הצגת המקור של הדף "תרומות ומעשרות"

{{מפנה|מעשרות|מסכת|מסכת מעשרות}}
{{סוגיה
| משנה = [[מסכת דמאי]], [[מסכת תרומות]], [[מסכת מעשרות]], [[מסכת מעשר שני]]
| שולחן ערוך = {{שולחן ערוך|יורה דעה|שלא}}
| משנה תורה לרמב"ם = [[S:רמב"ם הלכות תרומות|הלכות תרומות]], [[S:רמב"ם הלכות מעשרות|הלכות מעשרות]]
| ספרי מניין המצוות = '''תרומה גדולה''' - {{ספר המצוות|עשה|קכו}}{{ש}}'''מעשר ראשון''' - {{ספר המצוות|עשה|קכז}}{{ש}}'''מעשר שני''' - {{ספר המצוות|עשה|קכח}}{{ש}}'''תרומת מעשר''' - {{ספר המצוות|עשה|קכט}}{{ש}}'''מעשר עני''' - {{ספר המצוות|עשה|קל}}
}}
'''תרומות ומעשרות''' הם קבוצת [[מצווה דאורייתא|מצוות מהתורה]] המצריכות הפרשת חלקים מהיבול ב[[ארץ ישראל]] לטובת [[כהן|הכהנים]], [[לוי (יהדות)|הלוויים]], [[עוני|העניים]] ואף לצורך אכילה עצמית ב[[טהרה]] ב[[ירושלים]]. אף שמדובר במצוות מ[[דאורייתא]], קיימת מחלוקת בין ה[[ראשונים]] האם, כיום, כשאין "[[רוב יושביה עליה]]" היינו כשרוב עם ישראל אינו בארץ ישראל, חיוב תרומות ומעשרות הוא מדאורייתא או רק מ[[דרבנן]]{{הערה|לדעת הרמב"ם ({{רמב"ם|תרומות|א|כו|ספר=זרעים}}) החיוב הוא מדרבנן, וכן פסק ה{{שולחן ערוך|יורה דעה|שלא|ב}}. לדעת [[רש"י]], [[תוספות]], ה[[אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]] ו[[בעל הטורים|הטור]] ({{טור|יורה דעה|שלא}}) שחיובם מן התורה.}}.

הפרשת תרומות ומעשרות הכרחית ל[[כשרות]] המאכל ולכן נטבעו מונחים שונים כדי להגדיר מזון ביחס לנושא זה:
* '''[[טבל]]''' - יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות או חלק מהן{{הערה| רמבם מאכלות אסורות י כ על פי מכות טז ב}} והוא אסור באכילה.
* '''[[דמאי]]''' - יבול אשר לא ידוע בבירור אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות.
* '''מתוקן''' - יבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין.

חיוב התרומות ומעשרות חל על [[פרי|פירות]] ו[[תבואה]] הגדלים בארץ ישראל, אולם חכמים הוסיפו לחייב [[ירק]]ות, ופירות הגדלים בסביבתה הקרובה של ארץ ישראל. חיוב תרומות ומעשרות אינו מתקיים ביבול [[הפקר]], ולכן אין הפרשת תרומות ומעשרות מצויה ב[[שנת שמיטה]]{{הערה|אמנם בארצות הסמוכות לארץ ישראל, שיש בהם חיוב מעשרות ואין בהם מצות שמיטה, מפרישים בשמיטה. ועיין משנה ידיים ד ג, בבלי חגיגה ג ב ותוס' שם, רמבם מתנות עניים ו ה}}.

==רקע==
כבר בספר [[בראשית]] מוזכר המושג 'מעשר': [[אברהם]] נתן מעשר מה[[ביזה|שלל]] שנפל בידיו מ[[מלחמת ארבעת המלכים את החמישה|ארבעת המלכים]] למלך שלם{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יד|יח}}}}, ו[[יעקב]] [[נדר]] בעת יציאתו ל[[חרן]]: "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כח|כב}}}}. עם זאת, בדוגמאות אלו אין הדגשה על יבול חקלאי כמעשר.

בעבר היו התרומות והמעשרות ניתנים לכהנים, הלווים והעניים (בהתאמה), אך כיום נעשית הפרשה בלבד, ללא הנתינה.

אכילת פירות וירקות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות (נקראים "טבל") אסורה מהתורה, והאוכלם ב[[מזיד]] (כאשר חיוב ההפרשה הוא מהתורה) חייב [[מיתה בידי שמיים]].

בתורה שבכתב התפרשו באופן כללי דיני התרומות והמעשרות, וב[[תורה שבעל-פה]] עוסקות בכך מספר מסכתות [[משנה]] ב[[סדר זרעים]], וב[[סוגיה|סוגיות]] שונות ב[[תלמוד]]. בנוסף מוזכרים דינים אלו במקורות חוץ-הלכתיים, כדוגמת [[ספר היובלים]], [[פילון האלכסנדרוני]] ו[[יוסף בן מתתיהו]].

