קוהומולוגיית צ'ך

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:סימון מתמטי במתמטיקה, קוהומולוגיית צ'ך היא קוהומולוגיה המוגדרת על אלומות על מרחבים טופולוגיים. היא קרויה על שמו של אדוארד צ'ך.

קוהומולוגיית צ'ך היא כלי המאפשר לבצע חישובים על מידע גלובלי של מרחב מתוך תכונות מקומיות של אותו המרחב. באופן יותר פורמלי, קוהומולוגיית צ'ך בנויה על מנת לקודד מידע על החתכים הגלובליים של האלומה עליה היא מוגדרת.

בניה

נניח כי X הוא מרחב טופולוגי וכי ℱ היא אלומה של חבורות אבליות על X. על מנת לבנות את קוהומולוגיית צ'ך נבנה תחילה את קומפלקס צ'ך, קומפלקס קו-שרשרת שבעזרתו תוגדר הקוהומולוגיה.

קו-שרשראות

נניח כי 𝒰={Uα}α∈I הוא כיסוי פתוח של X וכי קבוצת האינדקסים I היא קבוצה סדורה חלקית. נגדיר חבורות קו-שרשראות על 𝒰 עם ערכים בℱ באופן הבא:

  • 0-קו-שרשראות יוגדרו להיות פונקציות השולחות כל קבוצה פתוחה Uα לאיבר בחבורה ℱ(Uα). כלומר, נוכל לרשום:
C0(𝒰,ℱ)=∏αℱ(Uα)
קבוצה זו היא מכפלה ישרה של חבורות אבליות, ולפיכך יש לה מבנה של חבורה אבלית.
  • באופן דומה, 1-קו-שרשראות יוגדרו להיות פונקציות השולחות כל חיתוך Uα∩Uβ של שתי קבוצות פתוחות שונות בכיסוי 𝒰 לאיבר בחבורה ℱ(Uα∩Uβ). כלומר, נוכל לרשום:
C1(𝒰,ℱ)=∏α<βℱ(Uα∩Uβ)
  • באופן כללי, נגדיר q-קו-שרשראות על ידי:
Cq(𝒰,ℱ)=∏α0<α1<⋯<αqℱ(Uα0∩Uα1∩⋯∩Uαq).

אוסף ה-q-קו-שרשראות מהווה חבורה אבלית לכל q.

אופרטור השפה

על מנת להפוך את חבורות הקו-שרשרת שהוגדרו לעיל לקומפלקס קו-שרשרת, נגדיר העתקת שפה:

δq:Cq(𝒰,ℱ)→Cq+1(𝒰,ℱ).

על מנת לפשט את הסימון, נסמן Uαβ=Uα∩Uβ, ובאופן דומה עבור כמות גדולה יותר של אינדקסים.

בהינתן איבר ω∈Cq(𝒰,ℱ) נגדיר:

(δω)α0⋯αq+1=∑i=0q+1(−1)iωα0⋯αˇi⋯αq+1.

כאשר αˇi מסמן שמשמיטים באותו האיבר את האינדקס ה-i, למשל ωα1α2ˇα3=ωα1α3. נזכור כי δω∈Cq+1(𝒰,ℱ) היא פונקציה המתאימה לכל אוסף של q+2 אינדקסים שונים α0<α1<…<αq<αq+1 איבר בחבורה האבלית ℱ(Uα0α1…αqαq+1). בהינתן אוסף אינדקסים כזה, לכל 0≤i≤q+1 האיבר ωα0α1…αiˇ…αqαq+1 שייך לחבורה האבלית ℱ(Uα0α1…αiˇ…αqαq+1). מכיוון שℱ היא אלומה, הרי שניתן בעזרת הומומורפיזם הצמצום של ℱ לצמצם איבר זה לאיבר בחבורה ℱ(Uα0…αi…αqαq+1) (שהרי בבירור מתקיים Uα0α1…αi…αqαq+1⊆Uα0α1…αiˇ…αqαq+1) את האיבר מהתקבל לאחר הצמצום נסמן גם כן על ידי ωα0α1…αiˇ…αqαq+1. מכיוון שלכל i, לאחר הצמצום איבר זה שייך לחבורה האבלית ℱ(Uα0…αi…αqαq+1), הרי שניתן לחבר ולחסר איברים אלה, ולכן (δω)α0α1…αqαq+1 מוגדרת היטב. ניתן להראות על ידי חישוב ישיר שמתקיים δ2=δ∘δ=0, ולכן (Cq(𝒰,ℱ),δ) הוא אכן קומפלקס קו-שרשרת.

