התהום, הוא יהיה המשפיע העיקרי על ריכוזים אלה: ריכוזי הפלואוריד במים מוגבלים, מכיוון שמסיסותו של המקור העיקרי ליוני פלואוריד, [[פלואוריט]] <math>(CaF_{2})</math>, מוגבלת. לפיכך, בנוכחות 40 מ"ג [[סידן]] לליטר, יוגבל ריכוז הפלואוריד ל-3.1 מ"ג לליטר. רק במצב של חוסר סידן בתמיסה, יכולים ריכוזים גבוהים יותר להיות יציבים. ריכוזי פלואוריד גבוהים צפויים, אם כן, במי תהום מ[[אקוויפר]]ים עניי סידן ובאזורים בהם נפוצים מינרלים מכילי פלואוריד. ריכוזי פלואוריד עשויים להיות גבוהים, גם במי תהום בהם התרחש חילוף קטיוֹנִי של סידן ב[[נתרן]].

מים שבהם ריכוזי פלואוריד גבוהים, נפוצים ברצועות גאוגרפיות נרחבות, שבהן מתקיים אחד משלושה גורמים:
# [[סלע משקע|סלעי משקע]] [[סביבת היווצרות#סביבה ימית|ימיים]] באזורים הרריים. דוגמה לכך היא האזור הנפרש מ[[עיראק]] ומ[[איראן]], דרך [[סוריה]] ו[[טורקיה]] לעבר [[אגן הים התיכון]], הַמשך ב[[אלג'יריה]] ועד ל[[מרוקו]]. דוגמאות חשובות אחרות הן דרום [[ארצות הברית]], דרום [[אירופה]] ודרומה של [[ברית המועצות]] לשעבר.
# [[סלע געשי|סלעים געשיים]]. האזור המתועד והידוע ביותר, הקשור ל[[געשיות|פעילות געשית]], נפרש לאורכה של מערכת [[הבקע הסורי-אפריקני]], החל ב[[בקע ים המלח]], הַמשך דרך [[סודאן]], [[אתיופיה]], [[אוגנדה]] ו[[קניה]] לאורך [[בקע מזרח-אפריקה]] וכלה בברפובליקה המאוחדת של [[טנזניה]]. רבים מ[[אגמי הבקע הסורי-אפריקני]], ובייחוד "אגמי [[סודה לשתייה|הסודה]]", הם בעלי ריכוזי פלואוריד גבוהים במיוחד: באגמי קניה, אלמנטייטה ונקורו, ישנם, בהתאמה, 1,640 מ"ג לליטר ו-2,800 מ"ג לליטר. באגמי המומלה שבטנזניה, ישנם 690 מ"ג לליטר. בשנת [[1984]] בוצע בקניה סקר מפורט, הבודק את ריכוז הפלואוריד במי התהום שבתחומה. לאחר שנלקחו למעלה מ-1,000 דגימות מי תהום, נמצא כי ב-61 אחוז מן הדגימות, ריכוז הפלואוריד היה גבוה מ-1 מ"ג לליטר; בכ-20 אחוז מן הדגימות, ריכוזו היה גבוה מ-5 מ"ג לליטר; וב-12 אחוז מן הדגימות, ריכוזו היה גבוה מ-8 מ"ג לליטר. באזורים הגעשיים של [[ניירובי]], ב[[עמק ביקוע|עמק הביקוע]] ובמחוזות מרכז קניה, היו ריכוזי הפלואוריד הגבוהים ביותר, ריכוזים של בין 30 ל-50 מ"ג לליטר. מכיוון שרוב מי השתייה סופקו מ[[באר מים|בארות]] ומ[[בור מים|בורות מים]] של מי תהום, תפוצת פלואורוזיס השן בקניה, ובייחוד באזורים שתוארו לעיל, הייתה גבוהה מאוד. תמונה דומה עולה מן הרפובליקה המאוחדת של טנזניה, שבה ב-30 אחוזים מן המים המשמשים לשתייה, ריכוז הפלואוריד היה גבוה מ-1.5 מ"ג לליטר, ובעמק הביקוע הגיע ריכוזו אף ל-45 מ"ג לליטר.
# סלעי [[גרניט]] ו[[גנייס]]. דיווחים על ריכוזים גבוהים של פלואוריד, הקשורים בגורם זה, הגיעו מ[[הודו]], מ[[פקיסטן]], מ[[מערב אפריקה]], מ[[תאילנד]], מ[[סין (אזור)|סין]], מ[[סרי לנקה]], ומ[[דרום אפריקה]]. במי התהום באזורה היבש של סרי לנקה, נמצא ריכוז הפלואוריד בערכים של עד 10 מ"ג לליטר. תופעת פלואורוזיס השן בסרי לנקה יוחסה לנתון זה, והיו שייחסו לו אף את תופעת פלואורוזיס השלד. באזורה הרטוב של סרי לנקה, גשם אינטנסיבי וסינון טבעי ממושך של פלואוריד ומינרלים אחרים דרך ה[[סלע]]ים ה[[גביש]]יים אחראים, כפי הנראה, לריכוזי פלואוריד נמוכים בהרבה. ב-17 מתוך 32 מדינות הודו ואזוריה, דווחו ריכוזים גבוהים של פלואוריד במי תהום. הריכוז הגבוה ביותר שנצפה בהודו היה 48 מ"ג לליטר. ריכוזים גבוהים אלה, הם תוצאת הפירוק של [[פלואוריט]], של [[אפטיט]] ושל [[טופז]] מ[[סלע יסוד|סלע היסוד]] המקומי. גם בהודו נצפה קשר הפוך בין ריכוז הפלואוריד לריכוז הסידן במי התהום. סין דווחה על פלואורוזיס מקומי בכל 28 מחוזותיה, תחומיה האוטונומיים ורשויותיה, מלבד [[שאנגחאי]]. הפלואורוזיס תוארה כמחלה מקומית, המאפיינת [[אקלים טרופי|אקלימים טרופיים]] שבהם יש ריכוזים גבוהים של פלואוריד במים, ובהודו, היא נחשבת בעיית בריאות לאומית ומאתגרת, הנלמדת בהרחבה.

