משפט מוררה

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:סימון מתמטי משפט מוררה הוא משפט באנליזה מרוכבת הנותן תנאי שימושי וחשוב להוכחת הולומורפיות של פונקציה.

המשפט נקרא על שם ג'אצ'ינטו מוררה תבנית:אנ, שהוכיח אותו בשנת 1886.

ניסוח פורמלי

תהי f:D→ℂ פונקציה רציפה על תחום פשוט וקשיר D⊆ℂ.

אם לכל משולש △ המוכל יחד עם פנימו ב-D מתקיים ∮∂△f(z)dz=0, אזי f הולומורפית ב-D.

הוכחה

ראשית נוכיח שלפונקציה f קיימת פונקציה קדומה ב-D.

תהי z0∈D נקודה בתחום. מכיוון ש-D קבוצה פתוחה, קיים עיגול B(z0,r)⊂D.

לכל z∈B(z0,r) נגדיר F(z)=∫[z0,z]f(w)dw.

יהי △=[z0,z,z+h,z0] משולש המוכל בעיגול B(z0,r) (מתקיים בעבור h קטן מספיק כיוון שהעיגול הוא קבוצה פתוחה), מהנתון נובע ∮∂△f(z)dz=0.

נוכל לרשום את השוויון כך:

0=∮∂△f(z)dz=∫[z0,z]f(z)dz+∫[z,z+h]f(z)dz+∫[z+h,z0]f(z)dz

ולאחר העברת אגפים נקבל

∫[z,z+h]f(z)dz=∫[z0,z+h]f(z)dz−∫[z0,z]f(z)dz

ולאחר הצבת ההגדרה נקבל את השוויון ∫[z,z+h]f(w)dw=F(z+h)−F(z).

כעת, נוכיח שהפונקציה F היא פונקציה קדומה של f. כלומר מתקיים limh→0|F(z+h)−F(z)h−f(z)|=0.

נשתמש בשוויון שהוכחנו קודם ונקבל:

|F(z+h)−F(z)h−f(z)|=|1h∫[z,z+h]f(w)dw−f(z)|=1h|∫[z,z+h](f(w)−f(z))dw|≤1h∫[z,z+h]|f(w)−f(z)|dw≤1h⋅h⋅supζ∈(z,z+h)|f(ζ)−f(z)|

מרציפות f נקבל שכאשר h שואף לאפס גם הביטוי 1h⋅h⋅supζ∈(z,z+h)|f(ζ)−f(z)| שואף לאפס, כלומר מתקיים limh→0|F(z+h)−F(z)h−f(z)|=0, ולכן F פונקציה קדומה של f.

ומכיוון ש-F הולומורפית ב-D נובע שגם נגזרתה f הולומורפית ב-D.

שימושים

משפט מוררה ביחד עם משפט פוביני או מבחן M של ויירשטראס יכול לסייע בהוכחת אנליטיות של פונקציות שמוגדרות על ידי סכום או אינטגרל.

דוגמה: נוכיח את האנליטיות של פונקציית גמא Γ(z) על ידי כך שנוכיח את השוויון ∮CΓ(z)dz=0 לכל מסילה סגורה C.

מהגדרת פונקציית גמא מתקיים ∮CΓ(z)dz=∮C∫0∞xz−1e−xdxdz.

ולאחר שימוש במשפט פוביני כדי להחליף את סדר האינטגרציה נקבל:

∮C∫0∞xz−1e−xdxdz=∫0∞∮Cxz−1e−xdzdx=∫0∞e−x∮Cxz−1dzdx

הפונקציה f(z)=xz−1 אנליטית, ולכן מתקיים ∮Cxz−1dz=0 (נובע ממשפט קושי-גורסה). כלומר ∮CΓ(z)dz=0 לכל מסילה סגורה C, ולכן פונקציית גמא אנליטית בכל המישור.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

תבנית:אנליזה מרוכבת