דוגמה

נניח כי f∈C0(𝒰,ℱ) היא 0-קו-שרשרת. אז לכל α∈I, מתקיים fα∈ℱ(Uα). לכל זוג אינדקסים שונים α,β∈I כך שα<β מתקיים (δ0f)αβ∈ℱ(Uα∩Uβ), ובאופן מפורש: (δ0f)αβ=fα|Uα∩Uβ−fβ|Uα∩Uβ

חישוב הגרעין של δ0

נניח כי f∈ker⁡δ0. אז לכל α,β∈I כך שα<β מתקיים fα|Uαβ−fβ|Uαβ=0. כלומר, על כל חיתוך של זוג קבוצות פתוחות Uα∩Uβ מתקיים fα|Uαβ=fβ|Uαβ. לפיכך, אקסיומת ההדבקה של האלומה ℱ מתקיימת, ולכן קיים חתך גלובלי fX∈ℱ(X), כך שלכל α∈I מתקיים fX|Uα=fα. גם ההפך נכון, בהינתן חתך גלובלי fX∈ℱ(X), נוכל להגדיר 0-קושרשרת f∈C0(𝒰,ℱ) על ידי fα=fX|Uα, ובבירור מתקיים f∈ker⁡δ0. לפיכך, הגרעין של δ0 שווה בדיוק לחבורת החתכים הגלובליים של האלומה ℱ, כלומר ker⁡δ0=ℱ(X).

קוהומולוגיה

קוהומולוגיית צ'ך ביחס לכיסוי 𝒰 עם ערכים בℱ מוגדרת להיות הקוהומולוגיה של הקומפלקס-קושרשרת שהוגדר לעיל. במילים אחרות, חבורות הקוהומולוגיה ה-q מוגדרת על ידי:

Hq(𝒰,ℱ)=ker⁡δq/im⁡δq−1

קוהומולוגיית צ'ך של המרחב X מוגדרת באמצעות עידונים של הכיסויים השונים על X. אם 𝒱 הוא עידון של הכיסוי 𝒰, אז מהעתקות הצמצום של האלומה נקבל העתקה מושרית בקוהומולוגיה

Hq(𝒰,ℱ)→Hq(𝒱,ℱ).

לכל q. קבוצת כל הכיסויים הפתוחים על X היא קבוצה מכוונת (על ידי עידונים), ולכן ההעתקה המושרית יוצרת מערכת מכוונת של חבורות אבליות. קוהומולוגיית צ'ך של X מוגדרת להיות הגבול הישר של מערכת זו:

H(X,ℱ)=lim→𝒰H(𝒰,ℱ).

כיסוי לרה ומשפט לרה

כיסוי לרה

כיסוי 𝒰={Uα}α∈I נקרא כיסוי לרה (על שם המתמטיקאי הצרפתי ז'אן לרה) אם לכל קבוצה U=Uα1…αq שהיא חיתוך של מספר סופי של קבוצות מהכיסוי ולכל q≥1 מתקיים Hq(U,ℱ|U)={0}. כלומר, לכל חיתוך של מספר סופי של קבוצות מהכיסוי U, קוהומולוגיית צ'ך של המרחב הטופולוגי U (עם הטופולוגיה המושרית), מתאפסת.

משפט לרה

נניח שX הוא מרחב טופולוגי, ℱ אלומה על X, ו-𝒰={Uα}α∈I הוא כיסוי לרה. אז קוהומולוגיית צ'ך של X ביחס לאלומה ℱ שווה לקוהומולוגיית צ'ך של X ביחס לכיסוי 𝒰. כלומר לכל q≥0 מתקיים Hq(X,ℱ)=Hq(𝒰,ℱ).

למשפט לרה חשיבות רבה משום שהוא מאפשר במקרים רבים לחשב את קוהומולוגיית צ'ך של מרחב טופולוגי באופן מפורש.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Algebraic curves and Riemann Surfaces - Rick Miranda, AMS press 1995
  • Robin Hartshorne (1997). Algebraic Geometry. Springer-Verlag. תבנית:ISBN.

קישורים חיצוניים