נוהג של מתן עשירית מן היבול, היה מקובל בתקופה העתיקה בעמים שונים, כאשר המעשר היה ניתן ל[[מקדש]] מקומי או כ[[מס]] ל[[מלך]]. ב[[בבל]] מתועדים מעשרות החל מ[[המאה ה-6 לפנה"ס]], וניתן לשער שנהגו אף קודם לתיעוד זה{{הערה|מנחם הרן, אנציקלופדיה מקראית, מעשר עמ' 204}}. ה[[צור (לבנון)|צור]]ים היו מעלים מעשרות למקדש [[מלקרת]], וכך נהגו גם ב[[אימפריית קרתגו|קרתגו]]{{הערה|[[דיודורוס]], כ, 14}}.

על המעשר אמר [[רבי עקיבא]]: "מעשרות סייג לעושר"{{הערה|1=משנה, [[מסכת אבות]]}}. [[חז"ל]] אומרים שבכל התורה אסור לנסות את הקב"ה לראות אם מתקבל שכר על קיום ה[[מצווה]], אולם במעשרות מותר לבחון את הקב"ה. דבריהם מבוססים על הפסוק ב[[ספר מלאכי]]: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת..."{{הערה| ג י}}"

==פירוט התרומות והמעשרות==
ישנם שתי תרומות ושלושה מעשרות. תרומה גדולה ותרומת מעשר הן חלק מ[[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]]. מעשר ראשון נועד עבור הלוויים, אשר הוקדשו גם הם לעבודה דתית ב[[בית המקדש]] ועל כן לא קיבלו נחלה בארץ. מעשר שני ומעשר עני ניתנים בשנים שונות (לפי מספר השנה במחזור ה[[שמיטה]]), ולא במקביל:
*[[תרומה גדולה]] - מהתורה - שיעור משתנה בהתאם לרצונו של הבעלים (ובתנאי שיהיה גדול מ־0% וקטן מ־100%), מ[[דרבנן]] - לפחות <math>\tfrac{1}{60}</math> מהפירות והירקות (כ־1.7% מכלל היבול). את התרומה נותן הבעלים לכהן.
*[[מעשר ראשון]] - 10% מכלל הפירות והירקות שנותרו (לאחר הפרשת התרומה) אותם מביא בעל השדה ללוי.
:*[[תרומת מעשר]] - 10% '''מתוך המעשר הראשון''' שקיבל הלוי, והוא ניתן מהלוי לכהן (כ־1% מכלל היבול).
*[[מעשר שני]] - 10% מכלל הפירות והירקות שנותרו (לאחר שניתנו תרומה גדולה ומעשר ראשון, כ־9% מכלל היבול). מעשר זה מופרש רק בארבע מתוך שש שנות מחזור השמיטה (שנות א' ב' ד' ה' למחזור השמיטה), והוא נאכל על ידי בעליו בטהרה בירושלים (בשנים האחרות, מופרש במקום מעשר שני מעשר עני).
*[[מעשר עני]] - 10% מכלל הפירות והירקות שנותרו (לאחר שניתנו תרומה גדולה ומעשר ראשון, כ־9% מכלל היבול). מעשר זה מופרש רק בשתיים מתוך שש שנות מחזור השמיטה (שנות ג', ו' למחזור השמיטה), והוא ניתן ל[[עני]]ים.

סך כל התרומות והמעשרות שמפרישים מכל היבול הוא כ־20%
===תרומה===
{{ערך מורחב|ערך=[[תרומה גדולה]]}}
*ב{{תנ"ך|במדבר|יח|ח|כ}}, נדונו הזכויות של ה[[כהנים]] עבור עבודתם ב[[בית המקדש]], ובין השאר נאמר:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם ... וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַ-ה' לְךָ נְתַתִּים ... כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַ-ה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ ...}}

נחלקו הראשונים, מכיוון שנאמר בתורה, "ראשית '''דגנך תירשך ויצהרך''' וראשית גז צאנך תתן לו", ועוד נאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה", האם דווקא [[חמשת מיני דגן]] זיתים וענבים חייבים מהתורה בתרומות ומעשרות, אך שאר פירות האילן (וכן ירקות) פטורים מהתורה{{הערה|כך שיטת [[אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]] (הלכות תרומות פרק ג) [[רש"י]] ({{ויקיטקסט|קידושין ג א|קידושין ג}}) ועוד ראשונים}}, או שלמדים מ"דגן תירוש ויצהר" שגם כל מיני התבואה והפירות (למעט ירק) חייבים מהתורה בתרומות ומעשרות; 'מה דגן ותירוש ויצהר הם מאכל אדם וגידולם מן הארץ ויש להם בעלים שנאמר "דגנך", כך כל כיוצא בהם מאכלים מגידולי קרקע בגבולות ארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות לפני אכילתם, והיא מצוות עשה מן התורה'{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תרומות ב א}}}}.

