חוק האפס-אחד של קולמוגורוב

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:סימון מתמטי

חוק האפס-אחד של קולמוגורוב הוא משפט יסודי בתורת ההסתברות שהוכיח המתמטיקאי אנדריי קולמוגורוב.תבנית:הערה המשפט מתאר מאורעות המכונים "מאורעות זנב", שהסתברותם יכולה להיות 0 או 1 בלבד.

באופן לא לגמרי פורמלי, "מאורע זנב" הוא מאורע שניתן לתיאור על ידי אוסף בן-מנייה של משתנים מקריים בלתי-תלויים, מבלי שהוא תלוי באף קבוצה סופית של משתנים מקריים מתוך האוסף. כל מאורע כזה, קובע חוק האפס-אחד, הוא בהכרח קורה או בהכרח לא קורה בהסתברות 1.

מאורעות זנב מתוארים בדרך-כלל כמאורעות גבוליים. כך למשל, באופן לחלוטין לא פורמלי, מאורע מהסוג של "הסכום האינסופי של סדרת משתנים מקריים מסוימת - מתכנס למספר סופי" הוא מאורע שאינו תלוי כמובן באף קבוצה סופית מתוך סדרת המשתנים המקריים, ולכן הוא מאורע זנב. דוגמה פורמלית למאורע זנב כזה מובאת בהמשך.

ניסוח המשפט

נוסח ראשון: יהי (X,ℱ,ℙ) מרחב הסתברות, ותהי {Xi}i=1∞ קבוצה בת-מנייה של משתנים מקריים בלתי-תלויים.תבנית:הערה

נגדיר "מאורע זנב" A∈ℱ להיות מאורע שהסתברותו אינה תלויה באף קבוצה סופית מתוך {Xi}i=1∞.תבנית:הערה

חוק האפס-אחד של קולמוגורוב קובע כי כל מאורעות הזנב הם בעלי הסתברות טריוויאלית "אפס-אחד". כלומר, לכל מאורע זנב A, מתקיים ℙ(A)=0 או ℙ(A)=1.

נוסח שני: יהי (X,ℱ,ℙ) מרחב הסתברות, ותהי {Fi}i=1∞ קבוצה בת-מנייה של סיגמא אלגבראות שהן כולן מוכלות ב-ℱ ובלתי-תלויות.תבנית:הערה

עבור n=0,1,2,..., נגדיר 𝒯n=σ(⋃i=n∞Fi), ונתבונן בסיגמא-אלגברת הזנב, 𝒯=⋂n=1∞𝒯n.תבנית:הערה מאורעות 𝒯 מכונים "מאורעות זנב".

חוק האפס-אחד של קולמוגורוב קובע כי כל מאורעות הזנב הם בעלי הסתברות טריוויאלית "אפס-אחד". כלומר, לכל מאורע A∈𝒯 מתקיים ℙ(A)=0 או ℙ(A)=1.

הנוסח הראשון אינטואיטיבי יותר, והוא מתקבל כמקרה פרטי של הנוסח השני, על ידי לקיחת Fi=σ(Xi), כלומר Fi היא הסיגמא-אלגברה המינימלית שביחס אליה Xi מדיד.

הוכחה

המשפט נובע באופן מיידי מחוק האפס-אחד של לוי. עם זאת נציג כאן הוכחה ישירה שלו.

למה: תהי 𝒜 אלגברה של קבוצות על X. תהי ℱ=σ(𝒜).

אזי לכל A∈ℱ, לכל ϵ>0 קיימת B∈𝒜, כך שמתקיים ℙ(A△B)<ϵ.

הוכחה בקצרה: ניתן להראות שמשפחת כל הקבוצות המקיימות את התכונה שבלמה מהווה סיגמא-אלגברה, ומשפחה זו בבירור מכילה את 𝒜, ולכן היא מכילה את ℱ.

נפנה כעת להוכחת חוק האפס-אחד.

עבור n=1,2,3,... נגדיר 𝒢n=σ(F1,...,Fn−1), ונגדיר 𝒢=⋃n=1∞𝒢n. נשים לב כי 𝒢 היא איחוד של סדרה עולה של אלגבראות, ולכן היא אלגברה. כמו כן ניתן לראות כי מתקיים 𝒯1=σ(𝒢).

בהינתן מאורע A∈𝒯, מהלמה נובע כי לכל ϵ>0 יש מאורע B∈𝒢 שעבורו מתקיים ℙ(A△B)<ϵ, כלומר ℙ(A)−ϵ<ℙ(B)<ℙ(A)+ϵ.

יהי N שעבורו B∈𝒢N. נשים לב כי A∈𝒯⊂𝒯N+1, ולכן A,B בלתי-תלויות, ונקבל בסיכום כי ℙ(A)−ϵ<ℙ(A∩B)=ℙ(A)⋅ℙ(B)<ℙ(A)⋅(ℙ(A)+ϵ).

אבל ϵ שרירותי, ולכן נובע כי ℙ(A)=ℙ(A)2, כלומר ℙ(A)=0 או ℙ(A)=1.

דוגמאות

נתבונן במרחב X={0,1}ℕ, עם הסיגמא-אלגברה הנוצרת על ידי הצילינדרים, כלומר על ידי קבוצות מהצורה C(a,n)={𝐱∈X∣xn=a} (כאשר xn הוא הקואורדינטה ה-n של 𝐱), עבור a∈{0,1} כלשהו.

נגדיר מידה על מרחב זה באמצעות ℙ(C(a,n))=12 לכל a ולכל n. ממשפט ההרחבה של קרתאודורי נובע כי הגדרת המידה על הקבוצות היוצרות מתרחבת להגדרתה על כל הסיגמא-אלגברה הנוצרת על ידיהן.

עבור i=1,2,3,... נגדיר Fi=σ(C(0,i)), ובהתאם נגדיר משתנים-מקריים Xi(𝐱)=xii.

אזי ניתן להראות כי המאורעות הבאים הם מאורעות זנב:

  • {𝐱∈X∣∑i=1∞Xi(𝐱)<∞}
  • {𝐱∈X∣limi→∞Xi(𝐱)exists}
  • {𝐱∈X∣lim supi→∞Xi(𝐱)<c} לאיזשהו c∈ℝ

היארעות-תדירה והקשר ללמה השנייה של בורל-קנטלי

באופן כללי יותר, אם {Ai}i=1∞ אוסף של מאורעות כלשהם, אז המאורע {infinitely many of the Ai occur}=lim supi(Ai)=⋂n=1∞⋃i=n∞Ai הוא מאורע זנב שלהם. לכן אם המאורעות בלתי-תלויים, אז ההסתברות למאורע זה היא 0 או 1.

הלמה השנייה של בורל-קנטלי קובעת כי במקרה שבו המאורעות בלתי-תלויים וגם הטור ∑i=1∞ℙ(Ai) מתבדר לאינסוף, אז ההסתברות מתבררת להיות ℙ(lim supi→∞Ai)=1.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

תבנית:הערות שוליים