יובל נאמן

תבנית:אישיות ביטחונית יובל נאמן (14 במאי 1925 – 26 באפריל 2006) היה מדען ופוליטיקאי ישראלי, מגדולי הפיזיקאים בישראל, חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שימש ממלא מקום ראש אמ"ן בצה"ל לזמן קצר; ממייסדי החוג לפיזיקה והפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, פרופסור מן המניין ונשיא האוניברסיטה. חתן פרס רוטשילד, פרס ישראל ופרס א.מ.ת.; ממייסדי מפלגת התחיה וראשיה, חבר הכנסת מטעמה ושר המדע, האנרגיה והתשתיות.

ביוגרפיה

תקופת נעוריו

יובל נאמן נולד בשנת 1925 בתל אביבתבנית:הערה כבנם הבכור של צפורה בת אברהם בן-יעקב וגדליה נאמן (נֶיימן). סבו, אבא נאמן (במקור נֶיְמָן, יליד ליטא), היה ממייסדי תל אביב. עד גיל תשע התגורר עם הוריו בפורט סעיד במצרים. לאחר שובו למד בגימנסיה הרצליה, ובגיל 15 סיים בהצטיינות חסרת תקדים את התיכון. בגיל 16 החל בלימודי הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, וסיים אותם בהצטיינות יתרה.

שירותו הצבאי

כבר בגיל 15 התגייס נאמן לשורות ארגון "ההגנה". הוא הכשיר לוחמות בבית אורן, בהן גם את חנה סנש. לאחר תום לימודיו בטכניון נתבקש לעבוד כמהנדס בתע"ש אך העדיף להיות לוחם ויצא לקורס קצינים של ההגנה. תחילה שימש כמפקד מחלקה ולאחר מכן מפקד פלוגה בחי"ש של תל אביב.תבנית:הערה במלחמת העצמאות שירת כסגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי וכקצין המבצעים של החטיבה לקראת מבצע יואב. אחר כך, מונה לסגן מפקד החטיבה, ובשנת 1950 הועבר למטכ"ל להיות ראש ענף מבצעים תחת פיקודו של יצחק רבין, שהיה ראש מחלקת המבצעים וידידו הטוב. נאמן זוהה כאיש מפ"ם, ואף על פי כן, קודם לתפקיד ראש מחלקת התכנון במטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, אחרי שרכש השכלה צבאית בבית הספר הגבוה למלחמה בפריז בשנת 1951.

בסוף 1954, לאחר הדחת ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, בעקבות העסק הביש, שימש נאמן כממלא מקום לזמן קצר, ולאחר מינויו של יהושפט הרכבי לתפקיד זה, המשיך כסגנותבנית:הערה ובמקביל מונה למפקד חטיבת כרמלי. בין השאר עסק בקידום טכנולוגיות הצפנה ופענוח צפנים. במהלך מבצע קדש, ריכז את התיאום הצבאי עם בריטניה ועם צרפת. לאחר מכן היה אחראי על הקשר עם הכורדים בעיראק ועם קהילות יהודיות בארצות האסלאם. בסוף 1957 מונה לנספח צה"ל בלונדון,תבנית:הערה והתמסר ללימודי תואר שלישי בפיזיקה, אותם סיים ביוני 1961.תבנית:הערה בשנת 1961 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה ומונה למנהל מדעי של הוועדה לאנרגיה אטומית כממלא מקום של פרופ' ישראל דוסטרובסקי.תבנית:הערה

ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים, הופקד על טיפול בעניינים מדיניים. במלחמת יום הכיפורים שימש כעוזר שר הביטחון, והופקד על הקשר החשאי עם האמריקנים. בנוסף, עסק בבדיקת מחדלי המודיעין במלחמה. בשנות השבעים שימש כיועץ לשמעון פרס במשרד הביטחוןתבנית:הערה ושאיפותיו, בהן שיגור לוויין ישראלי, הכעיסו את יצחק רבין ויצרו קרע ביניהם.

פעילותו המדעית

במהלך שנות החמישים המאוחרות, התפנה נאמן למחקר מדעי, והשלים את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת לונדון תוך שנה, בהנחיית עבדוס סלאם, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1979.