תרומה גדולה ניתנת לכהנים על ידי ישראל, בכמויות 1/40 (עין יפה), 1/50 (עין בינונית) ו-1/60 (עין רעה).

===מעשר ראשון===
{{ערך מורחב|ערך=[[מעשר ראשון]]}}
לאחר התרומה הגדולה, עשירית מהתבואה ניתנת ללווים.{{ציטוט|אנגלית=|מרכאות=כן|תוכן=וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד ... כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַ-ה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה ...|מקור=ספר במדבר, פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ד}}עם זאת, [[קנסו של עזרא|עזרא קנס את הלווים]] משלא לקחו חלק פעיל בשיבה לציון, וקבע שמעשר ראשון אף הוא ילך לכהנים.

====תרומת מעשר====
{{ערך מורחב|ערך=[[תרומת מעשר]]}}
הלויים נדרשים להרים גם הם מה[[מעשר ראשון|מעשר]] שהם מקבלים חלק לכהן, וחלק זה נקרא "תרומת מעשר", ושיעורו הוא עשירית ממעשר ראשון.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר ... כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן...|מקור={{תנ"ך|במדבר|יח|כה|לב}}.}}

===מעשר שני===

{{ערך מורחב|ערך=[[מעשר שני]]}}
מלבד המעשר הראשון הניתן ללוי, קיים מעשר נוסף, והוא עשירית שנייה, המטופלת באופן שונה בסבב של שלוש שנים במחזור השמיטה. בשתי השנים הראשונות בכל סבב (שנה ראשונה, שנייה, רביעית וחמישית), המעשר הוא "מעשר שני", אותו יש להפריש, ולאכלו ב[[טהרה]] בירושלים. אם לא ניתן להעלות את המעשרות לירושלים, ניתן גם להחליף את הפירות תמורת כסף, להעלות את הכסף לירושלים, ושם לקנות פירות אחרים תמורתם.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲזֹב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ עַל-אַדְמָתֶךָ...|מקור={{תנ"ך|דברים|יב|יז|כא}}}}

===מעשר עני===
{{ערך מורחב|ערך=[[מעשר עני]]}}
בכל שנה שלישית ושישית, המעשר אינו מעשר שני, אלא "מעשר עני", והוא ניתן לעני. עני על פי התורה נחשב אדם שיש ברשותו פחות ממאתים [[זוז]]ים, סכום מינימלי לצורכי מחייה. מקור הדין הוא ב:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ ... וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין-לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.|מקור={{תנ"ך|דברים|יד|כב|כז}}}}

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ...|מקור={{תנ"ך|דברים|כו|יב|טו}}}}

== השטחים החייבים בתרומות ומעשרות==
ישנה מחלוקת [[ראשונים]] האם ישנו חיוב על הפרשת תרומות ומעשרות מפירות [[חוץ לארץ]], לפי ה[[רשב"א]]{{הערה|בביצה יב ב}} בשם [[רבינו תם]] קיים דין תרומה ומעשרות בחוץ לארץ (אך לא דין [[דמאי]]). לפי שיטה אחרת אין דין תרומות ומעשרות נוהג כלל בחו"ל, למעט ארצות קרובות לארץ ישראל (כדוגמת [[בבל]] ו[[מצרים]]){{הערה|רשב"א שם בשם רבינו אלחנן}}, וזו היא הדעה המקובלת כיום להלכה.

לגבי הגדרתם של גבולות ארץ ישראל לעניין הפרשת תרומות ומעשרות, בתלמוד ישנה הבחנה בין [[גבולות עולי מצרים]] ל[[גבולות עולי בבל]]. גבולות עולי מצרים הם המקומות שכבשם [[יהושע בן נון]] בכניסתו לארץ (נקרא גם 'קדושה ראשונה', חלה עד חורבן בית ראשון ופקעה), וגבולות 'עולי בבל' מציינים את ההתיישבות היהודית בימי [[שיבת ציון]], בראשית [[תקופת בית שני]] (נקרא גם 'קדושה שניה', וחלה גם כיום). גבולות עולי בבל מצומצמים יותר מגבולות עולי מצרים, ולדוגמה אינם כוללים את [[עכו]] ו[[בית שאן]].

שטחה של [[ישראל|מדינת ישראל]] כיום כולל אזורים שכלולים בתחום 'גבול עולי מצרים' אך לא בתחום 'גבול עולי בבל', ולגביהם נחלקו הראשונים האם גידולים בשטחים אלו חייבים בתרומות ומעשרות או שפטורים לגמרי, כיום נהוג להפריש מגידולי מקומות אלו ללא ברכה{{הערה|ראו 'הלכות הארץ' הלכות תרומות ומעשרות עמוד 24.}} חוץ מחמשת מיני דגן, ענבים, וזיתים שמפרישים מהם בברכה{{הערה|ראו כפתור ופרח פ"ה (הוצאת בית מדרש להלכה בהתיישבות, עמ' סח- סט) }}.

