משפט מוררה
תבנית:סימון מתמטי משפט מוררה הוא משפט באנליזה מרוכבת הנותן תנאי שימושי וחשוב להוכחת הולומורפיות של פונקציה.
המשפט נקרא על שם ג'אצ'ינטו מוררה תבנית:אנ, שהוכיח אותו בשנת 1886.
ניסוח פורמלי
תהי פונקציה רציפה על תחום פשוט וקשיר .
אם לכל משולש המוכל יחד עם פנימו ב- מתקיים , אזי הולומורפית ב-.
הוכחה
ראשית נוכיח שלפונקציה קיימת פונקציה קדומה ב-.
תהי נקודה בתחום. מכיוון ש- קבוצה פתוחה, קיים עיגול .
לכל נגדיר .
יהי משולש המוכל בעיגול (מתקיים בעבור קטן מספיק כיוון שהעיגול הוא קבוצה פתוחה), מהנתון נובע .
נוכל לרשום את השוויון כך:
ולאחר העברת אגפים נקבל
ולאחר הצבת ההגדרה נקבל את השוויון .
כעת, נוכיח שהפונקציה היא פונקציה קדומה של . כלומר מתקיים .
נשתמש בשוויון שהוכחנו קודם ונקבל:
מרציפות נקבל שכאשר שואף לאפס גם הביטוי שואף לאפס, כלומר מתקיים , ולכן פונקציה קדומה של .
ומכיוון ש- הולומורפית ב- נובע שגם נגזרתה הולומורפית ב-.
שימושים
משפט מוררה ביחד עם משפט פוביני או מבחן M של ויירשטראס יכול לסייע בהוכחת אנליטיות של פונקציות שמוגדרות על ידי סכום או אינטגרל.
דוגמה: נוכיח את האנליטיות של פונקציית גמא על ידי כך שנוכיח את השוויון לכל מסילה סגורה .
מהגדרת פונקציית גמא מתקיים .
ולאחר שימוש במשפט פוביני כדי להחליף את סדר האינטגרציה נקבל:
הפונקציה אנליטית, ולכן מתקיים (נובע ממשפט קושי-גורסה). כלומר לכל מסילה סגורה , ולכן פונקציית גמא אנליטית בכל המישור.
לקריאה נוספת
- פונקציות מרוכבות (כרך ג' יחידות 5–6), האוניברסיטה הפתוחה, 2009