הצגת המקור של הדף "U-480"

{{אונייה
|שם=U-480
|שם בשפת המקור=
|סמל=
|תמונה=[[קובץ:U995 2004 1.jpg|300px]]
|כיתוב=צוללת מדגם VIIC{{כ}} (U-995)
|תרשים=
|כיתוב תרשים=
|זיהוי=
|סוג=
|צי={{דגל|קריגסמרינה||+}}
|חברת ספנות=
|סדרה=[[הצוללות מדגם VII]]
|סדרה קודמת=
|סדרה עוקבת=
|אוניות בסדרה=
|דגל הצי=
|מספנה=דויטשה וורקה
|הוזמנה=[[10 באפריל]] [[1941]]
|תחילת הבנייה=[[8 בדצמבר]] [[1942]]
|הושקה=[[14 באוגוסט]] [[1943]]
|הוכנסה לשירות=[[6 באוקטובר]] 1943
|הוצאה משירות=1945
|גורלה=הוטבעה על ידי [[מוקש ימי|מוקשים ימיים]]
|מיקום=
|מלחמות וקרבות=[[המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945)|המערכה באוקיינוס האטלנטי]], [[מלחמת העולם השנייה]]
|עיטורים=
|הדחק=769 טון בציפה{{ש}}871 טון בצלילה
|תפוסה=
|מעמס=
|אורך=67.23 מטרים
|רוחב=6.20 מטרים כללי{{ש}}4.70 מטר רוחב גוף הלחץ
|שוקע=4.74 מטרים
|מהירות=17.7 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]] (כ-33 קמ"ש) בציפה{{ש}}7.6 קשר (כ-14 קמ"ש) בצלילה
|עומק צלילה=כ-220 מטרים
|צוות=4 קצינים, 40 - 56 חוגרים
|נוסעים=
|טווח שיוט=15,700 ק"מ בציפה, במהירות 10 קשר (18.5 קמ"ש){{ש}}150 ק"מ בצלילה במהירות 4 קשר (כ-7.5 קמ"ש)
|מספר תרנים=
|גובה התרנים=
|שטח המפרשים=
|הנעה=2 [[מנוע דיזל|מנועי דיזל]], 2 [[מנוע חשמלי|מנועים חשמליים]]
|צורת הנעה=2 מדחפים
|כמות הדלק=
|מתקני התפלה=
|שריון=
|חימוש=5 [[צינור טורפדו|צינורות טורפדו]] בקוטר 21 [[אינץ']] (533 מ"מ){{ש}}14 [[טורפדו]]ת או 26 [[מוקש ימי|מוקשים]]{{ש}}תותח סיפון בקוטר 88 מ"מ{{ש}}תותח [[נ"מ]] בקוטר 37 מ"מ{{ש}}2 תותחים נ"מ בקוטר 20 מ"מ
|אמצעי גילוי=
|מסוקים=
|מטוסים=
|מוטו=
}}
'''U-480''' הייתה [[צוללת]] מ[[סדרה (אונייה)|טיפוס]] [[הצוללות מסדרה VII|VII]] של ה[[קריגסמרינה]], צי המלחמה של [[גרמניה הנאצית]]. ייחודה של הצוללת היה בציפוי המיוחד שניתן לה, שאמור היה "לבלוע" את גלי הקול של מכשירי האיתור של אוניות [[בעלות הברית]], ה[[סונאר]] (ASDIC, בכינויו הבריטי). הציפוי נקרא '''אלבריך''' (Alberich {{אנ|Alberich}}, על שם דמות מ[[מיתולוגיה נורדית|המיתולוגיה הנורדית]] שהייתה בעלת היכולת להפוך לבלתי נראית. הציפוי עשה את U-480 לצוללת ה[[חמקנות|חמקנית]] הראשונה בעולם.

הצוללת נבנתה ב[[מספנה|מספנת]] [[דויטשה וורקה]]. הבנייה החלה ב-[[8 בדצמבר]] [[1942]] והצוללת [[השקה (אונייה)|הושקה]] ב-[[14 באוגוסט]] [[1943]] ונכנסה לשירות ב-[[6 באוקטובר]] 1943. מפקד הצוללת הראשון (והיחיד) היה [[אובר-לויטננט|אובר-לויטננט צור זה]] האנס יואכים פרסטר. בשל ציפוי האולבריך נשלחה הצוללת למשימות מבצעיות ב[[תעלת למאנש]] המוגנת היטב. הציפוי הוכיח את יעילותו, ו-U-480 לא התגלתה על ידי הסונאר במהלך משימותיה.