== התוצרת החייבת בתרומות ומעשרות ==
לדעת רוב הראשונים, רק חמשת מיני דגן, יין ושמן - חייבים בתרומות ומעשרות [[מדאורייתא|מהתורה]]{{הערה|כך דעת רש”י {{בבלי|ראש השנה|יב|ב}}, תוספות {{בבלי|ראש השנה|יב|א}}, ועוד ראשונים בסוגיה.}}. בתקופה מאוחרת יותר תיקנו חז"ל להפריש תרומות ומעשרות גם על יבול משאר פירות האילן וממיני הקטניות והירקות.

אך יש שסבורים שאף קטניות ופירות עץ - חייבים בתרומות ומעשרות מהתורה{{הערה|כן היא דעת הרמב"ם.}}. ולאחר מכן תיקנו חכמים חיוב תרומה ומעשר אף על ירקות.

==דיני ההפרשה==
===תנאים לחיוב===
חיוב הפרשת תרומות ומעשרות חל על תוצרת חקלאית בת חיוב משנתקיימו בה התנאים הבאים:
*התוצרת החקלאית הגיעה לשלב צמיחה או בשלות שבה היא ראויה לאכילה ([[עונת המעשרות]]), יבול שנקצר טרם שהגיע לשלב זה פטור מתרומות ומעשרות.
*התוצרת החקלאית הגיעה לשלב שבה הסתיימו כל המלאכות שנדרשו לה ('גמר מלאכה'), לדוגמה תבואה לאחר מירוח הכרי, הפעולה שבה הועמדה ערימת תבואה לאחר שנזרתה. תוצרת חקלאית שלא הגיעה לשלב זה (לדוגמה תבואה ש[[קצירה|נקצרה]] ו[[דישה|נדושה]] אך עדיין לא נזרתה ולא נמרחה) - אינה מחויבת במעשרות, וניתן לאכול ממנה באופן עראי קודם שתגמר מלאכתה.
*קביעתם למעשרות: היינו הפעולה הסופית לאחר שהגיעה התוצרת לעונת המעשרות וגם נגמרה מלאכתה. כגון: שהובאה לבית כדי לאכלה, נמכרה לאחר, או בושלה באש.

===דרך ההפרשה===
* בתורה כתוב "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה '''שָׁנָה שָׁנָה'''"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יד|כב}}}} ופירשו חז"ל: "אין מעשרין מן החדש על הישן, ולא מהישן על החדש"{{הערה|{{ויקיטקסט|משנה תרומות א ה}}}}. דהיינו שאין לעשר מפירות של שנה זו על פירות של שנה שעברה וכן להפך, ואם ההפרשה נעשתה כך, היא לא נחשבת וצריך לחזור ולהפריש תרומות ומעשרות כדין. התאריך הקובע בשנת המעשר: ירקות שנלקטו עד א' בתשרי, ופירות שחנטו עד ט"ו בשבט לאילנות שייכים לשנת המעשרות הקודמת, ואין להפריש מהם על ירקות שנלקטו או פירות שחנטו לאחר התאריכים הקובעים הנ"ל{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|שלא|נז}}}}.
* את המעשרות מפרישים לאחר שכל המלאכה נגמרה, וכמות התבואה נקבעה. את כמות המעשר מפרישים במדידה מדויקת - [[מנייה]], [[מדידה]] או [[שקילה]] (האפשרות העדיפה).
* אין לעשר "שלא מן המוקף". נאמרו כמה שיטות בפרטי הלכה זו. לדעת [[הגר"א]] יש שלושה מצבים בדבר: מפירות שאינם בכלי מותר להפריש כל עוד הם בבית אחד. מפירות שמונחים בכלי פתוח מותר להפריש רק כאשר הכלים נוגעים זה בזה, ואילו מפירות שמונחים בכלי סגור אין אפשרות להפריש על פירות מכלי אחר{{הערה|ביאור הגר"א יו"ד שכ"ה סק"ח}}. לעומת זאת לשיטת [[הרמב"ם]] וה[[שולחן ערוך]] ניתן להפריש גם מפירות המונחים בכלי פתוח מבלי שהכלים יגעו זה בזה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה| שלא|כו|ללא=שם}}}}.
* אין מעשרים מהרע על היפה. כאשר הפרי היפה מתקיים לזמן קצר ואין כהן במקום, תורמים מהפרי המתקיים יותר{{הערה|{{רמב"ם|תרומות|ה|א}}}}.
* חובה להפריש את התרומות והמעשרות על פי הסדר הנכון. שינוי הסדר נאסר ב[[מצוות לא תעשה]], שנאמר: [[מלאתך ודמעך לא תאחר]].
* המפריש חייב להיות הבעלים של הפירות שעליהם מפרישים או מי שמונה על ידו ל[[שליח (הלכה)|שליח]]. משום כך, [[גוי]], שאינו יכול להיות שליח לא יכול להפריש מיבול של יהודי{{הערה|{{רמב"ם|תרומות|ד|א}}}}.

