מערכת דינקין

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:סימון מתמטי

מערכת דינקין היא משפחה של קבוצות המקיימת תכונות סגירות מסוימות. מערכות אלו נקראות על שמו של המתמטיקאי הרוסי יוג'ין דינקין.

משפט π−λ קובע קשר בין מערכות דינקין לבין סיגמא-אלגברות, וקשר זה מאפשר להוכיח תכונות רבות בתורת המידה ובתורת ההסתברות, כדוגמת משפט המחלקה המונוטונית.

הגדרות

תהי X קבוצה.

  • משפחה של תת-קבוצות 𝒫(X) נקראת מערכת-π, אם לכל A,B מתקיים AB.
  • משפחה של תת-קבוצות 𝒫(X) נקראת מערכת-λ (או מערכת דינקין), אם מתקיימים שלושת התנאים הבאים:
    1. X
    2. לכל A,B המקיימות AB, מתקיים BA.
    3. לכל סדרה {Ai}i=1 המקיימת A1A2A3..., מתקיים כי i=1Ai.

יחד, התכונות האלה מרכיבות את המושג סיגמא אלגברה: משפחה של תת-קבוצות היא סיגמא-אלגברה, אם ורק אם היא גם מערכת-π וגם מערכת-λ.

תהי P𝒫(X) משפחה כלשהי של תתי-קבוצות.

  • נסמן את הסיגמא-אלגברה הנוצרת על ידי P להיות σ(P). זהו חיתוך כל הסיגמא-אלגבראות המכילות את P.
  • נסמן את המערכת-λ הנוצרת על ידי P להיות λ(P). זהו חיתוך כל המערכות-λ המכילות את P.

משפט π−λ

משפט: תהי X קבוצה ותהי 𝒫(X) מערכת-π. אזי σ()=λ().

נשים לב שכל סיגמא-אלגברה היא בפרט גם מערכת-λ, ולכן ברור כי לכל משפחה של תתי-קבוצות P𝒫(X) מתקיים λ(P)σ(P). משפט π−λ מוסיף כי אם P היא מערכת-π, אז λ(P) היא למעשה סיגמא-אלגברה.

הוכחה

  • נראה כי λ() סגורה לחיתוך.
    למה: לכל E נגדיר E={AX|AEλ()}. אזי E היא מערכת-λ המכילה את .
    הוכחת הלמה: ברור כי 0. נראה כי היא מערכת-λ.
    ברור כי XE. יהיו A,BE המקיימות AB. מתקיים כי E(BA)=(EB)(EA), וזהו הפרש של שתי קבוצות השייכות ל-λ(), לכן BAE. בהינתן סדרה {Ai}i=1E העולה ביחס להכלה, אז ברור כי E(i=1Ai)=i=1(EAi), לכן i=1AiE.
    מסקנה: λ() סגורה לחיתוכים סופיים.
    הוכחת המסקנה: מהלמה נובע שלכל Eλ() מתקיים כי E היא מערכת-λ המכילה את E, לכן נובע כי λ()E.
    יהיו A,Bλ(). נגדיר A={BX|BAλ()}. באופן דומה להוכחת הלמה ניתן להראות כי A היא מערכת-λ המכילה את , ומכך נובע כמו קודם כי λ()A, כלומר לכל Bλ() מתקיים ABλ().
  • נסיק כי λ() היא סיגמא-אלגברה.
    סגירות למשלים: תהי Aλ(). מהיות λ() מערכת-λ נובע כי Xλ(), ולכן גם A=XAλ().
    סיגמא אדיטיביות: תהי {Ai}i=1λ(). נציג i=1Ai=N=1i=1NAi, וברור כי הסדרה {i=1NAi}N=1 עולה ביחס להכלה, ולכן i=1Aiλ().

שימוש יסודי

משפט π−λ מספק כלי חזק לזיהוי של מידות ולאפיונן. מידה היא סיגמא-סופית אם המרחב מהווה איחוד בן-מניה של קבוצות בעלות מידה סופית.

טענה: תהי מערכת-π על מרחב X, ויהי (X,σ()) המרחב המדיד הנוצר על-ידה. תהי μ מידה סיגמא-סופית על המרחב הזה כך שקיימת לפחות קבוצה אחת E המקיימת μ(E)<. אזי המידה μ נקבעת ביחידות על כל σ(), על-פי ערכיה על .

בפרט למשל עבור המרחב n יחד עם סיגמא-אלגברת בורל שלו, מידה נקבעת באופן יחיד באמצעות ערכיה על התיבות. כלומר, קיימת מידה יחידה μ על n שמקיימת:

μ([a1,b1]×[a2,b2]×...×[an,bn])=(b1a1)(b2a2)...(bnan)

לכל aibi עבור 1in.

הוכחה: יהיו μ1,μ2 זוג מידות המזדהות על המערכת-π . נקבע E המקיימת μ1(E)<. נסמן E={Aσ()|μ1(AE)=μ2(AE)}. ניתן להראות כי זו מערכת-λ המכילה את , ולכן ממשפט π−λ נובע כי היא מכילה את λ()=σ(). כעת השוויון הכללי לקבוצה מדידה כלשהי Fσ() נובע מסיגמא-אדיטיביות ומרציפות המידות, תוך שימוש בשרשרת המכסה את המרחב:

μ1(F)=i=1μ1(FEi)=limiμ1(FEi)=limiμ2(FEi)=i=1μ2(FEi)=μ2(F)