== שימוש ראשון בציפוי בולע מכ"ם ==
[[קובץ:UBOAT1308 5.png|ממוזער|ימין| איור המדגים את הטכנולוגיה של בליעת אותות הסונאר. באיור מודגם חתך של ציפוי הצוללת "אלבריך" שממחיש את תבנית החורים בו.]]
בעקבות עבודתו של הפיזיקאי הגרמני [[ארנולד זומרפלד]] ([[1868]]–[[1951]]) והערותיו בנושא, פיתחו הגרמנים חומרים בולעי אותות מכ"ם (Radar absorbant material), אשר תפקדו כ[[בולם זעזועים|בולמי זעזועים]] אלקטרומגנטיים, כלומר חומרים שמטרתם לספוג את הגלים האלקטרומגנטיים ולהמיר את האנרגיה האלקטרומגנטית שאצורה בהם לסוגים אחרים של אנרגיה (תנודות מכניות, חום וכו'). ה[[חומר מרוכב|חומרים המרוכבים]] המיוחדים הללו היו ידועים בגרמניה בכינויים Sumpf ו-Schornsteinfeger, ובהם נעשה שימוש כדי לצפות את ה[[פריסקופ]]ים של הצוללות הגרמניות כדי להפחית את הנראות שלהם ל[[מכ"ם]] בתחום אורכי הגל שסביב 20 ס"מ שהיה בשימוש בעלות הברית. לפי [[לואיס רידנאור]] ([[1911]]–[[1959]]), אחד ה[[פיזיקאי]]ם האמריקאיים הבולטים בפיתוח המכ"ם,
{{ציטוט|תוכן=חומרים בולעי מכ"ם יוצרו לראשונה בגרמניה לצורך ציפוי צוללותיהם בחומר שיהפוך אותם לנראות פחות למכ"ם. ה[[מקדם דיאלקטרי|מקדם הדיאלקטרי]] וה[[פרמיביליות]] הדרושים של החומר הבולע הושגו באמצעות ריכוז גבוה של חלקיקים מתכתיים מסוימים (Crabonyl iron) כדוריים בתוך רובד הציפוי. ריכוז המתכת היה 80% במשקל, וערכי המקדם הדיאלקטרי והפרמיביליות היו <math>\epsilon = 7</math> ו-<math>u = 3.5</math>. חומר בולע מסוג שני גם הוא פותח בגרמניה. הוא הורכב מסדרה של שכבות אשר מוליכותם החשמלית עלתה בהדרגה עם העומק שלהם. השכבות הופרדו בפלסטיק מסוג מסוים שמקדמו הדיאלקטרי היה קרוב ל-1. הבליעה הייתה מצוינת בין אורכי הגל 4 ו-13 ס״מ.}}ֿ

הציפוי המיוחד אותו פיתחו הגרמנים היה היה יריעה עבה של [[גומי סינתטי]] בעובי 4 מילימטר, ששיככה קול בתחום התדרים 10 עד 18 [[קילוהרץ]] ל-15% מעוצמתו הרגילה. תחום התדרים הזה תאם את תחום הפעולה של הסונאר האקטיבי של בעלות הברית, והכיל סדרה של חורים שמיקומם תוכנן היטב שנועדו לספוג את האנרגיה של [[גלי קול|גלי הקול]]. הטכנולוגיה החדשה הציפה מספר אתגרים, ובהם שינוי בתפקוד החומר בעומקים שונים כתוצאה מדחיסת החללים על ידי לחץ המים. המבחנים הראשונים בצוללת נערכו ב-1940, אך לא נעשה בה שימוש מבצעי עד 1944. כיום נקרא ציפוי מסוג זה ציפוי אנטי הדי (Unechonic tile), וכמעט כל הצוללות המודרניות מצופות בו במידה זו או אחרת.

==שירות מבצעי==
בפטרול המבצעי הראשון הותקפה הצוללת על ידי [[סירה מעופפת]] מסוג [[PBY קטלינה]] של [[חיל האוויר המלכותי הקנדי]] מטייסת 162. הצוללת הצליחה לפגוע במטוס ולהפיל אותו.

U-480 יצאה למשימתה השנייה ב-[[3 באוגוסט]] [[1944]] מ[[ברסט (צרפת)|ברסט]], ב[[היסטוריה של צרפת#מלחמת העולם השנייה|צרפת הכבושה]]. בפטרול זה הטביעה הצוללת שתי [[אוניית מלחמה|אוניות מלחמה]] - ה[[קורבטה]] [[הקורבטות מסדרת פלאואר|מסדרת פלאואר]] '''אלברני''' של [[הצי המלכותי הקנדי]] ב-[[21 באוגוסט]] ו[[שולת מוקשים|שולת המוקשים]] [[אה"מ]] '''לויאלטי''' של [[הצי המלכותי הבריטי]] למחרת. ב-[[23 באוגוסט]] הטביעה הצוללת את [[אוניית משא|אוניית המשא]] '''פורט ייל''', שהפליגה בשיירה, ויומיים לאחר מכן את אוניית המשא '''אורמיניסטר'''. על הצלחתו עוטר פרסטר ב[[צלב האבירים של צלב הברזל]] ב-[[18 באוקטובר]] 1944.

הצוללת יצאה למשימתה השלישית והאחרונה ב-[[6 בינואר]] [[1945]], ממנה לא שבה. ב-[[1997]] מצאו [[צוללן|צוללנים]] במקרה שרידים של צוללת גרמנית מדגם VIIC מדרום מערב ל{{ה|אי וייט (תעלת למאנש)|}}, ושנה לאחר מכן זוהו השרידים בוודאות כשרידיה של U-480 המצופה באלבריך. המחקר קבע בהמשך כי הצוללת נתקלה בשדה [[מוקש ימי|מוקשים]] ימי, בין [[29 בינואר]] ל-[[20 בפברואר]]. מוקש פגע בחלקה האחורי והצוללת טבעה בעומק 55 מטרים. איש מאנשי צוותה לא שרד.

==קישורים חיצוניים==
* [https://uboat.net/boats/u480.htm U 480] באתר Uboat.net
* [https://uboat.net/types/viic.htm הצוללות מטיפוס VIIC], באתר Uboat.net

[[קטגוריה:צוללות גרמניות במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:חמקנות]]
[[קטגוריה:צוללות גרמניות שטבעו]]
[[קטגוריה:צוללות גרמניות מדגם VII]]