כלל החמישה של ליפינסקי
כלל החמישה של ליפינסקי או כלל החמישה (RO5) הוא כלל שפותח בידי כריסטופר ליפינסקי בשנת 1997. מטרתו לקבוע את הזמינות הביולוגית של תרופות אוראליות.[1][2]
כלל החמישה
זמינות ביולוגית (Bioavailability) של מולקולה תהיה קטנה יותר כאשר:
- כאשר יש יותר מחמישה אטומים מוסרי מימן (חנקן או חמצן יחד עם לפחות אטום מימן אחד).
- כאשר המשקל המולקולרי של התרופה גדול מ-500 דלטון.
- כאשר השומניות של המולקולה גדולה מחמש ().
- כאשר יש יותר מעשרה מקבלי קשרי מימן (חנקן או חמצן).
כאשר שני קריטריונים תקפים עבור מולקולה, היא מאבדת את כל הזמינות הביולוגית שלה.