הישגו המדעי הגדול של נאמן הוא בזיהוי עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטריים. הוא הראה שניתן להסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה $SU\left(3\right)$. בפרט, הוא הראה איך הפרוטון והנייטרון הם חלק משמינייה של באריונים שמהווה הצגה של חבורה זו. נאמן הגיע לגילויים אלה במקביל למארי גל-מאן, אשר כינה את החלקיקים העומדים בבסיס המודל בשם קווארקים.

גילוי חלקיק ${\mathrm{\Omega }}^{-}$ (אומגה מינוס) במעבדה הלאומית ברוקהייבן ב-1964,תבנית:הערה שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מאן ושל נאמן אישש את המודל ופרסם את מציעיו.תבנית:הערה גל-מאן ונאמן פרסמו את הספר "The Eightfold Way", שכלל את מאמריהם בתחום זה. מספר שנים אחר כך הוענק לגל-מאן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969, ללא יובל נאמן וג'ורג' צוויג שתרם אף הוא לתורה המתגבשת. נאמן ראה בעובדה שלא זכה בפרס על אף שעבודתם נעשתה במקביל ובאופן בלתי תלוי החמצה, והדבר הסב לו תסכול שליווה אותו עוד שנים רבות לאחר מכן. הוא אמר על כך: תבנית:ציטוט

לקראת סוף 1962, עם הקמת המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב הועמד נאמן בראשה.תבנית:הערה בשנת 1963 מונה לפרופסור חברתבנית:הערה ביוני 1964 נבחר לסגן רקטור האוניברסיטה.תבנית:הערהתבנית:הערה בשנת 1965 מונה גם לסגן נשיא האוניברסיטה, ולאחר חצי שנה העביר את תפקיד סגן הרקטור לפרופ' יהושע יורטנר.תבנית:הערה בעקבות סכסוך בין נשיא האוניברסיטה לרקטור, התפטר נאמן מתפקידו כסגן נשיא בתחילת 1966, בנימוק שהוא מעדיף להשקיע את זמנו בעבודה מדעית ולא בעבודה ארגונית חסרת תכלית.תבנית:הערה

בשנים 1971–1975 כיהן כנשיא האוניברסיטה.תבנית:הערה הוא היה בין יוזמי פתיחת הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב (1971) ונחשב למתווה דרכה בראשית קיומה. בשנת 1969 קיבל נאמן את פרס ישראל למדעים מדויקים (לימים החזיר אותו במחאה על הענקת הפרס לאמיל חביבי), ב-1972 נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ובשנת 2003 קיבל את פרס א.מ.ת. למדעים מדויקים.

בראשית שנות ה-70 נחלץ למאבק למען המדענים היהודים בברית המועצות.תבנית:הערהתבנית:הערה כפיזיקאי בעל שם בין-לאומי וכנשיא אוניברסיטת תל אביב הצעירה, הצליח לגייס למטרה זו רבים מעמיתיו המדענים בעולם. ב-1971 הוקם, בראשותו, ועד המדענים שליד המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות. עמדתם הנחרצת של חשובי המדענים בארצות הברית, פרי מאמציהם של נאמן ועמיתיו, היוותה גורם לחץ חשוב על השלטונות הסובייטיים, ובנוסף לרגשות הציבור היהודי באמריקה - הייתה לה תרומה משמעותית להעלאת הנושא היהודי בשיחות הדו-צדדיות עם הסובייטים שבעקבותיהן התאפשרה העלייה מברית המועצות בשנות ה-70. נאמן היה מעורב אישית בקליטה של כל אחד מהמדענים הבולטים שהצליחו לצאת מברית המועצות לאחר שנות סירוב רבות. גם הקמת המרכז לקליטה במדע, הגוף הממשלתי לקליטת המדענים העולים שהוקם ב-1973, היה פרי יוזמתם של נאמן ועמיתיו. גם כשנכנס לחיים הפוליטיים המשיך נאמן לפעול לקליטת המדענים העולים וכשר המדע קידם בממשלה את התוכניות לקליטתם.תבנית:הערה

הוא הקדיש מזמנו גם לפופולריזציה של המדע, במתן הרצאות לנוער, בכתיבת ספרי מדע פופולרי, ובהרצאות בסדרת "אוניברסיטה משודרת" של "גלי צה"ל".