==="התרה" לתרומות ומעשרות===
כשם שניתן להתיר נדרים על ידי [[התרת נדרים]], כך ניתן להתיר תרומות ומעשרות שהופרשו ולהחזיר את הכל למצב הראשוני, של טבל. כך כתב הרמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|תרומות|ד|יז}}}}: {{ציטוטון|המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמו שהיתה, עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה או פירות אחרות.}}

==נתינת המעשרות==
===אוכלי התרומה והמעשר===
אכילת [[תרומה גדולה]] ו[[תרומת מעשר]] מותרת רק ל[[כהן]] [[טומאה וטהרה|טהור]], וכן לבני משפחתו, [[עבד כנעני|עבדיו ושפחותיו הכנעניים]] ו[[בהמה|בהמותיו]]. אכילת תרומה על ידי זר או [[חלל (כהונה)|כהן חלל]] אסורה אף בהסכמת הכהן, אך לכהן זכות לתת ב[[מתנה]] או ל[[מכירה|מכור]] את התרומה לכהן אחר. [[בת כהן]] מותרת באכילת תרומה בעודה [[רווקה]], או לאחר [[גירושים]] ו[[אלמנות]] ללא צאצאים. אשתו של כהן אוכלת בתרומה כל זמן ש[[נישואים|נשואה]] לכהן, וכן לאחר פטירה או גירושים במידה ויש לה צאצאים מהכהן.

אכילת [[מעשר ראשון]] מותרת ל[[לוי (יהדות)|לוי]] ללא צורך בטהרה, וללוי זכות לתת במתנה או למכור את המעשר שקיבל לאחרים, ואף לגויים. באופן דומה מעשר עני הניתן לעני נאכל לעני ללא תלות בטהרה, ולעני זכות ליתנו או למכרו לכל.

[[מעשר שני]] שייך לבעל היבול, ונאכל בטהרה ובירושלים בלבד. לבעלים זכות לתת במתנה או למכור את המעשר השני לאחרים, אך ההגבלות על אכילת מעשר שני חלות גם עליהם.

התורה מסבירה את הציווי על התרומה ומעשר ראשון בשכר לכהנים ולויים עבור עבודתם ב[[בית המקדש]].

===בעת העתיקה===
בכל תקופת קיומם היו המעשרות נושא לוויכוחים ומאבקים. מאבק אחד היה בין הלויים והכהנים על חלוקת התרומות והמעשרות ביניהם, זכות השמורה לבעלי היבול. מאבק אחר היה בין אלו שכונו "חברים" שהקפידו מאוד על מנהגי המעשרות ואלו שכונו "עמי הארץ" שזלזלו ולעיתים אף התנגדו למעשרות{{מקור|נושא=יהדות}}.

בתקופה ההלניסטית חלה התרחקות בין ראשי הכהונה (הכוהנים הגדולים) והעם. במטרה למנוע מהתרומות והמעשרות מלהגיע לידיהן של משפחות הכהנים הגדולים, נוצר ההרגל להביא מתנות אלו ישירות לידיהם של הכהנים המשרתים. המלכים [[החשמונאים]] ניסו למנוע זאת, אך ללא הצלחה, ומנהג זה נשאר עד חורבן הבית השני{{מקור|נושא=יהדות}}. לאחר חורבן הבית בטלו כל הקורבנות והמעשרות הקשורים ישירות במזבח ובבית המקדש. שאר התרומות נשתמרו והם הובאו ישירות לכהנים שעסקו בתורה, ולבית הנשיא, לכיסוי הוצאותיו{{מקור|נושא=יהדות}}.

==ביעור מעשרות==
{{ערך מורחב|ביעור מעשרות}}
החובה ליתן את התרומות והמעשרות איננה מיידית, והבעלים רשאים לחכות עד לזמן מתאים (עד שכהן מסוים יגיע, עד שתצטבר אצלם כמות משמעותית, וכו').
עם זאת, אם הוא לא נתן אותן לפני שעברו [[שלוש הרגלים]], הוא עובר על מצוות "[[בל תאחר|לא תאחר]] לשלמו". מעבר לזאת, בערב פסח של השנה הרביעית והשביעית למחזור השמיטה, חלה חובת '''ביעור מעשרות''', בה חובה לתת כל מעשר לבעליו או "לבערו" (בדומה לביעור [[חמץ]], אין חיוב של ביעור ב[[אש]] דווקא, אלא כל השמדה).

