הצגת המקור של הדף "פצצת שימוש כללי"

[[קובץ:German WW2 Bombs.jpg|ממוזער|פצצות [[גרמניה הנאצית|גרמניות]] מ[[מלחמת העולם השנייה|מלחמת העולם II]]]]
'''פצצת שימוש כללי''' (ב[[ראשי תיבות]]: ש"כ, מכונה גם "'''פצצת ברזל'''") היא [[פצצה]] המוטלת מהאוויר ומאזנת בין נזק הדף, חדירה ו[[רסס]] ב[[פיצוץ]].

==מאפיינים==
פצצות שימוש כללי מודרניות עשויות מזיווד [[מתכת]] עבה הממולא ב[[חומר נפץ]] (בדרך־כלל [[TNT]], תרכובת B, או [[טריטונל]] בשירות [[נאט"ו]] ו[[ארצות הברית]]) שמהווה כ־50% מהמשקל הכולל של הפצצה. פצצת השימוש כללי היא חימוש נפוץ ב[[מטוס קרב|מטוסי קרב]] ו[[מפציץ|מפציצים]] משום שהיא שימושית עבור מטרות טקטיות מגוונות ובגלל מחירה הזול יחסית.

פצצות שימוש כללי מזוהות בדרך־כלל על ידי משקלן (500 ליברות, 250 ק"ג לדוגמה). במקרים רבים אין זה אלא משקל נומינלי, והמשקל האמיתי של כל פצצה משתנה בהתאם לסנפירים, ה[[מרעום]], ותצורת ההאטה. למשל, המשקל הנומינלי של [[M117|פצצת סימן 117]] האמריקנית הוא 750 ליברות (340 ק"ג), אך משקלה האמיתי הוא 820 ליברות (374 ק"ג).

פצצות שימוש כללי מודרניות מתוכננות כך שיפחיתו את יצור ה[[גרר (כוח)|גרר]] עבור המטוס הנושא אותה.{{הערה|פצצות אלו מכונות ב[[אנגלית]] low-drag general-purpose {{כ}} - LDGP (פצצות שימוש כללי בעלות גרר נמוך), ומכונות "סליקס" ("slicks").}}

בתקיפות מגובה נמוך קיימת הסכנה שהמטוס התוקף ייפגע מההדף של הפצצה שהֵטיל. כדי להתמודד עם בעיה זו, מותקנים על פצצת שימוש כללי בדרך־כלל התקני האטה כגון [[מצנח]] או סנפירים שנפתחים עם הטלת הפצצה, מאיטים את קצב נפילתה ומאפשרים למטוס שהות לחמוק מהפיצוץ.

ניתן להתקין מגוון מרעומים וסנפירים על פצצת שימוש כללי למטרות שונות. פצצת שימוש כללי משמשות גם כ[[ראש קרב|ראשי קרב]] לפצצות מונחות. התקנת סוגים שונים של ראשי ביות וסנפירים הנשלטים אלקטרונית הופכת פצצת "ברזל" רגילה ל[[ראש ביות|פצצה מונחית לייזר]] (כגון סדרת ה[[פייבוויי]] האמריקנית), [[ראש ביות|פצצה אלקטרו־אופטית]], או [[פצצה מונחית]] [[מערכת ניווט לוויינית]] (כגון ה־[[JDAM]] האמריקני העושה שימוש בלוויני ה־[[GPS]]).

==סוגי פצצות שימוש כללי==
===אמריקניות ===
במהלך [[מלחמת קוריאה]] ו[[מלחמת וייטנאם]] ארצות הברית השתמשה עדיין בפצצות ישנות מ[[מלחמת העולם השנייה]] כמו ה[[M117|סימן 117]] וה[[M118|סימן 118]], שהכילו יותר חומר נפץ (כ־65%) מרוב הפצצות שבשימוש כיום. אף־על־פי שכמה מהפצצות האלו נשארו בארסנל ארצות הברית, כמעט שלא עושים בהם שימוש, והסימן 117 נישא רק על ידי ה־[[B-52 סטרטופורטרס]]. 

בגלל שמטוסי הסילון שנכנסו לשירות היו מהירים פי שניים, ועם מנוע שצורך יותר דלק; חביות עגולות שמנמנות שתקועות תחת הגוף מייצרות הרבה [[גרר (כוח)|גרר]], מה שמחייב את המנוע לעבוד קשה יותר וכך מתקצר זמן המשימה. וכך נוצרו מצבים שבהם המטוס טס קדימה, בעוד הפצצה שהטיל נשארה מאחור.