בשנת 1977 שימש כיושב ראש ועדת ההיגוי שהמליצה על פרויקט תעלת הימים, לייצור תעלה שתחבר בין הים התיכון לים המלח בעלות של כ-1.5 מיליארד דולר.תבנית:הערה בשנת 1984 הופסק הפרויקט משיקולים כלכליים,תבנית:הערה וחוסר היתכנות הנדסית.תבנית:הערה הוא תלה את חוסר היכולת המדינית להוציא לפועל את הפרויקט, בכך שהפוליטיקאים נעדרי חזון, ושהם עושים פרויקטים קצרי טווח, שבהם יוכלו במהרה לקצור פירות.

נאמן והגרעין הישראלי

כבר ב-1952 היה נאמן חבר בוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1961, אחרי השלמת הדוקטורט, נעשה נאמן מנהל מדעי בכור בנחל שורק. באותה תקופה עמד שמעון פרס בראש הצוות שהוביל את הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה ונאמן, שעבד תחתיו, לא היה ביחסים טובים עמו ופרש לבסוף. היה לו תפקיד בהסוואת הפעילות הגרעינית של ישראל מפני ארצות הברית.תבנית:הערה פרס טען שהמדענים היו ספקנים ממנו, אולם נראה שנאמן היה בין אלו שתמכו מלכתחילה בהקמת הכור. לאחר מכן שימש נאמן כיושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1981 דחף לצאת למבצע נגד הכור הגרעיני בעיראק.

דמותו עוררה סקרנות ותשומת לב, והכינוי שהדביק לו אורי אבנרי, דוקטור סטריינג'לב,תבנית:הערה פגע בו מאוד. בניגוד לאחרים, שונים ממנו בהשקפותיהם, שלל נאמן מכל וכל את האפשרות כי נשק גרעיני יכול לשמש בסיס לתפישת ביטחון הגנתית. את האפשרות להשתמש בהרתעה גרעינית גלויה שלל בטענה של "חוסר אחריות מוחלט".תבנית:מקור

פעילותו הפוליטית

יובל נאמן (ראשון משמאל) ב-1972 בדיון בעת הרצאה בבית הספר לפיזיקה בצרפת. שלישי משמאל הוא הפיזיקאי האמריקני קיפ ת'ורן

מיד לאחר מלחמת ששת הימים פרסם נאמן מאמר שבו קרא לשמירה על השטחים שנכבשו במלחמה והחלפתו של שר החוץ אבא אבןתבנית:הערה והצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה.תבנית:הערה

ב-1979 הקים עם גאולה כהן את תנועת "התחיה" ונבחר לעמוד בראשה. בדעותיו תמך במה שכינה "אקטיביזם ציוני" ודגל בחזון של ארץ ישראל השלמה. נאמן התנגד בנחרצות להסכמי קמפ דייוויד ולפינוי ימית. פעילותו בתנועת התחיה עוררה הרמת גבה מצד אלו שהיו מודעים להשקפותיו האתאיסטיות שעמדו בסתירה חדה לעמדות הימין הדתי מסוגו של גוש אמונים שעימו שיתף פעולה. על כך סיפר: תבנית:ציטוט

דעותיו נגד החזרת סיני לא השתנו לאורך כל ימי חייו ובריאיון לידיעות אחרונות ב-2005, כשנה לפני מותו, הסביר. תבנית:ציטוט

בבחירות לכנסת העשירית (1981) נבחר לכנסת מטעם "התחייה",תבנית:הערה ובין השנים 1982–1984 היה שר המדע, במקביל המשיך בפעילותו האקדמית בקתדרה ע"ש וולפסון לפיזיקה עיונית ובמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת תל אביב.תבנית:הערה בין השנים 1983–1988 שימש יושב ראש ועדת השרים להתיישבות.תבנית:הערה במאי 1984 עורר סערה לאחר שהביע תמיכה בפיגוע ההתנקשות בראשי הערים הפלסטינים שביצעה המחתרת היהודית.תבנית:הערה