בזמנינו שאין מצוי להשהות פירות תרומה ומעשר אלא מיד משליכים אותם או נותנים אותם לכהן, עיקר מצוות הביעור מתקיימת בחילול מעות מעשר שני על מטבע בשווי של פרוטה ואיבוד מטבע זו, על ידי חיתוכה או התכתה. במקום הצורך אפשר גם להקל לחלל את המעשר על פרי ולא מטבע, ולאבד את הפרי.

===וידוי מעשרות===
{{הפניה לערך מורחב|וידוי מעשרות}}
על פי האמור בתורה, אחרי ביעור המעשרות יש לומר "וידוי מעשרות" ובו מצהיר האומר על שקיים את המצוה כדינה, ומודה לבורא על הפירות שנתן לו ועל ירושת [[ארץ ישראל]] בכלל. בפירוש המונח "וידוי מעשרות" נחלקו האחרונים אם הוא משורש [[וידוי (יהדות)|וידוי]] על שלא נתן את התרומות והמעשרות מיד אלא המתין עד זמן הביעור, או שהוא משורש הודאה, על שם שמודה בו לבורא.

הראשונים נחלקו בשאלה אם מצוות וידוי מעשר נוהגת גם לאחר חורבן בית המקדש. [[הרמב"ם]] כתב{{הערה|1=מע"ש פי"א ה"ד}} שבין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתוודות, וכן פסק בשו"ע{{הערה|1=יו"ד סי' שלא סקמ"ב}}. אבל [[הראב"ד]] כתב שהוידוי אינו אלא לפני ה', ואין לפני ה' אלא ב[[בית המקדש]], וכך מנהג בני [[אשכנז]] שאין נוהגים במצוות וידוי בזמן הזה וכדעת הראב"ד. אך הרבה מגדולי הדורות כתבו שראוי לקיים מצווה זו גם בזמנינו, והאריך בזה [[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים|האדר"ת]] בקונטרס שחיבר בשם "אחרית השנים" שהודפס בעילום שמו, וביאר שם שראוי להנהיג אמירת וידוי מעשרות בציבור. ויש הנוהגים לומר ב[[שביעי של פסח]] מנוסח הווידוי מ"בערתי הקודש מן הבית" עד "[[ארץ זבת חלב ודבש]]", ולדברי האדר"ת נכון שיקראו ב[[ספר תורה]] פרשת "כי תכלה לעשר" עד "זבת חלב ודבש" בציבור ב[[תפילת מנחה|מנחה]] של שביעי של פסח, אם קודם תפילת מנחה או אחריה (ארץ ישראל שם ס"ה-ו). ועוד כתב האדר"ת ב"אחרית השנים"{{הערה|1="אחרית השנים", פ"ד ה"ד סק"ד}} שראוי לקיים דין לפני ה' בזמן הזה ב[[בית הכנסת]] וב[[בית המדרש]] שהוא מקדש מעט, ו[[השכינה]] שורה שם, ושפיר נקרא לפני ה', וכל שכן מי שזוכה לבא להתוודות לפני [[הכותל המערבי]] שאמרו חז"ל שלא זזה שכינה ממנו, שודאי חייב ללכת לשם ולהתוודות.

==הנוהג כיום==
הפרשת תרומות ומעשרות נחלקת לשני חלקים: הפרשת חלק מכלל התוצרת והצהרה עליו כתרומה או מעשר, ונתינת התרומה או המעשר לאדם הראוי בפועל. שני החלקים אינם תלויים זה בזה, וגם במקום שאין אפשרות לתת בפועל, קיימת עדיין חובה להפריש.

ביחס לתרומה גדולה ותרומת מעשר, הואיל ואין הכהנים כיום טהורים ולא יוכלו לאכול את התרומה, ממילא אין להם הנאה בתרומה ולכן נוהגים שלא לקיים מצוות נתינת התרומה לכהן, אלא עוטפים את התרומה בשתי שקיות ומניחים בפח הזבל. לגבי מעשרות הדבר שונה, שכן אכילת מעשר ראשון וכן מעשר עני איננה דורשת טהרה, ולכן חיוב זה חל גם בימינו.

הבעייתיות שקיימת ביישום של נתינת המעשרות היא שהרבה פעמים אדם קונה פירות בודדים ועליו להפריש עשירית משתי עגבניות ללוי וכן שלושה פלחי תפוז. לשם כך הקימו כמה מכונים שמתעסקים ביישום של [[מצוות התלויות בארץ]], את 'בית האוצר'{{הערה|ראו לדוגמה באתר http://www.toraland.org.il/1959}}. ב'בית האוצר' חותמים הסכם עם לוי או עני תלוי בשנים, שבמקום לקבל את המעשרות באופן ישיר מבעל השדה הוא יקבל מדי שנה סכום כספי קבוע, וכך ייצא ידי חובת מעשרות בעל השדה.