== שימוש ברפואת שיניים ==
יון הפלואוריד משפר עמידות [[אמייל השן]] ל[[עששת]] משום שהפלואוריד הופך חלק מה[[אפטיט|הידרוקסילאפטיט]] שיוצר את האמייל ל[[אפטיט|פלואוראפטיט]] שהוא [[בסיס חלש]] יותר ולכן נתקף פחות על ידי חומצה (כדוגמת [[חומצת חלב]] שנוצרת על ידי רובד חיידקי השן).

<math>Ca_{10}(PO_4)_6(OH)_2 + 2F^- \Rightarrow Ca_{10}(PO_4)_6F_2 + 2OH^-</math>

פלואוריד משמש מאז 1945 במדינות שונות ל[[הפלרת מי שתייה]] לצורך הגנה על השיניים מ[[עששת]]. הפלואוריד הוא גם מרכיב ברוב [[משחת שיניים|משחות השיניים]] [[ד״ר מרקו כהן]] היה ממקדמי השימוש בפלואוריד בחיי היום-יום ובזכות מחקריו נעשה שימוש נרחב בפלואוריד. נוסף על כך, קיימים תוספי פלואוריד נוספים נפרדים ממי שתייה וממשחות השיניים, הניתנים לילדים ומבוגרים שנמצאים בסיכון גבוה ל[[עששת]] שיניים ואינם מקבלים הגנה מספקת מפלואוריד במי שתייה או במשחות שיניים. תוספים אלו כוללים:
# תכשירים המכילים פלואוריד לשטיפת הפה. שטיפות אלה מומלצות בעיקר למבוגרים במקרים של רמת תחלואה גבוהה בעששת ולא לילדים מתחת לגיל 6, מחשש שיבלעו אותם.
# תכשירי פלואוריד המונחים על השיניים על ידי אנשי מקצוע, כמו ג'ל פלואוריד ולכות.

==ראו גם==
* [[טיפול בפלואוריד]]

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.rofeyeladim.co.il/עששת_פלואוריד מניעת עששת וחשיבותו של פלואוריד], אתר רופא ילדים.

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:פלואורידים|*]]
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:אניונים]]
[[קטגוריה:רפואת שיניים]]
[[קטגוריה:מי שתייה]]