ב-30 בינואר 1990 התפטר מהכנסת, ועם הקמת ממשלת שמיר בחודש יוני אותה שנה, שב למשרד המדע והטכנולוגיה, וקיבל גם את תיק האנרגיה והתשתית. נאמן התנגד להשתתפותה של המשלחת הישראלית בוועידת מדריד וניסה לסכל מהלך זה על ידי יצירת ברית בין מפלגות הימין שכללה את סיעות "מולדת", "התחיה" ו"צומת". נאמן פרש מן הממשלה ב-21 בינואר 1992, באותה שנה לא עברה רשימת "התחייה" את אחוז החסימה והוא פרש סופית מהפוליטיקה. את קשייה של התחייה תלה נאמן, בין השאר, בשילוב בין גאולה כהן לבין אליקים העצני, שביניהם התנהל, לדבריו, "מרוץ לקיצוניות".

בין פעולותיו כשר המדע הייתה יוזמתו להקמת סוכנות החלל הישראלית. הוא כיהן כיושב ראש הסוכנות שנים רבות אחר כך.

בריאיון עיתונאי על הרגשתו לעזוב את הפוליטיקה, למרות יתרונותיה, השיב יובל נאמן ברוח קוסמוסופית: תבנית:"".

בין השנים 1998–2002 כיהן כנשיא לשכת המהנדסים בישראל.תבנית:הערה

במאי 2005 קיימה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ישיבה מיוחדת לציון יום הולדתו ה-80 של פרופ' נאמן.

מותו והנצחתו

קבר יובל נאמן בבית הקברות טרומפלדור

נאמן לקה ב-23 באפריל 2006 בשבץ מוחי.תבנית:הערה הוא נפטר ב-26 באפריל,תבנית:הערה ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. הוא הותיר רעיה (דבורה לבית רובינשטייןתבנית:הערה), בן, בת, אחות (רות בן-ישראל, כלת פרס ישראל למשפט) וארבע נכדות.

בעלה של דודתו מצד אביו, דינה, היה יזהר הררי, שאף הוא כיהן כחבר הכנסת (בכנסות ה-1 עד ה-7, תחילה מטעם המפלגה הפרוגרסיבית) ובן דודו, בנו של יזהר, הוא חיים הררי, פיזיקאי בעל שם בעצמו, ונשיא מכון ויצמן למדע לשעבר. על שמו של נאמן קרויים רחובות בתל אביב, ירושלים, רחובות וקריית ארבע, וסדנת תל אביב למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב.

מספריו

• עם יורם קירש, ציידי החלקיקים, הוצאת יחד, 1983
• הפיזיקה של המאה העשרים, (עורך: יהודה עופר, התקין וההדיר: יואב בן דב), תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ד 1984
• מדיניות הראייה המפוכחת, (עורך: אדר קיסרי), רמת-גן: רביבים, 1984
• היקום האינפלציוני הנצחי, (עורך: חיים שמואלי), רחובות: מכון ויצמן למדע, היחידה לפעולת נוער, תשנ"ה 1995
• סדר מן האקראי: המדע וחברת האדם בתורת התפתחות מוכללת, (עורכת ומפיקה: שרה סורני), ירושלים: מכון ון ליר, תשנ"ט 1999
• יהודים, ישראל והסוגיה הגרעינית: אסופת מאמרים פרי עטו של פרופ’ יובל נאמן, (עורך: שמואל צבאג), אריאל, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, תשס"ז 2007
• תבנית:הארץ

לקריאה נוספת

• דן מרגלית, ראיתי אותם, זמורה ביתן, תשנ"ז

קישורים חיצוניים

• תבנית:קישורי ח"כ
• תבנית:תדהר
• תבנית:הספרייה הלאומית
• תבנית:Find a Grave
• תבנית:מרחב
• תבנית:מעריב, תבנית:מעריב
• "בשבילו זה גרעינים" - ריאיון עם יובל נאמן, רונן ברגמן, מתוך פורום צבא וביטחון באתר פרש (הופיע ב-18 במרץ 2005 במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות).
• תבנית:הידען
• תבנית:נתיב
• תבנית:מעריב, תבנית:מעריב
• תבנית:נתיב
• תבנית:נתיב
• חיים שמואלי, תבנית:הידען
• תבנית:נתיב
• תבנית:מקור ראשון
• עופר מגד, מוזרות מינוס שלוש, דברים לזכרו של יובל נאמן
• תבנית:דף שער בספרייה הלאומית