לאונור מיכאליס
תבנית:מדען לאונור מיכאליס (16 בינואר 1875 - 8 באוקטובר 1949) היה ביוכימאי ופיזיקאי יהודי-גרמני-אמריקאי. שמו ידוע בעיקר בזכות חלקו בפיתוח מודל קינטיקת מיכאליס-מנטן לתיאור הקינטיקה של פעילות אנזימים.
השכלה מדעית
מיכאליס נולד בברלין. למד רפואה בפרייבורג שבגרמניה, סיים בשנת 1897 וקיבל תואר דוקטור. בשנת 1906 ניהל מעבדת בקטריולוגיה בבית החולים האוניברסיטאי צריט שבברלין ובשנת 1908 מונה לפרופסור. מיכאליס עבד כאסיסטנט עבור: פאול ארליך בשנים 1898 - 1899, מוריץ ליטן בשנים 1899 - 1902 וארנסט ויקטור וון לידן בשנים 1902 - 1906. בשנת 1922 עבר ליפן ועבד כפרופסור לביוכימיה בבית ספר לרפואה באוניברסיטת נגויה. ב-1926 עבר לארצות הברית ועבד כמרצה במחקר רפואי באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בבולטימור שבמרילנד ובשנת 1929 עבר לניו יורק ועבד כמרצה באוניברסיטת רוקפלר, שם יצא לגמלאות ב-1941 ונפטר ב-1949.
הישגים מדעיים
- בשנת 1912 עבד עם מוד מנטן על קינטיקה של אנזימים בהסתמך על ממצאים קודמים של ויקטור הנרי. בשנת 1913, מיכאליס ומנטן הציעו מודל הבא להסביר את הקינטיקה האופיינית לאנזימים הקרוי קינטיקת מיכאליס-מנטן. הקבוע המופיע במשוואת מיכאליס-מנטן קרוי גם קבוע מיכאליס, על שמו.
- המציא את שיטת צביעת המיטוכונדריה יאנוס-גרין (Janus green).
- גילה את גופיפי מיכאליס-גוטמן.
- מיכאליס גילה כי חומצה תיאוגליקולית יכולה להמיס קרטין, דבר שהביא למהפכה בתחום עיצוב השיער.