==== סדרת סימן 80 ====
[[קובץ:Mark-84 bomb.jpg|ממוזער|שמאל|300px|פצצת סימן 84]]פצצות השימוש כללי העיקריות של ארצות הברית כיום הן '''סדרת סימן 80'''. לפצצות אלו יש צורה הידוע כ"'''איירו 1A'''", שתוכנן בידי [[אד הינמן]] מחברת [[דאגלס איירקראפט קומפני|דאגלס איירקראפט]] כתוצאה ממחקרים ב־[[1946]]. יש לו יחס אורך:קוטר של כ־8:1 (<math>\frac{\textrm{Diameter}}{\textrm{Length}} = \frac{1}{8} </math>) היוצר [[כוח גרר]] מינימלי עבור המטוס הנושא. סדרת סימן 80 לא נכנסו לשירות מבצעי עד ל[[מלחמת וייטנאם]], אך מאז החליפו את מרבית פצצות השימוש כללי הקודמות. היא כוללת ארבעה סוגי פצצות עיקריים:
*[[MK-81|סימן 81]] (משקל נומינלי 250 [[ליברה|ליברות]]/113 [[ק"ג]])
*[[MK-82|סימן 82]] (משקל נומינלי 500 [[ליברה|ליברות]]/227 [[ק"ג]])
*[[MK-83|סימן 83]] (משקל נומינלי 1,000 [[ליברה|ליברות]]/454 [[ק"ג]])
*[[MK-84|סימן 84]] (משקל נומינלי 2,000 [[ליברה|ליברות]]/908 [[ק"ג]])

הסימן 81 הוכיח את עצמו כבלתי אפקטיבי מספיק ב[[מלחמת וייטנאם]], והיא יצאה משירות בארצות הברית. אם כי, הפצצה החלה לחזור כיום לשירות בתור ראש קרב לפצצות מונחות, בעקבות לקחי [[מלחמת עיראק]], בשל הנזק הסביבתי הנמוך שהיא גורמת בהשוואה לפצצות גדולות יותר.

מאז מלחמת וייטנאם, [[הצי האמריקני]] ו[[חיל הנחתים האמריקני]] עושים שימוש בפצצות עם שכבת ציפוי עבה המעכבת אש, המיועדת להשהות פיצוץ במקרה שבו תפרוץ אש ב[[ספינה]]. בסיסים קרקעיים בדרך־כלל לא עושים שימוש בציפוי כזה, משום שהוא מוסיף כ־30 ליברות (14 ק"ג) למשקל הכולל של הפצצה.

===בריטיות מודרניות===
הבריטים מכנים פצצות שימוש כללי "'''זיווד בינוני'''" ('''MC – medium case'''). הפצצות הבריטיות המודרניות העיקריות הן במשקל 540 ליברות (245 ק"ג) ו־1,000 ליברות (454 ק"ג).

===סובייטיות או רוסיות===
{{ערך מורחב|פצצות רוסיות}}[[קובץ:FAB-250 M46 Bomb.jpg|ממוזער|שמאל|250px|פצצת FAB-250 סובייטית מסדרת 1946]]
הסימול הרוסי לפצצות שימוש כללי הוא "פוגאסנאיה אוויאציונאיה בומבה"{{הערה|Фугасная авиационная бомба}}, ובראשי תיבות '''FAB''' ואחריו משקלה הנומינלי של הפצצה בק"ג. למרבית פצצות השימוש כללי הרוסיות יש משטחי טבעת עגולה במקום הסנפירים שמותקנים על פצצות מערביות.

פצצות גדולות יותר בעלות צורה פחות אווירודינמית נשארו בארסנל הסובייטי, בעיקר לשימוש על ידי מפציצים כבדים. ב[[אפגניסטן]] ב־[[1988]] עשו מפציצי [[טופולב Tu-22|טופולב 22M]] שימוש נרחב ב־FAB-1500 (משקל נומינלי 1,500 ק"ג/3,300 ליברות) וב־FAB-3000 (משקל נומינלי 3,000 ק"ג/6,600 ליברות).

===צרפתיות===
פצצות שימוש כללי [[צרפת]]יות, המשווקות על ידי [[מאטרה]] ומיוצרות על ידי Société des Ateliers Mécanique de Port-sur-Sambre{{כ}} (SAMP) נבנות במגוון סוגים עם משקל נומינלי של בין 50 ק"ג (110 ליברות) ל־1,000 ק"ג (2,205 ליברות). הנפוצות ביותר בן ה־250 ק"ג (1,102 ליברות) EU2 ו־T25,{{כ}} 400 ק"ג (882 ליברות) T200 ו־1,000 ק"ג (2,205 ליברות) BL4.

===מדינות אחרות===
מדינות אחרות, בהן [[ברזיל]], [[צ'ילה]], [[ישראל]], [[פורטוגל]], [[רומניה]], [[דרום אפריקה]], [[ספרד]] ו[[שוודיה]], מייצרות פצצות משלהן, רובן גרסאות של סדרת סימן 80 האמריקנית המיוצרות ברישיון, או חיקויים דומים.

==קישורים חיצוניים==
* {{כלכליסט|[[ניצן סדן]]|הטיפשה, החכמה והחבית: כך נולדה הפצצה האווירית|local_news/article/hy11msyzwk|5 בנובמבר 2021}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:פצצות שימוש כללי|*]]
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:פצצות|שימוש כללי]]