מערכת דינקין

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:סימון מתמטי

מערכת דינקין היא משפחה של קבוצות המקיימת תכונות סגירות מסוימות. מערכות אלו נקראות על שמו של המתמטיקאי הרוסי יוג'ין דינקין.

משפט π−λ קובע קשר בין מערכות דינקין לבין סיגמא-אלגברות, וקשר זה מאפשר להוכיח תכונות רבות בתורת המידה ובתורת ההסתברות, כדוגמת משפט המחלקה המונוטונית.

הגדרות

תהי X קבוצה.

  • משפחה של תת-קבוצות ℰ⊆𝒫(X) נקראת מערכת-π, אם לכל A,B∈ℰ מתקיים A∩B∈ℰ.
  • משפחה של תת-קבוצות ℒ⊆𝒫(X) נקראת מערכת-λ (או מערכת דינקין), אם מתקיימים שלושת התנאים הבאים:
    1. X∈ℒ
    2. לכל A,B∈ℒ המקיימות A⊆B, מתקיים B∖A∈ℒ.
    3. לכל סדרה {Ai}i=1∞⊆ℒ המקיימת A1⊆A2⊆A3⊆..., מתקיים כי ⋃i=1∞Ai∈ℒ.

יחד, התכונות האלה מרכיבות את המושג סיגמא אלגברה: משפחה של תת-קבוצות היא סיגמא-אלגברה, אם ורק אם היא גם מערכת-π וגם מערכת-λ.

תהי P⊆𝒫(X) משפחה כלשהי של תתי-קבוצות.

  • נסמן את הסיגמא-אלגברה הנוצרת על ידי P להיות σ(P). זהו חיתוך כל הסיגמא-אלגבראות המכילות את P.
  • נסמן את המערכת-λ הנוצרת על ידי P להיות λ(P). זהו חיתוך כל המערכות-λ המכילות את P.

משפט π−λ

משפט: תהי X קבוצה ותהי ℰ⊆𝒫(X) מערכת-π. אזי σ(ℰ)=λ(ℰ).

נשים לב שכל סיגמא-אלגברה היא בפרט גם מערכת-λ, ולכן ברור כי לכל משפחה של תתי-קבוצות P⊂𝒫(X) מתקיים λ(P)⊂σ(P). משפט π−λ מוסיף כי אם P היא מערכת-π, אז λ(P) היא למעשה סיגמא-אלגברה.

הוכחה

  • נראה כי λ(ℰ) סגורה לחיתוך.
    למה: לכל E∈ℰ נגדיר ℒE={A⊆X|A∩E∈λ(ℰ)}. אזי ℒE היא מערכת-λ המכילה את ℰ.
    הוכחת הלמה: ברור כי ℰ⊆ℒ0. נראה כי היא מערכת-λ.
    ברור כי X∈ℒE. יהיו A,B∈ℒE המקיימות A⊆B. מתקיים כי E∩(B∖A)=(E∩B)∖(E∩A), וזהו הפרש של שתי קבוצות השייכות ל-λ(ℰ), לכן B∖A∈ℒE. בהינתן סדרה {Ai}i=1∞⊆ℒE העולה ביחס להכלה, אז ברור כי E∩(⋃i=1∞Ai)=⋃i=1∞(E∩Ai), לכן ⋃i=1∞Ai∈ℒE.
    מסקנה: λ(ℰ) סגורה לחיתוכים סופיים.
    הוכחת המסקנה: מהלמה נובע שלכל E∈λ(ℰ) מתקיים כי ℒE היא מערכת-λ המכילה את E, לכן נובע כי λ(ℰ)⊆ℒE.
    יהיו A,B∈λ(ℰ). נגדיר ℒA={B⊆X|B∩A∈λ(ℰ)}. באופן דומה להוכחת הלמה ניתן להראות כי ℒA היא מערכת-λ המכילה את ℰ, ומכך נובע כמו קודם כי λ(ℰ)⊆ℒA, כלומר לכל B∈λ(ℰ) מתקיים A∩B∈λ(ℰ).
  • נסיק כי λ(ℰ) היא סיגמא-אלגברה.
    סגירות למשלים: תהי A∈λ(ℰ). מהיות λ(ℰ) מערכת-λ נובע כי X∈λ(ℰ), ולכן גם A∁=X∖A∈λ(ℰ).
    סיגמא אדיטיביות: תהי {Ai}i=1∞⊆λ(ℰ). נציג ⋃i=1∞Ai=⋃N=1∞⋃i=1NAi, וברור כי הסדרה {⋃i=1NAi}N=1∞ עולה ביחס להכלה, ולכן ⋃i=1∞Ai∈λ(ℰ).

שימוש יסודי

משפט π−λ מספק כלי חזק לזיהוי של מידות ולאפיונן. מידה היא סיגמא-סופית אם המרחב מהווה איחוד בן-מניה של קבוצות בעלות מידה סופית.

טענה: תהי ℰ מערכת-π על מרחב X, ויהי (X,σ(ℰ)) המרחב המדיד הנוצר על-ידה. תהי μ מידה סיגמא-סופית על המרחב הזה כך שקיימת לפחות קבוצה אחת E∈ℰ המקיימת μ(E)<∞. אזי המידה μ נקבעת ביחידות על כל σ(ℰ), על-פי ערכיה על ℰ.

בפרט למשל עבור המרחב ℝn יחד עם סיגמא-אלגברת בורל שלו, מידה נקבעת באופן יחיד באמצעות ערכיה על התיבות. כלומר, קיימת מידה יחידה μ על ℝn שמקיימת:

μ([a1,b1]×[a2,b2]×...×[an,bn])=(b1−a1)⋅(b2−a2)⋅...⋅(bn−an)

לכל ai≤bi∈ℝ עבור 1≤i≤n.

הוכחה: יהיו μ1,μ2 זוג מידות המזדהות על המערכת-π ℰ. נקבע E∈ℰ המקיימת μ1(E)<∞. נסמן ℒE={A∈σ(ℰ)|μ1(A∩E)=μ2(A∩E)}. ניתן להראות כי זו מערכת-λ המכילה את ℰ, ולכן ממשפט π−λ נובע כי היא מכילה את λ(ℰ)=σ(ℰ). כעת השוויון הכללי לקבוצה מדידה כלשהי F∈σ(ℰ) נובע מסיגמא-אדיטיביות ומרציפות המידות, תוך שימוש בשרשרת המכסה את המרחב:

μ1(F)=∑i=1∞μ1(F∩Ei)=limi→∞μ1(F∩Ei)=limi→∞μ2(F∩Ei)=∑i=1∞μ2(F∩Ei)=μ2(F)