=== מהתורה או מצוות חכמים ===
ישנה מחלוקת בין פוסקי ההלכה, לגבי מעמד מצוות הפרשת תרומות ומעשרות כיום, אם זהו קיום המצווה כפי שמופיעה בתורה ([[מדאורייתא]]), או שזו הלכה מאוחרת יותר על פי חכמים ([[מדרבנן]]) - ה[[רמב"ם]] פסק שאין את מצות הפרשת תרומות ומעשרות כשאין [[רוב יושביה עליה|רוב עם ישראל בארץ ישראל]] כפי שהיה בכניסת [[יהושע בן נון|יהושע]] לארץ, וכך נפסקה ההלכה{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תרומות א כו}} ו{{שולחן ערוך|יורה דעה|שלא|ב}}}}, ולא כדעת [[הראב"ד]] ועוד שחלקו עליו{{הערה|דעת [[רש"י]], [[תוספות]] ו[[הטור]] שחיובם מן התורה גם בזמן הזה. ה[[רמ"א]] שם מביא דעה זו, אך מסיים שלא נהגו כמותה.}}. יש פוסקים הסבורים שבימינו חובת הפרשת תרומות ומעשרות היא מן התורה מכיוון שרוב ישראל בארץ ובהסתמך על פוסקים נוספים.<ref>תשובות ציץ אליעזר, ח"י סימן א אות ח'; הרב דב ליאור, תשובה לרב יעקב יקיר, אתר ישיבת בית אורות; הרב בנימין קוסובסקי, "חיוב בתרומות ומעשרות מן התורה בזמן הזה", תחומין מג (תשפ"ג).</ref>

=== ההלכה ===
בזמן הזה, מפרישים תרומות ומעשרות אך לא נותנים אותם כדין המקורי, וזאת מכמה סיבות:
#אף אם נמצא כהן מיוחס, ההלכה כיום היא שכולם נחשבים טמאי-מת מספק, וכהן טמא-מת אסור באכילת תרומה{{הערה|{{רמב"ם|תרומות|ז|א|ג|ללא=שם|ספר=זרעים}}. ולא רק טמא מת אלא גם כל טומאה אלא שמטומאת טמא-מת כיום לא ניתן להיטהר כיוון שאין אפר פרה אדומה }} ומאחר שאין כיום [[אפר פרה אדומה]], אין אפשרות להיטהר.
#אכילת מעשר שני מותנית בקיום [[בית המקדש]].

לפיכך, הנוהג כיום הוא שהתרומה ותרומת המעשר, שאסורות באכילה ובעלות קדושה, מוצנעות בצורה מכובדת (בדרך כלל על ידי הנחתן בשתי שקיות בפח הזבל).

מעשר ראשון, אשר אינו בעל קדושה, ואינו ניתן ללוי, על פי הכלל ההלכתי [[המוציא מחבירו עליו הראיה]], כלומר, על הלוי להביא הוכחות לכך שהוא אכן לוי (ויש טוענים כי אין צורך ללוי להביא ראייה כי המצווה מוטלת על הנותן למצוא לוי די מיוחס בעיניו להעניקו מתנותיו, ואילו יביא הלוי כל הראיות שהוא מיוחס אין חוב לתת לו דווקא את המתן כי רשות בחירת הלוי – [[טובת הנאה]] – ביד הנותן) – דבר שאינו מצוי בימינו (אמנם, רבים נוהגים גם כיום לתת מעשר ראשון ללוי על מנת שלא יהיה בדבר "גזל השבט" של הלוויים). נטל תרומת מעשר עובר לבעל הפירות והוא רשאי לאכלן לאחר שהופרשו מהן תרומת מעשר (מעשר מתוך המעשר = אחוז אחד מסך הפירות).

מעשר שני שאינו ניתן לאכילה "מחולל" על גבי מטבע. בשונה מ"פדיה" שנהגה בזמן המקדש, הערך של המטבע שעליו מחללים את התבואה יכול להיות קטן ביותר. לאחר החילול, הקדושה למעשה "עוברת" מהפירות אל המטבע, והפירות רשאיים באכילה, אך יש לנהוג במטבע בקדושה. מעשר עני הוא למעשה היחיד מבין המעשרות שנוהג גם היום, ללא שינוי.

=== נוסח האמירה והברכה ===
לנוסח המקובל כיום אין מקור מפורש בגמרא והוא נתהווה במשך הדורות, אם כי לכל פרט ופרט בו יש מקור בתלמוד ובפוסקים. לנוסח המלא ראה בהערה{{הערה|[[S:נוסח הפרשת תרומות ומעשרות|נוסח הפרשת תרומות ומעשרות]]}}.
יש חשיבות גדולה להבנת הנוסח, ראו בדברי הרב [[צבי פסח פרנק]]{{הערה|ראו 'כרם ציון השלם' אוצר התרומות ח"ב, ירושלים תשל"ח, עמ' קא. וראו הסבר לנוסח בחוברת 'הלכות הארץ', הרב יואל פרידמן, הלכות תרומות ומעשרות עמוד 18.}}

במידה וחיוב הפרשת התרומות ומעשרות ודאי, נאמרת [[ברכה]] קודם לאמירת הנוסח (''אשר קדשנו במצוותיו וציוונו '''להפריש תרומות ומעשרות'''''). הברכה נאמרת רק בהפרשה ודאית, דהיינו:
* הפירות חייבים בוודאות בתרומות ומעשרות{{הערה|1=כלומר שאינם מאזור שבו לא נדרשת הפרשת תרומות ומעשרות, או שאינם נחשבים פרי החייב בתרומות ומעשרות}}
* זו ההפרשה הראשונה מהטבל (לא הופרשו תרומות ומעשרות מהטבל קודם לכן){{הערה|1=ואין בהן בעיה הלכתית כמו [[איסור ערלה|איסור אכילת 'ערלה']] בפירות שנקטפו בשלש השנים הראשונות של העץ}}

נוסח האמירה טכני בעיקרו, וקודם לאמירתו יש להפריד מהטבל חלק בשיעור של 1% + תוספת קטנה. משמעות נוסח ההפרשה היא הגדרת התוספת הקטנה שצורפה ל-1% שהופרש בצד כתרומה גדולה, הגדרת 9% מהטבל (הגדרה זו מבוססת על כיווני [[רוחות השמיים]], בדרך כלל חלק המזון בצד [[צפון]], ומכונה 'קריאת שם') ביחד עם ה-1% שהופרש בצד כמעשר ראשון, ואז הגדרת ה-1% שהופרש בצד כתרומת מעשר. לאחר מכן מוגדר 10% מהטבל שנותר (בדרך כלל מוגדר גאוגרפית בצד [[דרום]]) כמעשר שני או כמעשר עני, בתלות בשנת המחזור לשמיטה שבה הגיע הטבל לבשלות. במידה והופרש מעשר שני, יש לחלל אותו על חלק מטבע מיוחד שיועד לכך קודם. כיום מספקים מכונים תורניים שונים שירות חילול מעשר שני על מטבע בבעלותם, בכפוף לרכישת מנוי שנתי.

החלק שהופרש כתרומה וכתרומת מעשר נעטף ומושלך, מאחר שלכהנים אסור לאוכלו כיום בזמן שהם טמאים. כיום מקובל שאת המעשר ראשון והמעשר עני שומרים הבעלים לעצמם, והם אינם ניתנים ללויים ולעניים, מסיבות שונות.

==ראו גם==
*[[מתנות כהונה]]
*[[סוריא]]
*[[שמירת קדשים]]
*[[מעשר כספים]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיטקסט=נוסח הפרשת תרומות ומעשרות}}
* {{סרוגים||שימושי: פירוט הלכות הפרשת תרומות ומעשרות|15607-שימושי-פירוט-הלכות-הפרשת-תרומות-ומעשר|8 בפברואר 2011}}
* [https://web.archive.org/web/20120314083617/http://www.parve.co.il/troomot-mahasrot.htm תרומות ומעשרות]באתר "פרווה".
* [http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maagal/trumot.htm תרומות ומעשרות - מקורות מן התורה], מאת יהודה איזנברג, באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]
* [http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maagal/trumot1.htm דרך ההפרשה למעשה], מאת יהודה איזנברג, באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]
* [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3173 הלכות תרומות ומעשרות], מאת הגאון הרב [[מרדכי אליהו]], ב[[אתר ישיבה]]
* [https://web.archive.org/web/20110609203058/http://www.toraland.org.il/web/all.asp?param=prof&id=81&codeClient=1555 אינדקס מאמרים בנושא תרומות ומעשרות]באתר [[מכון התורה והארץ]]
* [https://web.archive.org/web/20131008163846/http://hamachon.co.il/web/all.asp?param=sub&id=282&codeClient=1738 אינדקס מאמרים בנושא תרומות ומעשרות] באתר [[המכון למצוות התלויות בארץ]]
*[https://www.youtube.com/watch?v=OLwAFw4xZCc&t=304s סרטון הסבר על שלבי נוסח התרומות והמעשרות], מאת הרב יצחק דביר, כושרות
* {{אסיף|סוג=קטגוריה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{ספר דברים}}
{{תרומות ומעשרות}}
{{כ"ד מתנות כהונה}}
{{כשרות}}
{{הבהרה הלכתית}}

[[קטגוריה:תרומות ומעשרות|*]]
[[קטגוריה:חקלאות בחברה ובתרבות]]
[[קטגוריה:מצוות התלויות בארץ]]
[[קטגוריה:מתנות כהונה]]
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]